משלי- עשרים ואחד.פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ: כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהוָה: עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַיהוָה מִזָּבַח: רוּם עֵינַיִם וּרְחַב לֵב נִר רְשָׁעִים חַטָּאת: מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ לְמוֹתָר וְכָל אָץ אַךְ לְמַחְסוֹר: פֹּעַל אוֹצָרוֹת בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר הֶבֶל נִדָּף מְבַקְשֵׁי מָוֶת: שֹׁד רְשָׁעִים יְגוֹרֵם כִּי מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט: הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר וְזַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ: טוֹב לָשֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר: נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע לֹא יֻחַן בְּעֵינָיו רֵעֵהוּ: בַּעְנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת: מַשְׂכִּיל צַדִּיק לְבֵית רָשָׁע מְסַלֵּף רְשָׁעִים לָרָע: אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה: מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה: שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן: אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ: אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר: כֹּפֶר לַצַּדִּיק רָשָׁע וְתַחַת יְשָׁרִים בּוֹגֵד: טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ מִדְבָּר מֵאֵשֶׁת (מדונים) מִדְיָנִים וָכָעַס: אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ: רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד: עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה: שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ: זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן: תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת: כָּל הַיּוֹם הִתְאַוָּה תַאֲוָה וְצַדִּיק יִתֵּן וְלֹא יַחְשֹׂךְ: זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה אַף כִּי בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ: עֵד כְּזָבִים יֹאבֵד וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר: הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו וְיָשָׁר הוּא (יכין) יָבִין (דרכיו) דַּרְכּוֹ: אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהוָה: סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַיהוָה הַתְּשׁוּעָה: |
לימודים:
משלי- עשרים ואחד- כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים– (אתה לא יכול לאמר לאדם שגזלת ממנו שהקרבת שה ולכן אתה לא מחזיר לו את הגזל, הקרבה שלעצמה לא מכשירה את הגזל, את הגזל יש להשיב ואחר כך להקריב שה או פר כדי לכפר על הנפש החוטאת).
שֹׁד רְשָׁעִים יְגוֹרֵם כִּי מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט: משלי- עשרים ואחד.שֹׁד רְשָׁעִים יְגוֹרֵםכדי להבין את המשפט נבין תחילה מה הפרוש של המילה יגורם:כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע: תהלים.כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְהֹוָה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִֽוא: דברים.וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל מַדְוֵה מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם וְדָֽבְקוּ בָּֽךְ: דברים.וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַיהוָה עִמּוֹ: וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד וַיָּגָר מִפָּנָיו: וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם: שמואל.כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי: איוב.אִם אָמְרִי אֶשְׁכְּחָה שִׂיחִי אֶעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִיגָה: יָגֹרְתִּי כָל עַצְּבֹתָי יָדַעְתִּי כִּי לֹא תְנַקֵּנִי: אָנֹכִי אֶרְשָׁע לָמָּה זֶּה הֶבֶל אִיגָע: איוב.מפה אפשר להבין שהמילה יגורם משמעות - יפחידם וכו' על המשמעות הזאת.ומשכך מבנה המשפט:שֹׁד רְשָׁעִים יְגוֹרֵם:יען:כִּי מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט:הכוונה מיאנו לעשות צדק. מיאנו להשיב את הגזל, את השוד.(אתה לא יכול לאמר לאדם שגזלת ממנו שהקרבת שה ולכן אתה לא מחזיר לו את הגזל, הקרבה שלעצמה לא מכשירה את הגזל, את הגזל יש להשיב ואחר כך להקריב שה או פר כדי לכפר על הנפש החוטאת).(ולא לשכח יש גם קנס, קנס החמישית).הפחד הוא מבורא עולם אם אתה אדם מאמין.הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים: הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי: תהלים.כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים:כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהוָה: משלי עשרים ואחת.פרשת ברכה וקללה- איש הישר בעיניו יעשה.כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו;וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע: שמות.כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע:וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהוָה:כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ: דברים.הדבר הזה נאמר לכל ישראל לא רק לתלמידי ישיבות:כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵֽרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶֽם: הַקְהֵל אֶת הָעָם הָֽאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵֽרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָֽרְאוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹֽהֵיכֶם וְשָֽׁמְרוּ לַֽעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּֽאת: דברים.תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל:הָֽאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵֽרְךָ:לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ:וְשָֽׁמְרוּ לַֽעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּֽאת:ברור שיש הבדל בין הלוי לומד התורה לבין כלל ישראל לומד התורה, בעת הזאת כשאין אהל מועד והישיבות אינם מאופיינות לויאים וכהני לוי נכון לפתוח את לימודי התורה כאומנות לכולם גם הנשים וגם האנשים (ברור שהילדים עדיין לא נכונים לעבוד את העבודה הזאת) וגם הגר יכול לגשת למבחן קבלה ללימודים אלה שעם ישראל משלם בעבורם:הָֽאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְגֵֽרְךָ:אם יהיה מישהו שיקטרג על פתיחת השערים האלה, אז זה למחשבה:אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהוָה: משלי עשרים ואחד. |
אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ– דרך השכל הכוונה להשכלה בתורת ישראל– אני אסכים עימך אם תאמר לי שהלימודים בטכניון נשענים על השכלתו של בצלאל:
אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ: משלי- עשרים ואחד.מהמשפט ניתן להבין שדרך קהל רפאים, היא דרך הפוכה לזאת:מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל(לימודי תורה הם הבינה ששלמה מדבר במשלי על דרך ההשכל הזאת והערכים המוספים ללמידה זאת).זאת אומרים שהרפאים הם קהל כסילים שלא השכילו בתורה.(אני אסכים עימך אם תאמר לי שהלימודים בטכניון נשענים על השכלתו של בצלאל שבורא עולם מילא אותו רוח חכמה/השכיל אותו)מתורתינו אפשר לדעת מי הם הרפאים והם לא רוחות רפאים:וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה: הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כַּעֲנָקִים: רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כַּעֲנָקִים וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים: דברים.וְהָעֲרָבָה עַד יָם כִּנְרוֹת מִזְרָחָה וְעַד יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח מִזְרָחָה דֶּרֶךְ בֵּית הַיְשִׁמוֹת וּמִתֵּימָן תַּחַת אַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה: וּגְבוּל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הַיּוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי: יהושע.וְהַגִּלְעָד וּגְבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וְכֹל הַר חֶרְמוֹן וְכָל הַבָּשָׁן עַד סַלְכָה: כָּל מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי הוּא נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים וַיַּכֵּם מֹשֶׁה וַיֹּרִשֵׁם: יהושע.רפאים זאת לא רוח, נהפוך הוא, זה אדם כסיל, ללא רוח חכמה.כאדם הזה:כִּי יָדִין יְהוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם: עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם: פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ: אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם: כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם: בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרְכוּ אֶת יְהוָה בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת יְהוָה: בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת יְהוָה יִרְאֵי יְהוָה בָּרְכוּ אֶת יְהוָה: בָּרוּךְ יְהוָה מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּיָהּ: תהלים.אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם:שלא כמו זרע דוד בן ישי, לו המלוכה בירושלים יהודה, בן שבט יהודה, לו הבכורה:וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה: וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהוָה וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע: וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו: וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן: וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד: ישעיהו.וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה:לעשות זאת וגם זאת:וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו: וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן:ומשכך:וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד:שלא כמו זה:אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ: משלי- עשרים ואחד.כדי להסביר את המנוחה בקהל הרפאים המשול לקהל של כסילים אפשר להמשיל זאת לבדיחות שרק כסילים מספרים אותם ורק בקהל של כסילים צוחקים מהן. שם הלץ ימצא אוזן קשבת ואוהבת, שם ימצא בית אוהב ומחבק. |
אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהוָה– כמו בעניין ההומו. איש השוכב את זכר משכבי אישה הוא תועבה ועדיין מפלגות החרדים בחרו באוחנה להיות יו"ר כנסת ישראל.
אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה: משלי אחד ועשרים.מִזַּעֲקַת דָּל:ולא מזעקת אדם שאינו דל.ברור שדל לא יכול להענות לזעקת דל אחר.אתה לא יכול להאשים אדם עני שלא עזר לעני. |
עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַיהוָה מִזָּבַח:זאת אומרת שאפשר לזבוח בזאת:צְדָקָה וּמִשְׁפָּט:לזבוח בזאת, גם בימים שאין אהל מועד, בימים של לאחר חורבן בית המקדש.זבח לעולה כנלמד- צדקה טובה מזבח גם הזבח היקר ביותר- פרים. אם אתה עשיר כשווי פר לעני שבורא עולם ציווה לתת להם, העניים, הגר באם עני והיתום והאלמנה באם המה עניים. אם אתה מעמד ביניים כשווי כבש, ואותו הדבר הלאה, אם ידך אינה משגת את זאת ואת זאת אז עוף. |
בַּעְנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת:יש למידה מזה:בַּעְנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי:אדם שנכנס לכלא הוא אדם ענוש, כשהפתי רואה את הענוש נכנס לכלא, הוא לרוב מחכים לא לעשות כדבר הזה שעשה הענוש.בַּעְנָשׁ לֵץ:וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת:לעומת הלמידה הנלמדת מזאת, יש למידה מהחכם, שהיא לא ממקום של לקח ממקרה שקרה כמו המקרה הנ"ל, זאת למידת דעת מלקח דעת, שהדעת היא הנר לך.וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם: |
סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַיהוָה הַתְּשׁוּעָה: משלי עשרים ואחד.זה כמו שיש לך כלי מלחמה אפילו המתקדמים ביותר, אתה לא תנצח בלי בורא עולם. |
אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהוָה: משלי עשרים ואחד.אם בורא עולם אמר ככה יעשה, אין עצה שיכולה להיות טובה מזאת, כל עצה אחרת היא לא נכונה למשל.פילגש זה לא חטא על פי תורת ישראל, בעת הזאת העצה להוקיע פילגש היא עצה שהיא נגד בורא עולם. לעומת הפילגש בעולת הבעל ששכבה עם איש שאינו בעלה היא אמורה להיות מוקעת. בעת הזאת יש נטיה להטות משפט של זאת בזאת וזה מעשה שהוא נגד עצת בורא עולם.כמו בעניין ההומו. איש השוכב את זכר משכבי אישה הוא תועבה ועדיין מפלגות החרדים בחרו באוחנה להיות יו"ר כנסת ישראל. |
מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ לְמוֹתָר וְכָל אָץ אַךְ לְמַחְסוֹר: משלי עשרים ואחד.שהחברים של איוב באו לנחמו הם הבינו שאין ערך למילים– וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּֽי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹֽד— כל מילה מיותרת– וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר– המילה מותר היא ההפך ממחסור– בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר– כמו בשיר העצב אין לו סוף– כִּֽי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹֽד: |
וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָֽעֹמֵ֖ד בְּהֵרָֽאוֹת֑וֹ כִּי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים׃ וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה:
חטא בני עלי הכהן:וּבְנֵ֥י עֵלִ֖י בְּנֵ֣י בְלִיָּ֑עַל לֹ֥א יָדְע֖וּ אֶת–יְהוָֽה: וּמִשְׁפַּ֥ט הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת–הָעָ֑ם כָּל–אִ֞ישׁ זֹבֵ֣חַ זֶ֗בַח וּבָ֨א נַ֤עַר הַכֹּהֵן֙ כְּבַשֵּׁ֣ל הַבָּשָׂ֔ר וְהַמַּזְלֵ֛ג שְׁלֹ֥שׁ–הַשִּׁנַּ֖יִם בְּיָדֽוֹ: וְהִכָּ֨ה בַכִּיּ֜וֹר א֣וֹ בַדּ֗וּד א֤וֹ בַקַּלַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַפָּר֔וּר כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר יַעֲלֶ֣ה הַמַּזְלֵ֔ג יִקַּ֥ח הַכֹּהֵ֖ן בּ֑וֹ כָּ֚כָה יַעֲשׂ֣וּ לְכָל–יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֥ים שָׁ֖ם בְּשִׁלֹֽה: גַּם֮ בְּטֶרֶם֮ יַקְטִר֣וּן אֶת–הַחֵלֶב֒ וּבָ֣א | נַ֣עַר הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַר֙ לָאִ֣ישׁ הַזֹּבֵ֔חַ תְּנָ֣ה בָשָׂ֔ר לִצְל֖וֹת לַכֹּהֵ֑ן וְלֹֽא–יִקַּ֧ח מִמְּךָ֛ בָּשָׂ֥ר מְבֻשָּׁ֖ל כִּ֥י אִם–חָֽי: וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הָאִ֗ישׁ קַטֵּ֨ר יַקְטִיר֤וּן כַּיּוֹם֙ הַחֵ֔לֶב וְקַ֨ח–לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָמַ֥ר | לֹא֙ כִּ֚י עַתָּ֣ה תִתֵּ֔ן וְאִם–לֹ֖א לָקַ֥חְתִּי בְחָזְקָֽה: וַתְּהִ֨י חַטַּ֧את הַנְּעָרִ֛ים גְּדוֹלָ֥ה מְאֹ֖ד אֶת–פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֤י נִֽאֲצוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֵ֖ת מִנְחַ֥ת יְהוָֽה: שמואל- בית נאמן.וְלֹֽא–יִקַּ֧ח מִמְּךָ֛ בָּשָׂ֥ר מְבֻשָּׁ֖ל כִּ֥י אִם–חָֽי:וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הָאִ֗ישׁ קַטֵּ֨ר יַקְטִיר֤וּן כַּיּוֹם֙ הַחֵ֔לֶב וְקַ֨ח–לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָוְאָמַ֥ר | לֹא֙ כִּ֚י עַתָּ֣ה תִתֵּ֔ן וְאִם–לֹ֖א לָקַ֥חְתִּי בְחָזְקָֽהנער הכהן לא לקח את הבשר לצורך מנחה לבורא עולם, ולכן הוא ביקש בשר חי ולא בשר מבושל..זה כמו לקבל תרומה מהעם ולא לתרום אותה. לא להשתמש לתרומה כיעודה.וְעֵלִ֖י זָקֵ֣ן מְאֹ֑ד וְשָׁמַ֗ע אֵת֩ כָּל–אֲשֶׁ֨ר יַעֲשׂ֤וּן בָּנָיו֙ לְכָל–יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר–יִשְׁכְּבוּן֙ אֶת–הַנָּשִׁ֔ים הַצֹּ֣בְא֔וֹת פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם לָ֥מָּה תַעֲשׂ֖וּן כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י שֹׁמֵ֙עַ֙ אֶת–דִּבְרֵיכֶ֣ם רָעִ֔ים מֵאֵ֖ת כָּל–הָעָ֥ם אֵֽלֶּה: אַ֖ל בָּנָ֑י כִּ֠י לֽוֹא–טוֹבָ֤ה הַשְּׁמֻעָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י שֹׁמֵ֔עַ מַעֲבִרִ֖ים עַם–יְהוָֽה: אִם–יֶחֱטָ֨א אִ֤ישׁ לְאִישׁ֙ וּפִֽלְל֣וֹ אֱלֹהִ֔ים וְאִ֤ם לַֽיהוָה֙ יֶֽחֱטָא–אִ֔ישׁ מִ֖י יִתְפַּלֶּל–ל֑וֹ וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּ֙ לְק֣וֹל אֲבִיהֶ֔ם כִּֽי–חָפֵ֥ץ יְהוָ֖ה לַהֲמִיתָֽם: שמואל- בית נאמן.אִם–יֶחֱטָ֨א אִ֤ישׁ לְאִישׁ֙ וּפִֽלְל֣וֹ אֱלֹהִ֔ים וְאִ֤ם לַֽיהוָה֙ יֶֽחֱטָא–אִ֔ישׁ מִ֖י יִתְפַּלֶּל–ל֑וֹ:מה הוא פשר החטא והנזק שלו:וַיָּבֹ֥א אִישׁ–אֱלֹהִ֖ים אֶל–עֵלִ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲנִגְלֹ֤ה נִגְלֵ֙יתִי֙ אֶל–בֵּ֣ית אָבִ֔יךָ בִּֽהְיוֹתָ֥ם בְּמִצְרַ֖יִם לְבֵ֥ית פַּרְעֹֽה: וּבָחֹ֣ר אֹ֠תוֹ מִכָּל–שִׁבְטֵ֨י יִשְׂרָאֵ֥ל לִי֙ לְכֹהֵ֔ן לַעֲל֣וֹת עַֽל–מִזְבְּחִ֗י לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֛רֶת לָשֵׂ֥את אֵפ֖וֹד לְפָנָ֑י וָֽאֶתְּנָה֙ לְבֵ֣ית אָבִ֔יךָ אֶת–כָּל–אִשֵּׁ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת–בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִֽיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כָּל–מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי: שמואל- בית נאמן.לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת–בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִֽיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כָּל–מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי:את כל התרומות והמעשרות והקטרת העם נותן לבורא עולם דרך הכהן לוי והלוי לצורך כפרה על החטאים, לצורך הודיה לבורא עולם, כפרת נפש ועוד:וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן, אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית-אָבִיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת-עֲוֺן הַמִּקְדָּשׁ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת-עֲוֺן כְּהֻנַּתְכֶם. וְגַם אֶת-אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ, הַקְרֵב אִתָּךְ, וְיִלָּווּ עָלֶיךָ, וִישָׁרְתוּךָ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת. וְשָׁמְרוּ, מִשְׁמַרְתְּךָ, וּמִשְׁמֶרֶת, כָּל-הָאֹהֶל: אַךְ אֶל-כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל-הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ, וְלֹא-יָמֻתוּ גַם-הֵם גַּם-אַתֶּם. וְנִלְווּ עָלֶיךָ–וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד, לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל; וְזָר, לֹא-יִקְרַב אֲלֵיכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם, אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, וְאֵת, מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַאֲנִי, הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת-אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים, לַיהוָה, לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת-כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל-דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ, וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת–וַעֲבַדְתֶּם; עֲבֹדַת מַתָּנָה, אֶתֵּן אֶת-כְּהֻנַּתְכֶם, וְהַזָּר הַקָּרֵב, יוּמָת. וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי: לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה, וּלְבָנֶיךָ–לְחָק-עוֹלָם. זֶה-יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מִן-הָאֵשׁ: כָּל-קָרְבָּנָם לְכָל-מִנְחָתָם וּלְכָל-חַטָּאתָם, וּלְכָל-אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי–קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא, וּלְבָנֶיךָ. בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, תֹּאכְלֶנּוּ; כָּל-זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ, קֹדֶשׁ יִהְיֶה-לָּךְ. וְזֶה-לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם, לְכָל-תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק-עוֹלָם: כָּל-טָהוֹר בְּבֵיתְךָ, יֹאכַל אֹתוֹ. כֹּל חֵלֶב יִצְהָר, וְכָל-חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן–רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר-יִתְּנוּ לַיהוָה, לְךָ נְתַתִּים: במדבר.זֶה-יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מִן-הָאֵשׁ: כָּל-קָרְבָּנָם לְכָל-מִנְחָתָם וּלְכָל-חַטָּאתָם, וּלְכָל-אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי–קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא, וּלְבָנֶיךָ. בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, תֹּאכְלֶנּוּ;מִן-הָאֵשׁ:ובני עלי דרשו בשר חי ולא מבושל, לא מוקטר:וְלֹֽא–יִקַּ֧ח מִמְּךָ֛ בָּשָׂ֥ר מְבֻשָּׁ֖ל כִּ֥י אִם–חָֽי:גַּם֮ בְּטֶרֶם֮ יַקְטִר֣וּן אֶת–הַחֵלֶב֒ וּבָ֣א | נַ֣עַר הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַר֙ לָאִ֣ישׁ הַזֹּבֵ֔חַ תְּנָ֣ה בָשָׂ֔ר לִצְל֖וֹת לַכֹּהֵ֑ן וְלֹֽא–יִקַּ֧ח מִמְּךָ֛ בָּשָׂ֥ר מְבֻשָּׁ֖ל כִּ֥י אִם–חָֽי:ומשכך הם חטאו בזה:וַתְּהִ֨י חַטַּ֧את הַנְּעָרִ֛ים גְּדוֹלָ֥ה מְאֹ֖ד אֶת–פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֤י נִֽאֲצוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֵ֖ת מִנְחַ֥ת יְהוָֽה:ולא רק, הם ניצלו את המעמד שלהם כניצול מרות לעשות גם זאת:וְעֵלִ֖י זָקֵ֣ן מְאֹ֑ד וְשָׁמַ֗ע אֵת֩ כָּל–אֲשֶׁ֨ר יַעֲשׂ֤וּן בָּנָיו֙ לְכָל–יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר–יִשְׁכְּבוּן֙ אֶת–הַנָּשִׁ֔ים הַצֹּ֣בְא֔וֹת פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:והחטא הזה הוא חטא גדול מאוד, כפי שנלמד גם מפה:מָ֚ה הָרָעָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר נִהְיְתָ֖ה בָּכֶֽם:בפועלם של בני עלי בזאת הם למעשה ניאצו את המנחה הזאת שנועדה לשם זאת:לְהַבְרִֽיאֲכֶ֗ם:ולכן:וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּ֙ לְק֣וֹל אֲבִיהֶ֔ם כִּֽי–חָפֵ֥ץ יְהוָ֖ה לַהֲמִיתָֽם:להבנה את פשר קשות הלב של בני עלי:יְהוָה, הֵפִיר עֲצַת-גּוֹיִם; הֵנִיא, מַחְשְׁבוֹת עַמִּים: תהלים.אפשר להבין זאת גם כל מקרה פרעה שבורא עולם הקשה את לבבו כדי.בניו של עלי לא שמעו לכל אביהם כי זה היה רצונו של בורא עולם להמית אותם על המעשה הזה:ומתו על זה:כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ–לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. שמות.וזה הדין של חפני ופנחס בני עלי:לָכֵ֗ן נְאֻם–יְהוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אָמ֣וֹר אָמַ֔רְתִּי בֵּֽיתְךָ֙ וּבֵ֣ית אָבִ֔יךָ יִתְהַלְּכ֥וּ לְפָנַ֖י עַד–עוֹלָ֑ם וְעַתָּ֤ה נְאֻם–יְהוָה֙ חָלִ֣ילָה לִּ֔י כִּֽי–מְכַבְּדַ֥י אֲכַבֵּ֖ד וּבֹזַ֥י יֵקָֽלּוּ: הִנֵּה֙ יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וְגָֽדַעְתִּי֙ אֶת–זְרֹ֣עֲךָ֔ וְאֶת–זְרֹ֖עַ בֵּ֣ית אָבִ֑יךָ מִֽהְי֥וֹת זָקֵ֖ן בְּבֵיתֶֽךָ: וְהִבַּטְתָּ֙ צַ֣ר מָע֔וֹן בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר–יֵיטִ֖יב אֶת–יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽא–יִהְיֶ֥ה זָקֵ֛ן בְּבֵיתְךָ֖ כָּל–הַיָּמִֽים: וְאִ֗ישׁ לֹֽא–אַכְרִ֤ית לְךָ֙ מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י לְכַלּ֥וֹת אֶת–עֵינֶ֖יךָ וְלַאֲדִ֣יב אֶת–נַפְשֶׁ֑ךָ וְכָל–מַרְבִּ֥ית בֵּיתְךָ֖ יָמ֥וּתוּ אֲנָשִֽׁים: וְזֶה–לְּךָ֣ הָא֗וֹת אֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ אֶל–שְׁנֵ֣י בָנֶ֔יךָ אֶל–חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָ֑ס בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד יָמ֥וּתוּ שְׁנֵיהֶֽם: שמואל- בית נאמן.הִנֵּה֙ יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וְגָֽדַעְתִּי֙ אֶת–זְרֹ֣עֲךָ֔ וְאֶת–זְרֹ֖עַ בֵּ֣ית אָבִ֑יךָ מִֽהְי֥וֹת זָקֵ֖ן בְּבֵיתֶֽךָ:לא יאריכון ימיהם של פנחס וחפני:זה מזכיר את מקרה בן שלמה שהונא לחטא כי היתה הסיבה הזאת לדבר:וַיֹּאמֶר יְהוָה לִשְׁלֹמֹה, יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה-זֹּאת עִמָּךְ, וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ–קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת-הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ, וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ. אַךְ-בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה, לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ: מִיַּד בִּנְךָ, אֶקְרָעֶנָּה: מלכים.ובהמשך:וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, אֶת-הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר-הָיוּ עֹמְדִים אֶת-פְּנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו, בִּהְיֹתוֹ חַי, לֵאמֹר: אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים, לְהָשִׁיב אֶת-הָעָם-הַזֶּה דָּבָר. וידבר (וַיְדַבְּרוּ) אֵלָיו לֵאמֹר, אִם-הַיּוֹם תִּהְיֶה-עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם, וַעֲנִיתָם, וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים–וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים, כָּל-הַיָּמִים. וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲצַת הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ; וַיִּוָּעַץ, אֶת-הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ, אֲשֶׁר הָעֹמְדִים, לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מָה אַתֶּם נוֹעָצִים, וְנָשִׁיב דָּבָר, אֶת-הָעָם הַזֶּה–אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי, לֵאמֹר, הָקֵל מִן-הָעֹל, אֲשֶׁר-נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ. וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר, כֹּה-תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת-עֻלֵּנוּ, וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ: כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם, קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי. וְעַתָּה, אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד, וַאֲנִי, אוֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים. וַיָּבוֹ יָרָבְעָם וְכָל-הָעָם אֶל-רְחַבְעָם, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת-הָעָם, קָשָׁה; וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲצַת הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ. וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר, אָבִי הִכְבִּיד אֶת-עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים. וְלֹא-שָׁמַע הַמֶּלֶךְ, אֶל-הָעָם: כִּי-הָיְתָה סִבָּה, מֵעִם יְהוָה, לְמַעַן הָקִים אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי, אֶל-יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט: מלכים.וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר, אָבִי הִכְבִּיד אֶת-עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם;וְלֹא-שָׁמַע הַמֶּלֶךְ, אֶל-הָעָם: כִּי-הָיְתָה סִבָּה, מֵעִם יְהוָה, לְמַעַן הָקִים אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי, אֶל-יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט:המלך רחבעם היה בן שלמה. שלמה חטא לבורא עולם ובורא עולם אמר לו שיקרע את מלכותו מיד בנו. וזאת בימי מלכותו הראשונים. צריך לחשוב על דבריו הקשים של בן שלמה שלא שמע אל העם גם מהמקום הזה:בְּגִבְעוֹן, נִרְאָה יְהוָה אֶל-שְׁלֹמֹה–בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, שְׁאַל מָה אֶתֶּן-לָךְ. וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה, אַתָּה עָשִׂיתָ עִם-עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב, עִמָּךְ; וַתִּשְׁמָר-לוֹ, אֶת-הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה, וַתִּתֶּן-לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, כַּיּוֹם הַזֶּה. וְעַתָּה, יְהוָה אֱלֹהָי, אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת-עַבְדְּךָ, תַּחַת דָּוִד אָבִי; וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא וְעַבְדְּךָ–בְּתוֹךְ עַמְּךָ, אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ: עַם-רָב, אֲשֶׁר לֹא-יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע: כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה.וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי אֲדֹנָי: כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה: מלכים.וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע:לבן של שלמה לא היה לב שמע לשמוע את העם.ושוב:הִנֵּה֙ יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וְגָֽדַעְתִּי֙ אֶת–זְרֹ֣עֲךָ֔ וְאֶת–זְרֹ֖עַ בֵּ֣ית אָבִ֑יךָ מִֽהְי֥וֹת זָקֵ֖ן בְּבֵיתֶֽךָ: וְהִבַּטְתָּ֙ צַ֣ר מָע֔וֹן בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר–יֵיטִ֖יב אֶת–יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽא–יִהְיֶ֥ה זָקֵ֛ן בְּבֵיתְךָ֖ כָּל–הַיָּמִֽים: וְאִ֗ישׁ לֹֽא–אַכְרִ֤ית לְךָ֙ מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י לְכַלּ֥וֹת אֶת–עֵינֶ֖יךָ וְלַאֲדִ֣יב אֶת–נַפְשֶׁ֑ךָ וְכָל–מַרְבִּ֥ית בֵּיתְךָ֖ יָמ֥וּתוּ אֲנָשִֽׁים: וְזֶה–לְּךָ֣ הָא֗וֹת אֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ אֶל–שְׁנֵ֣י בָנֶ֔יךָ אֶל–חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָ֑ס בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד יָמ֥וּתוּ שְׁנֵיהֶֽם: וַהֲקִימֹתִ֥י לִי֙ כֹּהֵ֣ן נֶאֱמָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר בִּלְבָבִ֥י וּבְנַפְשִׁ֖י יַעֲשֶׂ֑ה וּבָנִ֤יתִי לוֹ֙ בַּ֣יִת נֶאֱמָ֔ן וְהתְהַלֵּ֥ךְ לִפְנֵֽי–מְשִׁיחִ֖י כָּל–הַיָּמִֽים: וְהָיָ֗ה כָּל–הַנּוֹתָר֙ בְּבֵ֣יתְךָ֔ יָבוֹא֙ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֣ת ל֔וֹ לַאֲג֥וֹרַת כֶּ֖סֶף וְכִכַּר–לָ֑חֶם וְאָמַ֗ר סְפָחֵ֥נִי נָ֛א אֶל–אַחַ֥ת הַכְּהֻנּ֖וֹת לֶאֱכֹ֥ל פַּת–לָֽחֶם: שמואל- בית נאמן.וַהֲקִימֹתִ֥י לִי֙ כֹּהֵ֣ן נֶאֱמָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר בִּלְבָבִ֥י וּבְנַפְשִׁ֖י יַעֲשֶׂ֑ה וּבָנִ֤יתִי לוֹ֙ בַּ֣יִת נֶאֱמָ֔ן וְהתְהַלֵּ֥ךְ לִפְנֵֽי–מְשִׁיחִ֖י כָּל–הַיָּמִֽים:כמו שמואל בן חנה:וְהַנַּ֣עַר שְׁמוּאֵ֔ל הֹלֵ֥ךְ וְגָדֵ֖ל וָט֑וֹב גַּ֚ם עִם–יְהוָ֔ה וְגַ֖ם עִם–אֲנָשִֽׁים: שמואל- בית נאמן.וָט֑וֹב גַּ֚ם עִם–יְהוָ֔ה וְגַ֖ם עִם–אֲנָשִֽׁים:טוב עם אנשים מהבחינה שבני עלי לא היו טובים עם אנשים מתוקף העובדה שהמעל שלהם פגע בעם. העם בא לזבוח לבורא עולם לכפרת נפש לבריאות הנפש הזאת והכהנים האלה הטו במקום הזה, ובדבר הזה הם היו מאוד לא טובים עם אנשים שלא כמו שמואל שבורא עולם הקימו להיות לכהן לו:וַהֲקִימֹתִ֥י לִי֙ כֹּהֵ֣ן:כהן שעושה כדבר בורא עולם ולא כדבר אדם:נֶאֱמָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר בִּלְבָבִ֥י וּבְנַפְשִׁ֖י יַעֲשֶׂ֑ה:שמואל עמד והצליח במבחן הנאמנוות, שלא כמו שאול שבורא עולם ציווה אותם להרוג את עמלק ולא עשה זאת כי עשה כרצון העם שריחם ומשכך הנאמן שמואל הודיע לשאול שתמה מלכותו ושמואל בעצמו הרג את עמלק.וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי יְהוָה וְאֶת דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם: וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע: וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְהוָה אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ: וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם: וַיֹּאמֶר חָטָאתִי עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל וְשׁוּב עִמִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: {לא} וַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי שָׁאוּל וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁאוּל לַיהוָה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת וַיֹּאמֶר אֲגָג אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל: וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וְשָׁאוּל עָלָה אֶל בֵּיתוֹ גִּבְעַת שָׁאוּל: וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיהוָה נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל: שמואל- בית נאמן.ניתן ללמוד ממלאכי על חשיבות המנחה שעם ישראל מרים לבורא עולם לצורך רפואה אך גם לצורך הודיה לבורא עולם וגם לצורך כפרה על חטאים, ניתן גם ללמוד על טהרת כהנים, טהרה משום שלא היו טהורים, מכל הסיבות אשאדם טהור נטמא ומשכך נדרשת טהרה, לא מטהרים אדם טהור.הִנְנִ֤י שֹׁלֵ֨חַ֙ מַלְאָכִ֔י וּפִנָּה־דֶ֖רֶךְ לְפָנָ֑י וּפִתְאֹם֩ יָב֨וֹא אֶל־הֵֽיכָל֜וֹ הָֽאָד֣וֹן ׀ אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֗ים וּמַלְאַ֨ךְ הַבְּרִ֜ית אֲשֶׁר־אַתֶּ֤ם חֲפֵצִים֙ הִנֵּה־בָ֔א אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָֽעֹמֵ֖ד בְּהֵרָֽאוֹת֑וֹ כִּי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים׃ וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה׃ וְעָֽרְבָה֙ לַֽיהוָ֔ה מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיֹּֽת׃ מלאכי.וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָֽעֹמֵ֖ד בְּהֵרָֽאוֹת֑וֹ כִּי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים׃ וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה:וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙:היה גם בעת עזרא מקרה כזה:וּכְכַלּ֣וֹת אֵ֗לֶּה נִגְּשׁ֨וּ אֵלַ֤י הַשָּׂרִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־נִבְדְּל֞וּ הָעָ֤ם יִשְׂרָאֵל֙ וְהַכֹּֽהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֔ם מֵֽעַמֵּ֖י הָֽאֲרָצ֑וֹת כְּ֠תֹעֲבֹֽתֵיהֶם לַכְּנַֽעֲנִ֨י הַֽחִתִּ֜י הַפְּרִזִּ֣י הַיְבוּסִ֗י הָֽעַמֹּנִי֙ הַמֹּ֣אָבִ֔י הַמִּצְרִ֖י וְהָֽאֱמֹרִֽי׃ כִּֽי־נָשְׂא֣וּ מִבְּנֹֽתֵיהֶ֗ם לָהֶם֙ וְלִבְנֵיהֶ֔ם וְהִתְעָֽרְבוּ֙ זֶ֣רַע הַקֹּ֔דֶשׁ בְּעַמֵּ֖י הָֽאֲרָצ֑וֹת וְיַ֧ד הַשָּׂרִ֣ים וְהַסְּגָנִ֗ים הָ֥יְתָ֛ה בַּמַּ֥עַל הַזֶּ֖ה רִֽאשׁוֹנָֽה׃וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה:למחשבה:במקרה בני עלי, הם היו כהנים שמעלו בתפקידם ממקום הכהן שבורא עולם ציווה לתת לו לשם הבראת העם והוא למעשה ביקש לקבל שלא לשם זאת ולכל משוואה יש משוואה הפוכה לה.להבנה, על משל פדיון הבן:כל זכר מבן חודש עושים לו פדיון.הפדיון נעשה על ידי בני לויאים מבני חודש ומעלה.(את ישראל פטקדים מבן עשרים שנה, את הלוי מבן חודש, וזאת כי ללוי יש תפקיד מבן חודש)בפדיון זה פודה את זה.נגיד יש אלף זכרים מבן חודש משבט הלוי, ועשר אלף זעכרים מבן חודש מישראל, לאחר שאלף לויאים פדו אלף נותרו תשע אלף לפדות בעבור אלה נותנים לכהן כסף בעבור הפדיון.תחשוב שיש אדם שנכנס למקום הכהן כרב קדוש והוא לא כהן ואנשים מפקידים לו לצורך פדיון בניהם ולא לכהן בורא עולם.זה נזק גדול מאוד שאדם עושה לבנו שהוא פודה את בנו בזה.תחשוב שאדם שאינו כהן שבאים להתברך אצלו בברכה והוא מברך ברכת הכהנים.ברכת הכהנים היא כדי שיקרא שמו של בורא עולם על ישראל וזה נזק גדול שאדם עושה לעצמו ולבנו באם הוא הולך לזה ולא לזה.דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם: במדבר.וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם:בתפילת יה שמע אביונך אומר המשורר ככה-בנו נקרא שמך, אדני עשה למענך.ברור שהרב שעושה זאת והוא אינו כהן, חוטא כחטא קורח שביקש להיכנס למקום הכהן הלוי וקורח היה לוי אך לא היה כהן ומשכך- מת. |
וְהַנַּ֗עַר הָיָ֤ה מְשָׁרֵת֙ אֶת–יְהוָ֔ה אֶת–פְּנֵ֖י עֵלִ֥י הַכֹּהֵֽן– חנה מסרה בנה לבורא עולם, הנער שירת את בורא עולם, לא את עלי, אפילו שהוא היה כשוליה של עלי, הוא היה שוליה לשרת את בורא עולם.
וַיֵּ֧לֶךְ אֶלְקָנָ֛ה הָרָמָ֖תָה עַל–בֵּית֑וֹ וְהַנַּ֗עַר הָיָ֤ה מְשָׁרֵת֙ אֶת–יְהוָ֔ה אֶת–פְּנֵ֖י עֵלִ֥י הַכֹּהֵֽן: שמואל -חנה.חנה מסרה בנה לבורא עולם, הנער שירת את בורא עולם, לא את עלי, אפילו שהוא היה כשוליה של עלי, הוא היה שוליה לשרת את בורא עולם.זאת הגדרת התפקיד.בשפה של עולם העסקים, שאתה עובד בעסק והמנהל שלך הוא שכיר כמוך, אפילו שהוא ממונה עליך, אתה לא משרת את המנהל אתה והמנהל עובדים לטובת בעל העסק, בעל המניות. |
וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִן–הָרָמָתַ֛יִם צוֹפִ֖ים מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וּשְׁמ֡וֹ אֶ֠לְקָנָה בֶּן–יְרֹחָ֧ם– אדם מן הישוב שלא היה מלך או שר או שופט שהיו לו– שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֔ים שֵׁ֤ם אַחַת֙ חַנָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פְּנִנָּ֑ה– נורמטיבי..
וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִן–הָרָמָתַ֛יִם צוֹפִ֖ים מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וּשְׁמ֡וֹ אֶ֠לְקָנָה בֶּן–יְרֹחָ֧ם בֶּן–אֱלִיה֛וּא בֶּן–תֹּ֥חוּ בֶן–צ֖וּף אֶפְרָתִֽי: וְלוֹ֙ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֔ים שֵׁ֤ם אַחַת֙ חַנָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פְּנִנָּ֑ה וַיְהִ֤י לִפְנִנָּה֙ יְלָדִ֔ים וּלְחַנָּ֖ה אֵ֥ין יְלָדִֽים: שמואל -חנה.אז מי היה אלקנה אביו של שמואל.וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִן–הָרָמָתַ֛יִם צוֹפִ֖ים מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וּשְׁמ֡וֹ אֶ֠לְקָנָה בֶּן–יְרֹחָ֧ם בֶּן–אֱלִיה֛וּא בֶּן–תֹּ֥חוּ בֶן–צ֖וּף אֶפְרָתִֽי:אדם מן הישוב.. ולאדם הזה מן הישוב שלא היה מלך או שר או שופט:שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֔ים שֵׁ֤ם אַחַת֙ חַנָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פְּנִנָּ֑ה:והיו לו שתי נשים.. וענייני יום יום ..וַיְהִ֤י לִפְנִנָּה֙ יְלָדִ֔ים וּלְחַנָּ֖ה אֵ֥ין יְלָדִֽים:כמו יעקב ורחל ולאה.. ועניינים.. אדם מן הישוב- נורמטיבי...מאוד מעניינת רגישותו המיוחדת של אלקנה לחנה,וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים | יָמִ֔ימָה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַיהוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי–עֵלִ֗י חָפְנִי֙ וּפִ֣נְחָ֔ס כֹּהֲנִ֖ים לַיהוָֽה: וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיִּזְבַּ֖ח אֶלְקָנָ֑ה וְנָתַ֞ן לִפְנִנָּ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ וּֽלְכָל–בָּנֶ֛יהָ וּבְנוֹתֶ֖יהָ מָנֽוֹת: וּלְחַנָּ֕ה יִתֵּ֛ן מָנָ֥ה אַחַ֖ת אַפָּ֑יִם כִּ֤י אֶת–חַנָּה֙ אָהֵ֔ב וַֽיהוָ֖ה סָגַ֥ר רַחְמָֽהּ: וְכִֽעֲסַ֤תָּה צָֽרָתָהּ֙ גַּם–כַּ֔עַס בַּעֲב֖וּר הַרְּעִמָ֑הּ כִּֽי–סָגַ֥ר יְהוָ֖ה בְּעַ֥ד רַחְמָֽהּ: שמואל -חנה.כמו שנותנים יותר תשומת לב לאדם שיש לו בעיה או לילד חולה וכו, הוא נתן לחנה מנה אחת אפיים בגלל עצבונה וכעסה על כך שהיא עוד לא הולידה:רגישות מיוחדת גם בגלל זה:וּלְחַנָּ֕ה יִתֵּ֛ן מָנָ֥ה אַחַ֖ת אַפָּ֑יִם כִּ֤י אֶת–חַנָּה֙ אָהֵ֔ב:וגם בגלל זה:וַֽיהוָ֖ה סָגַ֥ר רַחְמָֽהּ:ולמרות זאת, לחנה בגלל כעסה ועצבונה סבלה מחוסר תאבון יען כי:וַתָּ֣קָם חַנָּ֔ה אַחֲרֵ֛י אָכְלָ֥ה בְשִׁלֹ֖ה וְאַחֲרֵ֣י שָׁתֹ֑ה וְעֵלִ֣י הַכֹּהֵ֗ן יֹשֵׁב֙ עַל–הַכִּסֵּ֔א עַל–מְזוּזַ֖ת הֵיכַ֥ל יְהוָֽה: וְהִ֖יא מָ֣רַת נָ֑פֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּ֥ל עַל–יְהוָ֖ה וּבָכֹ֥ה תִבְכֶּֽה: וַתִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר וַתֹּאמַ֗ר יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אִם–רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה | בָּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ וְלֹֽא–תִשְׁכַּ֣ח אֶת–אֲמָתֶ֔ךָ וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע אֲנָשִׁ֑ים וּנְתַתִּ֤יו לַֽיהוָה֙ כָּל–יְמֵ֣י חַיָּ֔יו וּמוֹרָ֖ה לֹא–יַעֲלֶ֥ה עַל–רֹאשֽׁוֹ:ולאחר שיחתה עם עלי ושיתוף תחושותיה ורגשותיה וברכת עלי, שב התאבון:וְהָיָה֙ כִּ֣י הִרְבְּתָ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְעֵלִ֖י שֹׁמֵ֥ר אֶת–פִּֽיהָ: וְחַנָּ֗ה הִ֚יא מְדַבֶּ֣רֶת עַל–לִבָּ֔הּ רַ֚ק שְׂפָתֶ֣יהָ נָּע֔וֹת וְקוֹלָ֖הּ לֹ֣א יִשָּׁמֵ֑עַ וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ עֵלִ֖י לְשִׁכֹּרָֽה: וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ עֵלִ֔י עַד–מָתַ֖י תִּשְׁתַּכָּרִ֑ין הָסִ֥ירִי אֶת–יֵינֵ֖ךְ מֵעָלָֽיִךְ: וַתַּ֨עַן חַנָּ֤ה וַתֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲדֹנִ֔י אִשָּׁ֤ה קְשַׁת–ר֙וּחַ֙ אָנֹ֔כִי וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי וָאֶשְׁפֹּ֥ךְ אֶת–נַפְשִׁ֖י לִפְנֵ֥י יְהוָֽה: אַל–תִּתֵּן֙ אֶת–אֲמָ֣תְךָ֔ לִפְנֵ֖י בַּת–בְּלִיָּ֑עַל כִּֽי–מֵרֹ֥ב שִׂיחִ֛י וְכַעְסִ֖י דִּבַּ֥רְתִּי עַד–הֵֽנָּה: וַיַּ֧עַן עֵלִ֛י וַיֹּ֖אמֶר לְכִ֣י לְשָׁל֑וֹם וֵאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל יִתֵּן֙ אֶת–שֵׁ֣לָתֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתְּ מֵעִמּֽוֹ: וַתֹּ֕אמֶר תִּמְצָ֧א שִׁפְחָתְךָ֛ חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וַתֵּ֨לֶךְ הָאִשָּׁ֤ה לְדַרְכָּהּ֙ וַתֹּאכַ֔ל וּפָנֶ֥יהָ לֹא–הָיוּ–לָ֖הּ עֽוֹד: שמואל- חנה.כפי שתארה חנה את מצב רוחה לעלי:אִשָּׁ֤ה קְשַׁת–ר֙וּחַ֙ אָנֹ֔כִי וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי וָאֶשְׁפֹּ֥ךְ אֶת–נַפְשִׁ֖י לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:עלי ברך אותה:וַיַּ֧עַן עֵלִ֛י וַיֹּ֖אמֶר לְכִ֣י לְשָׁל֑וֹם וֵאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל יִתֵּן֙ אֶת–שֵׁ֣לָתֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתְּ מֵעִמּֽוֹ:הדבר הרגיע את חנה,וַתֹּ֕אמֶר תִּמְצָ֧א שִׁפְחָתְךָ֛ חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וַתֵּ֨לֶךְ הָאִשָּׁ֤ה לְדַרְכָּהּ֙ וַתֹּאכַ֔ל וּפָנֶ֥יהָ לֹא–הָיוּ–לָ֖הּ עֽוֹד:באה עם פרצוץ חמוץ כמו שאומרים וחצאה מחוייכת:וּפָנֶ֥יהָ לֹא–הָיוּ–לָ֖הּ עֽוֹד:איזו שפה..וסוף טוב הכל טוב:וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֗קֶר וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיָּשֻׁ֛בוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל–בֵּיתָ֖ם הָרָמָ֑תָה וַיֵּ֤דַע אֶלְקָנָה֙ אֶת–חַנָּ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וַיִּֽזְכְּרֶ֖הָ יְהוָֽה: וַיְהִי֙ לִתְקֻפ֣וֹת הַיָּמִ֔ים וַתַּ֥הַר חַנָּ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֤א אֶת–שְׁמוֹ֙ שְׁמוּאֵ֔ל כִּ֥י מֵיְהוָ֖ה שְׁאִלְתִּֽיו: שמואל- חנה. |
וַיִּגְדַּ֖ל שְׁמוּאֵ֑ל וַֽיהוָה֙ הָיָ֣ה עִמּ֔וֹ וְלֹֽא–הִפִּ֥יל מִכָּל–דְּבָרָ֖יו אָֽרְצָה: וַיֵּ֙דַע֙ כָּל–יִשְׂרָאֵ֔ל מִדָּ֖ן וְעַד–בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֚י נֶאֱמָ֣ן שְׁמוּאֵ֔ל לְנָבִ֖יא לַיהוָֽה– מִדָּ֖ן וְעַד–בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע: ולא מדן ועד אילת.
וַיִּגְדַּ֖ל שְׁמוּאֵ֑ל וַֽיהוָה֙ הָיָ֣ה עִמּ֔וֹ וְלֹֽא–הִפִּ֥יל מִכָּל–דְּבָרָ֖יו אָֽרְצָה: וַיֵּ֙דַע֙ כָּל–יִשְׂרָאֵ֔ל מִדָּ֖ן וְעַד–בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֚י נֶאֱמָ֣ן שְׁמוּאֵ֔ל לְנָבִ֖יא לַיהוָֽה: וַיֹּ֥סֶף יְהוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה כִּֽי–נִגְלָ֨ה יְהוָ֧ה אֶל–שְׁמוּאֵ֛ל בְּשִׁל֖וֹ בִּדְבַ֥ר יְהוָֽה: שמואל- דבר בישראל.מִדָּ֖ן וְעַד–בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע:ולא מדן ועד אילת.וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֵלָי וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר: רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה: וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד: אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר:אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם: כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר: וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב: דברים.וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב:וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה לָהֶם- כשם שעשה לישראל, עשה לעשיו וכשם שעשה לעשיו, עשה גם לבני לוט– וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו: |
אוֹתֹתֵינוּ, לֹא רָאִינוּ: אֵין-עוֹד נָבִיא; וְלֹא-אִתָּנוּ, יֹדֵעַ עַד-מָה– בזכות שמואל ראינו אותתנו, והיה נביא עימנו והיה יודע עד מה.
בהתגלות זאת של בורא עולם לשמואל בעת שכהו עיניו של עלי נאמר לשמואל על גורלו\הדין של עלי שבניו מעלו בתפקידם:וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְעֵלִ֖י שֹׁכֵ֣ב בִּמְקֹמ֑וֹ (ועינו) וְעֵינָיו֙ הֵחֵ֣לּוּ כֵה֔וֹת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֽוֹת: וְנֵ֤ר אֱלֹהִים֙ טֶ֣רֶם יִכְבֶּ֔ה וּשְׁמוּאֵ֖ל שֹׁכֵ֑ב בְּהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה אֲשֶׁר– שָׁ֖ם אֲר֥וֹן אֱלֹהִֽים: וַיָּבֹ֤א יְהוָה֙ וַיִּתְיַצַּ֔ב וַיִּקְרָ֥א כְפַֽעַם–בְּפַ֖עַם שְׁמוּאֵ֣ל | שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ דַּבֵּ֔ר כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּֽךָ: וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל–שְׁמוּאֵ֔ל הִנֵּ֧ה אָנֹכִ֛י עֹשֶׂ֥ה דָבָ֖ר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ כָּל–שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אָזְנָֽיו: בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ אָקִ֣ים אֶל–עֵלִ֔י אֵ֛ת כָּל–אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל–בֵּית֑וֹ הָחֵ֖ל וְכַלֵּֽה: וְהִגַּ֣דְתִּי ל֔וֹ כִּֽי–שֹׁפֵ֥ט אֲנִ֛י אֶת–בֵּית֖וֹ עַד–עוֹלָ֑ם בַּעֲוֹ֣ן אֲשֶׁר–יָדַ֗ע כִּֽי–מְקַֽלְלִ֤ים לָהֶם֙ בָּנָ֔יו וְלֹ֥א כִהָ֖ה בָּֽם: וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם–יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹ֧ן בֵּית–עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד–עוֹלָֽם: דבר בישראל.הדין נאמר גם לעלי בעת מוקדמת יותר ולאחר מעל בניו:הִנֵּה֙ יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וְגָֽדַעְתִּי֙ אֶת–זְרֹ֣עֲךָ֔ וְאֶת–זְרֹ֖עַ בֵּ֣ית אָבִ֑יךָ מִֽהְי֥וֹת זָקֵ֖ן בְּבֵיתֶֽךָ: וְהִבַּטְתָּ֙ צַ֣ר מָע֔וֹן בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר–יֵיטִ֖יב אֶת–יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽא–יִהְיֶ֥ה זָקֵ֛ן בְּבֵיתְךָ֖ כָּל–הַיָּמִֽים: וְאִ֗ישׁ לֹֽא–אַכְרִ֤ית לְךָ֙ מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י לְכַלּ֥וֹת אֶת–עֵינֶ֖יךָ וְלַאֲדִ֣יב אֶת–נַפְשֶׁ֑ךָ וְכָל–מַרְבִּ֥ית בֵּיתְךָ֖ יָמ֥וּתוּ אֲנָשִֽׁים: וְזֶה–לְּךָ֣ הָא֗וֹת אֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ אֶל–שְׁנֵ֣י בָנֶ֔יךָ אֶל–חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָ֑ס בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד יָמ֥וּתוּ שְׁנֵיהֶֽם: וַהֲקִימֹתִ֥י לִי֙ כֹּהֵ֣ן נֶאֱמָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר בִּלְבָבִ֥י וּבְנַפְשִׁ֖י יַעֲשֶׂ֑ה וּבָנִ֤יתִי לוֹ֙ בַּ֣יִת נֶאֱמָ֔ן וְהתְהַלֵּ֥ךְ לִפְנֵֽי–מְשִׁיחִ֖י כָּל–הַיָּמִֽים: וְהָיָ֗ה כָּל–הַנּוֹתָר֙ בְּבֵ֣יתְךָ֔ יָבוֹא֙ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֣ת ל֔וֹ לַאֲג֥וֹרַת כֶּ֖סֶף וְכִכַּר–לָ֑חֶם וְאָמַ֗ר סְפָחֵ֥נִי נָ֛א אֶל–אַחַ֥ת הַכְּהֻנּ֖וֹת לֶאֱכֹ֥ל פַּת–לָֽחֶם: בית נאמן.וזה הדין:וְגָֽדַעְתִּי֙ אֶת–זְרֹ֣עֲךָ֔ וְאֶת–זְרֹ֖עַ בֵּ֣ית אָבִ֑יךָ מִֽהְי֥וֹת זָקֵ֖ן בְּבֵיתֶֽךָ:וְכָל–מַרְבִּ֥ית בֵּיתְךָ֖ יָמ֥וּתוּ אֲנָשִֽׁים:ולאחר מכן:וַהֲקִימֹתִ֥י לִי֙ כֹּהֵ֣ן נֶאֱמָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר בִּלְבָבִ֥י וּבְנַפְשִׁ֖י יַעֲשֶׂ֑ה וּבָנִ֤יתִי לוֹ֙ בַּ֣יִת נֶאֱמָ֔ן וְהתְהַלֵּ֥ךְ לִפְנֵֽי–מְשִׁיחִ֖י כָּל–הַיָּמִֽים:והכהן הזה שבורא עולם הקימו הוא שמואל.ולבית הנאמן הזה יבואו כל הנותר מבית עלי לשבר מזון וכסף אצל שמואל:וּבָנִ֤יתִי לוֹ֙ בַּ֣יִת נֶאֱמָ֔ן וְהתְהַלֵּ֥ךְ לִפְנֵֽי–מְשִׁיחִ֖י כָּל–הַיָּמִֽים: וְהָיָ֗ה כָּל–הַנּוֹתָר֙ בְּבֵ֣יתְךָ֔ יָבוֹא֙ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֣ת ל֔וֹ לַאֲג֥וֹרַת כֶּ֖סֶף וְכִכַּר–לָ֑חֶם וְאָמַ֗ר סְפָחֵ֥נִי נָ֛א אֶל–אַחַ֥ת הַכְּהֻנּ֖וֹת לֶאֱכֹ֥ל פַּת–לָֽחֶם:הימים האלה בעת חטא בני עלי, היו ימים כאלה:וְהַנַּ֧עַר שְׁמוּאֵ֛ל מְשָׁרֵ֥ת אֶת–יְהוָ֖ה לִפְנֵ֣י עֵלִ֑י וּדְבַר–יְהוָ֗ה הָיָ֤ה יָקָר֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין חָז֖וֹן נִפְרָֽץ:זאת הייתה העת ששמואל שירת את בורא עולם לפני עלי:וּדְבַר–יְהוָ֗ה הָיָ֤ה יָקָר֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם.אֵ֥ין חָז֖וֹן נִפְרָֽץ:ומשכך היותו של שמואל היתה למעשה נחמה לעם יען כי:וַיִּגְדַּ֖ל שְׁמוּאֵ֑ל וַֽיהוָה֙ הָיָ֣ה עִמּ֔וֹ וְלֹֽא–הִפִּ֥יל מִכָּל–דְּבָרָ֖יו אָֽרְצָה: וַיֵּ֙דַע֙ כָּל–יִשְׂרָאֵ֔ל מִדָּ֖ן וְעַד–בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֚י נֶאֱמָ֣ן שְׁמוּאֵ֔ל לְנָבִ֖יא לַיהוָֽה: וַיֹּ֥סֶף יְהוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה כִּֽי–נִגְלָ֨ה יְהוָ֧ה אֶל–שְׁמוּאֵ֛ל בְּשִׁל֖וֹ בִּדְבַ֥ר יְהוָֽה: דבר בישראל.היות שמואל יורש לעלי באין בניו יורשים לו קיימה את הזכות של שילה שבורא עולם יראה בשילו, כי היה צדיק שהיה נכון להתגלות בורא עולם אליו.שלא כמו במקרה הזה שהמעל היה אותו מעל ולא נמצא צדיק בעד הארץ:כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ וּבֵין הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם וָאֵחַל בְּתוֹכָם: שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף לִשְׁפָּךְ דָּם לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע: וּנְבִיאֶיהָ טָחוּ לָהֶם תָּפֵל חֹזִים שָׁוְא וְקֹסְמִים לָהֶם כָּזָב אֹמְרִים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וַיהוָה לֹא דִבֵּר: עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ וְאֶת הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט: וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ וְלֹא מָצָאתִי: וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִֹה: יחזקאל.וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ וְלֹא מָצָאתִי: וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִֹה:שמואל היה האדם הזה שלא נמצא בימי יחזקאל:וַיֹּ֥סֶף יְהוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה כִּֽי–נִגְלָ֨ה יְהוָ֧ה אֶל–שְׁמוּאֵ֛ל בְּשִׁל֖וֹ בִּדְבַ֥ר יְהוָֽה:ומשכך הקלה לישראל, כביאור דוד:מִי-יַעֲלֶה בְהַר-יְהוָה; וּמִי-יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּיִם, וּבַר-לֵבָב: אֲשֶׁר לֹא-נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי; וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. יִשָּׂא בְרָכָה, מֵאֵת יְהוָה; וּצְדָקָה, מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. תהלים.כמבואר בתהלים:אוֹתֹתֵינוּ, לֹא רָאִינוּ: אֵין-עוֹד נָבִיא; וְלֹא-אִתָּנוּ, יֹדֵעַ עַד-מָה. עַד-מָתַי אֱלֹהִים, יְחָרֶף צָר; יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח. לָמָּה תָשִׁיב יָדְךָ, וִימִינֶךָ; מִקֶּרֶב חוקך (חֵיקְךָ) כַלֵּה.בזכות שמואל ראינו אותתנו, והיה נביא עימנו והיה יודע עד מה. |
בני עלי ניאצו את המנחות שהביאו העם לבורא עולם לכפרה- ומשכך– וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם–יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹ֧ן בֵּית–עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד–עוֹלָֽם:
וַיָּבֹ֤א יְהוָה֙ וַיִּתְיַצַּ֔ב וַיִּקְרָ֥א כְפַֽעַם–בְּפַ֖עַם שְׁמוּאֵ֣ל | שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ דַּבֵּ֔ר כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּֽךָ: וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל–שְׁמוּאֵ֔ל הִנֵּ֧ה אָנֹכִ֛י עֹשֶׂ֥ה דָבָ֖ר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ כָּל–שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אָזְנָֽיו: בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ אָקִ֣ים אֶל–עֵלִ֔י אֵ֛ת כָּל–אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל–בֵּית֑וֹ הָחֵ֖ל וְכַלֵּֽה: וְהִגַּ֣דְתִּי ל֔וֹ כִּֽי–שֹׁפֵ֥ט אֲנִ֛י אֶת–בֵּית֖וֹ עַד–עוֹלָ֑ם בַּעֲוֹ֣ן אֲשֶׁר–יָדַ֗ע כִּֽי–מְקַֽלְלִ֤ים לָהֶם֙ בָּנָ֔יו וְלֹ֥א כִהָ֖ה בָּֽם: וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם–יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹ֧ן בֵּית–עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד–עוֹלָֽם: שמואל- דבר בישראל.כך תואר גודל הדין שיוקם על בני עלי שמעלו:כָּל–שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אָזְנָֽיו:האזניים השומעות על הדין הזה הומשלו לאוזניים שניצלו באש:וזאת כדי להבין את חומרת המעשה והדין שחטאו בו בני עלי ומשכך גודל הדין כגודל החטא, הם היו כהנים שפועלם למעשה קילל את ישראל:וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָֽעֹמֵ֖ד בְּהֵרָֽאוֹת֑וֹ כִּי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים׃ וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה:וְהִגַּ֣דְתִּי ל֔וֹ כִּֽי–שֹׁפֵ֥ט אֲנִ֛י אֶת–בֵּית֖וֹ עַד–עוֹלָ֑ם בַּעֲוֹ֣ן אֲשֶׁר–יָדַ֗ע כִּֽי–מְקַֽלְלִ֤ים לָהֶם֙ בָּנָ֔יו וְלֹ֥א כִהָ֖ה בָּֽם:בייתו של עלי נשפט עד עולם מבחינת משך זרע כהונה לביתו של עלי וזאת יען כי עלי ידע שבניו מועלים מעל במנחות העם לבורא עולם. מנחות שנועדו לכפרת\רפואת נפש ומשכך היו מקללים את העם ועלי ידע ולא עשה דבר ולכן אין משך לביתו.ולנוכח חומרת המעשה ואופי המעשה גם לא ניתנה להם את הזכות לכפר על חטאיהם:וַיָּבֹ֥א אִישׁ–אֱלֹהִ֖ים אֶל–עֵלִ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲנִגְלֹ֤ה נִגְלֵ֙יתִי֙ אֶל–בֵּ֣ית אָבִ֔יךָ בִּֽהְיוֹתָ֥ם בְּמִצְרַ֖יִם לְבֵ֥ית פַּרְעֹֽה: וּבָחֹ֣ר אֹ֠תוֹ מִכָּל–שִׁבְטֵ֨י יִשְׂרָאֵ֥ל לִי֙ לְכֹהֵ֔ן לַעֲל֣וֹת עַֽל–מִזְבְּחִ֗י לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֛רֶת לָשֵׂ֥את אֵפ֖וֹד לְפָנָ֑י וָֽאֶתְּנָה֙ לְבֵ֣ית אָבִ֔יךָ אֶת–כָּל–אִשֵּׁ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת–בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִֽיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כָּל–מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי: שמואל- בית נאמן.לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת–בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִֽיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כָּל–מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי:בני עלי מעלו במנחה, הם ניאצו את המנחות שהביאו העם לבורא עולם כדי לכפר נפשותיהם, כדי להרפא וניאוץ זה היה כקללה למניעת הבראה\כפרה לעם ולכן לבית עלי לא ניתנה האפשרות לכפר במנחה:וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם–יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹ֧ן בֵּית–עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד–עוֹלָֽם:עלי היה הכהן הגדול, הוא לא היה הכהן היחיד, גם אלעזר פוקד ככהן וגם איתמר אחיו פוקד לכהונה ונמשח לכהונה, אלעזר הולבש בבגדי אביו ומשכך היה הכהן הגדול. כך היה גם בימי עלי הכהן, במקרה הזה שמואל נבחר להמשיך את עלי למרות שלא היה כהן. |
את עלי ושמואל אפשר לראות כמו משה ויהושע שהיה משרת משה: וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מָלֵא רוּחַ חָכְמָה–כִּי-סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת-יָדָיו, עָלָיו; וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה:
וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְעֵלִ֖י שֹׁכֵ֣ב בִּמְקֹמ֑וֹ (ועינו) וְעֵינָיו֙ הֵחֵ֣לּוּ כֵה֔וֹת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֽוֹת: וְנֵ֤ר אֱלֹהִים֙ טֶ֣רֶם יִכְבֶּ֔ה וּשְׁמוּאֵ֖ל שֹׁכֵ֑ב בְּהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה אֲשֶׁר–שָׁ֖ם אֲר֥וֹן אֱלֹהִֽים: וַיִּקְרָ֧א יְהוָ֛ה אֶל–שְׁמוּאֵ֖ל וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי: וַיָּ֣רָץ אֶל–עֵלִ֗י וַיֹּ֤אמֶר הִנְנִי֙ כִּֽי–קָרָ֣אתָ לִּ֔י וַיֹּ֥אמֶר לֹֽא–קָרָ֖אתִי שׁ֣וּב שְׁכָ֑ב וַיֵּ֖לֶךְ וַיִּשְׁכָּֽב: וַיֹּ֣סֶף יְהוָ֗ה קְרֹ֣א עוֹד֮ שְׁמוּאֵל֒ וַיָּ֤קָם שְׁמוּאֵל֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל–עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיֹּ֛אמֶר לֹֽא–קָרָ֥אתִי בְנִ֖י שׁ֥וּב שְׁכָֽב: דבר בישראל.וַיֹּ֣סֶף יְהוָ֗ה קְרֹ֣א עוֹד֮ שְׁמוּאֵל֒ וַיָּ֤קָם שְׁמוּאֵל֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל–עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיֹּ֛אמֶר לֹֽא–קָרָ֥אתִי בְנִ֖י שׁ֥וּב שְׁכָֽב:את עלי ושמואל אפשר לראות כמו משה ויהושע שהיה משרת משה:וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מָלֵא רוּחַ חָכְמָה–כִּי-סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת-יָדָיו, עָלָיו; וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה: דברים.יהושע לא היה כהן ולא היה לוי. הוא היה שופט ונביא שלצידו כיהן אלעזר בן אהרן הכהן:להבנה, על המשל הזה:כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: דברים.השופט והכהן והלוי בימים ההם מתקיימים זה לצד זה וזה לא תופס את מקומו של זה.וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה–עֶבֶד יְהוָה; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר. מֹשֶׁה עַבְדִּי, מֵת; וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כָּל-מָקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ–לָכֶם נְתַתִּיו: כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי, אֶל-מֹשֶׁה. מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד-הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר-פְּרָת, כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים, וְעַד-הַיָּם הַגָּדוֹל, מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ–יִהְיֶה, גְּבוּלְכֶם. לֹא-יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם-מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ, לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ. חֲזַק, וֶאֱמָץ: כִּי אַתָּה, תַּנְחִיל אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם: יהושע.וכמו שיהושע המשיך את משה ויהושע לא היה בנו של משה, כך שמואל המשיך את עלי ושמואל לא היה בנו של עלי. |
למרות שישראל חטא באותה עת ומשכך גלה ארון הברית מישראל לידי הפלישתים, הארון בידי הפלישתים מביא להם קללה- גלה ארון הברית, גלה ושב לישראל. למקומו. להזכיר ולהזהיר, גם את ישראל.
וַיְהִ֥י דְבַר–שְׁמוּאֵ֖ל לְכָל–יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּצֵ֣א יִשְׂרָאֵל֩ לִקְרַ֨את פְּלִשְׁתִּ֜ים לַמִּלְחָמָ֗ה וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל–הָאֶ֣בֶן הָעֵ֔זֶר וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בַאֲפֵֽק: וַיַּעַרְכ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לִקְרַ֣את יִשְׂרָאֵ֗ל וַתִּטֹּשׁ֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּנָּ֥גֶף יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֤וּ בַמַּֽעֲרָכָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כְּאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ: וַיָּבֹ֣א הָעָם֮ אֶל–הַֽמַּחֲנֶה֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ יְהוָ֛ה הַיּ֖וֹם לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים נִקְחָ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מִשִּׁלֹ֗ה אֶת–אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה וְיָבֹ֣א בְקִרְבֵּ֔נוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִכַּ֥ף אֹיְבֵֽינוּ: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה.היתה מלחמה בין ישראל לפלישתים, עם ישראל יצא למלחמה כשארון הברית בקרבו:נִקְחָ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מִשִּׁלֹ֗ה אֶת–אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה וְיָבֹ֣א בְקִרְבֵּ֔נוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִכַּ֥ף אֹיְבֵֽינוּ:הם קיוו לתשועה הזאת לנצחון הזה:וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים וַיָּבֹאוּ עַד הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּלִנוּ שָׁם טֶרֶם יַעֲבֹרוּ: וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיַּעַבְרוּ הַשֹּׁטְרִים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה: וַיְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר כִּרְאוֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ וְאַתֶּם תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו: אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם (ובינו) וּבֵינָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה אַל תִּקְרְבוּ אֵלָיו לְמַעַן אֲשֶׁר תֵּדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ כִּי לֹא עֲבַרְתֶּם בַּדֶּרֶךְ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם: וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם הִתְקַדָּשׁוּ כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת: וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וְעִבְרוּ לִפְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וַיֵּלְכוּ לִפְנֵי הָעָם: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ: יהושע.ועם ארון הברית והתקווה שהדבר יתן להם בטחון ונצחון, הם יצאו למלחמה הזאת בהבדל גדול מאוד, ההנהגה לא אותה הנהגה, במקרה הזה הכהנים בני עלי הם שלא כבעת יהושע ואלעזר בן אהרן, היו כהנים חוטאים חוטאים ומחטיאם במובן שפועלם ככהנים הוביל לכך שישראל לא כיפרו על חטאתם בכך שבני עלי מעלו במנחה שהיתה צריכה להיות לכפרה ומלחמה וישראל הפסידו במלחמה הזאת. במלחמה הזאת בני מתו וארון הברית נשבה על ידי הפלישתי וגלה מישראל.וַיִּשְׁלַ֤ח הָעָם֙ שִׁלֹ֔ה וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם אֵ֣ת אֲר֧וֹן בְּרִית–יְהוָ֛ה צְבָא֖וֹת יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֑ים וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי–עֵלִ֗י עִם–אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס: וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן בְּרִית–יְהוָה֙ אֶל–הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיָּרִ֥עוּ כָל–יִשְׂרָאֵ֖ל תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַתֵּהֹ֖ם הָאָֽרֶץ: וַיִּשְׁמְע֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת–ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֶ֠ה ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֧ה הַגְּדוֹלָ֛ה הַזֹּ֖את בְּמַחֲנֵ֣ה הָעִבְרִ֑ים וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה בָּ֖א אֶל–הַֽמַּחֲנֶֽה: וַיִּֽרְאוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֣י אָמְר֔וּ בָּ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל–הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֹּאמְרוּ֙ א֣וֹי לָ֔נוּ כִּ֣י לֹ֥א הָיְתָ֛ה כָּזֹ֖את אֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֹֽׁם: א֣וֹי לָ֔נוּ מִ֣י יַצִּילֵ֔נוּ מִיַּ֛ד הָאֱלֹהִ֥ים הָאַדִּירִ֖ים הָאֵ֑לֶּה אֵ֧לֶּה הֵ֣ם הָאֱלֹהִ֗ים הַמַּכִּ֧ים אֶת–מִצְרַ֛יִם בְּכָל–מַכָּ֖ה בַּמִּדְבָּֽר: הִֽתְחַזְּק֞וּ וִֽהְי֤וּ לַֽאֲנָשִׁים֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּ֚ן תַּעַבְד֣וּ לָעִבְרִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר עָבְד֖וּ לָכֶ֑ם וִהְיִיתֶ֥ם לַאֲנָשִׁ֖ים וְנִלְחַמְתֶּֽם: וַיִּלָּחֲמ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנָּ֤גֶף יִשְׂרָאֵל֙ וַיָּנֻ֙סוּ֙ אִ֣ישׁ לְאֹהָלָ֔יו וַתְּהִ֥י הַמַּכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף רַגְלִֽי: וַאֲר֥וֹן אֱלֹהִ֖ים נִלְקָ֑ח וּשְׁנֵ֤י בְנֵֽי–עֵלִי֙ מֵ֔תוּ חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה.בכתובה זאת הדגש על כך שלמרות שהיה מעל בישראל, ומשכך ניצחון לפלישתים. נצחון שלא עשה מהם כאלה שהיות ארון הברית ביד הפלישתים ייטיב עימם כפי שהטיב עם ישראל בימי יהושע, העובדה שבידם היה במטה להכות בישראל לא עשתה אותם נכונים להחזיק את ארון ברית ישראל במובן שהברית וטובותיה עברו לפלישתים (בארון הברית נמצאים לוחות הברית והברית הזאת היא לישראל ולא לעם אחר):וּפְלִשְׁתִּים֙ לָֽקְח֔וּ אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וַיְבִאֻ֛הוּ מֵאֶ֥בֶן הָעֵ֖זֶר אַשְׁדּֽוֹדָה: וַיִּקְח֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת–אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וַיָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ בֵּ֣ית דָּג֑וֹן וַיַּצִּ֥יגוּ אֹת֖וֹ אֵ֥צֶל דָּגֽוֹן: וַיַּשְׁכִּ֤מוּ אַשְׁדּוֹדִים֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וְהִנֵּ֣ה דָג֗וֹן נֹפֵ֤ל לְפָנָיו֙ אַ֔רְצָה לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה וַיִּקְחוּ֙ אֶת–דָּג֔וֹן וַיָּשִׁ֥בוּ אֹת֖וֹ לִמְקוֹמֽוֹ: וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּקֶר֮ מִֽמָּחֳרָת֒ וְהִנֵּ֣ה דָג֗וֹן נֹפֵ֤ל לְפָנָיו֙ אַ֔רְצָה לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה וְרֹ֨אשׁ דָּג֜וֹן וּשְׁתֵּ֣י | כַּפּ֣וֹת יָדָ֗יו כְּרֻתוֹת֙ אֶל–הַמִּפְתָּ֔ן רַ֥ק דָּג֖וֹן נִשְׁאַ֥ר עָלָֽיו: עַל–כֵּ֡ן לֹֽא–יִדְרְכוּ֩ כֹהֲנֵ֨י דָג֜וֹן וְכָֽל–הַבָּאִ֧ים בֵּית–דָּג֛וֹן עַל–מִפְתַּ֥ן דָּג֖וֹן בְּאַשְׁדּ֑וֹד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וַתִּכְבַּ֧ד יַד–יְהוָ֛ה אֶל–הָאַשְׁדּוֹדִ֖ים וַיְשִׁמֵּ֑ם וַיַּ֤ךְ אֹתָם֙ (בעפלים) בַּטְּחֹרִ֔ים אֶת–אַשְׁדּ֖וֹד וְאֶת–גְּבוּלֶֽיהָ: וַיִּרְא֥וּ אַנְשֵֽׁי–אַשְׁדּ֖וֹד כִּֽי–כֵ֑ן וְאָמְר֗וּ לֹֽא–יֵשֵׁ֞ב אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עִמָּ֔נוּ כִּֽי–קָשְׁתָ֤ה יָדוֹ֙ עָלֵ֔ינוּ וְעַ֖ל דָּג֥וֹן אֱלֹהֵֽינוּ: וַיִּשְׁלְח֡וּ וַיַּאַסְפוּ֩ אֶת–כָּל–סַרְנֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים אֲלֵיהֶ֗ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַֽה–נַּעֲשֶׂ֗ה לַֽאֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ גַּ֣ת יִסֹּ֔ב אֲר֖וֹן אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּסֵּ֕בּוּ אֶת–אֲר֖וֹן אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה.ולאחר שקיבלו הפלישתים מכות גדולות הם הבינו את העניין ובקשו להחזיר את הארון לישראל, הם הבינו שהם לא נכונים להחזיק בארון הברית של ישראל:וַיְהִ֞י אַחֲרֵ֣י | הֵסַ֣בּוּ אֹת֗וֹ וַתְּהִ֨י יַד–יְהוָ֤ה | בָּעִיר֙ מְהוּמָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד וַיַּךְ֙ אֶת–אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר מִקָּטֹ֖ן וְעַד–גָּד֑וֹל וַיִּשָּׂתְר֥וּ לָהֶ֖ם (עפלים) טְחֹרִֽים: וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת–אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים עֶקְר֑וֹן וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן הָאֱלֹהִים֙ עֶקְר֔וֹן וַיִּזְעֲק֨וּ הָֽעֶקְרֹנִ֜ים לֵאמֹ֗ר הֵסַ֤בּוּ אֵלַי֙ אֶת–אֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַהֲמִיתֵ֖נִי וְאֶת–עַמִּֽי: וַיִּשְׁלְח֨וּ וַיַּאַסְפ֜וּ אֶת–כָּל–סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּֽאמְרוּ֙ שַׁלְּח֞וּ אֶת–אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְיָשֹׁ֣ב לִמְקֹמ֔וֹ וְלֹֽא–יָמִ֥ית אֹתִ֖י וְאֶת–עַמִּ֑י כִּֽי–הָיְתָ֤ה מְהֽוּמַת–מָ֙וֶת֙ בְּכָל–הָעִ֔יר כָּבְדָ֥ה מְאֹ֛ד יַ֥ד הָאֱלֹהִ֖ים שָֽׁם: וְהָֽאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא–מֵ֔תוּ הֻכּ֖וּ (בעפלים) בַּטְּחֹרִ֑ים וַתַּ֛עַל שַֽׁוְעַ֥ת הָעִ֖יר הַשָּׁמָֽיִם: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה.הפלישתים גם הבינו שהם חטאו לבורא עולם בעשותם זאת ובקשו לכפר על חטאם.כמביני עניין הם לא בקשו להקריב לאלוהים שלהם.הם בקשו להקריב לבורא עולם ובדקו עם ישראל איך לעשות זאת נכונה, מה צריך לעשות כדי שההקרבה הנכונה תעשה לבורא עולם.וזאת היתה העיצה של ישראל לפלישתים:וְעַתָּ֗ה קְח֨וּ וַעֲשׂ֜וּ עֲגָלָ֤ה חֲדָשָׁה֙ אֶחָ֔ת וּשְׁתֵּ֤י פָרוֹת֙ עָל֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא–עָלָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עֹ֑ל וַאֲסַרְתֶּ֤ם אֶת–הַפָּרוֹת֙ בָּעֲגָלָ֔ה וַהֲשֵׁיבֹתֶ֧ם בְּנֵיהֶ֛ם מֵאַחֲרֵיהֶ֖ם הַבָּֽיְתָה: וּלְקַחְתֶּ֞ם אֶת–אֲר֣וֹן יְהוָ֗ה וּנְתַתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ אֶל–הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת | כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר הֲשֵׁבֹתֶ֥ם לוֹ֙ אָשָׁ֔ם תָּשִׂ֥ימוּ בָאַרְגַּ֖ז מִצִּדּ֑וֹ וְשִׁלַּחְתֶּ֥ם אֹת֖וֹ וְהָלָֽךְ: וּרְאִיתֶ֗ם אִם–דֶּ֨רֶךְ גְּבוּל֤וֹ יַֽעֲלֶה֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ ה֚וּא עָ֣שָׂה לָ֔נוּ אֶת–הָרָעָ֥ה הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְאִם–לֹ֗א וְיָדַ֙עְנוּ֙ כִּ֣י לֹ֤א יָדוֹ֙ נָ֣גְעָה בָּ֔נוּ מִקְרֶ֥ה ה֖וּא הָ֥יָה לָֽנוּ: וַיַּעֲשׂ֤וּ הָאֲנָשִׁים֙ כֵּ֔ן וַיִּקְח֗וּ שְׁתֵּ֤י פָרוֹת֙ עָל֔וֹת וַיַּאַסְר֖וּם בָּעֲגָלָ֑ה וְאֶת–בְּנֵיהֶ֖ם כָּל֥וּ בַבָּֽיִת: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה.להקריב מהבקר את הפרה הזאת:עֲגָלָ֤ה חֲדָשָׁה֙ אֶחָ֔ת וּשְׁתֵּ֤י פָרוֹת֙ עָל֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא–עָלָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עֹ֑ל:הפרה להקרבה היתה פרה שלא עלה עליה עול, שלא השתמשו בה לנשיאת עול/חטא/דין בעבר.פרה שנשאה עול לא תהיה לרצון.וַאֲסַרְתֶּ֤ם אֶת–הַפָּרוֹת֙ בָּעֲגָלָ֔ה וַהֲשֵׁיבֹתֶ֧ם בְּנֵיהֶ֛ם מֵאַחֲרֵיהֶ֖ם הַבָּֽיְתָה:כמבואר פה, מה יהיה לרצון ומה לא יהיה לרצון:וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו: וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים: וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף: וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה: וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר יָבֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב: וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא: וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם: במדבר.פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל:פָרָה אֲדֻמָּה:פרה ולא אדם, מן הבקר:שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז:את אלה נתן בורא עולם לנו לכפר על נפשותינו.רק באלה תתקיים כפרה, תתקיים תשועת בורא עולם:וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:את אלה נתן בורא עולם לנו לכפר על נפשותינו– שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז– וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן– ברור שאם תקריב אדם לא תזכה בתשועת הבורא.אֵין בָּהּ מוּםוְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַיהֹוָה לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ: עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיהוָֹה וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַיהוָֹה: וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה: וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַיהוָֹה וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ: וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם: ויקרא.וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַיהֹוָה לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ:ומה המום שלא יתקבל להקרבה,המומים הם מומי גוף, גם חרוץ, החרוץ לא חרוץ בעבודה מבחינת העבודה משחררת מהקרבה, כמו חריץ כמו שריטה עמוקה כמו חריץ בעצם,עַוֶּרֶתשָׁבוּרחָרוּץיַבֶּלֶתגָרָביַלֶּפֶתוּמָעוּךְוְכָתוּתוְנָתוּקוְכָרוּתגם בזה לא יהיה לרצון, גם הכהן המקריב אסור שיהיה בו מום:כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי יְהוָֹה מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב– לא יגש להקריב אך עדיין זכאי לזאת– לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל- פרשת צו שמיני.הפלישתים בהחזירם את ארון הברית הכירו בחטא שלהם וגם הביאו עמם עולות ומנחות כדי לכפר על החטא שהם חטאו לבורא עולם ובדרך שבורא עולם קבע שצריך לכפר על חטא ולא כפי שקבעו אלהיהם, כפי שבני ישראל הורו להם לעשות:וַיָּשִׂ֛מוּ אֶת–אֲר֥וֹן יְהוָ֖ה אֶל–הָעֲגָלָ֑ה וְאֵ֣ת הָאַרְגַּ֗ז וְאֵת֙ עַכְבְּרֵ֣י הַזָּהָ֔ב וְאֵ֖ת צַלְמֵ֥י טְחֹרֵיהֶֽם: וַיִשַּׁ֨רְנָה הַפָּר֜וֹת בַּדֶּ֗רֶךְ עַל–דֶּ֙רֶךְ֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ בִּמְסִלָּ֣ה אַחַ֗ת הָלְכ֤וּ הָלֹךְ֙ וְגָע֔וֹ וְלֹא–סָ֖רוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול וְסַרְנֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ הֹלְכִ֣ים אַחֲרֵיהֶ֔ם עַד–גְּב֖וּל בֵּ֥ית שָֽׁמֶשׁ: וּבֵ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ קֹצְרִ֥ים קְצִיר–חִטִּ֖ים בָּעֵ֑מֶק וַיִּשְׂא֣וּ אֶת–עֵינֵיהֶ֗ם וַיִּרְאוּ֙ אֶת–הָ֣אָר֔וֹן וַֽיִּשְׂמְח֖וּ לִרְאֽוֹת: וְהָעֲגָלָ֡ה בָּ֠אָה אֶל–שְׂדֵ֨ה יְהוֹשֻׁ֤עַ בֵּֽית–הַשִּׁמְשִׁי֙ וַתַּעֲמֹ֣ד שָׁ֔ם וְשָׁ֖ם אֶ֣בֶן גְּדוֹלָ֑ה וַֽיְבַקְּעוּ֙ אֶת–עֲצֵ֣י הָעֲגָלָ֔ה וְאֶת–הַ֨פָּר֔וֹת הֶעֱל֥וּ עֹלָ֖ה לַיהוָֽה: וְהַלְוִיִּ֞ם הוֹרִ֣ידוּ | אֶת–אֲר֣וֹן יְהוָ֗ה וְאֶת–הָאַרְגַּ֤ז אֲשֶׁר–אִתּוֹ֙ אֲשֶׁר–בּ֣וֹ כְלֵֽי–זָהָ֔ב וַיָּשִׂ֖מוּ אֶל–הָאֶ֣בֶן הַגְּדוֹלָ֑ה וְאַנְשֵׁ֣י בֵֽית–שֶׁ֗מֶשׁ הֶעֱל֨וּ עֹל֜וֹת וַֽיִּזְבְּח֧וּ זְבָחִ֛ים בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לַֽיהוָֽה: וַחֲמִשָּׁ֥ה סַרְנֵֽי–פְלִשְׁתִּ֖ים רָא֑וּ וַיָּשֻׁ֥בוּ עֶקְר֖וֹן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: וְאֵ֙לֶּה֙ טְחֹרֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֨ר הֵשִׁ֧יבוּ פְלִשְׁתִּ֛ים אָשָׁ֖ם לַֽיהוָ֑ה לְאַשְׁדּ֨וֹד אֶחָ֔ד לְעַזָּ֤ה אֶחָד֙ לְאַשְׁקְל֣וֹן אֶחָ֔ד לְגַ֥ת אֶחָ֖ד לְעֶקְר֥וֹן אֶחָֽד:וְעַכְבְּרֵ֣י הַזָּהָ֗ב מִסְפַּ֞ר כָּל–עָרֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ לַחֲמֵ֣שֶׁת הַסְּרָנִ֔ים מֵעִ֣יר מִבְצָ֔ר וְעַ֖ד כֹּ֣פֶר הַפְּרָזִ֑י וְעַ֣ד | אָבֵ֣ל הַגְּדוֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִנִּ֤יחוּ עָלֶ֙יהָ֙ אֵ֚ת אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בִּשְׂדֵ֥ה יְהוֹשֻׁ֖עַ בֵּֽית–הַשִּׁמְשִֽׁי: וַיַּ֞ךְ בְּאַנְשֵׁ֣י בֵֽית–שֶׁ֗מֶשׁ כִּ֤י רָאוּ֙ בַּאֲר֣וֹן יְהוָ֔ה וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ חֲמִשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף אִ֑ישׁ וַיִּֽתְאַבְּל֣וּ הָעָ֔ם כִּֽי–הִכָּ֧ה יְהוָ֛ה בָּעָ֖ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַנְשֵׁ֣י בֵֽית–שֶׁ֔מֶשׁ מִ֚י יוּכַ֣ל לַעֲמֹ֔ד לִפְנֵ֨י יְהוָ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים הַקָּד֖וֹשׁ הַזֶּ֑ה וְאֶל–מִ֖י יַעֲלֶ֥ה מֵעָלֵֽינוּ: וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–יוֹשְׁבֵ֥י קִרְיַת–יְעָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר הֵשִׁ֤בוּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת–אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה רְד֕וּ הַעֲל֥וּ אֹת֖וֹ אֲלֵיכֶֽם: וַיָּבֹ֜אוּ אַנְשֵׁ֣י | קִרְיַ֣ת יְעָרִ֗ים וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶת–אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה וַיָּבִ֣אוּ אֹת֔וֹ אֶל–בֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב בַּגִּבְעָ֑ה וְאֶת–אֶלְעָזָ֤ר בְּנוֹ֙ קִדְּשׁ֔וּ לִשְׁמֹ֖ר אֶת–אֲר֥וֹן יְהוָֽה: וַיְהִ֗י מִיּ֞וֹם שֶׁ֤בֶת הָֽאָרוֹן֙ בְּקִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַיִּֽהְי֖וּ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיִּנָּה֛וּ כָּל–בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י יְהוָֽה: אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.וַיְהִ֗י מִיּ֞וֹם שֶׁ֤בֶת הָֽאָרוֹן֙ בְּקִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַיִּֽהְי֖וּ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיִּנָּה֛וּ כָּל–בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י יְהוָֽה:ובאו שנים טובות ונכונות לישראל:למחשבה ראשונה:ידוע לישראל שההבטחה לבני ישראל היא הבטחת עולם:מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו: אֲשֶׁר יָדִי תִּכּוֹן עִמּוֹ אַף זְרוֹעִי תְאַמְּצֶנּוּ: לֹא יַשִּׁא אוֹיֵב בּוֹ וּבֶן עַוְלָה לֹא יְעַנֶּנּוּ: וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו וּמְשַׂנְאָיו אֶגּוֹף: וֶאֶמוּנָתִי וְחַסְדִּי עִמּוֹ וּבִשְׁמִי תָּרוּם קַרְנוֹ: וְשַׂמְתִּי בַיָּם יָדוֹ וּבַנְּהָרוֹת יְמִינוֹ: הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי אָתָּה אֵלִי וְצוּר יְשׁוּעָתִי: אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ: לְעוֹלָם (אשמור) אֶשְׁמָר לוֹ חַסְדִּי וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ: וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעוֹ וְכִסְאוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם: אִם יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן: אִם חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ וּמִצְוֹתַי לֹא יִשְׁמֹרוּ: וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם: וְחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי: לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה: אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב: זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי: תהלים.לְעוֹלָם (אשמור) אֶשְׁמָר לוֹ חַסְדִּי וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ: וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעוֹ וְכִסְאוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם:הבטחת עולם הבטחת עולם, אם לא יכבדו הברית אז מכות:אִם יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן: אִם חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ וּמִצְוֹתַי לֹא יִשְׁמֹרוּ: וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם:ולמרות זאת:וְחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי: לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה:יש פה אזהרה ברורה שאסור להיות שאננים, צריך לשמור על הברית. וזה ברור לכולנו, גם אתה תיקח למשפט ודין אדם שעשית עימו ברית והוא הפר את הברית או חלק ממנה..דוד המלך, משיח צדקינו, אמר הכי קל וגם שלא תשכחו מה קרה כש...:מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר:יְהוָה אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי:כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ:אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי:עדיף בטוב.למחשבה שנית:אלהי הפלישתים אינם אלהי ישראל ולמרות שהם מכירים בגדולתו ובכוחו של אלהי ישראל שהכה את מצרים מכה גדולה והכה את אלהיהם שלה מכות גדולות, הם עדין נשארים עם אלוהיהם.וַיִּֽרְאוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֣י אָמְר֔וּ בָּ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל–הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֹּאמְרוּ֙ א֣וֹי לָ֔נוּ כִּ֣י לֹ֥א הָיְתָ֛ה כָּזֹ֖את אֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֹֽׁם: א֣וֹי לָ֔נוּ מִ֣י יַצִּילֵ֔נוּ מִיַּ֛ד הָאֱלֹהִ֥ים הָאַדִּירִ֖ים הָאֵ֑לֶּה אֵ֧לֶּה הֵ֣ם הָאֱלֹהִ֗ים הַמַּכִּ֧ים אֶת–מִצְרַ֛יִם בְּכָל–מַכָּ֖ה בַּמִּדְבָּֽר:צריך לחשוב על הדבר בהקשר של פרעה שידע את יוסף פרעה שלא היה עם יוסף:וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת-כָּל-אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה, כִּי-מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ, כִּי-חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב; וַתְּהִי הָאָרֶץ, לְפַרְעֹה. וְאֶת-הָעָם--הֶעֱבִיר אֹתוֹ, לֶעָרִים: מִקְצֵה גְבוּל-מִצְרַיִם, וְעַד-קָצֵהוּ. רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים, לֹא קָנָה: כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה, וְאָכְלוּ אֶת-חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה--עַל-כֵּן, לֹא מָכְרוּ אֶת-אַדְמָתָם: בראשית.לפרעה הזה היו כהנים שאלה אישי פרעה שאיתם לא התעסק יוסף כמו כהני לוי, כהנים אלה כמו הלוי והכהן לוי היו נבדלים מהמצרים.הפרעה הזה במעמדו הזה, קיבל את יוסף ואחיו עזר להם מתוך מקום שפרעה הזה האמין בבורא עולם ומאוד נהנה להתברך מיוסף כמבקש את ברכת בורא עולם והונח לו ולכהניו להיות את ההיות הזאת במצרים תוך שכל מצרים התברכה בעת ההיא מבורא עולם והיות ישראל בארצם גם הם נבדלים מהמצרים והונח לישראל לעבוד את הבורא ולחיות כדרכם בארץ גושן.וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף: רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ. וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם: בראשית.וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ.עבדי פרעה המצרים נשארו נאמנים לפרעה הבא אחריו גם כשפרעה הזה לא ידע את אלהים כפרעה שידע את יוסף, גם שהוא הוביל אותם להפסד המוחלט בים סוף לאחר מכת בכורות הם הלכו עם זה עד הסוף. גם הגרמנים הלכו עם היטלר עד ההכניעה, והגרמנים של אחרי היטלר עשו גם שלום עם ישראל. הדבר מלמד את כולנו על השפעת המנהיג וגם על אחריות המנהיג על טיב חיי העם. |
פרשה זאת מתחילה במלחמה עם הפלישתים, מלחמה בה שני בני עלי הכהן מתו וארון הברית נשבה בידי הפלישתים, בפרשה זאת עלי זקן ומודיעים לו את מה שנאמר שיקרה לאחר חטא בניו:
וַיָּ֤רָץ אִישׁ–בִּנְיָמִן֙ מֵהַמַּ֣עֲרָכָ֔ה וַיָּבֹ֥א שִׁלֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וּמַדָּ֣יו קְרֻעִ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עַל–רֹאשֽׁוֹ: וַיָּב֗וֹא וְהִנֵּ֣ה עֵ֠לִי יֹשֵׁ֨ב עַֽל–הַכִּסֵּ֜א (יך) יַ֥ד דֶּ֙רֶךְ֙ מְצַפֶּ֔ה כִּֽי–הָיָ֤ה לִבּוֹ֙ חָרֵ֔ד עַ֖ל אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וְהָאִ֗ישׁ בָּ֚א לְהַגִּ֣יד בָּעִ֔יר וַתִּזְעַ֖ק כָּל–הָעִֽיר: וַיִּשְׁמַ֤ע עֵלִי֙ אֶת–ק֣וֹל הַצְּעָקָ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מֶ֛ה ק֥וֹל הֶהָמ֖וֹן הַזֶּ֑ה וְהָאִ֣ישׁ מִהַ֔ר וַיָּבֹ֖א וַיַּגֵּ֥ד לְעֵלִֽי: וְעֵלִ֕י בֶּן–תִּשְׁעִ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה שָׁנָ֑ה וְעֵינָ֣יו קָ֔מָה וְלֹ֥א יָכ֖וֹל לִרְאֽוֹת: וַיֹּ֨אמֶר הָאִ֜ישׁ אֶל–עֵלִ֗י אָֽנֹכִי֙ הַבָּ֣א מִן–הַמַּעֲרָכָ֔ה וַאֲנִ֕י מִן–הַמַּעֲרָכָ֖ה נַ֣סְתִּי הַיּ֑וֹם וַיֹּ֛אמֶר מֶֽה–הָיָ֥ה הַדָּבָ֖ר בְּנִֽי: וַיַּ֨עַן הַֽמְבַשֵּׂ֜ר וַיֹּ֗אמֶר נָ֤ס יִשְׂרָאֵל֙ לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וְגַ֛ם מַגֵּפָ֥ה גְדוֹלָ֖ה הָיְתָ֣ה בָעָ֑ם וְגַם–שְׁנֵ֨י בָנֶ֜יךָ מֵ֗תוּ חָפְנִי֙ וּפִ֣ינְחָ֔ס וַאֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים נִלְקָֽחָה: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה.בניו של עלי ככהנים עשו מעל שלמעשה הביא קללה לעם, הם מעלו במנחות שהעם הביא לכפר על נשפו ומתוקף המעל לא כופר לעם וזה חטא גדול מאוד לכהן שתפקידו לכפר על העם, לשאת חטא העם ומשכל להבריא את העם:וַיָּבֹ֤א יְהוָה֙ וַיִּתְיַצַּ֔ב וַיִּקְרָ֥א כְפַֽעַם–בְּפַ֖עַם שְׁמוּאֵ֣ל | שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ דַּבֵּ֔ר כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּֽךָ: וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל–שְׁמוּאֵ֔ל הִנֵּ֧ה אָנֹכִ֛י עֹשֶׂ֥ה דָבָ֖ר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ כָּל–שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אָזְנָֽיו: בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ אָקִ֣ים אֶל–עֵלִ֔י אֵ֛ת כָּל–אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל–בֵּית֑וֹ הָחֵ֖ל וְכַלֵּֽה: וְהִגַּ֣דְתִּי ל֔וֹ כִּֽי–שֹׁפֵ֥ט אֲנִ֛י אֶת–בֵּית֖וֹ עַד–עוֹלָ֑ם בַּעֲוֹ֣ן אֲשֶׁר–יָדַ֗ע כִּֽי–מְקַֽלְלִ֤ים לָהֶם֙ בָּנָ֔יו וְלֹ֥א כִהָ֖ה בָּֽם: וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם–יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹ֧ן בֵּית–עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד–עוֹלָֽם: שמואל- דבר בישראל.כגודל החטא, גודל הדין כך תואר גודל הדין שיוקם על בני עלי שמעלו:כָּל–שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אָזְנָֽיו:עד כדי כך.וזאת כדי להבין את חומרת המעשה והדין שחטאו בו בני עלי ומשכך גודל הדין כגודל החטא, הם היו כהנים שפועלם למעשה קילל את ישראל:וַיָּבֹ֥א אִישׁ–אֱלֹהִ֖ים אֶל–עֵלִ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲנִגְלֹ֤ה נִגְלֵ֙יתִי֙ אֶל–בֵּ֣ית אָבִ֔יךָ בִּֽהְיוֹתָ֥ם בְּמִצְרַ֖יִם לְבֵ֥ית פַּרְעֹֽה: וּבָחֹ֣ר אֹ֠תוֹ מִכָּל–שִׁבְטֵ֨י יִשְׂרָאֵ֥ל לִי֙ לְכֹהֵ֔ן לַעֲל֣וֹת עַֽל–מִזְבְּחִ֗י לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֛רֶת לָשֵׂ֥את אֵפ֖וֹד לְפָנָ֑י וָֽאֶתְּנָה֙ לְבֵ֣ית אָבִ֔יךָ אֶת–כָּל–אִשֵּׁ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת–בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִֽיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כָּל–מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי: שמואל- בית נאמן.לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת–בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִֽיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כָּל–מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי:בני עלי מעלו במנחה, הם ניאצו את המנחות שהביאו העם לבורא עולם כדי לכפר נפשותיהם, כדי להרפא וניאוץ זה היה כקללה למניעת הבראה\כפרה לעם ולכן לבית עלי לא ניתנה האפשרות לכפר במנחה:וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם–יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹ֧ן בֵּית–עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד–עוֹלָֽם:ובהמשך לאחר שהמנחה לא נהייתה לרפואה ומשכך קללה ומשכך מלחמה ומגפה:וַיְהִ֥י דְבַר–שְׁמוּאֵ֖ל לְכָל–יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּצֵ֣א יִשְׂרָאֵל֩ לִקְרַ֨את פְּלִשְׁתִּ֜ים לַמִּלְחָמָ֗ה וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל–הָאֶ֣בֶן הָעֵ֔זֶר וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בַאֲפֵֽק: וַיַּעַרְכ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לִקְרַ֣את יִשְׂרָאֵ֗ל וַתִּטֹּשׁ֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּנָּ֥גֶף יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֤וּ בַמַּֽעֲרָכָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כְּאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ: וַיָּבֹ֣א הָעָם֮ אֶל–הַֽמַּחֲנֶה֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ יְהוָ֛ה הַיּ֖וֹם לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים נִקְחָ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מִשִּׁלֹ֗ה אֶת–אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה וְיָבֹ֣א בְקִרְבֵּ֔נוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִכַּ֥ף אֹיְבֵֽינוּ: אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ יְהוָ֛ה:וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָֽעֹמֵ֖ד בְּהֵרָֽאוֹת֑וֹ כִּי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים׃ וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה:בייתו של עלי נשפט עד עולם מבחינת משך זרע כהונה לביתו של עלי וזאת יען כי עלי ידע שבניו מועלים מעל במנחות העם לבורא עולם ולא עשה דבר:וְהִגַּ֣דְתִּי ל֔וֹ כִּֽי–שֹׁפֵ֥ט אֲנִ֛י אֶת–בֵּית֖וֹ עַד–עוֹלָ֑ם בַּעֲוֹ֣ן אֲשֶׁר–יָדַ֗ע כִּֽי–מְקַֽלְלִ֤ים לָהֶם֙ בָּנָ֔יו וְלֹ֥א כִהָ֖ה בָּֽם:ובהמשך:וַיְהִ֞י כְּהַזְכִּיר֣וֹ | אֶת–אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֗ים וַיִּפֹּ֣ל מֵֽעַל–הַ֠כִּסֵּא אֲחֹ֨רַנִּ֜ית בְּעַ֣ד | הַשַּׁ֗עַר וַתִּשָּׁבֵ֤ר מַפְרַקְתּוֹ֙ וַיָּמֹ֔ת כִּֽי–זָקֵ֥ן הָאִ֖ישׁ וְכָבֵ֑ד וְה֛וּא שָׁפַ֥ט אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה: וְכַלָּת֣וֹ אֵֽשֶׁת–פִּינְחָס֮ הָרָ֣ה לָלַת֒ וַתִּשְׁמַ֣ע אֶת–הַשְּׁמֻעָ֔ה אֶל–הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וּמֵ֥ת חָמִ֖יהָ וְאִישָׁ֑הּ וַתִּכְרַ֣ע וַתֵּ֔לֶד כִּֽי–נֶהֶפְכ֥וּ עָלֶ֖יהָ צִרֶֽיהָ: וּכְעֵ֣ת מוּתָ֗הּ וַתְּדַבֵּ֙רְנָה֙ הַנִּצָּב֣וֹת עָלֶ֔יהָ אַל–תִּֽירְאִ֖י כִּ֣י בֵ֣ן יָלָ֑דְתְּ וְלֹ֥א עָנְתָ֖ה וְלֹא–שָׁ֥תָה לִבָּֽהּ: וַתִּקְרָ֣א לַנַּ֗עַר אִֽי–כָבוֹד֙ לֵאמֹ֔ר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל אֶל–הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶל–חָמִ֖יהָ וְאִישָֽׁהּ: וַתֹּ֕אמֶר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י נִלְקַ֖ח אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה.וְלֹא–שָׁ֥תָה לִבָּֽהּ:הלב שלה לא הושת לילד, לא היה לה לב, רגשות, לילד. היא לא שמחה על לדת הילד.הילד הזה שנולד לאחר מות אביו שהיה בן עלי הכהן שחטא לבורא עולם בחטא הזה:לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת–בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִֽיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כָּל–מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי:שהביא מלחמה והפסד במלחמה ומגפה:וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ יְהוָ֛הועימו הקלון לבית עלי לנכדו של עלי הושם השם אי כבוד כי גלה כבוד מישראל על מעשיו של אביו של הנולד:וַתִּקְרָ֣א לַנַּ֗עַר אִֽי–כָבוֹד֙ לֵאמֹ֔ר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל:עלי היה הכהן הגדול, הוא לא היה הכהן היחיד, גם אלעזר פוקד ככהן וגם איתמר אחיו פוקד לכהונה ונמשח לכהונה, אלעזר הולבש בבגדי אביו ומשכך היה הכהן הגדול. כך היה גם בימי עלי הכהן, במקרה הזה שמואל נבחר להמשיך את עלי למרות שלא היה כהן. |
צריך לחשוב על הדבר מתחילת הסיפור, אם חנה לא הייתה נודרת נדר לתת את הנולד לבורא עולם לנזיר לעובדו, לא היה לנו שופט מושיע כשמואל-וַיֹּ֥סֶף יְהוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה כִּֽי–נִגְלָ֨ה יְהוָ֧ה אֶל–שְׁמוּאֵ֛ל:
בפרשה הקודמת נכנס שמואל לתפקיד ומלחמה,וַיְהִ֥י דְבַר–שְׁמוּאֵ֖ל לְכָל–יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּצֵ֣א יִשְׂרָאֵל֩ לִקְרַ֨את פְּלִשְׁתִּ֜ים לַמִּלְחָמָ֗ה וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל–הָאֶ֣בֶן הָעֵ֔זֶר וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בַאֲפֵֽק: וַיַּעַרְכ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לִקְרַ֣את יִשְׂרָאֵ֗ל וַתִּטֹּשׁ֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּנָּ֥גֶף יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֤וּ בַמַּֽעֲרָכָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כְּאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ: וַיָּבֹ֣א הָעָם֮ אֶל–הַֽמַּחֲנֶה֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ יְהוָ֛ה הַיּ֖וֹם לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים נִקְחָ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מִשִּׁלֹ֗ה אֶת–אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה וְיָבֹ֣א בְקִרְבֵּ֔נוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִכַּ֥ף אֹיְבֵֽינוּ: וַיִּשְׁלַ֤ח הָעָם֙ שִׁלֹ֔ה וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם אֵ֣ת אֲר֧וֹן בְּרִית–יְהוָ֛ה צְבָא֖וֹת יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֑ים וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי–עֵלִ֗י עִם–אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס: וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן בְּרִית–יְהוָה֙ אֶל–הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיָּרִ֥עוּ כָל–יִשְׂרָאֵ֖ל תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַתֵּהֹ֖ם הָאָֽרֶץ: וַיִּשְׁמְע֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת–ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֶ֠ה ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֧ה הַגְּדוֹלָ֛ה הַזֹּ֖את בְּמַחֲנֵ֣ה הָעִבְרִ֑ים וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה בָּ֖א אֶל–הַֽמַּחֲנֶֽה: אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.וַיְהִ֥י דְבַר–שְׁמוּאֵ֖ל לְכָל–יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּצֵ֣א יִשְׂרָאֵל֩ לִקְרַ֨את פְּלִשְׁתִּ֜ים לַמִּלְחָמָ֗ה וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל–הָאֶ֣בֶן הָעֵ֔זֶר וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בַאֲפֵֽק:במלחמה הזאת מתו עלי ושני בניו, ארון הברית נלקח ונשבה אצל הפלישתים:וַיִּלָּחֲמ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנָּ֤גֶף יִשְׂרָאֵל֙ וַיָּנֻ֙סוּ֙ אִ֣ישׁ לְאֹהָלָ֔יו וַתְּהִ֥י הַמַּכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף רַגְלִֽי: וַאֲר֥וֹן אֱלֹהִ֖ים נִלְקָ֑ח וּשְׁנֵ֤י בְנֵֽי–עֵלִי֙ מֵ֔תוּ חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס: אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.וַאֲר֥וֹן אֱלֹהִ֖ים נִלְקָ֑חלאחר מכן הושב הארון:פרשת ארון ברית יהוה- לימודים מספר שמואל- מלכות שאול.וַיָּבֹ֜אוּ אַנְשֵׁ֣י | קִרְיַ֣ת יְעָרִ֗ים וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶת–אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה וַיָּבִ֣אוּ אֹת֔וֹ אֶל–בֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב בַּגִּבְעָ֑ה וְאֶת–אֶלְעָזָ֤ר בְּנוֹ֙ קִדְּשׁ֔וּ לִשְׁמֹ֖ר אֶת–אֲר֥וֹן יְהוָֽה: וַיְהִ֗י מִיּ֞וֹם שֶׁ֤בֶת הָֽאָרוֹן֙ בְּקִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַיִּֽהְי֖וּ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיִּנָּה֛וּ כָּל–בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י יְהוָֽה: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה.הארון חזר ועם ישראל חזר גם הוא:וַיִּנָּה֛וּ כָּל–בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י יְהוָֽה:חשוב לזכור שכל הסיפור של שמואל כממשיך את עלי ולא בניו נולד בגלל חטא בני עלי במעל במנחה, במה שהיה צריך לשמש ככפרה לעם ומשכך לא נעשו כפרות חטאים, במעמד הזה שהושב וחילופי הנהגה שמואל מקהיל את העם להקריב לבורא עולם וגם להשיב את העם מבחינת השלה של חטאים ואורחות שהם חטאו בהם:וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל אֶל–כָּל–בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵל֮ לֵאמֹר֒ אִם–בְּכָל–לְבַבְכֶ֗ם אַתֶּ֤ם שָׁבִים֙ אֶל–יְהוָ֔ה הָסִ֜ירוּ אֶת–אֱלֹהֵ֧י הַנֵּכָ֛ר מִתּוֹכְכֶ֖ם וְהָעַשְׁתָּר֑וֹת וְהָכִ֨ינוּ לְבַבְכֶ֤ם אֶל–יְהוָה֙ וְעִבְדֻ֣הוּ לְבַדּ֔וֹ וְיַצֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים: וַיָּסִ֙ירוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת–הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת–הָעַשְׁתָּרֹ֑ת וַיַּעַבְד֥וּ אֶת–יְהוָ֖ה לְבַדּֽוֹ: וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל קִבְצ֥וּ אֶת–כָּל–יִשְׂרָאֵ֖ל הַמִּצְפָּ֑תָה וְאֶתְפַּלֵּ֥ל בַּעַדְכֶ֖ם אֶל–יְהוָֽה: וַיִּקָּבְצ֣וּ הַ֠מִּצְפָּתָה וַיִּֽשְׁאֲבוּ–מַ֜יִם וַֽיִּשְׁפְּכ֣וּ | לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה וַיָּצ֙וּמוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְרוּ שָׁ֔ם חָטָ֖אנוּ לַיהוָ֑ה וַיִּשְׁפֹּ֧ט שְׁמוּאֵ֛ל אֶת–בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּצְפָּֽה: שמואל- שָׁבִים֙ אֶל-יְהוָ֔ה.וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל קִבְצ֥וּ אֶת–כָּל–יִשְׂרָאֵ֖ל הַמִּצְפָּ֑תָה וְאֶתְפַּלֵּ֥ל בַּעַדְכֶ֖ם אֶל–יְהוָֽה: וַיִּקָּבְצ֣וּ הַ֠מִּצְפָּתָה וַיִּֽשְׁאֲבוּ–מַ֜יִם וַֽיִּשְׁפְּכ֣וּ | לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה וַיָּצ֙וּמוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְרוּ שָׁ֔ם חָטָ֖אנוּ לַיהוָ֑ה וַיִּשְׁפֹּ֧ט שְׁמוּאֵ֛ל אֶת–בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּצְפָּֽה:לאחר מכן מלחמה, שהיא למעשה כמו נס ואות לעם,וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי–הִתְקַבְּצ֤וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּצְפָּ֔תָה וַיַּעֲל֥וּ סַרְנֵֽי–פְלִשְׁתִּ֖ים אֶל–יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים: וַיֹּאמְר֤וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵל֙ אֶל–שְׁמוּאֵ֔ל אַל–תַּחֲרֵ֣שׁ מִמֶּ֔נּוּ מִזְּעֹ֖ק אֶל–יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים:וַיִּקַּ֣ח שְׁמוּאֵ֗ל טְלֵ֤ה חָלָב֙ אֶחָ֔ד (ויעלה) וַיַּעֲלֵ֧הוּ עוֹלָ֛ה כָּלִ֖יל לַֽיהוָ֑ה וַיִּזְעַ֨ק שְׁמוּאֵ֤ל אֶל–יְהוָה֙ בְּעַ֣ד יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהוָֽה: שָׁבִים֙ אֶל-יְהוָ֔ה.וַיִּזְעַ֨ק שְׁמוּאֵ֤ל אֶל–יְהוָה֙ בְּעַ֣ד יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהוָֽה:בורא עולם נענה לתפילת שמואל בעד העם ומשכך הנצחון, הנצחון הוא האות שתשובת העם היתה לרצון:וַיְהִ֤י שְׁמוּאֵל֙ מַעֲלֶ֣ה הָעוֹלָ֔ה וּפְלִשְׁתִּ֣ים נִגְּשׁ֔וּ לַמִּלְחָמָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּרְעֵ֣ם יְהוָ֣ה | בְּקוֹל–גָּ֠דוֹל בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא עַל–פְּלִשְׁתִּים֙ וַיְהֻמֵּ֔ם וַיִּנָּגְפ֖וּ לִפְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיֵּ֨צְא֜וּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִן–הַמִּצְפָּ֔ה וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אֶת–פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֕וּם עַד–מִתַּ֖חַת לְבֵ֥ית כָּֽר: וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶ֣בֶן אַחַ֗ת וַיָּ֤שֶׂם בֵּֽין–הַמִּצְפָּה֙ וּבֵ֣ין הַשֵּׁ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת–שְׁמָ֖הּ אֶ֣בֶן הָעָ֑זֶר וַיֹּאמַ֕ר עַד–הֵ֖נָּה עֲזָרָ֥נוּ יְהוָֽה: וַיִּכָּֽנְעוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְלֹא–יָסְפ֣וּ ע֔וֹד לָב֖וֹא בִּגְב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַתְּהִ֤י יַד–יְהוָה֙ בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁמוּאֵֽל: וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ–פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל | לְיִשְׂרָאֵל֙ מֵעֶקְר֣וֹן וְעַד–גַּ֔ת וְאֶ֨ת–גְּבוּלָ֔ן הִצִּ֥יל יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י שָׁל֔וֹם בֵּ֥ין יִשְׂרָאֵ֖ל וּבֵ֥ין הָאֱמֹרִֽי: שמואל- שָׁבִים֙ אֶל-יְהוָ֔ה.וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶ֣בֶן אַחַ֗ת וַיָּ֤שֶׂם בֵּֽין–הַמִּצְפָּה֙ וּבֵ֣ין הַשֵּׁ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת–שְׁמָ֖הּ אֶ֣בֶן הָעָ֑זֶר וַיֹּאמַ֕ר עַד–הֵ֖נָּה עֲזָרָ֥נוּ יְהוָֽה:כמה מילים על שמואל,וַיִּגְדַּ֖ל שְׁמוּאֵ֑ל וַֽיהוָה֙ הָיָ֣ה עִמּ֔וֹ וְלֹֽא–הִפִּ֥יל מִכָּל–דְּבָרָ֖יו אָֽרְצָה: וַיֵּ֙דַע֙ כָּל–יִשְׂרָאֵ֔ל מִדָּ֖ן וְעַד–בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֚י נֶאֱמָ֣ן שְׁמוּאֵ֔ל לְנָבִ֖יא לַיהוָֽה: וַיֹּ֥סֶף יְהוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה כִּֽי–נִגְלָ֨ה יְהוָ֧ה אֶל–שְׁמוּאֵ֛ל בְּשִׁל֖וֹ בִּדְבַ֥ר יְהוָֽה: דבר בישראל.שמואל היה האדם הזה שבזכותו בעתו היה נביא עמנו שיודע עד מה:וַיֹּ֥סֶף יְהוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה כִּֽי–נִגְלָ֨ה יְהוָ֧ה אֶל–שְׁמוּאֵ֛ל בְּשִׁל֖וֹ בִּדְבַ֥ר יְהוָֽה:וזאת מתוקף שלעלי היו בנים חוטאים שלא יכלו להמשיך את אביהם.צריך לחשוב על הדבר מתחילת הסיפור, שמואל עלה לעבוד את בורא עולם בנדר אימו חנה, זאת אומרת שאם חנה לא הייתה עקרה ולא הייתה נודרת נדר בו היא נדרה לתת את הנולד לבורא עולם לנזיר לעובדו, לא היה לנו שופט מושיע כשמואל ומפה שמואל שפט את העם כל חייו והוא היה שופט נאמן לבורא עולם.את הסיפור הזה אפשר לראות גם אצל יוסף שבסופו של יום הוא הבין שככה בורא עולם הביא אותו למצרים, הרי בלי הסרט של המכירה יוסף לא היה מגיע מצריימה, ברור שיוסף בימים ההם שהיה עוד נער לא היה מגיע מרצונו למצרים לקיים כל סיפור במצרים בו הוא נהיה למושל מצרים בעמדה הזאת של יכולת להביא למצרים את אביו ומשפחתו בעת רעב בכנען. |
כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי–אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם– אני חשבתי על עוד דבר בשנה הזאת, תחילתו של סיפור היה כשההנהגה הייתה מושחתת ובאה אחריה עוד הנהגה מושחתת- מעודכן.
וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר זָקֵ֖ן שְׁמוּאֵ֑ל וַיָּ֧שֶׂם אֶת–בָּנָ֛יו שֹׁפְטִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל: וַיְהִ֞י שֶׁם–בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר֙ יוֹאֵ֔ל וְשֵׁ֥ם מִשְׁנֵ֖הוּ אֲבִיָּ֑ה שֹׁפְטִ֖ים בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע: וְלֹֽא–הָלְכ֤וּ בָנָיו֙ (בדרכו) בִּדְרָכָ֔יו וַיִּטּ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ–שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט: וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל–שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָֽתָה: וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה–לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל–הַגּוֹיִֽם: וַיֵּ֤רַע הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֣ר אָמְר֔וּ תְּנָה–לָּ֥נוּ מֶ֖לֶךְ לְשָׁפְטֵ֑נוּ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל–יְהוָֽה: וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל–שְׁמוּאֵ֔ל שְׁמַע֙ בְּק֣וֹל הָעָ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר–יֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי–אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם: כְּכָֽל–הַמַּעֲשִׂ֣ים אֲשֶׁר–עָשׂ֗וּ מִיּוֹם֩ הַעֲלֹתִ֨י אֹתָ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ וְעַד–הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיַּ֣עַזְבֻ֔נִי וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים כֵּ֛ן הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים גַּם–לָֽךְ: וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם אַ֗ךְ כִּֽי–הָעֵ֤ד תָּעִיד֙ בָּהֶ֔ם וְהִגַּדְתָּ֣ לָהֶ֔ם מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיהֶֽם: שמואל- פרשת משפט המלך.וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה–לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ:וַיֵּ֤רַע הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֣ר אָמְר֔וּ תְּנָה–לָּ֥נוּ מֶ֖לֶךְ לְשָׁפְטֵ֑נוּ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל–יְהוָֽה:כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי–אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם:אני חשבתי על עוד דבר בשנה הזאת,הרי מה שקרה בסוף ימיו של שמואל, קרה גם בימיו של עלי.ההנהגה הייתה מושחתת ובאה אחריה עוד הנהגה מושחתת.השחיתות הרעה לעם בעת עלי, ומשכך שמואל המשיך במקום בניו.בגלל שבני עלי חטאו, הייתה דאגה שלא יהיה משך הנהגה ומשכך יכלה לבוא עת של גלות הארץ במובן שבורא עולם לא יוסיף להתגלות לעם דרך נביא, כי לא היה משך לנביא. כאמור שמואל היה קרש הצלה, כפי שניתן ללמוד עוד ולקרוא פה:צריך לחשוב על הדבר מתחילת הסיפור, אם חנה לא הייתה נודרת נדר לתת את הנולד לבורא עולם לנזיר לעובדו, לא היה לנו שופט מושיע כשמואל:וַיֹּ֥סֶף יְהוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה כִּֽי–נִגְלָ֨ה יְהוָ֧ה אֶל–שְׁמוּאֵ֛ל:ובהמשך עוד פעם אותו מקרה גם עם בניו של שמואל ומפה באה הדרישה למלך,בני שמואל הלכו בדרכים לא טובות:וְלֹֽא–הָלְכ֤וּ בָנָיו֙ (בדרכו) בִּדְרָכָ֔יו וַיִּטּ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ–שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט:זה ברור.התלונה צודקת.למרות שהתלונה צודקת, הפתרון לבעיה לא נכון.אם השופטים חוטאים הדבר לא אומר שהפתרון הוא שימת מלך, יען כי:כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, עֲבָדִים--עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא.משה, לא היה מלך.יהושע לא היה מלך.שמואל לא היה מלך.מנהיגי ישראל עד שבני שמואל חטאו לא היו מלכים על ישראל. בורא עולם היה מלך ישראל עד שבני בקשו מלךהדירשה לשינוי שיטת ממשל עליהם שמשמעותה שלא בורא עולם מולך עליהם:כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי–אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם:ומה זאת אומרת מאסו, למה יש פה ביטוי למיאוס, כי נראה שהם לא בטחו בישועתו של בורא עולם שכמו שכל סיפור חנה והנדר הביא את שמואל כקרש הצלה לאחר המעל של בני עלי.הכל נהיה בדברו גם נדר חנה.וָֽאֹמַ֖ר אֲלֵכֶ֑ם לֹא-תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא-תִֽירְא֖וּן מֵהֶֽם: יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ הַֽהֹלֵ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֔ם ה֖וּא יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה אִתְּכֶ֛ם בְּמִצְרַ֖יִם לְעֵֽינֵיכֶֽם: וּבַמִּדְבָּר֙ אֲשֶׁ֣ר רָאִ֔יתָ אֲשֶׁ֤ר נְשָֽׂאֲךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר יִשָּׂא-אִ֖ישׁ אֶת-בְּנ֑וֹ בְּכָל-הַדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֲלַכְתֶּ֔ם עַד-בֹּֽאֲכֶ֖ם עַד-הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה: פרשת יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ.נְשָֽׂאֲךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר יִשָּׂא-אִ֖ישׁ אֶת-בְּנ֑וֹ:עַד-בֹּֽאֲכֶ֖ם עַד-הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה:פרשת יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ- כאשר ישא-איש את בנו.ושוב לקרוא פה:וַיֹּ֥סֶף יְהוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה כִּֽי–נִגְלָ֨ה יְהוָ֧ה אֶל–שְׁמוּאֵ֛ל:ברור שכמו שנמצא שמואל היה נמצא שופט נביא מושיע לעשות את התפקיד הזה, כמו שקרה עד הנה.אם השופט חוטא, נכון להביא שופט חדש כמו בימי שפוט השופטים. נכון לבקש שופט חדש, בדיוק כמו במקרה עלי שבני חטאו ושמואל הוא שירש את מקום השפיטה שישב בו עלי ולא בניו של עלי.וזה היה דבר ידוע לישראל ממקרה קרוב לזמן זה:וַיִּגְדַּ֖ל שְׁמוּאֵ֑ל וַֽיהוָה֙ הָיָ֣ה עִמּ֔וֹ וְלֹֽא–הִפִּ֥יל מִכָּל–דְּבָרָ֖יו אָֽרְצָה: וַיֵּ֙דַע֙ כָּל–יִשְׂרָאֵ֔ל מִדָּ֖ן וְעַד–בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֚י נֶאֱמָ֣ן שְׁמוּאֵ֔ל לְנָבִ֖יא לַיהוָֽה: וַיֹּ֥סֶף יְהוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה כִּֽי–נִגְלָ֨ה יְהוָ֧ה אֶל–שְׁמוּאֵ֛ל בְּשִׁל֖וֹ בִּדְבַ֥ר יְהוָֽה: דבר בישראל.וַיֹּ֥סֶף יְהוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה כִּֽי–נִגְלָ֨ה יְהוָ֧ה אֶל–שְׁמוּאֵ֛ל בְּשִׁל֖וֹ בִּדְבַ֥ר יְהוָֽה:שמואל כממשיך לעלי קיים את ניראות בורא עולם דרך שמואל.אז הפתרון הנלמד והידוע לעם ממקרה שמואל הוא הפתרון הנכון והעם ביקש מלך ולא שופט חדש נכון להמשיך את שמואל ולכן:וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל–שְׁמוּאֵ֔ל שְׁמַע֙ בְּק֣וֹל הָעָ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר–יֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי–אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם:לקרוא עוד:לימודים מספר שמואל- פרשת משפט המלך. |
בקשת העם למלך נענתה, שמואל נצטווה לאמר לעם את משפט המלך. ההיתרים שיש למלך כמולך על העם, עם הסתייגות- לאחאב ואיזבל לא היתה זכות לדרוש את כרם נבות.
וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם אַ֗ךְ כִּֽי–הָעֵ֤ד תָּעִיד֙ בָּהֶ֔ם וְהִגַּדְתָּ֣ לָהֶ֔ם מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיהֶֽם:
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל–דִּבְרֵ֣י יְהוָ֑ה אֶל–הָעָ֕ם הַשֹּׁאֲלִ֥ים מֵאִתּ֖וֹ מֶֽלֶךְ: וַיֹּ֕אמֶר זֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיכֶ֑ם:
כלהלן:
אֶת–בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ:
וְלָשׂ֣וּם ל֔וֹ שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֣י חֲמִשִּׁ֑ים
וְלַחֲרֹ֤שׁ חֲרִישׁוֹ֙
וְלִקְצֹ֣ר קְצִיר֔וֹ
וְלַעֲשׂ֥וֹת כְּלֵֽי–מִלְחַמְתּ֖וֹ וּכְלֵ֥י רִכְבּֽוֹ:
וְאֶת–בְּנוֹתֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח לְרַקָּח֥וֹת וּלְטַבָּח֖וֹת וּלְאֹפֽוֹת:
וְאֶת–שְׂ֠דֽוֹתֵיכֶם וְאֶת–כַּרְמֵיכֶ֧ם וְזֵיתֵיכֶ֛ם הַטּוֹבִ֖ים יִקָּ֑ח וְנָתַ֖ן לַעֲבָדָֽיו:
ביאור:
וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו:
למרות כל זכויות המלך כפי שנלמד ממשפט המלך, לאחאב ואיזבל לא היתה הזכות להתנחל בכרם נבות:
וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה:
וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיהוָה מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ:
(וזאת על משל גולדנקנופף שלקח מהם ונתן להם).
וְאֶת–עַבְדֵיכֶם֩ וְֽאֶת–שִׁפְח֨וֹתֵיכֶ֜ם וְאֶת–בַּחוּרֵיכֶ֧ם הַטּוֹבִ֛ים וְאֶת–חֲמוֹרֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח וְעָשָׂ֖ה לִמְלַאכְתּֽוֹ:
צֹאנְכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ–ל֥וֹ לַעֲבָדִֽים:
וכל בתנאי:
שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ–לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא: דברים.
כדי להבין יותר שמלך הוא לא נבחר עם, ומשכך אין לנבחר עם את זכויות משפט המלך:
מלך בישראל הוא מלך שבורא עולם קבע שיש לו זכויות לעשות כמעט כל מה שיחפוץ על קניינו של בורא עולם:
קניינו:
הארץ הזאת היא קניינו של בורא עולם:
וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּֽי גֵרִים וְתֽוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִֽי: ויקרא.
גם עמו ישראל הוא קניינו אותו פדה ממצרים:
כִּי לִי בְנֵֽי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: ויקרא.
בורא עולם קובע מי המלך ונביא בורא עולם ממליך אותו, בורא עולם קובע גם אם להוריד את המלך ונביא בורא עולם שהמליך אותו גם מודיע לו שתמה מלכותו:
משל שאול שעשה כדבר העם ולא כדבר בורא עולם ומשכך הורד הוא וזרעו אחריו ממלוך על ישראל, הוא המשל הכי נכון למי הוא המלך בישראל. מלך, בן עמינו שנביא בורא עולם משח אותו ועושה כרצון בורא עולם ולא כרצון העם באם רצון העם סותר את דבר תוריתינו.
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי יְהוָה וְאֶת דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם: וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע: וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְהוָה אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ: שמואל.
ומפה עוד כמה כיוונים להסביר את הדבר למי שחשב שיש לו זכות להחיל הדבר בימינו אנו:
לקרוא עוד:
לימודים מספר שמואל- פרשת משפט המלך.
העובדה שהעם בוחר את המנהיגים לא עושה אותם מלכים בארץ הזאת כמשפט המלך- כפי שנלמד גם ממלך אשור בעת שמשל בארץ הזאת ונצטווה לשמור ולקיים את משפט אלהי הארץ הזאת– מעודכן.
משפט המלך בימינו אנו לא יכול להתקיים. העובדה שהעם בוחר את המנהיגים לא עושה אותם מלכים בארץ הזאת במשמעות שאין להם את ההיתרים שיש למלך שבורא עולם בחר בו למלוך על קניינו.גם עם ישראל הוא קניינו של בורא עולם וגם הארץ הזאת היא קניינו של בורא עולם, ומשכך מלוכה כזאת לא יכולה להתקיים בארץ הזאת, כפי שנלמד גם ממלך אשור בעת שמשל בארץ הזאת ונצטווה לשמור ולקיים את משפט אלהי הארץ הזאת:וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ: וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת יְהוָה וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם: וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ: וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ: וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת יְהוָה: מלכים. |
וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם אַ֗ךְ כִּֽי–הָעֵ֤ד תָּעִיד֙ בָּהֶ֔ם וְהִגַּדְתָּ֣ לָהֶ֔ם מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיהֶֽם: מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.לעם יש זכות בחירה, קבלת עם ישראל את בורא עולם היא בחירה של העם ולזכות העם יאמר:וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: שמות.במקרה זה חשוב לזכור שהעם ביקש מנביא ושליח בורא עולם שישים מלך:וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה–לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל–הַגּוֹיִֽם:המלך הזה הוא נבחר של בורא עולם ולא של העם, העם לא יבחר מי ימלוך עליו בארץ הזאת, העם בחר כמו שאומרים לשנות את שיטת הממשל הוא בחר בשיטת ממשל חדשה, אך העם לא קבע מי יהיה המלך. זה לא כמקרה ביבי ולא כמקרה בנט וגם לא כמקרה בגין. העת הזאת היא עת הסתר פנים.בקשת העם למלך נענתה, שמואל נצטווה לאמר לעם את משפט המלך. ההיתרים שיש למלך כמולך על העם, עם הסתייגות- לאחאב ואיזבל לא היתה זכות לדרוש את כרם נבות.העם בעת שמואל קבע שהוא רוצה מלך ובורא עולם התיר זאת, לא לפני שהם יבינו מה הם בוחרים, שידעו מה הם מבקשים ומה הם יקבלו ומה יקרה אם:וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל–דִּבְרֵ֣י יְהוָ֑ה אֶל–הָעָ֕ם הַשֹּׁאֲלִ֥ים מֵאִתּ֖וֹ מֶֽלֶךְ: וַיֹּ֕אמֶר זֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיכֶ֑ם אֶת–בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ: וְלָשׂ֣וּם ל֔וֹ שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֣י חֲמִשִּׁ֑ים וְלַחֲרֹ֤שׁ חֲרִישׁוֹ֙ וְלִקְצֹ֣ר קְצִיר֔וֹ וְלַעֲשׂ֥וֹת כְּלֵֽי–מִלְחַמְתּ֖וֹ וּכְלֵ֥י רִכְבּֽוֹ: וְאֶת–בְּנוֹתֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח לְרַקָּח֥וֹת וּלְטַבָּח֖וֹת וּלְאֹפֽוֹת: וְאֶת–שְׂ֠דֽוֹתֵיכֶם וְאֶת–כַּרְמֵיכֶ֧ם וְזֵיתֵיכֶ֛ם הַטּוֹבִ֖ים יִקָּ֑ח וְנָתַ֖ן לַעֲבָדָֽיו: וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו: וְאֶת–עַבְדֵיכֶם֩ וְֽאֶת–שִׁפְח֨וֹתֵיכֶ֜ם וְאֶת–בַּחוּרֵיכֶ֧ם הַטּוֹבִ֛ים וְאֶת–חֲמוֹרֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח וְעָשָׂ֖ה לִמְלַאכְתּֽוֹ: צֹאנְכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ–ל֥וֹ לַעֲבָדִֽים:וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽא–יַעֲנֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.זה ההבדל:בהמלכת מלך בני ישראל עבדי המלך:אֶת–בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ:ולא עבדי הבורא:קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל--בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה: לִי, הוּא: שמות.כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, עֲבָדִים--עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא.כעת בואו נחשוב יחד מה אמר בנט שאינו נבחר של של בורא עולם כשאמר זאת: וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ--הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ: שמות.כִּי-אַתָּה אָבִינוּ--כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ, וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ: אַתָּה יְהוָה אָבִינוּ, גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ: ישעיהו.אֱלֹהִים צְבָאוֹת, שׁוּב-נָא: הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה; וּפְקֹד, גֶּפֶן זֹאת. וְכַנָּה, אֲשֶׁר-נָטְעָה יְמִינֶךָ; וְעַל-בֵּן, אִמַּצְתָּה לָּךְ. שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה; מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ. תְּהִי-יָדְךָ, עַל-אִישׁ יְמִינֶךָ; עַל-בֶּן-אָדָם, אִמַּצְתָּ לָּךְ. וְלֹא-נָסוֹג מִמֶּךָּ; תְּחַיֵּנוּ, וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא. יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ; הָאֵר פָּנֶיךָ, וְנִוָּשֵׁעָה: תהלים.יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה, תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים: לֹא-תֵבֹשׁוּ וְלֹא-תִכָּלְמוּ, עַד-עוֹלְמֵי עַד: ישעיהו.לא נכון הדבר לאמר כשר חינוך לילדי עניים "שלא שיחק להם המזל" שנולדו לאבות עניים ולשים עצמך כמושיע וזאת בעת שבאה אחרי זה: וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו:כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת--שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר: וְנָתַתָּה לַלֵּוִי, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂבֵעוּ: דברים.וַיִּתְּנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם מִנַּחֲלָתָם, אֶל-פִּי יְהוָה, אֶת-הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְאֶת-מִגְרְשֵׁיהֶן: יהושע.""אחרי החשיפה במהדורה המרכזית לפיה במשרד הבינוי מקצים דירות שנועדו לנזקקים לעמותות דתיות המזוהות עם הבית היהודי,במערכת הפוליטית תוקפים את שר הבינוי: "הוא מספסר בדירות", האשים ח"כ גילאון. לפיד: "בבית היהודי מצאו פתרון קסם – פשוט מחלקים דירות לחברים על חשבונכם".פורום הדיור הציבורי פנה ליועמ"שחיים ריבלין | חדשות 2 | פורסם 31/12/14 11:58 " במקום לנזקקים – דירות לעמותות דתיותאמש חשפנו במהדורה המרכזית כי משרד הבינוי חתם בשקט על עשרות הסכמי מכירה של נכסי הדיור הציבורי למוסדות תורניים במחירים מגוחכים.למרות שבעיר דימונה יש יותר מ-100 דירות פנויות של הדיור הציבורי, משרד הבינוי לא מתכוון למסור אותן לזכאים או לשכן בהן משפחות קשות יום.במקום זאת, החליט המשרד למכור ללא מכרז לפחות 14 מהן לעמותה תורנית מקומית, בראשות הרב יעקב חמד. ממסמכים שהגיעו לידי חדשות 2 עולה, כי עסקאות מסוג זה הן עניין שכיח בהתנהלות המשרד שבראשות השר אורי אריאל, שמתברר כי מוכר עשרות דירות בהנחות מפליגות לעמותות דתיות שונות, מבלי להוציאן למכרז. למרות שעל פי חוק רק זכאי הדיור הציבורי רשאים לקנות את דירותיהם לאחר הערכת שמאי, אף אחת מהדירות שאנו בדקנו לא הוערכה וכעת הן מוצעות למכירה בהצעות מפליגות." ערוץ 2\רוטר.וזאת עדות משנת 2015 לספורות הנוצריות: וַיְמָאֲנ֣וּ הָעָ֔ם לִשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י אִם–מֶ֖לֶךְ יִֽהְיֶ֥ה עָלֵֽינוּ: וְהָיִ֥ינוּ גַם–אֲנַ֖חְנוּ כְּכָל–הַגּוֹיִ֑ם וּשְׁפָטָ֤נוּ מַלְכֵּ֙נוּ֙ וְיָצָ֣א לְפָנֵ֔ינוּ וְנִלְחַ֖ם אֶת–מִלְחֲמֹתֵֽנוּ: מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.  וְאֶת-זָכָר--לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה: תּוֹעֵבָה, הִוא. וּבְכָל-בְּהֵמָה לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ, לְטָמְאָה-בָהּ; וְאִשָּׁה, לֹא-תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ--תֶּבֶל הוּא. אַל-תִּטַּמְּאוּ, בְּכָל-אֵלֶּה: כִּי בְכָל-אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם. וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲוֺנָהּ עָלֶיהָ; וַתָּקִא הָאָרֶץ, אֶת-יֹשְׁבֶיהָ. וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה: הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם; וַתִּטְמָא, הָאָרֶץ. וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה--וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ, בָּהֶם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא.הכנסת זה בית מחוקקים,וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ, בָּהֶם:וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה: הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם; וַתִּטְמָא, הָאָרֶץ. וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם..לא לשכוח את זה:וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽא–יַעֲנֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ.לקרוא עוד:לימודים מספר שמואל- פרשת משפט המלך. |