האבסורד בטענתו של לנדו: ביקורת שמפנה אצבע מאשימה… כלפי עצמו

הסערה  סביב דבריו של הרב דב לנדו אינה נובעת רק מגסות הרוח של דבריו, אלא מהסתירה העמוקה שבין תוכן דבריו לבין מעמדו הפוליטי. לנדו לא רק תמך בקואליציא — אנשיו ישבו בקבינט המדיני־ביטחוני, הגוף שמקבל את ההחלטות הרגישות ביותר לגבי יציאה למלחמה, הפעלת כוח, והנחיות לצה״ל.

לכן, כאשר הוא מטיח האשמות כלפי “המדינה” ו“הקואליציא”, הוא למעשה מטיח אותן כלפי עצמו וכלפי שותפיו הקרובים ביותר.

1. הציטוט של האבסורד

לנדו אמר:

"אם המדינה שולחת אנשים, חיילים, לשם כבוד המדינה, והורגים אנשים – גם זה מותר? רצח ממש. אז הם מסיתים לרצח. הם עושים מלחמות לא לשם הצלה, רק לשם כבוד המדינה."

אלה דברים קשים, שמציגים את פעולות החיילים כ"רצח ממש" — ומטיל את האחריות על “המדינה” ו“הקואליציא”.

אבל “המדינה” ו“הקואליציא” שהוא מדבר עליהן — הן בדיוק הממשלה שהוא עצמו תמך בה, ושאנשיו היו חלק ממנה ברמה הגבוהה ביותר.

2. אי אפשר להאשים את מקבלי ההחלטות כשאתה אחד מהם

הקבינט המדיני־ביטחוני הוא הגוף שמאשר:

• יציאה למבצע

• שינויי מדיניות בשטח

• כללי הפתיחה באש

• מטרות מלחמה

• מהלכים אסטרטגיים רחבי־היקף

כאשר לנדו אומר שהקואליציא “מסיתה לרצח” או “עושה מלחמות לשם כבוד המדינה”, הוא לא מדבר על גוף זר. הוא מדבר על הקבינט שבו ישבו נציגיו.

הוא מבקר החלטות שהוא עצמו היה שותף מלא ליצירת התנאים הפוליטיים שאפשרו אותן.

3. ביקורת פנימית שמתחזה לביקורת חיצונית

לנדו מנסה להציג את הביקורת כאילו היא מגיעה מבחוץ — כאילו הוא מתריע על עוולות של ממשלה אחרת. אבל העם יודע היטב:

• מפלגתו תמכה בקואליציא

• אנשיו היו חלק ממנה

• חלקם ישבו בקבינט

• הם היו שותפים להחלטות שהוא מבקר

לכן הביקורת שלו אינה “ביקורת על הממשלה”. היא ביקורת על עצמו.

וזהו לב האבסורד.

4. אם החיילים פעלו לפי הוראות — מי נתן את ההוראות?

לנדו טוען שהחיילים ביצעו מעשים חמורים משום שהקואליציא שלחה אותם “לשם כבוד המדינה”.

אבל מי נותן את ההוראות לחיילים? הקבינט.

ומי היה חלק מהקבינט? אנשיו.

לכן, אם יש בעיה מוסרית או משפטית בהנחיות — האחריות היא של מקבלי ההחלטות, לא של החיילים. והאחריות הזו כוללת גם את לנדו ואת מפלגתו.

5. ניסיון להתנער מאחריות תוך שימוש בשפה מוסרית 

לנדו משתמש במילים כמו “רצח ממש” ו“מסיתים לרצח”, אך נמנע מלהתייחס לאחריותו שלו להחלטות שהובילו למעשים שהוא מגנה.

זהו ניסיון להציג עצמו כמי שמתריע על עוולות — בלי לשאת באחריות על חלקו בהן.

6. האבסורד המלא: להיות גם שותף להחלטות וגם המבקר שלהן מבחוץ

לנדו מנסה לייצר מצב בלתי אפשרי:

• להיות חלק מהקואליציא

• להיות חלק מהקבינט

• להיות שותף להחלטות

• אבל לבקר את אותן החלטות כאילו התקבלו בלעדיו

זהו ניסיון להרוויח את היתרונות של ביקורת אופוזיציונית, בלי לשלם את המחיר של אחריות קואליציונית.

וזהו בדיוק האבסורד שבדבריו.

סיכום

הטענה של לנדו אינה רק בעייתית — היא אבסורדית. היא מנסה לייצר הפרדה מלאכותית בין לנדו/גולדקנופף/גפני לבין הקואליציא, למרות שהוא היה חלק ממנה. היא מטילה אחריות על ההנהגה, אך מתעלמת מכך שהוא עצמו היה חלק מההנהגה. היא מבקרת את ההחלטות, אך מתנערת מהאחריות להן. והיא עושה זאת תוך שימוש בשפה מוסרית חריפה שמעצימה את הסתירה.