"הקוף", אמון העם והאפשרות של שחיתות מוסדית מוסתרת:

מבוא

בשיח העממי שהתעורר בעקבות חשיפת המושג "הקוף", שהובא לידיעת העם בין היתר במסגרת הדיון שעורר העיתונאי ינון מגל, רבים החלו לחשוב מחדש על הדרכים שבהן גורמים שונים עלולים, לכאורה, להסתתר מאחורי אנשי קש. הרעיון הבסיסי פשוט: אדם אחד מושך בחוטים, בעוד אדם אחר מופיע כלפי חוץ כבעל האחריות או כבעל התפקיד.

עצם החשיפה למושג הזה פותחת את הדמיון למגוון רחב של תרחישים אפשריים בתחומים שונים. אין בכך כדי לטעון שמשהו מהם מתרחש במציאות, אך זו בהחלט הזדמנות לשאול כיצד מערכות מוסדיות מגנות על עצמן מפני האפשרות שאנשים ינצלו לרעה את כוחם. אחד התרחישים המטרידים ביותר שניתן להעלות בהקשר זה נוגע לטיפול בסמים שנתפסו על ידי רשויות האכיפה.

התרחיש

נניח שרשויות החוק תופסות משלוח ענק של סמים: טון קנאביס, עשרות או מאות קילוגרמים של קוקאין וסמים מסוכנים נוספים. על פי הנהלים, הסחורה אמורה להיות מתועדת, מאוחסנת תחת אבטחה ולאחר מכן מושמדת באופן מסודר.

אך מה היה קורה אם חלק מבעלי התפקידים האחראים על התהליך היו מושחתים?

בתרחיש התיאורטי הזה, הכמות שנתפסה נרשמת במלואה, אולם רק חלק ממנה מושמד בפועל (לצורך הסוואה, לא ניתן להוכיח כמה נשרף לאחר שנשרף). יתרת הסמים מוסטת בחזרה לשוק הפלילי דרך רשת של מתווכים ואנשי קש. אותם אנשים נראים כלפי חוץ כסוחרים רגילים או כעבריינים עצמאיים, בעוד הגורמים האמיתיים לכאורה נותרים מאחורי הקלעים.

יתרונו של מנגנון כזה, מנקודת מבטו של גורם מושחת, הוא שהוא נהנה מהגישה למאגר סמים שכבר נתפס, בלי להיראות כמעורב בהפצתו. במקרה של תפיסה נוספת, המשפט והדין יוחלו על הסוחר, בעוד השוטרים נותרים נסתרים.

מדוע תרחיש כזה מטריד במיוחד?

בשונה מעבריין מן השורה, גורם מושחת בתוך מערכת האכיפה נהנה מגישה למידע, למשאבים ולנהלים שאמורים לשרת את הציבור. אם אדם כזה ינצל את מעמדו לרעה, הפגיעה אינה רק בתחום הסמים עצמם.

הנזק כולל:

• פגיעה ביכולת המשטרה להילחם בפשיעה.

• יצירת יתרון בלתי הוגן לארגוני פשיעה.

• אפשרות להסתרת עבירות באמצעות מנגנונים פנימיים.

• קושי רב לחשוף את המעורבים האמיתיים.

דווקא משום שמדובר בתרחיש שקשה להוכיח, החשיבות של מנגנוני פיקוח עצמאיים הופכת לקריטית.

אילו שאלות צריכות להישאל?

אם חוקרים היו בוחנים אפשרות כזו, הם עשויים להתעניין בפערים בין כמויות שנתפסו לכמויות שהושמדו, באיכות התיעוד, בזהות הגורמים שהחזיקו במוצגים לאורך הדרך, ובקיומם של דפוסים חריגים החוזרים על עצמם לאורך זמן.

אין בשאלות הללו משום האשמה. מטרתן היא לוודא שמנגנוני הבקרה אכן מסוגלים לזהות חריגות במקרה שהן מתרחשות.

סיכום

התרחיש המתואר כאן הוא תרגיל מחשבתי בלבד, אך הוא ממחיש עד כמה חשוב לבחון גם אפשרויות שנראות בלתי סבירות במבט ראשון. ההיסטוריא מלמדת שבכל מערכת גדולה, מוסדית או פרטית, עלולים להימצא אנשים המבקשים לנצל את כוחם לטובתם האישית.

לכן ניתן לטעון כי תרחישים מסוג זה מצדיקים לא רק ביקורות שגרתיות אלא גם בדיקות עומק תקופתיות. אחת האפשרויות שניתן להעלות לדיון עממי היא ביצוע חקירות סמויות ויזומות על ידי מח"ש או גופי ביקורת עצמאיים אחרים, שמטרתן אינה רק להוכיח קיומה של שחיתות מראש אלא לוודא שמנגנוני הפיקוח אכן פועלים כראוי. דווקא הידיעה שקיימת אפשרות לביקורת חשאית ובלתי תלויה עשויה לשמש גורם מרתיע ולהגביר את אמון העם בכך שאיש אינו עומד מעל החוק.