שאול יצא מבית אביו כדי למצוא את האתונות שברחו ולא מצא את האתונות הלך לדרוש עזרה מאיש האלהים, משמואל, יום לפני הפגישה עם שמואל בורא עולם אמר לשמואל שיבוא האיש המיועד למשוח אותו לנגיד.

ראשית הדבר הזה נהיה לאחר שהעם ביקש מלך ובורא עולם נעתר לבקשתם למרות שבקשה זאת נחשבה לעם לחטא.

בורא עולם הביא לשמואל את המיועד למלוכה במקרה הזה כשברחו האתונות ממשק אביו ושאול יצא למצוא את האתונות עד שהגיע לשמואל.

וַֽיַּעֲל֖וּ הָעִ֑יר הֵ֗מָּה בָּאִים֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וְהִנֵּ֤ה שְׁמוּאֵל֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתָ֔ם לַעֲל֖וֹת הַבָּמָֽה: וַֽיהוָ֔ה גָּלָ֖ה אֶת–אֹ֣זֶן שְׁמוּאֵ֑ל י֣וֹם אֶחָ֔ד לִפְנֵ֥י בֽוֹא–שָׁא֖וּל לֵאמֹֽר: כָּעֵ֣ת | מָחָ֡ר אֶשְׁלַח֩ אֵלֶ֨יךָ אִ֜ישׁ מֵאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ן וּמְשַׁחְתּ֤וֹ לְנָגִיד֙ עַל–עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת–עַמִּ֖י מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים כִּ֤י רָאִ֙יתִי֙ אֶת–עַמִּ֔י כִּ֛י בָּ֥אָה צַעֲקָת֖וֹ אֵלָֽי: וּשְׁמוּאֵ֖ל רָאָ֣ה אֶת–שָׁא֑וּל וַיהוָ֣ה עָנָ֔הוּ הִנֵּ֤ה הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ זֶ֖ה יַעְצֹ֥ר בְּעַמִּֽי: שמואל- פרשת שאול.

ושאול מגיע לעיר ובורא עולם אומר לשמואל שזה האיש:

וּשְׁמוּאֵ֖ל רָאָ֣ה אֶת–שָׁא֑וּל וַיהוָ֣ה עָנָ֔הוּ הִנֵּ֤ה הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ זֶ֖ה יַעְצֹ֥ר בְּעַמִּֽי:

זה מזכיר את סיפור יוסף, שהלך למצוא את אחיו ולאחר שמכרו אותו אחיו הגיע למצרים וכשהיה רעב בארץ אביו ואחיו הגיעו לשבר מזון במצרים ויוסף היה שם לעזור להם.

כביאור תהלים:

וַיִּקְרָא רָעָב, עַל-הָאָרֶץ;    כָּל-מַטֵּה-לֶחֶם שָׁבָר.
שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ;    לְעֶבֶד, נִמְכַּר יוֹסֵף.
עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו (רַגְלוֹ);    בַּרְזֶל, בָּאָה נַפְשׁוֹ.
עַד-עֵת בֹּא-דְבָרוֹ–    אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ.
שָׁלַח מֶלֶךְ, וַיַתִּירֵהוּ;    מֹשֵׁל עַמִּים, וַיְפַתְּחֵהוּ.
שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ;    וּמֹשֵׁל, בְּכָל-קִנְיָנוֹ.
לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ;    וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם.
וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם;    וְיַעֲקֹב, גָּר בְּאֶרֶץ-חָם.

ושאול שביקש את עזרת איש האלהים מגיע בית איש האלהים הוא שמואל:

וַיִּגַּ֥שׁ שָׁא֛וּל אֶת–שְׁמוּאֵ֖ל בְּת֣וֹךְ הַשָּׁ֑עַר וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה–נָּ֣א לִ֔י אֵי–זֶ֖ה בֵּ֥ית הָרֹאֶֽה: וַיַּ֨עַן שְׁמוּאֵ֜ל אֶת–שָׁא֗וּל וַיֹּ֙אמֶר֙ אָנֹכִ֣י הָרֹאֶ֔ה עֲלֵ֤ה לְפָנַי֙ הַבָּמָ֔ה וַאֲכַלְתֶּ֥ם עִמִּ֖י הַיּ֑וֹם וְשִׁלַּחְתִּ֣יךָ בַבֹּ֔קֶר וְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ אַגִּ֥יד לָֽךְ: וְלָאֲתֹנ֞וֹת הָאֹבְד֣וֹת לְךָ֗ הַיּוֹם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת הַיָּמִ֔ים אַל–תָּ֧שֶׂם אֶֽת–לִבְּךָ֛ לָהֶ֖ם כִּ֣י נִמְצָ֑אוּ וּלְמִי֙ כָּל–חֶמְדַּ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל הֲל֣וֹא לְךָ֔ וּלְכֹ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיךָ: וַיַּ֨עַן שָׁא֜וּל וַיֹּ֗אמֶר הֲל֨וֹא בֶן–יְמִינִ֤י אָ֙נֹכִי֙ מִקַּטַנֵּי֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִשְׁפַּחְתִּי֙ הַצְּעִרָ֔ה מִכָּֽל–מִשְׁפְּח֖וֹת שִׁבְטֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וְלָ֙מָּה֙ דִּבַּ֣רְתָּ אֵלַ֔י כַּדָּבָ֖ר הַזֶּֽה: פרשת שָׁאוּל֙.

קרה המקרה והאיש שהוא פוגש בשער הוא שמואל:

וַיִּגַּ֥שׁ שָׁא֛וּל אֶת–שְׁמוּאֵ֖ל בְּת֣וֹךְ הַשָּׁ֑עַר וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה–נָּ֣א לִ֔י אֵי–זֶ֖ה בֵּ֥ית הָרֹאֶֽה: וַיַּ֨עַן שְׁמוּאֵ֜ל אֶת–שָׁא֗וּל וַיֹּ֙אמֶר֙ אָנֹכִ֣י הָרֹאֶ֔ה עֲלֵ֤ה לְפָנַי֙ הַבָּמָ֔ה וַאֲכַלְתֶּ֥ם עִמִּ֖י הַיּ֑וֹם וְשִׁלַּחְתִּ֣יךָ בַבֹּ֔קֶר וְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ אַגִּ֥יד לָֽךְ:

שמואל מזמין אותו לאכל עימו בשולחן הזה:

עֲלֵ֤ה לְפָנַי֙ הַבָּמָ֔ה וַאֲכַלְתֶּ֥ם עִמִּ֖י הַיּ֑וֹם:

וכמובן שמציע את עזרתו לשאול:

וְשִׁלַּחְתִּ֣יךָ בַבֹּ֔קֶר וְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ אַגִּ֥יד לָֽךְ:

שאול מופתע מהמחווה הלא צפויה:

וַיַּ֨עַן שָׁא֜וּל וַיֹּ֗אמֶר הֲל֨וֹא בֶן–יְמִינִ֤י אָ֙נֹכִי֙ מִקַּטַנֵּי֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִשְׁפַּחְתִּי֙ הַצְּעִרָ֔ה מִכָּֽל–מִשְׁפְּח֖וֹת שִׁבְטֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וְלָ֙מָּה֙ דִּבַּ֣רְתָּ אֵלַ֔י כַּדָּבָ֖ר הַזֶּֽה:

שמואל מסביר לו שהמקום הזה שמור לו מראש בדבר בורא עולם:

וַיִּקַּ֤ח שְׁמוּאֵל֙ אֶת–שָׁא֣וּל וְאֶֽת–נַעֲר֔וֹ וַיְבִיאֵ֖ם לִשְׁכָּ֑תָה וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מָקוֹם֙ בְּרֹ֣אשׁ הַקְּרוּאִ֔ים וְהֵ֖מָּה כִּשְׁלֹשִׁ֥ים אִֽישׁ: וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ לַטַּבָּ֔ח תְּנָה֙ אֶת–הַמָּנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָ֑ךְ אֲשֶׁר֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ שִׂ֥ים אֹתָ֖הּ עִמָּֽךְ: וַיָּ֣רֶם הַ֠טַּבָּח אֶת–הַשּׁ֨וֹק וְהֶעָלֶ֜יהָ וַיָּ֣שֶׂם | לִפְנֵ֣י שָׁא֗וּל וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֤ה הַנִּשְׁאָר֙ שִׂים–לְפָנֶ֣יךָ אֱכֹ֔ל כִּ֧י לַמּוֹעֵ֛ד שָֽׁמוּר–לְךָ֥ לֵאמֹ֖ר הָעָ֣ם | קָרָ֑אתִי וַיֹּ֧אכַל שָׁא֛וּל עִם–שְׁמוּאֵ֖ל בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: פרשת שָׁאוּל֙.

אֱכֹ֔ל כִּ֧י לַמּוֹעֵ֛ד שָֽׁמוּר–לְךָ֥:

שמואל מודיע לשאול שהוא המלך הנבחר:

הֵ֗מָּה יֽוֹרְדִים֙ בִּקְצֵ֣ה הָעִ֔יר וּשְׁמוּאֵ֞ל אָמַ֣ר אֶל–שָׁא֗וּל אֱמֹ֥ר לַנַּ֛עַר וְיַעֲבֹ֥ר לְפָנֵ֖ינוּ וַֽיַּעֲבֹ֑ר וְאַתָּה֙ עֲמֹ֣ד כַּיּ֔וֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ֖ אֶת–דְּבַ֥ר אֱלֹהִֽים: וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת–פַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן וַיִּצֹ֥ק עַל–רֹאשׁ֖וֹ וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֗וֹא כִּֽי–מְשָׁחֲךָ֧ יְהוָ֛ה עַל–נַחֲלָת֖וֹ לְנָגִֽיד: בְּלֶכְתְּךָ֤ הַיּוֹם֙ מֵעִמָּדִ֔י וּמָצָאתָ֩ שְׁנֵ֨י אֲנָשִׁ֜ים עִם–קְבֻרַ֥ת רָחֵ֛ל בִּגְב֥וּל בִּנְיָמִ֖ן בְּצֶלְצַ֑ח וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֗יךָ נִמְצְא֤וּ הָאֲתֹנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְתָּ לְבַקֵּ֔שׁ וְהִנֵּ֨ה נָטַ֤שׁ אָבִ֙יךָ֙ אֶת–דִּבְרֵ֣י הָאֲתֹנ֔וֹת וְדָאַ֤ג לָכֶם֙ לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לִבְנִֽי:וְחָלַפְתָּ֨ מִשָּׁ֜ם וָהָ֗לְאָה: פרשת שָׁאוּל֙.

ומושח אותו:

וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת–פַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן וַיִּצֹ֥ק עַל–רֹאשׁ֖וֹ וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֗וֹא כִּֽי–מְשָׁחֲךָ֧ יְהוָ֛ה עַל–נַחֲלָת֖וֹ לְנָגִֽיד:

וביחד עם זאת מודיע לשאול שנמצאו האתונות, שהיו הסיבה הראשונה לבקשת שאול להעזר בשמואל איש האלהים:

נִמְצְא֤וּ הָאֲתֹנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְתָּ לְבַקֵּ֔שׁ:

לאחר משיחת שאול בשמן ולאחר שנהיה משיח, שמואל הדריך אותו בתחילת דרכו.

לפני הכל הוא ביקש משאול ללכת לבית אביו תחילה כדי שאיחור שאול לשוב הביתה לא יביא את אביו לדאוג לו ולא לאתונות:

וְהִנֵּ֨ה נָטַ֤שׁ אָבִ֙יךָ֙ אֶת–דִּבְרֵ֣י הָאֲתֹנ֔וֹת וְדָאַ֤ג לָכֶם֙:

קודם כל להסיר דאגה מאביו של שאול ואז הלאה.

שמואל מדריך את שאול ללכת בדרך שהיא דרך אשר תעשה ממנו נביא, הקורות אותו בדרך היו למעשה סדרת פעולות שהפכה את שאול לאחר משיחתו- לנביא:

וּבָ֙אתָ֙ עַד–אֵל֣וֹן תָּב֔וֹר וּמְצָא֤וּךָ שָּׁם֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים עֹלִ֥ים אֶל–הָאֱלֹהִ֖ים בֵּֽית–אֵ֑ל אֶחָ֞ד נֹשֵׂ֣א | שְׁלֹשָׁ֣ה גְדָיִ֗ים וְאֶחָד֙ נֹשֵׂ֗א שְׁלֹ֙שֶׁת֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם וְאֶחָ֥ד נֹשֵׂ֖א נֵֽבֶל–יָֽיִן: וְשָׁאֲל֥וּ לְךָ֖ לְשָׁל֑וֹם וְנָתְנ֤וּ לְךָ֙ שְׁתֵּי–לֶ֔חֶם וְלָקַחְתָּ֖ מִיָּדָֽם: אַ֣חַר כֵּ֗ן תָּבוֹא֙ גִּבְעַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר–שָׁ֖ם נְצִבֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וִיהִי֩ כְבֹאֲךָ֨ שָׁ֜ם הָעִ֗יר וּפָגַעְתָּ֞ חֶ֤בֶל נְבִיאִים֙ יֹרְדִ֣ים מֵֽהַבָּמָ֔ה וְלִפְנֵיהֶ֞ם נֵ֤בֶל וְתֹף֙ וְחָלִ֣יל וְכִנּ֔וֹר וְהֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִֽים: וְצָלְחָ֤ה עָלֶ֙יךָ֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וְהִתְנַבִּ֖יתָ עִמָּ֑ם וְנֶהְפַּכְתָּ֖ לְאִ֥ישׁ אַחֵֽר: וְהָיָ֗ה כִּ֥י (תבאינה) תָבֹ֛אנָה הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה לָ֑ךְ עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּמְצָ֣א יָדֶ֔ךָ כִּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְ: וְיָרַדְתָּ֣ לְפָנַי֮ הַגִּלְגָּל֒ וְהִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ יֹרֵ֣ד אֵלֶ֔יךָ לְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת לִזְבֹּ֖חַ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֑ים שִׁבְעַ֨ת יָמִ֤ים תּוֹחֵל֙ עַד–בּוֹאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהוֹדַעְתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה: וְהָיָ֗ה כְּהַפְנֹת֤וֹ שִׁכְמוֹ֙ לָלֶ֙כֶת֙ מֵעִ֣ם שְׁמוּאֵ֔ל וַיַּהֲפָךְ–ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵ֣ב אַחֵ֑ר וַיָּבֹ֛אוּ כָּל–הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: וַיָּבֹ֤אוּ שָׁם֙ הַגִּבְעָ֔תָה וְהִנֵּ֥ה חֶֽבֶל–נְבִאִ֖ים לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֤ח עָלָיו֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּתְנַבֵּ֖א בְּתוֹכָֽם: וַיְהִ֗י כָּל–יֽוֹדְעוֹ֙ מֵאִתְּמ֣וֹל שִׁלְשׁ֔וֹם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֥ה עִם–נְבִאִ֖ים נִבָּ֑א וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אִ֣ישׁ אֶל–רֵעֵ֗הוּ מַה–זֶּה֙ הָיָ֣ה לְבֶן–קִ֔ישׁ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽים: פרשת שָׁאוּל֙.

תחנה ראשונה בדרך:

וּבָ֙אתָ֙ עַד–אֵל֣וֹן תָּב֔וֹר וּמְצָא֤וּךָ שָּׁם֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים עֹלִ֥ים אֶל–הָאֱלֹהִ֖ים בֵּֽית–אֵ֑ל אֶחָ֞ד נֹשֵׂ֣א | שְׁלֹשָׁ֣ה גְדָיִ֗ים וְאֶחָד֙ נֹשֵׂ֗א שְׁלֹ֙שֶׁת֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם וְאֶחָ֥ד נֹשֵׂ֖א נֵֽבֶל–יָֽיִן: וְשָׁאֲל֥וּ לְךָ֖ לְשָׁל֑וֹם וְנָתְנ֤וּ לְךָ֙ שְׁתֵּי–לֶ֔חֶם וְלָקַחְתָּ֖ מִיָּדָֽם:

תחנה שנית:

אַ֣חַר כֵּ֗ן תָּבוֹא֙ גִּבְעַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר–שָׁ֖ם נְצִבֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וִיהִי֩ כְבֹאֲךָ֨ שָׁ֜ם הָעִ֗יר וּפָגַעְתָּ֞ חֶ֤בֶל נְבִיאִים֙ יֹרְדִ֣ים מֵֽהַבָּמָ֔ה וְלִפְנֵיהֶ֞ם נֵ֤בֶל וְתֹף֙ וְחָלִ֣יל וְכִנּ֔וֹר וְהֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִֽים: וְצָלְחָ֤ה עָלֶ֙יךָ֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וְהִתְנַבִּ֖יתָ עִמָּ֑ם וְנֶהְפַּכְתָּ֖ לְאִ֥ישׁ אַחֵֽר:

לאחר מכן:

וְהָיָ֗ה כִּ֥י (תבאינה) תָבֹ֛אנָה הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה לָ֑ךְ עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּמְצָ֣א יָדֶ֔ךָ כִּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְ:

תחנה שלישית:

וְיָרַדְתָּ֣ לְפָנַי֮ הַגִּלְגָּל֒ וְהִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ יֹרֵ֣ד אֵלֶ֔יךָ לְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת לִזְבֹּ֖חַ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֑ים שִׁבְעַ֨ת יָמִ֤ים תּוֹחֵל֙ עַד–בּוֹאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהוֹדַעְתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה:

לאחר מכן:

וְהָיָ֗ה כְּהַפְנֹת֤וֹ שִׁכְמוֹ֙ לָלֶ֙כֶת֙ מֵעִ֣ם שְׁמוּאֵ֔ל וַיַּהֲפָךְ–ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵ֣ב אַחֵ֑ר וַיָּבֹ֛אוּ כָּל–הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: וַיָּבֹ֤אוּ שָׁם֙ הַגִּבְעָ֔תָה וְהִנֵּ֥ה חֶֽבֶל–נְבִאִ֖ים לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֤ח עָלָיו֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּתְנַבֵּ֖א בְּתוֹכָֽם:

מה שקרה פה זה גם הצגת שאול, בדרך שמוכיחה לעם שהוא הנבחר, שאול הוצג לעם באותות.

שאול התנבא לעיני העם כדי לתת הוכחה לעם וגם לשאול עצמו שאמר קטונתי.. האיש משבט בנימין הקטן, האח הקטן של יוסף שיום אחד מודיעים לו שהוא נבחר להיות מלך:

וַיְהִ֗י כָּל–יֽוֹדְעוֹ֙ מֵאִתְּמ֣וֹל שִׁלְשׁ֔וֹם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֥ה עִם–נְבִאִ֖ים נִבָּ֑א וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אִ֣ישׁ אֶל–רֵעֵ֗הוּ מַה–זֶּה֙ הָיָ֣ה לְבֶן–קִ֔ישׁ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽים:

המלך הוא נביא:

וַיַּהֲפָךְ–ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵ֣ב אַחֵ֑ר וַיָּבֹ֛אוּ כָּל–הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא:

והמלכתו של שאול תוך ששמואל מזכיר את חטא העם שבקשו להם מלך,

וַיַּצְעֵ֤ק שְׁמוּאֵל֙ אֶת–הָעָ֔ם אֶל–יְהוָ֖ה הַמִּצְפָּֽה: וַיֹּ֣אמֶר | אֶל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָנֹכִ֛י הֶעֱלֵ֥יתִי אֶת יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם וָאַצִּ֤יל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּד֙ כָּל הַמַּמְלָכ֔וֹת הַלֹּחֲצִ֖ים אֶתְכֶֽם: וְאַתֶּ֨ם הַיּ֜וֹם מְאַסְתֶּ֣ם אֶת–אֱלֹהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר–ה֣וּא מוֹשִׁ֣יעַ לָכֶם֮ מִכָּל–רָעוֹתֵיכֶ֣ם וְצָרֹֽתֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ כִּי–מֶ֖לֶךְ תָּשִׂ֣ים עָלֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּבוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְשִׁבְטֵיכֶ֖ם וּלְאַלְפֵיכֶֽם: וַיַּקְרֵ֣ב שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל–שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלָּכֵ֖ד שֵׁ֥בֶט בִּנְיָמִֽן: וַיַּקְרֵ֞ב אֶת–שֵׁ֤בֶט בִּנְיָמִן֙ (למשפחתו) לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו וַתִּלָּכֵ֖ד מִשְׁפַּ֣חַת הַמַּטְרִ֑י וַיִּלָּכֵד֙ שָׁא֣וּל בֶּן–קִ֔ישׁ וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וְלֹ֥א נִמְצָֽא: וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד֙ בַּֽיהוָ֔ה הֲבָ֥א ע֖וֹד הֲלֹ֣ם אִ֑ישׁ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּה ה֥וּא נֶחְבָּ֖א אֶל הַכֵּלִֽים: וַיָּרֻ֙צוּ֙ וַיִּקָּחֻ֣הוּ מִשָּׁ֔ם וַיִּתְיַצֵּ֖ב בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וַיִּגְבַּהּ֙ מִכָּל–הָעָ֔ם מִשִּׁכְמ֖וֹ וָמָֽעְלָה: וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל–כָּל–הָעָ֗ם הַרְּאִיתֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַר–בּ֣וֹ יְהוָ֔ה כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖הוּ בְּכָל–הָעָ֑ם וַיָּרִ֧עוּ כָל–הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ: וַיְדַבֵּ֨ר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל–הָעָ֗ם אֵ֚ת מִשְׁפַּ֣ט הַמְּלֻכָ֔ה וַיִּכְתֹּ֣ב בַּסֵּ֔פֶר וַיַּנַּ֖ח לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֧ח שְׁמוּאֵ֛ל אֶת–כָּל–הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ: וְגַ֨ם–שָׁא֔וּל הָלַ֥ךְ לְבֵית֖וֹ גִּבְעָ֑תָה וַיֵּלְכ֣וּ עִמּ֔וֹ הַחַ֕יִל אֲשֶׁר–נָגַ֥ע אֱלֹהִ֖ים בְּלִבָּֽם: פרשת שָׁאוּל֙.

ובקשה זאת מוזכרת לעם מפי שמואל ביום המלכת שאול שהיה בחור ראוי ובחור טוב משכמו ומעלה שבורא עולם בחר בו, והאיזכור הזה במעמד הזה נזכרת לעם כחובה לעם ולא לזכות:

וְאַתֶּ֨ם הַיּ֜וֹם מְאַסְתֶּ֣ם אֶת–אֱלֹהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר–ה֣וּא מוֹשִׁ֣יעַ לָכֶם֮ מִכָּל–רָעוֹתֵיכֶ֣ם וְצָרֹֽתֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ כִּי–מֶ֖לֶךְ תָּשִׂ֣ים עָלֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּבוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְשִׁבְטֵיכֶ֖ם וּלְאַלְפֵיכֶֽם:

ושאול שעד אותו יום היה בחור מהעם משבט קטן, לא ידע מאיפה בא לו הדבר והוא בכלל הלך למצוא את האתונות של אביו שברחו ועל הדרך מודיע לו שמואל שהוא המלך הנבחר ושאול ברח.. התחבא … ובורא עולם אמר איפה למצוא אותו..

וַיִּלָּכֵד֙ שָׁא֣וּל בֶּן–קִ֔ישׁ וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וְלֹ֥א נִמְצָֽא:

וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד֙ בַּֽיהוָ֔ה הֲבָ֥א ע֖וֹד הֲלֹ֣ם אִ֑ישׁ:

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּה ה֥וּא נֶחְבָּ֖א אֶל הַכֵּלִֽים:

ותחשבו על זה, על שאול שיום אחד מודיעים לו שהוא מלך והוא נבהל בורח ומתחבא וככה בהנחיית בורא עולם הם לוכדים אותו ושולפים אותו מהמחבוא וממלכים אותו למלך ויחי המלך, זה מצחיק אותי:

וַיָּרֻ֙צוּ֙ וַיִּקָּחֻ֣הוּ מִשָּׁ֔ם וַיִּתְיַצֵּ֖ב בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וַיִּגְבַּהּ֙ מִכָּל–הָעָ֔ם מִשִּׁכְמ֖וֹ וָמָֽעְלָה: וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל–כָּל–הָעָ֗ם הַרְּאִיתֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַר–בּ֣וֹ יְהוָ֔ה כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖הוּ בְּכָל–הָעָ֑ם וַיָּרִ֧עוּ כָל–הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ: וַיְדַבֵּ֨ר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל–הָעָ֗ם אֵ֚ת מִשְׁפַּ֣ט הַמְּלֻכָ֔ה וַיִּכְתֹּ֣ב בַּסֵּ֔פֶר וַיַּנַּ֖ח לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְשַׁלַּ֧ח שְׁמוּאֵ֛ל אֶת–כָּל–הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ: וְגַ֨ם–שָׁא֔וּל הָלַ֥ךְ לְבֵית֖וֹ גִּבְעָ֑תָה וַיֵּלְכ֣וּ עִמּ֔וֹ הַחַ֕יִל אֲשֶׁר–נָגַ֥ע אֱלֹהִ֖ים בְּלִבָּֽם: פרשת שָׁאוּל֙.

וַיָּרִ֧עוּ כָל–הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ:

וַיְשַׁלַּ֧ח שְׁמוּאֵ֛ל אֶת–כָּל–הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ:

לאחר המלכת שאול, שאול הלך לביתו עם אנשי חיל עימו:

גַ֨ם–שָׁא֔וּל הָלַ֥ךְ לְבֵית֖וֹ גִּבְעָ֑תָה וַיֵּלְכ֣וּ עִמּ֔וֹ הַחַ֕יִל אֲשֶׁר–נָגַ֥ע אֱלֹהִ֖ים בְּלִבָּֽם:

על אנשי החיל של שאול נאמר שבורא עולם נגע בליבם, שאלה אנשי החיל, שאלו הולכים עם המלך הזה שבורא עולם הפך את ליבו:

וַיַּהֲפָךְ–ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵ֣ב אַחֵ֑ר וַיָּבֹ֛אוּ כָּל–הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא:

ושוב כמו במקרה שלמה:

וְעַתָּה, יְהוָה אֱלֹהָי, אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת-עַבְדְּךָ, תַּחַת דָּוִד אָבִי; וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא. וְעַבְדְּךָ–בְּתוֹךְ עַמְּךָ, אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ: עַם-רָב, אֲשֶׁר לֹא-יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע: כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה. וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי אֲדֹנָי: כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה: מלכים.

יען כי גם במקרה זה:

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ: דברים.

לקרוא עוד:

פרשת שאול- לימודים מספר שמואל- מלכות שאול- לימודי מגילה.