וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל–כָּל–הָעָ֗ם הַרְּאִיתֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַר–בּ֣וֹ יְהוָ֔ה כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖הוּ בְּכָל–הָעָ֑ם וַיָּרִ֧עוּ כָל–הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ: וַיְדַבֵּ֨ר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל–הָעָ֗ם אֵ֚ת מִשְׁפַּ֣ט הַמְּלֻכָ֔ה וַיִּכְתֹּ֣ב בַּסֵּ֔פֶר וַיַּנַּ֖ח לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֧ח שְׁמוּאֵ֛ל אֶת–כָּל–הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ: וְגַ֨ם–שָׁא֔וּל הָלַ֥ךְ לְבֵית֖וֹ גִּבְעָ֑תָה וַיֵּלְכ֣וּ עִמּ֔וֹ הַחַ֕יִל אֲשֶׁר–נָגַ֥ע אֱלֹהִ֖ים בְּלִבָּֽם: וּבְנֵ֧י בְלִיַּ֣עַל אָמְר֗וּ מַה–יֹּשִׁעֵ֙נוּ֙ זֶ֔ה וַיִּבְזֻ֕הוּ וְלֹֽא–הֵבִ֥יאוּ ל֖וֹ מִנְחָ֑ה וַיְהִ֖י כְּמַחֲרִֽישׁ: וַיַּ֗עַל נָחָשׁ֙ הָֽעַמּוֹנִ֔י וַיִּ֖חַן עַל–יָבֵ֣שׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל–אַנְשֵׁ֤י יָבֵישׁ֙ אֶל–נָחָ֔שׁ כְּרָת–לָ֥נוּ בְרִ֖ית וְנַעַבְדֶֽךָּ: וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם נָחָשׁ֙ הָעַמּוֹנִ֔י בְּזֹאת֙ אֶכְרֹ֣ת לָכֶ֔ם בִּנְק֥וֹר לָכֶ֖ם כָּל–עֵ֣ין יָמִ֑ין וְשַׂמְתִּ֥יהָ חֶרְפָּ֖ה עַל–כָּל–יִשְׂרָאֵֽל: וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו זִקְנֵ֣י יָבֵ֗ישׁ הֶ֤רֶף לָ֙נוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְנִשְׁלְחָה֙ מַלְאָכִ֔ים בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְאִם–אֵ֥ין מוֹשִׁ֛יעַ אֹתָ֖נוּ וְיָצָ֥אנוּ אֵלֶֽיךָ:   פרשת שָׁאוּל֙.

שאול מומלך למלך לקול תרועת העם:

וַיָּרִ֧עוּ כָל–הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ: 

היו מישראל שלא קיבלו את שאול כמלך ובעת שהעם אישר ואמר יחי המלך הם לא אמרו:

וּבְנֵ֧י בְלִיַּ֣עַל אָמְר֗וּ מַה–יֹּשִׁעֵ֙נוּ֙ זֶ֔ה וַיִּבְזֻ֕הוּ וְלֹֽא–הֵבִ֥יאוּ ל֖וֹ מִנְחָ֑ה וַיְהִ֖י כְּמַחֲרִֽישׁ:

וכמתנגדים למלך בקשו לפרוש מישראל ופנו בהצעת ברית לנחש העמוני:

וַיַּ֗עַל נָחָשׁ֙ הָֽעַמּוֹנִ֔י וַיִּ֖חַן עַל–יָבֵ֣שׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל–אַנְשֵׁ֤י יָבֵישׁ֙ אֶל–נָחָ֔שׁ כְּרָת–לָ֥נוּ בְרִ֖ית וְנַעַבְדֶֽךָּ:

נחש העמוני שהיה שונא לישראל הסכים לקבל אותם בתנאי שיעקרו את עינם הימנית, שהנכונות שלהם לעשות זאת תהיה כמו סוג של הצהרת נאמנות:

וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם נָחָשׁ֙ הָעַמּוֹנִ֔י בְּזֹאת֙ אֶכְרֹ֣ת לָכֶ֔ם בִּנְק֥וֹר לָכֶ֖ם כָּל–עֵ֣ין יָמִ֑ין וְשַׂמְתִּ֥יהָ חֶרְפָּ֖ה עַל–כָּל–יִשְׂרָאֵֽל:

והוא ביקש לעשות בדרך כזאת שתשים חרפה לישראל באמצעות הבוגדים האלה שיצטרפו אליו בדבר הזה, בהקרבה הזאת.

הבקשה הזאת היתה קיצונית גם לשמע אוזן של הלא מקבלים את שאול והם ניסו לבדוק אם יש דרך חזרה:

וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו זִקְנֵ֣י יָבֵ֗ישׁ הֶ֤רֶף לָ֙נוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְנִשְׁלְחָה֙ מַלְאָכִ֔ים בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְאִם–אֵ֥ין מוֹשִׁ֛יעַ אֹתָ֖נוּ וְיָצָ֥אנוּ אֵלֶֽיךָ: 

זאת אומרת שאם לא יקבלו אותם חזרה, אז הם יעקרו את עינם הימנית כדי לקיים ברית עם עמון.

וַיָּבֹ֤אוּ הַמַּלְאָכִים֙ גִּבְעַ֣ת שָׁא֔וּל וַיְדַבְּר֥וּ הַדְּבָרִ֖ים בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיִּשְׂא֧וּ כָל–הָעָ֛ם אֶת–קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ: וְהִנֵּ֣ה שָׁא֗וּל בָּ֣א אַחֲרֵ֤י הַבָּקָר֙ מִן–הַשָּׂדֶ֔ה וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל מַה–לָּעָ֖ם כִּ֣י יִבְכּ֑וּ וַיְסַ֨פְּרוּ–ל֔וֹ אֶת–דִּבְרֵ֖י אַנְשֵׁ֥י יָבֵֽישׁ: וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ–אֱלֹהִים֙ עַל–שָׁא֔וּל (בשמעו) כְּשָׁמְע֖וֹ אֶת–הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּ֥חַר אַפּ֖וֹ מְאֹֽד: וַיִּקַּח֩ צֶ֨מֶד בָּקָ֜ר וַֽיְנַתְּחֵ֗הוּ וַיְשַׁלַּ֞ח בְּכָל–גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵל֮ בְּיַ֣ד הַמַּלְאָכִ֣ים | לֵאמֹר֒ אֲשֶׁר֩ אֵינֶ֨נּוּ יֹצֵ֜א אַחֲרֵ֤י שָׁאוּל֙ וְאַחַ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל כֹּ֥ה יֵעָשֶׂ֖ה לִבְקָר֑וֹ וַיִּפֹּ֤ל פַּֽחַד–יְהוָה֙ עַל–הָעָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד:וַֽיִּפְקְדֵ֖ם בְּבָ֑זֶק וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵל֙ שְׁלֹ֣שׁ מֵא֣וֹת אֶ֔לֶף וְאִ֥ישׁ יְהוּדָ֖ה שְׁלֹשִׁ֥ים אָֽלֶף:וַיֹּאמְר֞וּ לַמַּלְאָכִ֣ים הַבָּאִ֗ים כֹּ֤ה תֹֽאמְרוּן֙ לְאִישׁ֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד מָחָ֛ר תִּהְיֶֽה–לָכֶ֥ם תְּשׁוּעָ֖ה (בחם) כְּחֹ֣ם הַשָּׁ֑מֶשׁ וַיָּבֹ֣אוּ הַמַּלְאָכִ֗ים וַיַּגִּ֛ידוּ לְאַנְשֵׁ֥י יָבֵ֖ישׁ וַיִּשְׂמָֽחוּ: וַֽיֹּאמְרוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יָבֵ֔ישׁ מָחָ֖ר נֵצֵ֣א אֲלֵיכֶ֑ם וַעֲשִׂיתֶ֣ם לָּ֔נוּ כְּכָל–הַטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶֽם: וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיָּ֨שֶׂם שָׁא֣וּל אֶת–הָעָם֮ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁים֒ וַיָּבֹ֤אוּ בְתוֹךְ–הַֽמַּחֲנֶה֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּכּ֥וּ אֶת–עַמּ֖וֹן עַד–חֹ֣ם הַיּ֑וֹם וַיְהִ֤י הַנִּשְׁאָרִים֙ וַיָּפֻ֔צוּ וְלֹ֥א נִשְׁאֲרוּ–בָ֖ם שְׁנַ֥יִם יָֽחַד: שמואל- פרשת שאול.

ואנשי יביש שלחו את המלאכים/שליחים כדי לבדוק אם יש דרך חזרה וספרו לעם את דרישת מלך עמון מהם כדי לקיים עימם ברית לאחר שלא אישרו את שאול, הדברים האלה לא היו לעם כשמחה לאיד כל כך שהם לא קיבלו את שאול. נהפוך הוא, הדבר העציב את העם:

וַיָּבֹ֤אוּ הַמַּלְאָכִים֙ גִּבְעַ֣ת שָׁא֔וּל וַיְדַבְּר֥וּ הַדְּבָרִ֖ים בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיִּשְׂא֧וּ כָל–הָעָ֛ם אֶת–קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ:

שאול ששמע את בכי העם התעניין מה קרה:

וְהִנֵּ֣ה שָׁא֗וּל בָּ֣א אַחֲרֵ֤י הַבָּקָר֙ מִן–הַשָּׂדֶ֔ה וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל מַה–לָּעָ֖ם כִּ֣י יִבְכּ֑וּ וַיְסַ֨פְּרוּ–ל֔וֹ אֶת–דִּבְרֵ֖י אַנְשֵׁ֥י יָבֵֽישׁ: וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ–אֱלֹהִים֙ עַל–שָׁא֔וּל (בשמעו) כְּשָׁמְע֖וֹ אֶת–הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּ֥חַר אַפּ֖וֹ מְאֹֽד:

וכשרוח בורא עולם מצליחה אותו, הוא כועס מאוד על הדבר שככה רצה נחש לעשות להם ולא רק הוא לא נוטר טינה להם ואומר להם שהוא יושיע אותם,  שאול לא השתמש בדבר כדי לנקום באלה שלא אישרו אותו, נהפוך הוא:

וַיֹּאמְר֞וּ לַמַּלְאָכִ֣ים הַבָּאִ֗ים כֹּ֤ה תֹֽאמְרוּן֙ לְאִישׁ֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד מָחָ֛ר תִּהְיֶֽה–לָכֶ֥ם תְּשׁוּעָ֖ה (בחם) כְּחֹ֣ם הַשָּׁ֑מֶשׁ וַיָּבֹ֣אוּ הַמַּלְאָכִ֗ים וַיַּגִּ֛ידוּ לְאַנְשֵׁ֥י יָבֵ֖ישׁ וַיִּשְׂמָֽחוּ:

צריך לחשוב על מקרה הסירוב לקבל את שאול כמלך בהקבלה לעם ישראל שביקש מלך מתוך מקום שהוא מאס בבורא עולם ובכל זאת בורא עולם שלך להם את שאול כמושיע, הבחירה במלך במקום בורא עולם היא חטא יותר גדול מלא לקבל את המלך, אז כמו ששאול נשלח להושיע את העם לאחר שבחר במלך, כך שאול היה נכון להושיע את אנשי יביש למרות שלא קיבלו אותו בתחילה.

וַיֹּ֤אמֶר הָעָם֙ אֶל–שְׁמוּאֵ֔ל מִ֣י הָאֹמֵ֔ר שָׁא֖וּל יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ תְּנ֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים וּנְמִיתֵֽם: וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל לֹֽא–יוּמַ֥ת אִ֖ישׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֥י הַיּ֛וֹם עָשָֽׂה–יְהוָ֥ה תְּשׁוּעָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל: וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל–הָעָ֔ם לְכ֖וּ וְנֵלְכָ֣ה הַגִּלְגָּ֑ל וּנְחַדֵּ֥שׁ שָׁ֖ם הַמְּלוּכָֽה: וַיֵּלְכ֨וּ כָל–הָעָ֜ם הַגִּלְגָּ֗ל וַיַּמְלִכוּ֩ שָׁ֨ם אֶת–שָׁא֜וּל לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיִּזְבְּחוּ–שָׁ֛ם זְבָחִ֥ים שְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּשְׂמַ֨ח שָׁ֥ם שָׁא֛וּל וְכָל–אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַד–מְאֹֽד:

ולאחר ששאול עשה מה שעשה הוא למעשה יצר תמיכת המתנגדים לו מרצונם ובתמיכה מלאה של העם נערך שוב פעם טקס המלכה, המלכה שנית של המלך באישור כולם ושמחה בישראל, כל ישראל התלכדו להסכמה אחת.

בהמשך אנשי יביש היו נאמני המלך שאול:

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו עֲלֵה וַיֹּאמֶר דָּוִד אָנָה אֶעֱלֶה וַיֹּאמֶר חֶבְרֹנָה: וַיַּעַל שָׁם דָּוִד וְגַם שְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי: וַאֲנָשָׁיו אֲשֶׁר עִמּוֹ הֶעֱלָה דָוִד אִישׁ וּבֵיתוֹ וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֵי חֶבְרוֹן:  וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה וַיִּמְשְׁחוּ שָׁם אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל בֵּית יְהוּדָה וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֲשֶׁר קָבְרוּ אֶת שָׁאוּל:  וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּרֻכִים אַתֶּם לַיהוָה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַחֶסֶד הַזֶּה עִם אֲדֹנֵיכֶם עִם שָׁאוּל וַתִּקְבְּרוּ אֹתוֹ: וְעַתָּה יַעַשׂ יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד וֶאֱמֶת וְגַם אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַדָּבָר הַזֶּה: וְעַתָּה תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם וִהְיוּ לִבְנֵי חַיִל כִּי מֵת אֲדֹנֵיכֶם שָׁאוּל וְגַם אֹתִי מָשְׁחוּ בֵית יְהוּדָה לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם: שמואל- מלכות דוד.

למחשבה, צריך להבין שבורא עולם הצליח את שאול לא לנקום במתנגדים לו מהעם, מה זה אומר מבחינה דמוקרטית, מה זה אומר למנהיגים בני ימינו על הדרך שהם מתיחסים לבני עמם שמתנגדים להם. איך מתייחסים למחלוקות בעם. במיוחד שמקרה זה מקרה קיצון.

יהורם גאון דיבר על הדבר בראיון עם אילה חסון, הוא אמר שמחלוקות זה לא דבר שהופך אותנו לאויבים ולפעמים הדבר מצמיח אותנו, בסופו של יום אנשי יביש היו מנאמניו הגדולים ביותר של שאול.

זה אותו הדבר כמו עם דוד המלך שלא הרג את שאול שרדף אחריו, למרות ששאול רצה להרוג את דוד, דוד לא הרגו כשהייתה יכולת לעשות זאת.

לקרוא עוד:

פרשת שאול- לימודים מספר שמואל- מלכות שאול- לימודי מגילה.