מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו–זה ברור, יש אדם ישר שיש לו בנים ואשריהם שגדלו להיות כאביהם, המחשבה האינסטנקטיבית מחשיבה אודות הפושע ובניו:

מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו: משלי עשרים.

זה ברור, יש אדם ישר שיש לו בנים ואשריהם שגדלו להיות כאביהם, ברור גם שהמחשבה האינסטנקטיבית מחשיבה אודות ההפוך לו, הפושע ובניו:

מתהלך שלא בתומו הפושע ולא אשרי בניו אחריו.

עם הסתייגות:

לרוב בן הולך אחרי אביו, כמו שלרוב בן נשאר באותו מעמד סוציואקונומי של אביו.

לעתים מעמד סוציואקונומי נמוך/עוני מוביל אדם לפשוע ולעתים בניו סובלים מהסימפטומים שמובילים אותם למקומות הפשע מבחינה של דחיה חברתית, שם לא טוב, ומשכך גם קשיים בפרנסה וזאת כנושאים בעול אבותיהם על חטא שהם לא עשו ועל חטא שאבותיהם עשו מתוקף עוניים ומשכך השפיטה הזאת:

שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ: תהלים.