תפריט סגור

שאול שיצא למצוא את אתונות אביו הלך לשמואל לבקש עזרה, ושמואל מודיע לו שהוא המלך המיועד למלוך על ישראל- בהמשך סיפור זה היה זרע להרבה מאוד אגדות סרטים ומחזות…כוכב נולד.

ראשית דרכו של שאול מלמדת על הדרך שבה בורא עולם מכוון את בחירת המנהיג, על הכשרתו לתפקיד ועל התכונות הנדרשות ממי שנבחר להנהיג את ישראל.

שאול יוצא מבית אביו לחפש את האתונות שברחו. לאחר שאינו מוצא אותן, הוא מחליט לפנות לעזרת איש האלוהים, שמואל. אלא שיום לפני פגישתם, בורא עולם כבר מודיע לשמואל כי למחרת יגיע אליו האיש המיועד להימשח לנגיד על ישראל.

וַֽיַּעֲל֖וּ הָעִ֑יר הֵ֗מָּה בָּאִים֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וְהִנֵּ֤ה שְׁמוּאֵל֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתָ֔ם לַעֲל֖וֹת הַבָּמָֽה: וַֽיהוָ֔ה גָּלָ֖ה אֶת–אֹ֣זֶן שְׁמוּאֵ֑ל י֣וֹם אֶחָ֔ד לִפְנֵ֥י בֽוֹא–שָׁא֖וּל לֵאמֹֽר: כָּעֵ֣ת | מָחָ֡ר אֶשְׁלַח֩ אֵלֶ֨יךָ אִ֜ישׁ מֵאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ן וּמְשַׁחְתּ֤וֹ לְנָגִיד֙ עַל–עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת–עַמִּ֖י מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים כִּ֤י רָאִ֙יתִי֙ אֶת–עַמִּ֔י כִּ֛י בָּ֥אָה צַעֲקָת֖וֹ אֵלָֽי: וּשְׁמוּאֵ֖ל רָאָ֣ה אֶת–שָׁא֑וּל וַיהוָ֣ה עָנָ֔הוּ הִנֵּ֤ה הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ זֶ֖ה יַעְצֹ֥ר בְּעַמִּֽי: שמואל – פרשת שאול:

ראשית המהלך הזה באה לאחר שהעם ביקש מלך, אף שבכך מאס למעשה בהנהגת הבורא. בורא עולם נענה לבקשתם, ובתוך המציאות הזאת מכוון את דרכו של שאול אל שמואל.

וַיִּגַּ֥שׁ שָׁא֛וּל אֶת–שְׁמוּאֵ֖ל בְּת֣וֹךְ הַשָּׁ֑עַר וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה–נָּ֣א לִ֔י אֵי–זֶ֖ה בֵּ֥ית הָרֹאֶֽה: וַיַּ֨עַן שְׁמוּאֵ֜ל אֶת–שָׁא֗וּל וַיֹּ֙אמֶר֙ אָנֹכִ֣י הָרֹאֶ֔ה עֲלֵ֤ה לְפָנַי֙ הַבָּמָ֔ה וַאֲכַלְתֶּ֥ם עִמִּ֖י הַיּ֑וֹם וְשִׁלַּחְתִּ֣יךָ בַבֹּ֔קֶר וְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ אַגִּ֥יד לָֽךְ: וְלָאֲתֹנ֞וֹת הָאֹבְד֣וֹת לְךָ֗ הַיּוֹם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת הַיָּמִ֔ים אַל–תָּ֧שֶׂם אֶֽת–לִבְּךָ֛ לָהֶ֖ם כִּ֣י נִמְצָ֑אוּ וּלְמִי֙ כָּל–חֶמְדַּ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל הֲל֣וֹא לְךָ֔ וּלְכֹ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיךָ: וַיַּ֨עַן שָׁא֜וּל וַיֹּ֗אמֶר הֲל֨וֹא בֶן–יְמִינִ֤י אָ֙נֹכִי֙ מִקַּטַנֵּי֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִשְׁפַּחְתִּי֙ הַצְּעִרָ֔ה מִכָּֽל–מִשְׁפְּח֖וֹת שִׁבְטֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וְלָ֙מָּה֙ דִּבַּ֣רְתָּ אֵלַ֔י כַּדָּבָ֖ר הַזֶּֽה: שמואל – פרשת שאול.

שמואל מזמין את שאול לאכול עמו ומושיב אותו במקום מכובד, בראש הקרואים. הוא גם מכין עבורו מנה מיוחדת שנשמרה מראש.

וַיִּקַּ֤ח שְׁמוּאֵל֙ אֶת–שָׁא֣וּל וְאֶֽת–נַעֲר֔וֹ וַיְבִיאֵ֖ם לִשְׁכָ֑תָה וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מָקוֹם֙ בְּרֹ֣אשׁ הַקְּרוּאִ֔ים וְהֵ֖מָּה כִּשְׁלֹשִׁ֥ים אִֽישׁ: וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ לַטַּבָּ֔ח תְּנָה֙ אֶת–הַמָּנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָ֑ךְ אֲשֶׁר֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ שִׂ֥ים אֹתָ֖הּ עִמָּֽךְ: וַיָּ֣רֶם הַ֠טַּבָּח אֶת–הַשּׁ֨וֹק וְהֶעָלֶ֜יהָ וַיָּ֣שֶׂם | לִפְנֵ֣י שָׁא֗וּל וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֤ה הַנִּשְׁאָר֙ שִׂים–לְפָנֶ֣יךָ אֱכֹ֔ל כִּ֧י לַמּוֹעֵ֛ד שָֽׁמוּר–לְךָ֥ לֵאמֹ֖ר הָעָ֣ם | קָרָ֑אתִי וַיֹּ֧אכַל שָׁא֛וּל עִם–שְׁמוּאֵ֖ל בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא:

אֱכֹ֔ל כִּ֧י לַמּוֹעֵ֛ד שָֽׁמוּר–לְךָ֥:

שאול מופתע מהיחס ומגיב בענווה. הוא אינו מבין מדוע שמואל מדבר אליו כך, ומזכיר שהוא משבט בנימין, מהקטנים בשבטי ישראל, ושמשפחתו היא הצעירה במשפחות בנימין.

שמואל מודיע לו כי בורא עולם בחר בו לנגיד על ישראל ומושח את שאול.

הֵ֗מָּה יֽוֹרְדִים֙ בִּקְצֵ֣ה הָעִ֔יר וּשְׁמוּאֵ֞ל אָמַ֣ר אֶל–שָׁא֗וּל אֱמֹ֥ר לַנַּ֛עַר וְיַעֲבֹ֥ר לְפָנֵ֖ינוּ וַֽיַּעֲבֹ֑ר וְאַתָּה֙ עֲמֹ֣ד כַּיּ֔וֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ֖ אֶת–דְּבַ֥ר אֱלֹהִֽים: וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת–פַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן וַיִּצֹ֥ק עַל–רֹאשׁ֖וֹ וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֗וֹא כִּֽי–מְשָׁחֲךָ֧ יְהוָ֛ה עַל–נַחֲלָת֖וֹ לְנָגִֽיד: בְּלֶכְתְּךָ֤ הַיּוֹם֙ מֵעִמָּדִ֔י וּמָצָאתָ֩ שְׁנֵ֨י אֲנָשִׁ֜ים עִם–קְבֻרַ֥ת רָחֵ֛ל בִּגְב֥וּל בִּנְיָמִ֖ן בְּצֶלְצַ֑ח וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֗יךָ נִמְצְא֤וּ הָאֲתֹנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְתָּ לְבַקֵּ֔שׁ וְהִנֵּ֨ה נָטַ֤שׁ אָבִ֙יךָ֙ אֶת–דִּבְרֵ֣י הָאֲתֹנ֔וֹת וְדָאַ֤ג לָכֶם֙ לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לִבְנִֽי:וְחָלַפְתָּ֨ מִשָּׁ֜ם וָהָ֗לְאָה:

וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת–פַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן וַיִּצֹ֥ק עַל–רֹאשׁ֖וֹ וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֗וֹא כִּֽי–מְשָׁחֲךָ֧ יְהוָ֛ה עַל–נַחֲלָת֖וֹ לְנָגִֽיד:

ובאותו מעמד מודיע לו שמואל שהאתונות נמצאו:

נִמְצְא֤וּ הָאֲתֹנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְתָּ לְבַקֵּ֔שׁ:

שאול יצא מביתו כדי למצוא את האתונות, ובדרך מצא את ייעודו. שמואל גם מזכיר לו שאביו כבר אינו דואג לאתונות אלא דואג לבנו:

וְהִנֵּ֨ה נָטַ֤שׁ אָבִ֙יךָ֙ אֶת–דִּבְרֵ֣י הָאֲתֹנ֔וֹת וְדָאַ֤ג לָכֶם֙:

שמואל מדריך את שאול לקראת דרכו החדשה ומציג בפניו שלוש תחנות שבהן יתרחשו אותות שיאשרו את בחירתו.

התחנה הראשונה – המפגש עם שלושה אנשים העולים לבית אל:

וּבָ֙אתָ֙ עַד–אֵל֣וֹן תָּב֔וֹר וּמְצָא֤וּךָ שָּׁם֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים עֹלִ֥ים אֶל–הָאֱלֹהִ֖ים בֵּֽית–אֵ֑ל אֶחָ֞ד נֹשֵׂ֣א | שְׁלֹשָׁ֣ה גְדָיִ֗ים וְאֶחָד֙ נֹשֵׂ֗א שְׁלֹ֙שֶׁת֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם וְאֶחָ֥ד נֹשֵׂ֖א נֵֽבֶל–יָֽיִן: וְשָׁאֲל֥וּ לְךָ֖ לְשָׁל֑וֹם וְנָתְנ֤וּ לְךָ֙ שְׁתֵּי–לֶ֔חֶם וְלָקַחְתָּ֖ מִיָּדָֽם:

התחנה השנייה – המפגש עם חבל הנביאים:

אַ֣חַר כֵּ֗ן תָּבוֹא֙ גִּבְעַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר–שָׁ֖ם נְצִבֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וִיהִי֩ כְבֹאֲךָ֨ שָׁ֜ם הָעִ֗יר וּפָגַעְתָּ֞ חֶ֤בֶל נְבִיאִים֙ יֹרְדִ֣ים מֵֽהַבָּמָ֔ה וְלִפְנֵיהֶ֞ם נֵ֤בֶל וְתֹף֙ וְחָלִ֣יל וְכִנּ֔וֹר וְהֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִֽים: וְצָלְחָ֤ה עָלֶ֙יךָ֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וְהִתְנַבִּ֖יתָ עִמָּ֑ם וְנֶהְפַּכְתָּ֖ לְאִ֥ישׁ אַחֵֽר:

ההנחיה לאחר האותות:

וְהָיָ֗ה כִּ֥י (תבאינה) תָבֹ֛אנָה הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה לָ֑ךְ עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּמְצָ֣א יָדֶ֔ךָ כִּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְ:

התחנה השלישית – ההגעה לגלגל וההמתנה לשמואל:

וְיָרַדְתָּ֣ לְפָנַי֮ הַגִּלְגָּל֒ וְהִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ יֹרֵ֣ד אֵלֶ֔יךָ לְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת לִזְבֹּ֖חַ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֑ים שִׁבְעַ֨ת יָמִ֤ים תּוֹחֵל֙ עַד–בּוֹאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהוֹדַעְתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה:

לאחר מכן מתרחש השינוי שעליו דיבר שמואל:

וְהָיָ֗ה כְּהַפְנֹת֤וֹ שִׁכְמוֹ֙ לָלֶ֙כֶת֙ מֵעִ֣ם שְׁמוּאֵ֔ל וַיַּהֲפָךְ–ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵ֣ב אַחֵ֑ר וַיָּבֹ֛אוּ כָּל–הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: וַיָּבֹ֤אוּ שָׁם֙ הַגִּבְעָ֔תָה וְהִנֵּ֥ה חֶֽבֶל–נְבִאִ֖ים לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֤ח עָלָיו֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּתְנַבֵּ֖א בְּתוֹכָֽם:

שאול מתנבא לעיני האנשים, והדבר מעורר השתאות בקרב מי שהכירו אותו עד אותו יום.

וַיְהִ֗י כָּל–יֽוֹדְעוֹ֙ מֵאִתְּמ֣וֹל שִׁלְשׁ֔וֹם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֥ה עִם–נְבִאִ֖ים נִבָּ֑א וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אִ֣ישׁ אֶל–רֵעֵ֗הוּ מַה–זֶּה֙ הָיָ֣ה לְבֶן–קִ֔ישׁ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽים:

במעמד המלכת שאול, שמואל מזכיר לעם את חטאו בבקשת המלך. העם ביקש מלך במקום הנהגת בורא עולם, שהושיע אותו מכל צרותיו.

וַיַּצְעֵ֤ק שְׁמוּאֵל֙ אֶת–הָעָ֔ם אֶל–יְהוָ֖ה הַמִּצְפָּֽה: וַיֹּ֣אמֶר | אֶל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָנֹכִ֛י הֶעֱלֵ֥יתִי אֶת יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם וָאַצִּ֤יל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּד֙ כָּל הַמַּמְלָכ֔וֹת הַלֹּחֲצִ֖ים אֶתְכֶֽם: וְאַתֶּ֨ם הַיּ֜וֹם מְאַסְתֶּ֣ם אֶת–אֱלֹהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר–ה֣וּא מוֹשִׁ֣יעַ לָכֶם֮ מִכָּל–רָעוֹתֵיכֶ֣ם וְצָרֹֽתֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ כִּי–מֶ֖לֶךְ תָּשִׂ֣ים עָלֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּבוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְשִׁבְטֵיכֶ֖ם וּלְאַלְפֵיכֶֽם:שמואל – פרשת שאול:

שמואל מזכיר את הדברים דווקא ביום שבו העם מקבל את שאול, האיש שבורא עולם בחר בו.

האיש משבט בנימין, שיצא לחפש אתונות, עובר שינוי והופך לאדם שנבחר למלוכה אך כשמחפשים אותו הוא איננו נמצא.

וַיִּלָּכֵד֙ שָׁא֣וּל בֶּן–קִ֔ישׁ וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וְלֹ֥א נִמְצָֽא:

העם שואל את בורא עולם אם יש עוד אדם שצריך להופיע:

וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד֙ בַּֽיהוָ֔ה הֲבָ֥א ע֖וֹד הֲלֹ֣ם אִ֑ישׁ:

והתשובה:

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּה ה֥וּא נֶחְבָּ֖א אֶל הַכֵּלִֽים:

יש משהו כמעט משעשע בתמונה הזאת: האיש שנבחר למלך אינו עומד וממתין להכתרתו, אלא מתחבא וצריך להוציא אותו ממחבואו כדי להציגו בפני העם.

וַיָּרֻ֙צוּ֙ וַיִּקָּחֻ֣הוּ מִשָּׁ֔ם וַיִּתְיַצֵּ֖ב בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וַיִּגְבַּהּ֙ מִכָּל–הָעָ֔ם מִשִּׁכְמ֖וֹ וָמָֽעְלָה: וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל–כָּל–הָעָ֗ם הַרְּאִיתֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַר–בּ֣וֹ יְהוָ֔ה כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖הוּ בְּכָל–הָעָ֑ם וַיָּרִ֧עוּ כָל–הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ: וַיְדַבֵּ֨ר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל–הָעָ֗ם אֵ֚ת מִשְׁפַּ֣ט הַמְּלֻכָ֔ה וַיִּכְתֹּ֣ב בַּסֵּ֔פֶר וַיַּנַּ֖ח לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֧ח שְׁמוּאֵ֛ל אֶת–כָּל–הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ: וְגַם–שָׁא֔וּל הָלַ֥ךְ לְבֵית֖וֹ גִּבְעָ֑תָה וַיֵּלְכ֣וּ עִמּ֔וֹ הַחַ֕יִל אֲשֶׁר–נָגַ֥ע אֱלֹהִ֖ים בְּלִבָּֽם:

העם מריע ומכריז: יחי המלך. שמואל כותב את משפט המלוכה בספר, ושאול חוזר לביתו בגבעה עם אנשי החיל שבורא עולם נגע בלבם.

סיכום:

ראשית דרכו של שאול מלמדת על תהליך בחירת המנהיג והכשרתו. הוא אינו מבקש לעצמו מלוכה ואינו פועל להשגת שלטון. הוא יוצא למשימה משפחתית פשוטה, ובורא עולם מכוון את דרכו אל שמואל.

שמואל מקבל אותו, מושח אותו ומדריך אותו לקראת תפקידו. האותות מתגשמים, שאול מתנבא לעיני העם ולבסוף מוצג בפני ישראל כמלך הנבחר.

הסיפור מציג כמה יסודות חשובים בהנהגה:

  • בחירה: הדרך לתפקיד לא תמיד מתחילה ביוזמת האדם.

  • הכשרה: מנהיג זקוק להדרכה ולהכנה, ולא רק למינוי.

  • ענווה: שאול מכיר במוצאו הצנוע ואינו רואה את עצמו כמי שנועד מאליו למלוכה.

  • אחריות: גם בדרך אל המלוכה הוא נדרש לזכור את משפחתו ואת אביו.

  • לב שומע: היכולת להקשיב, לשפוט ולהבחין בין טוב לרע היא יסוד בהנהגה.

אדם יוצא לחפש אתונות, פוגש את שמואל, נמשח למלך, נבהל ומתחבא, ולבסוף מוצא את עצמו עומד בפני העם.

המלוכה מתחילה בבחירה, אבל המנהיגות דורשת הכנה, ענווה והבנת גודל האחריות המוטלת על האדם.