וַיִּשְׁלַ֤ח יִפְתָּח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–מֶ֥לֶךְ בְּנֵֽי–עַמּ֖וֹן לֵאמֹ֑ר מַה–לִּ֣י וָלָ֔ךְ כִּֽי–בָ֥אתָ אֵלַ֖י לְהִלָּחֵ֥ם בְּאַרְצִֽי: וַיֹּאמֶר֩ מֶ֨לֶךְ בְּנֵי–עַמּ֜וֹן אֶל–מַלְאֲכֵ֣י יִפְתָּ֗ח כִּֽי–לָקַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת–אַרְצִי֙ בַּעֲלוֹת֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם מֵאַרְנ֥וֹן וְעַד–הַיַּבֹּ֖ק וְעַד–הַיַּרְדֵּ֑ן וְעַתָּ֕ה הָשִׁ֥יבָה אֶתְהֶ֖ן בְּשָׁלֽוֹם: וַיּ֥וֹסֶף ע֖וֹד יִפְתָּ֑ח וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֖ה אָמַ֣ר יִפְתָּ֑ח לֹֽא–לָקַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ אֶת–אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וְאֶת–אֶ֖רֶץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: כִּ֖י בַּעֲלוֹתָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיֵּ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל בַּמִּדְבָּר֙ עַד–יַם–ס֔וּף וַיָּבֹ֖א קָדֵֽשָׁה: וַיִּשְׁלַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְאָכִ֣ים | אֶל–מֶלֶךְ֩ אֱד֨וֹם | לֵאמֹ֜ר אֶעְבְּרָה–נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ וְלֹ֤א שָׁמַע֙ מֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם וְגַ֨ם אֶל–מֶ֧לֶךְ מוֹאָ֛ב שָׁלַ֖ח וְלֹ֣א אָבָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקָדֵֽשׁ: וַיֵּ֣לֶךְ בַּמִּדְבָּ֗ר וַיָּ֜סָב אֶת–אֶ֤רֶץ אֱדוֹם֙ וְאֶת–אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֤א מִמִּזְרַח–שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַֽיַּחֲנ֖וּן בְּעֵ֣בֶר אַרְנ֑וֹן וְלֹא–בָ֙אוּ֙ בִּגְב֣וּל מוֹאָ֔ב כִּ֥י אַרְנ֖וֹן גְּב֥וּל מוֹאָֽב: וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–סִיח֥וֹן מֶֽלֶךְ–הָאֱמֹרִ֖י מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל נַעְבְּרָה–נָּ֥א בְאַרְצְךָ֖ עַד–מְקוֹמִֽי: וְלֹא–הֶאֱמִ֨ין סִיח֤וֹן אֶת–יִשְׂרָאֵל֙ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻל֔וֹ וַיֶּאֱסֹ֤ף סִיחוֹן֙ אֶת–כָּל–עַמּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּיָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם עִם–יִשְׂרָאֵֽל: וַ֠יִּתֵּן יְהוָ֨ה אֱלֹהֵֽי–יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת–סִיח֧וֹן וְאֶת–כָּל–עַמּ֛וֹ בְּיַ֥ד יִשְׂרָאֵ֖ל וַיַּכּ֑וּם וַיִּירַשׁ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚ת כָּל–אֶ֣רֶץ הָאֱמֹרִ֔י יוֹשֵׁ֖ב הָאָ֥רֶץ הַהִֽיא: וַיִּ֣ירְשׁ֔וּ אֵ֖ת כָּל–גְּב֣וּל הָאֱמֹרִ֑י מֵֽאַרְנוֹן֙ וְעַד–הַיַּבֹּ֔ק וּמִן–הַמִּדְבָּ֖ר וְעַד–הַיַּרְדֵּֽן:  וְעַתָּ֞ה יְהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הוֹרִישׁ֙ אֶת–הָ֣אֱמֹרִ֔י מִפְּנֵ֖י עַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֑ל וְאַתָּ֖ה תִּירָשֶֽׁנּוּ: הֲלֹ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר יוֹרִֽישְׁךָ֛ כְּמ֥וֹשׁ אֱלֹהֶ֖יךָ אוֹת֥וֹ תִירָ֑שׁ וְאֵת֩ כָּל–אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֜ישׁ יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אוֹת֥וֹ נִירָֽשׁ: וְעַתָּ֗ה הֲט֥וֹב טוֹב֙ אַתָּ֔ה מִבָּלָ֥ק בֶּן–צִפּ֖וֹר מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב הֲר֥וֹב רָב֙ עִם–יִשְׂרָאֵ֔ל אִם–נִלְחֹ֥ם נִלְחַ֖ם בָּֽם: בְּשֶׁ֣בֶת יִ֠שְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּ֨וֹן וּבִבְנוֹתֶ֜יהָ וּבְעַרְע֣וֹר וּבִבְנוֹתֶ֗יהָ וּבְכָל–הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ עַל–יְדֵ֣י אַרְנ֔וֹן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ לֹֽא–הִצַּלְתֶּ֖ם בָּעֵ֥ת הַהִֽיא: וְאָֽנֹכִי֙ לֹֽא–חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֞ה עֹשֶׂ֥ה אִתִּ֛י רָעָ֖ה לְהִלָּ֣חֶם בִּ֑י יִשְׁפֹּ֨ט יְהוָ֤ה הַשֹּׁפֵט֙ הַיּ֔וֹם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וְלֹ֣א שָׁמַ֔ע מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֶל–דִּבְרֵ֣י יִפְתָּ֔ח אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֖ח אֵלָֽיו: וַתְּהִ֤י עַל–יִפְתָּח֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וַיַּעֲבֹ֥ר אֶת–הַגִּלְעָ֖ד וְאֶת–מְנַשֶּׁ֑ה וַֽיַּעֲבֹר֙ אֶת–מִצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד וּמִמִּצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד עָבַ֖ר בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וַיִּדַּ֨ר יִפְתָּ֥ח נֶ֛דֶר לַיהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אִם–נָת֥וֹן תִּתֵּ֛ן אֶת–בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן בְּיָדִֽי: וְהָיָ֣ה הַיּוֹצֵ֗א אֲשֶׁ֨ר יֵצֵ֜א מִדַּלְתֵ֤י בֵיתִי֙ לִקְרָאתִ֔י בְּשׁוּבִ֥י בְשָׁל֖וֹם מִבְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיָה֙ לַֽיהוָ֔ה וְהַעֲלִיתִ֖הוּ עוֹלָֽה: וַיַּעֲבֹ֥ר יִפְתָּ֛ח אֶל–בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם וַיִּתְּנֵ֥ם יְהוָ֖ה בְּיָדֽוֹ: וַיַּכֵּ֡ם מֵעֲרוֹעֵר֩ וְעַד–בּוֹאֲךָ֙ מִנִּ֜ית עֶשְׂרִ֣ים עִ֗יר וְעַד֙ אָבֵ֣ל כְּרָמִ֔ים מַכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּכָּֽנְעוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פרשת תּוֹלָ֧ע.

כשעם ישראל יצא ממצרים בדרכו לישראל ולפני שעברו את הירדן לארץ ירושת ישראל, היו שלשה עמים שהעם ביקש מהם לעבור בארצם.

שלושת העמים- אדום, מואב והאמורי סרבו לתת לישראל לעבור בשטחם:

במקרה אדום לאחר הסירוב, עם ישראל המשיך הלאה:

וַיִּשְׁלַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְאָכִ֣ים | אֶל–מֶלֶךְ֩ אֱד֨וֹם | לֵאמֹ֜ר אֶעְבְּרָה–נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ וְלֹ֤א שָׁמַע֙ מֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם וְגַ֨ם אֶל–מֶ֧לֶךְ מוֹאָ֛ב שָׁלַ֖ח וְלֹ֣א אָבָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקָדֵֽשׁ: 

אותו הדבר במקרה מואב, עם ישראל המשיך הלאה:

וַיֵּ֣לֶךְ בַּמִּדְבָּ֗ר וַיָּ֜סָב אֶת–אֶ֤רֶץ אֱדוֹם֙ וְאֶת–אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֤א מִמִּזְרַח–שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַֽיַּחֲנ֖וּן בְּעֵ֣בֶר אַרְנ֑וֹן וְלֹא–בָ֙אוּ֙ בִּגְב֣וּל מוֹאָ֔ב כִּ֥י אַרְנ֖וֹן גְּב֥וּל מוֹאָֽב: 

מקרה האמורי היה מקרה אחר. במקרה הזה עם ישראל נלחם באמורי לאחר שלא התיר לו לעבור בארצו, הדבר נחשב לטעות איסטרטגית שלהם, זה כמו שהם נתנו סיבה להלחם עימם לכבוש ארצם, ארצו של סיחון מלך האמורי היתה בצד המזרחי של הירדן שאינו ארץ ירושת ישראל:

וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–סִיח֥וֹן מֶֽלֶךְ–הָאֱמֹרִ֖י מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל נַעְבְּרָה–נָּ֥א בְאַרְצְךָ֖ עַד–מְקוֹמִֽי: וְלֹא–הֶאֱמִ֨ין סִיח֤וֹן אֶת–יִשְׂרָאֵל֙ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻל֔וֹ וַיֶּאֱסֹ֤ף סִיחוֹן֙ אֶת–כָּל–עַמּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּיָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם עִם–יִשְׂרָאֵֽל: וַ֠יִּתֵּן יְהוָ֨ה אֱלֹהֵֽי–יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת–סִיח֧וֹן וְאֶת–כָּל–עַמּ֛וֹ בְּיַ֥ד יִשְׂרָאֵ֖ל וַיַּכּ֑וּם וַיִּירַשׁ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚ת כָּל–אֶ֣רֶץ הָאֱמֹרִ֔י יוֹשֵׁ֖ב הָאָ֥רֶץ הַהִֽיא: 

בהמשך חבל ארץ זה ניתן לשבט ראובן, שבט גד ולחצי משבט המנשה כירושה מבורא עולם.

ברור שנשאלת השאלה מדוע במקרה אדום ובמקרה מואב עם ישראל לא פתח במלחמה עימם, למה עם האמורי הדבר היה עילה למלחמה ולמה עם אדום ומואב הדבר לא היה עילה למלחמה.

ההבדל בין האמורי למואב ולאדום הוא שגם אדום ומואב הם יורשים ארץ בהבטחת בורא עולם, כמו שבורא עולם הוריש לישראל הוא הוריש לאדום הוא עשיו ומואב ובני עמון שהם בני לוט.

כמבואר פה:

וְאֶת-הָעָם֘ צַ֣ו לֵאמֹר֒ אַתֶּ֣ם עֹֽבְרִ֗ים בִּגְבוּל֙ אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵֽי-עֵשָׂ֔ו הַיֹּֽשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר וְיִֽירְא֣וּ מִכֶּ֔ם וְנִשְׁמַרְתֶּ֖ם מְאֹֽד: אַל-תִּתְגָּ֣רוּ בָ֔ם כִּ֠י לֹֽא-אֶתֵּ֤ן לָכֶם֙ מֵֽאַרְצָ֔ם עַ֖ד מִדְרַ֣ךְ כַּף-רָ֑גֶל כִּֽי-יְרֻשָּׁ֣ה לְעֵשָׂ֔ו נָתַ֖תִּי אֶת-הַ֥ר שֵׂעִֽיר: אֹ֣כֶל תִּשְׁבְּר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וַֽאֲכַלְתֶּ֑ם וְגַם-מַ֜יִם תִּכְר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וּשְׁתִיתֶֽם: כִּי֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בֵּֽרַכְךָ֗ בְּכֹל֙ מַֽעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔ךָ יָדַ֣ע לֶכְתְּךָ֔ אֶת-הַמִּדְבָּ֥ר הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה זֶ֣ה | אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ עִמָּ֔ךְ לֹ֥א חָסַ֖רְתָּ דָּבָֽר: וַֽנַּֽעֲבֹ֞ר מֵאֵ֧ת אַחֵ֣ינוּ בְנֵֽי עֵשָׂ֗ו הַיּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר מִדֶּ֨רֶךְ֙ הָֽעֲרָבָ֔ה מֵֽאֵילַ֖ת וּמֵֽעֶצְיֹ֣ן גָּ֑בֶר  וַנֵּ֨פֶן֙ וַֽנַּֽעֲבֹ֔ר דֶּ֖רֶךְ מִדְבַּ֥ר מוֹאָֽב: וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י אַל-תָּ֨צַר֙ אֶת-מוֹאָ֔ב וְאַל-תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא-אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי-ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת-עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה: הָֽאֵמִ֥ים לְפָנִ֖ים יָ֣שְׁבוּ בָ֑הּ עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כַּֽעֲנָקִֽים: רְפָאִ֛ים יֵחָֽשְׁב֥וּ אַף-הֵ֖ם כַּֽעֲנָקִ֑ים וְהַמֹּ֣אָבִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם אֵמִֽים: וּבְשֵׂעִ֞יר יָֽשְׁב֣וּ הַֽחֹרִים֘ לְפָנִים֒ וּבְנֵ֧י עֵשָׂ֣ו יִֽירָשׁ֗וּם וַיַּשְׁמִידוּם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽשְׁב֖וּ תַּחְתָּ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל לְאֶ֨רֶץ֙ יְרֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁר-נָתַ֥ן יְהֹוָ֖ה לָהֶֽם: פרשת יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ.

פרשת ירושת הארץ- ירושת ישראל, עשיו ובני לוט.

לא כך עם האמורי:

וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִֽהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֨רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַֽעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃ וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַֽעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַֽחֲרֵי־כֵ֥ן יֵֽצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל׃ וְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה׃ וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹֽא־שָׁלֵ֛ם עֲוֺ֥ן הָֽאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה׃ בראשית.

בדבר יש חוקה נלמדת, למרות שמואב ואדום חטאו לא לתת לישראל לעבור בארצם, הדבר לא מבטל את השבועה שבורא עולם נשבע להם הדבר לא מנשל אותם מהירושה שבורא עולם הוריש להם. כמו עם ישראל שחטא הרבה פעמים אך ההבטחה והשבועה והירושה היא לעולם.

מבחינת חוקת ירושה ומעבר בארץ  בהקשר משפט זה, כמו אדום ומואב, גם ארץ כנען מהצד המערבי של הירדן היא ארץ ירושת ישראל.

וַיִּשְׁפֹּ֤ט אַֽחֲרָיו֙ אֶת–יִשְׂרָאֵ֔ל אִבְצָ֖ן מִבֵּ֥ית לָֽחֶם: וַיְהִי–ל֞וֹ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּנִ֗ים וּשְׁלֹשִׁ֤ים בָּנוֹת֙ שִׁלַּ֣ח הַח֔וּצָה וּשְׁלֹשִׁ֣ים בָּנ֔וֹת הֵבִ֥יא לְבָנָ֖יו מִן–הַח֑וּץ וַיִּשְׁפֹּ֥ט אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים: פרשת תּוֹלָ֧ע.

גם מפה נלמד שבת מתחתנת היא יוצאת החוצה מבית אביה כשהיא מתחתנת:

וּשְׁלֹשִׁ֤ים בָּנוֹת֙ שִׁלַּ֣ח הַח֔וּצָה:

בת נכנסת אל תוך בית בעלה כשהיא מתחתנת:

וּשְׁלֹשִׁ֣ים בָּנ֔וֹת הֵבִ֥יא לְבָנָ֖יו מִן–הַח֑וּץ:

בניו נשארים במקום אביהם, בן לא יוצא החוצה מבית אביו כשהוא מתחתן.

האישה היא נמשלת לבעלה ולא מושלת בבעלה במובן לאיזה עם\משפחה היא משתייכת.

גם מפה נלמד שהמשך הוא מהאבא.

להבנה חמישה מקרים:

1) כהנים ולוי- בת ישראל, בתולה, לא גרושה ולא אלמנה משבט יהודה או כל שבט אחר מישראל היא אשה מותרת לכהן כהן לא משחית זרעו כשהוא מתחתן עימה. ומשכך בת זאת שהתחתנה עם בן אהרן הכהן  מולידה בנים משך לכהונה, היא מולידה לשבט הלוי ולא לשבט יהודה. זאת אומרת שהיא מצטרפת למשפחת בעלה.

וְהַכֹּהֵן֩ הַגָּד֨וֹל מֵֽאֶחָ֜יו אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ וּמִלֵּ֣א אֶת־יָד֔וֹ לִלְבֹּ֖שׁ אֶת־הַבְּגָדִ֑ים אֶת־רֹאשׁוֹ֙ לֹ֣א יִפְרָ֔ע וּבְגָדָ֖יו לֹ֥א יִפְרֹֽם׃ יא וְעַ֛ל כָּל־נַפְשֹׁ֥ת מֵ֖ת לֹ֣א יָבֹ֑א לְאָבִ֥יו וּלְאִמּ֖וֹ לֹ֥א יִטַּמָּֽא׃ וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א וְלֹ֣א יְחַלֵּ֔ל אֵ֖ת מִקְדַּ֣שׁ אֱלֹהָ֑יו כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ וְה֕וּא אִשָּׁ֥ה בִבְתוּלֶ֖יהָ יִקָּֽח׃ אַלְמָנָ֤ה וּגְרוּשָׁה֙ וַֽחֲלָלָ֣ה זֹנָ֔ה אֶת־אֵ֖לֶּה לֹ֣א יִקָּ֑ח כִּ֛י אִם־בְּתוּלָ֥ה מֵֽעַמָּ֖יו יִקַּ֥ח אִשָּֽׁה׃ וְלֹֽא־יְחַלֵּ֥ל זַרְע֖וֹ בְּעַמָּ֑יו כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשֽׁוֹ׃ ויקרא.

וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָֽׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם– ההוראות מפי משה, יש גם את זה– דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם– זה מפי אהרן ובניו וזרעו הלאה– פרשת תרומה.

לכהן מותר להתחתן עם אלמנת כהן:

וְאַלְמָנָה֙ וּגְרוּשָׁ֔ה לֹֽא־יִקְח֥וּ לָהֶ֖ם לְנָשִׁ֑ים כִּ֣י אִם־בְּתוּלֹ֗ת מִזֶּ֨רַע֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר תִּֽהְיֶ֣ה אַלְמָנָ֔ה מִכֹּהֵ֖ן יִקָּֽחוּ׃ יחזקאל.

2) מהאיסור המיוחד רק על הכהנים להתחתן עם שאינה בתולה ומנבדלות הכהן הלוי מיתר שבטי ישראל גם חוקתית, נלמד שלבן ישראל מותר להתחתן עם- בת ישראל בתולה או לא בתולה, גרושה או לא גרושה אלמנה או לא אלמנה משבט מנשה או כל שבט אחר מישראל שהתחתנה עם בן שבט יהודה מולידה משך לשבט יהודה, גם היא מצטרפת למשפחת בעלה.

וְאֵ֨ת כָּל-הָֽעֵדָ֜ה הִקְהִ֗ילוּ בְּאֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּתְיַֽלְד֥וּ עַל-מִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת-- מספר שמות הכוונה למשכי הזרע של בני יעקב על פיקודיהם ופיקוד זרעם הלאה- פרשת הפיקודים.

מטות מסעי- אַ֗ךְ לְמִשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אֲבִיהֶ֖ם תִּֽהְיֶ֥ינָה לְנָשִֽׁים– במקרה בנות המנשה שלאביהן לא היו בנים, היתה סכנה שתיסוב נחלה ממטה למטה ומשכך חקיקה מיוחדת, מאוד מעניין נוסח החוק– לְמַ֗עַן יִֽירְשׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַֽחֲלַ֥ת אֲבֹתָֽיו– וְלֹֽא-תִסֹּ֧ב נַֽחֲלָ֛ה מִמַּטֶּ֖ה לְמַטֵּ֣ה אַחֵ֑ר– כִּי-אִישׁ֙ בְּנַ֣חֲלָת֔וֹ יִדְבְּק֕וּ מַטּ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל.

3) שבטי ישראל שאינם לוי-  בת מהגויים מהעמים המותרים להתחתן עם ישראל, הכלה צריכה להיות בתולה ושלא ידעה משכב זכר, לא אלמנה ולא גרושה היא מותרת לבני ישראל ולא לבני הלוי והכהנים- והיא מצטרפת בנישואין אלה לעם ישראל ולשבט ומשפחת בעלה ומולידה משך לו.

נַעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹֽא–יָדְעָ֛ה אִ֖ישׁ לְמִשְׁכַּ֣ב זָכָ֑ר וַיָּבִ֨יאוּ אוֹתָ֤ם אֶל–הַֽמַּחֲנֶה֙– כמו הכהן האשה מהגויים לישראל צריכה להיות אישה בתולה במובן שלא ידעה משכב זכר, ברור שאסור שתהיה גרושה או אלמנה– וְאַתֶּ֧ם תִּֽהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּֽהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל– פרשת אין מלך ישראל.

וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ– לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם– ההדבקות עם הנשים האלה באה לידי ביטוי בתולדה שלא יכולה להחשב עם העם הזה כגוי קדוש, ובזאת הם הפרו ברית ומשכך כדי להשיב ברית הם היו צריכים להשיל את החטא מהם.

4) כמו שלכהן מותר להתחתן עם אלמנת כהן כך לישראל מותר להתחתן עם בת מהגויים שהיא אלמנה מבן ישראל כמו כל בת ישראל שאינה בתולה ואלמנה או גרושה מותרת לבן ישראל אך לא לבני הלוי וכהני הלוי וגם היא מולידה משך לשבט ומשפחת בעלה ונשארת כחלק מעם ישראל.

וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו מַדּוּעַ֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ לְהַכִּירֵ֔נִי וְאָנֹכִ֖י נָכְרִיָּֽה– רות מצאה חן בעיני בועז לא בשל יופיה– וַיַּ֤עַן בֹּ֙עַז֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֜ד לִ֗י כֹּ֤ל אֲשֶׁר-עָשִׂית֙ אֶת-חֲמוֹתֵ֔ךְ אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אִישֵׁ֑ךְ וַתַּֽעַזְבִ֞י אָבִ֣יךְ וְאִמֵּ֗ךְ וְאֶ֙רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔ךְ וַתֵּ֣לְכִ֔י אֶל-עַ֕ם אֲשֶׁ֥ר לֹא-יָדַ֖עַתְּ תְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם- לימודים מספר רות.

מכל זאת נלמד ש:

5) בת ישראל בתולה או לא בתולה שמתחתנת עם בן לעם אחר יוצאת מחוץ לעם ישראל ומשפחתה ומולידה משך לעם של בעלה ולמשפחת בעלה. הדבר לא נחשב לחטא באם בעלה אינו מהעמים שבורא עולם אסר להתחתן עימם,באם כך,  כמובן שבעלה וילדיה יכולים להצטרף כגרים בישראל.

עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפַּ֥ט יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאֹהֵ֣ב גֵּ֔ר לָ֥תֶת ל֖וֹ לֶ֥חֶם וְשִׂמְלָֽה׃ דברים.

תּוֹרָ֥ה אַחַ֛ת וּמִשְׁפָּ֥ט אֶחָ֖ד יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר אִתְּכֶֽם׃ במדבר.

זאת אומרת שבני אסתר המלכה שהתחתנה עם אחשווראש הם פרסים ולא יהודים, אסתר המלכה היא בת שיצאה החוצה לעם אחר, עם חבר באותה עת. בני ובנות העם הפרסי מותרים לחתונה עם בני ובנות ישראל.

העם הפרסי הוא מזרע יפת:

כנלמד מפה:

וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃ יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאָֽהֳלֵי־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃ בראשית.

בְּנֵ֣י יֶ֔פֶת גֹּ֣מֶר וּמָג֔וֹג וּמָדַ֖י וְיָוָ֣ן וְתֻבָ֑ל וּמֶ֖שֶׁךְ וְתִירָֽס׃ בראשית.

כְּעַ֣ן מַלְכָּ֔א תְּקִ֥ים אֱסָרָ֖א וְתִרְשֻׁ֣ם כְּתָבָ֑א דִּ֣י לָ֧א לְהַשְׁנָיָ֛ה כְּדָת־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי־לָ֥א תֶעְדֵּֽא׃ דניאל.

זה נראה הזוי בעת הזאת, אך פרס היא ממשפחות העמים של ארופה ויוון.

וַיִּצָּֽעֲקוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּגִּלְעָ֑ד וַיֵּאָֽסְפוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּצְפָּֽה: וַיֹּאמְר֨וּ הָעָ֜ם שָׂרֵ֤י גִלְעָד֙ אִ֣ישׁ אֶל–רֵעֵ֔הוּ מִ֣י הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֣ר יָחֵ֔ל לְהִלָּחֵ֖ם בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן יִֽהְיֶ֣ה לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד: פרשת תּוֹלָ֧ע.

וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁר–נִלְחֲמ֥וּ בְנֵֽי–עַמּ֖וֹן עִם–יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּֽלְכוּ֙ זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד לָקַ֥חַת אֶת–יִפְתָּ֖ח מֵאֶ֥רֶץ טֽוֹב: וַיֹּאמְר֣וּ לְיִפְתָּ֔ח לְכָ֕ה וְהָיִ֥יתָה לָּ֖נוּ לְקָצִ֑ין וְנִֽלָּחֲמָ֖ה בִּבְנֵ֥י עַמּֽוֹן: וַיֹּ֤אמֶר יִפְתָּח֙ לְזִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד הֲלֹ֤א אַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אוֹתִ֔י וַתְּגָרְשׁ֖וּנִי מִבֵּ֣ית אָבִ֑י וּמַדּ֜וּעַ בָּאתֶ֤ם אֵלַי֙ עַ֔תָּה כַּאֲשֶׁ֖ר צַ֥ר לָכֶֽם: וַיֹּאמְרוּ֩ זִקְנֵ֨י גִלְעָ֜ד אֶל–יִפְתָּ֗ח לָכֵן֙ עַתָּה֙ שַׁ֣בְנוּ אֵלֶ֔יךָ וְהָלַכְתָּ֣ עִמָּ֔נוּ וְנִלְחַמְתָּ֖ בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיִ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד: וַיֹּ֨אמֶר יִפְתָּ֜ח אֶל–זִקְנֵ֣י גִלְעָ֗ד אִם–מְשִׁיבִ֨ים אַתֶּ֤ם אוֹתִי֙ לְהִלָּחֵם֙ בִּבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְנָתַ֧ן יְהוָ֛ה אוֹתָ֖ם לְפָנָ֑י אָנֹכִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לְרֹֽאשׁ: וַיֹּאמְר֥וּ זִקְנֵֽי–גִלְעָ֖ד אֶל–יִפְתָּ֑ח יְהוָ֗ה יִהְיֶ֤ה שֹׁמֵ֙עַ֙ בֵּֽינוֹתֵ֔ינוּ אִם–לֹ֥א כִדְבָרְךָ֖ כֵּ֥ן נַעֲשֶֽׂה: וַיֵּ֤לֶךְ יִפְתָּח֙ עִם–זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד וַיָּשִׂ֨ימוּ הָעָ֥ם אוֹת֛וֹ עֲלֵיהֶ֖ם לְרֹ֣אשׁ וּלְקָצִ֑ין וַיְדַבֵּ֨ר יִפְתָּ֧ח אֶת–כָּל–דְּבָרָ֛יו לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה בַּמִּצְפָּֽה: פרשת תּוֹלָ֧ע.

מִ֣י הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֣ר יָחֵ֔ל לְהִלָּחֵ֖ם בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן יִֽהְיֶ֣ה לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד:

וַיֹּאמְר֣וּ לְיִפְתָּ֔ח לְכָ֕ה וְהָיִ֥יתָה לָּ֖נוּ לְקָצִ֑ין וְנִֽלָּחֲמָ֖ה בִּבְנֵ֥י עַמּֽוֹן: 

וַיֹּ֨אמֶר יִפְתָּ֜ח אֶל–זִקְנֵ֣י גִלְעָ֗ד אִם–מְשִׁיבִ֨ים אַתֶּ֤ם אוֹתִי֙ לְהִלָּחֵם֙ בִּבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְנָתַ֧ן יְהוָ֛ה אוֹתָ֖ם לְפָנָ֑י אָנֹכִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לְרֹֽאשׁ:

הדברים המודגשים האלה הם כתבנית חוזרת, האדם שנלחם באויבי ישראל ומנצח ומשכך יביא תשועה לישראל, הוא עומד בראש, התשועה היא במובן של תשקוט הארץ ממלחמה:

כֵּ֠ן יֹאבְד֤וּ כָל–אוֹיְבֶ֙יךָ֙ יְהוָ֔ה וְאֹ֣הֲבָ֔יו כְּצֵ֥את הַשֶּׁ֖מֶשׁ בִּגְבֻרָת֑וֹ וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה: פרשת גבורה ברק ויעל.

וַיִּכָּנַ֣ע מִדְיָ֗ן לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יָסְפ֖וּ לָשֵׂ֣את רֹאשָׁ֑ם וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֛רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בִּימֵ֥י גִדְעֽוֹן: פרשת גדעון.

הרבה פעמים אומרים שרק ביבי יכול לעמוד בראש מול האתגרים הביטחוניים העומדים בפני ישראל, זאת אומרת שאם ביבי יצליח להביא את השקט הזה לאחר המלחמה עם איראן חיזבאללה וחמאס. הוא האדם הזה.

וַיַּעֲבֹ֥ר יִפְתָּ֛ח אֶל–בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם וַיִּתְּנֵ֥ם יְהוָ֖ה בְּיָדֽוֹ: וַיַּכֵּ֡ם מֵעֲרוֹעֵר֩ וְעַד–בּוֹאֲךָ֙ מִנִּ֜ית עֶשְׂרִ֣ים עִ֗יר וְעַד֙ אָבֵ֣ל כְּרָמִ֔ים מַכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּכָּֽנְעוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פרשת תּוֹלָ֧ע.

וַיַּעֲבֹ֥ר יִפְתָּ֛ח אֶל–בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם וַיִּתְּנֵ֥ם יְהוָ֖ה בְּיָדֽוֹ: 

חשוב מאוד להבין שההבנה היא שבורא עולם נתן ביד יפתח את הניצחון ומשכך הוא הראש המקובל, ולכן גם יפתח כשופטים שלפניו הוא שופט וראש מקובל על ישראל שנאמר גם בימינו אנו, שהכל נהיה בדברו וברצונו של בורא עולם בין אם אנו מנצחים ובין אם אנו מפסידים:

וַיִּשְׁפֹּ֥ט יִפְתָּ֛ח אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וַיָּ֗מָת יִפְתָּח֙ הַגִּלְעָדִ֔י וַיִּקָּבֵ֖ר בְּעָרֵ֥י גִלְעָֽד: פרשת תּוֹלָ֧ע.

וַיִּשְׁפֹּ֥ט יִפְתָּ֛ח אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים:

ספר שופטים- פרשת תולע- לימודי שנת שבעים וארבע להכרזה- עדכון שנת שבעים ושבע.

וַיֹּסִ֣פוּ | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֮ בְּעֵינֵ֣י יְהוָה֒ וַיַּעַבְד֣וּ אֶת–הַבְּעָלִ֣ים וְאֶת–הָעַשְׁתָּר֡וֹת וְאֶת–אֱלֹהֵ֣י אֲרָם֩ וְאֶת–אֱלֹהֵ֨י צִיד֜וֹן וְאֵ֣ת | אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ אֱלֹהֵ֣י בְנֵי–עַמּ֔וֹן וְאֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּעַזְב֥וּ אֶת–יְהוָ֖ה וְלֹ֥א עֲבָדֽוּהוּ: וַיִּֽחַר–אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְכְּרֵם֙ בְּיַד–פְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְיַ֖ד בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וַֽיִּרְעֲצ֤וּ וַיְרֹֽצְצוּ֙ אֶת–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑יא שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה שָׁנָ֗ה אֶֽת–כָּל–בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.

וַֽיִּרְעֲצ֤וּ וַיְרֹֽצְצוּ֙ אֶת–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑יא שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה שָׁנָ֗ה אֶֽת–כָּל–בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד

המלחמה של בני ישראל עם בני עמון והפלישתים התקיימה במגרש הזה:

בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד

המגרש הזה הוא לא ארץ ירושת ישראל כפי שהובטח, הוא נמצא בצד המזרחי של הירדן אותו ירשו הגדי הראובני וחצי שבט המנשה הצד שלא נחשב כירושת הארץ. זה בשטח שבחרו הראובני והגדי וחצי שבט המנשה להשאר בו ולא לעבור לצד המערבי לירושה המובטחת, לחלק של ישראל מהצד המערבי של הירדן. ובכל זאת הונח לגדי, לראובני וחצי המנשה לרשת בצד הזה כנזכר למעלה.  הדבר קרה לפני מעבר ישראל לצד המערבי, לאחר מלחמה עם האמורי שישב גם בצד הזה, הצד המזרחי- ככתוב:

וּמִמַּטֵּה רְאוּבֵן אֶת בֶּצֶר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת יַהְצָה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ: אֶת קְדֵמוֹת וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת מֵיפָעַת וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ עָרִים אַרְבַּע: וּמִמַּטֵּה גָד אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת רָמֹת בַּגִּלְעָד וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת מַחֲנַיִם וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ: אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ אֶת יַעְזֵר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ כָּל עָרִים אַרְבַּע: יהושע.

וּמִמַּטֵּה גָד אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת רָמֹת בַּגִּלְעָד:

וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה נָתְנוּ אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בַּמִּישֹׁר מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה גָד וְאֶת (גלון) גּוֹלָן בַּבָּשָׁן מִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה: אֵלֶּה הָיוּ עָרֵי הַמּוּעָדָה לְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְלֹא יָמוּת בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה: יהושע.

וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה גָד:

ובמקום הזה במקרה הזה, החטא הזה:

וַיֹּסִ֣פוּ | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֮ בְּעֵינֵ֣י יְהוָה֒ וַיַּעַבְד֣וּ אֶת–הַבְּעָלִ֣ים וְאֶת–הָעַשְׁתָּר֡וֹת

התקיים בשטח של עבר הירדן מהצד המזרחי,

בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד:

מלך עמון דרש בדבר כטוען שישראל כבשו את השטח ממנו, יפתח לא קיבל את טענתו והוכיח לו שהשטח של ישראל מתוקף דבר בורא עולם- הסבר יפתח למלך עמון:

וַיִּשְׁלַ֤ח יִפְתָּח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–מֶ֥לֶךְ בְּנֵֽי–עַמּ֖וֹן לֵאמֹ֑ר מַה–לִּ֣י וָלָ֔ךְ כִּֽי–בָ֥אתָ אֵלַ֖י לְהִלָּחֵ֥ם בְּאַרְצִֽי: 

וַיֹּאמֶר֩ מֶ֨לֶךְ בְּנֵי–עַמּ֜וֹן אֶל–מַלְאֲכֵ֣י יִפְתָּ֗ח כִּֽי–לָקַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת–אַרְצִי֙ בַּעֲלוֹת֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם מֵאַרְנ֥וֹן וְעַד–הַיַּבֹּ֖ק וְעַד–הַיַּרְדֵּ֑ן וְעַתָּ֕ה הָשִׁ֥יבָה אֶתְהֶ֖ן בְּשָׁלֽוֹם: וַיּ֥וֹסֶף ע֖וֹד יִפְתָּ֑ח וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: 

וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֖ה אָמַ֣ר יִפְתָּ֑ח לֹֽא–לָקַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ אֶת–אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וְאֶת–אֶ֖רֶץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: כִּ֖י בַּעֲלוֹתָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיֵּ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל בַּמִּדְבָּר֙ עַד–יַם–ס֔וּף וַיָּבֹ֖א קָדֵֽשָׁה: וַיִּשְׁלַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְאָכִ֣ים | אֶל–מֶלֶךְ֩ אֱד֨וֹם | לֵאמֹ֜ר אֶעְבְּרָה–נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ וְלֹ֤א שָׁמַע֙ מֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם וְגַ֨ם אֶל–מֶ֧לֶךְ מוֹאָ֛ב שָׁלַ֖ח וְלֹ֣א אָבָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקָדֵֽשׁ: וַיֵּ֣לֶךְ בַּמִּדְבָּ֗ר וַיָּ֜סָב אֶת–אֶ֤רֶץ אֱדוֹם֙ וְאֶת–אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֤א מִמִּזְרַח–שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַֽיַּחֲנ֖וּן בְּעֵ֣בֶר אַרְנ֑וֹן וְלֹא–בָ֙אוּ֙ בִּגְב֣וּל מוֹאָ֔ב כִּ֥י אַרְנ֖וֹן גְּב֥וּל מוֹאָֽב: וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–סִיח֥וֹן מֶֽלֶךְ–הָאֱמֹרִ֖י מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל נַעְבְּרָה–נָּ֥א בְאַרְצְךָ֖ עַד–מְקוֹמִֽי: וְלֹא–הֶאֱמִ֨ין סִיח֤וֹן אֶת–יִשְׂרָאֵל֙ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻל֔וֹ וַיֶּאֱסֹ֤ף סִיחוֹן֙ אֶת–כָּל–עַמּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּיָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם עִם–יִשְׂרָאֵֽל: וַ֠יִּתֵּן יְהוָ֨ה אֱלֹהֵֽי–יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת–סִיח֧וֹן וְאֶת–כָּל–עַמּ֛וֹ בְּיַ֥ד יִשְׂרָאֵ֖ל וַיַּכּ֑וּם וַיִּירַשׁ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚ת כָּל–אֶ֣רֶץ הָאֱמֹרִ֔י יוֹשֵׁ֖ב הָאָ֥רֶץ הַהִֽיא: וַיִּ֣ירְשׁ֔וּ אֵ֖ת כָּל–גְּב֣וּל הָאֱמֹרִ֑י מֵֽאַרְנוֹן֙ וְעַד–הַיַּבֹּ֔ק וּמִן–הַמִּדְבָּ֖ר וְעַד–הַיַּרְדֵּֽן:  וְעַתָּ֞ה יְהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הוֹרִישׁ֙ אֶת–הָ֣אֱמֹרִ֔י מִפְּנֵ֖י עַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֑ל וְאַתָּ֖ה תִּירָשֶֽׁנּוּ: הֲלֹ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר יוֹרִֽישְׁךָ֛ כְּמ֥וֹשׁ אֱלֹהֶ֖יךָ אוֹת֥וֹ תִירָ֑שׁ וְאֵת֩ כָּל–אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֜ישׁ יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אוֹת֥וֹ נִירָֽשׁ: וְעַתָּ֗ה הֲט֥וֹב טוֹב֙ אַתָּ֔ה מִבָּלָ֥ק בֶּן–צִפּ֖וֹר מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב הֲר֥וֹב רָב֙ עִם–יִשְׂרָאֵ֔ל אִם–נִלְחֹ֥ם נִלְחַ֖ם בָּֽם: בְּשֶׁ֣בֶת יִ֠שְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּ֨וֹן וּבִבְנוֹתֶ֜יהָ וּבְעַרְע֣וֹר וּבִבְנוֹתֶ֗יהָ וּבְכָל–הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ עַל–יְדֵ֣י אַרְנ֔וֹן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ לֹֽא–הִצַּלְתֶּ֖ם בָּעֵ֥ת הַהִֽיא: וְאָֽנֹכִי֙ לֹֽא–חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֞ה עֹשֶׂ֥ה אִתִּ֛י רָעָ֖ה לְהִלָּ֣חֶם בִּ֑י יִשְׁפֹּ֨ט יְהוָ֤ה הַשֹּׁפֵט֙ הַיּ֔וֹם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וְלֹ֣א שָׁמַ֔ע מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֶל–דִּבְרֵ֣י יִפְתָּ֔ח אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֖ח אֵלָֽיו: שֹׁפְטִים- פרשת אֲבִימֶ֤לֶךְ.

צריך לחשוב גם שהחוק, המשפט על ישראל בעבר השני כמשפט תורת ישראל. העובדה ששבטים אלה בחרו לא לעבור בארץ עבר הירדן מערבה, לא אומרת שבשטח הזה יש חוק אחר עליהם, גם במקום שאינו ארצו של ישראל, הם עדין בשטח שהוריש להם בורא עולם ומשכך זה שטח ברית.

הצד המזרחי אינו נחשב ארץ קודש ועדיין החוקה בצד הזה במשילות שני השבטים וחצי היא כתורת ישראל וכתורת ישראל אסור לזבוח בצד המזרחי וכתורת ישראל יעשה או לא יעשה.

המקרה הבא מסביר מה קורה כשבצד המזרחי מתקיים חטא. שורש הבעיה היה עם חוק הערבות, היה נראה שיושבי הצד המזרחי רוצים לעשות משהו שנחשב לחטא ואם המתיישבים בצד המזרחי היו חוטאים בזאת ובזאת, הדין על החטא הזה יקוים גם על היושבים בצד המערבי שלא חטאו בחטא הזה. לפני שפתחו במלחמה ישבו לדבר:

בפרשה זאת בעת יפתח, שוב התעוררה בעיה...

אֲשֶׁ֤ר שָֽׁכַן–שָׁם֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֔ה- פרשת ערים לשבת בהן.

למחשבה:

צריך לחשוב גם שהחוק, המשפט על ישראל בעבר השני כמשפט תורת ישראל. העובדה ששבטים אלה בחרו לא לעבור בארץ עבר הירדן מערבה, לא אומרת שבשטח הזה יש חוק אחר עליהם, גם במקום שאינו ארצו של ישראל, הם עדין בשטח שהוריש להם בורא עולם ומשכך זה שטח ברית.

הצד המזרחי של הירדן אינו נחשב ארץ קודש ועדיין החוקה בצד הזה במשילות שני השבטים וחצי, במשילות ישראל- היא כתורת ישראל וכתורת ישראל אסור לזבוח בצד המזרחי וכתורת ישראל יעשה או לא יעשה מתוקף היותו שטח ברית.

צריך גם לחשוב על העת הזאת, שחלק מעם ישראל בגולה אך לא בשטח ברית.

מה הדבר אומר מבחינת קיום חוקת תורה בעניינים מסוימים שאינם חלים עליהם מתוקף הימצאותם בשטח שאינו שטח ברית.

לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וַיֹּסִ֣פוּ | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֮ בְּעֵינֵ֣י יְהוָה֒ וַיַּעַבְד֣וּ אֶת–הַבְּעָלִ֣ים וְאֶת–הָעַשְׁתָּר֡וֹת וְאֶת–אֱלֹהֵ֣י אֲרָם֩ וְאֶת–אֱלֹהֵ֨י צִיד֜וֹן וְאֵ֣ת | אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ אֱלֹהֵ֣י בְנֵי–עַמּ֔וֹן וְאֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּעַזְב֥וּ אֶת–יְהוָ֖ה וְלֹ֥א עֲבָדֽוּהוּ: וַיִּֽחַר–אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְכְּרֵם֙ בְּיַד–פְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְיַ֖ד בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וַֽיִּרְעֲצ֤וּ וַיְרֹֽצְצוּ֙ אֶת–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑יא שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה שָׁנָ֗ה אֶֽת–כָּל–בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.

וַֽיִּרְעֲצ֤וּ וַיְרֹֽצְצוּ֙ אֶת–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑יא שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה שָׁנָ֗ה אֶֽת–כָּל–בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד

המלחמה של בני ישראל עם בני עמון והפלישתים התקיימה במגרש הזה:

בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד

המגרש הזה הוא לא ארץ ירושת ישראל כפי שהובטח, הוא נמצא בצד המזרחי של הירדן אותו ירשו הגדי הראובני וחצי שבט המנשה ככתוב:

וּמִמַּטֵּה רְאוּבֵן אֶת בֶּצֶר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת יַהְצָה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ: אֶת קְדֵמוֹת וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת מֵיפָעַת וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ עָרִים אַרְבַּע: וּמִמַּטֵּה גָד אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת רָמֹת בַּגִּלְעָד וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת מַחֲנַיִם וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ: אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ אֶת יַעְזֵר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ כָּל עָרִים אַרְבַּע: יהושע.

וּמִמַּטֵּה גָד אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת רָמֹת בַּגִּלְעָד

וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה נָתְנוּ אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בַּמִּישֹׁר מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה גָד וְאֶת (גלון) גּוֹלָן בַּבָּשָׁן מִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה: אֵלֶּה הָיוּ עָרֵי הַמּוּעָדָה לְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְלֹא יָמוּת בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה: יהושע.

וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה גָד

ובמקום הזה במקרה הזה, החטא הזה:

וַיֹּסִ֣פוּ | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֮ בְּעֵינֵ֣י יְהוָה֒ וַיַּעַבְד֣וּ אֶת–הַבְּעָלִ֣ים וְאֶת–הָעַשְׁתָּר֡וֹת

התקיים בשטח של עבר הירדן מהצד המזרחי,

בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד:

הצד שלא נחשב כירושת הארץ. זה בשטח שבחרו הראובני והגדי וחצי שבט המנשה להשאר בו ולא לעבור לצד המערבי לירושה המובטחת, לחלק של ישראל מהצד המערבי של הירדן. ובכל זאת הונח לגדי, לראובני וחצי המנשה לרשת בצד הזה כנזכר למעלה  הדבר קרה לפני מעבר ישראל, לאחר מלחמה עם האמורי שישב גם בצד הזה, הצד המזרחי מלך עמון דרש בדבר כטוען שישראל כבשו את השטח ממנו, יפתח לא קיבל את טענתו והוכיח לו שהשטח של ישראל מתוקף הסבר יפתח למלך עמון:

וַיִּשְׁלַ֤ח יִפְתָּח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–מֶ֥לֶךְ בְּנֵֽי–עַמּ֖וֹן לֵאמֹ֑ר מַה–לִּ֣י וָלָ֔ךְ כִּֽי–בָ֥אתָ אֵלַ֖י לְהִלָּחֵ֥ם בְּאַרְצִֽי: 

וַיֹּאמֶר֩ מֶ֨לֶךְ בְּנֵי–עַמּ֜וֹן אֶל–מַלְאֲכֵ֣י יִפְתָּ֗ח כִּֽי–לָקַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת–אַרְצִי֙ בַּעֲלוֹת֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם מֵאַרְנ֥וֹן וְעַד–הַיַּבֹּ֖ק וְעַד–הַיַּרְדֵּ֑ן וְעַתָּ֕ה הָשִׁ֥יבָה אֶתְהֶ֖ן בְּשָׁלֽוֹם: וַיּ֥וֹסֶף ע֖וֹד יִפְתָּ֑ח וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: 

וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֖ה אָמַ֣ר יִפְתָּ֑ח לֹֽא–לָקַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ אֶת–אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וְאֶת–אֶ֖רֶץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: כִּ֖י בַּעֲלוֹתָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיֵּ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל בַּמִּדְבָּר֙ עַד–יַם–ס֔וּף וַיָּבֹ֖א קָדֵֽשָׁה: וַיִּשְׁלַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְאָכִ֣ים | אֶל–מֶלֶךְ֩ אֱד֨וֹם | לֵאמֹ֜ר אֶעְבְּרָה–נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ וְלֹ֤א שָׁמַע֙ מֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם וְגַ֨ם אֶל–מֶ֧לֶךְ מוֹאָ֛ב שָׁלַ֖ח וְלֹ֣א אָבָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקָדֵֽשׁ: וַיֵּ֣לֶךְ בַּמִּדְבָּ֗ר וַיָּ֜סָב אֶת–אֶ֤רֶץ אֱדוֹם֙ וְאֶת–אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֤א מִמִּזְרַח–שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַֽיַּחֲנ֖וּן בְּעֵ֣בֶר אַרְנ֑וֹן וְלֹא–בָ֙אוּ֙ בִּגְב֣וּל מוֹאָ֔ב כִּ֥י אַרְנ֖וֹן גְּב֥וּל מוֹאָֽב: וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–סִיח֥וֹן מֶֽלֶךְ–הָאֱמֹרִ֖י מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל נַעְבְּרָה–נָּ֥א בְאַרְצְךָ֖ עַד–מְקוֹמִֽי: וְלֹא–הֶאֱמִ֨ין סִיח֤וֹן אֶת–יִשְׂרָאֵל֙ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻל֔וֹ וַיֶּאֱסֹ֤ף סִיחוֹן֙ אֶת–כָּל–עַמּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּיָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם עִם–יִשְׂרָאֵֽל: וַ֠יִּתֵּן יְהוָ֨ה אֱלֹהֵֽי–יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת–סִיח֧וֹן וְאֶת–כָּל–עַמּ֛וֹ בְּיַ֥ד יִשְׂרָאֵ֖ל וַיַּכּ֑וּם וַיִּירַשׁ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚ת כָּל–אֶ֣רֶץ הָאֱמֹרִ֔י יוֹשֵׁ֖ב הָאָ֥רֶץ הַהִֽיא: וַיִּ֣ירְשׁ֔וּ אֵ֖ת כָּל–גְּב֣וּל הָאֱמֹרִ֑י מֵֽאַרְנוֹן֙ וְעַד–הַיַּבֹּ֔ק וּמִן–הַמִּדְבָּ֖ר וְעַד–הַיַּרְדֵּֽן:  וְעַתָּ֞ה יְהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הוֹרִישׁ֙ אֶת–הָ֣אֱמֹרִ֔י מִפְּנֵ֖י עַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֑ל וְאַתָּ֖ה תִּירָשֶֽׁנּוּ: הֲלֹ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר יוֹרִֽישְׁךָ֛ כְּמ֥וֹשׁ אֱלֹהֶ֖יךָ אוֹת֥וֹ תִירָ֑שׁ וְאֵת֩ כָּל–אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֜ישׁ יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אוֹת֥וֹ נִירָֽשׁ: וְעַתָּ֗ה הֲט֥וֹב טוֹב֙ אַתָּ֔ה מִבָּלָ֥ק בֶּן–צִפּ֖וֹר מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב הֲר֥וֹב רָב֙ עִם–יִשְׂרָאֵ֔ל אִם–נִלְחֹ֥ם נִלְחַ֖ם בָּֽם: בְּשֶׁ֣בֶת יִ֠שְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּ֨וֹן וּבִבְנוֹתֶ֜יהָ וּבְעַרְע֣וֹר וּבִבְנוֹתֶ֗יהָ וּבְכָל–הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ עַל–יְדֵ֣י אַרְנ֔וֹן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ לֹֽא–הִצַּלְתֶּ֖ם בָּעֵ֥ת הַהִֽיא: וְאָֽנֹכִי֙ לֹֽא–חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֞ה עֹשֶׂ֥ה אִתִּ֛י רָעָ֖ה לְהִלָּ֣חֶם בִּ֑י יִשְׁפֹּ֨ט יְהוָ֤ה הַשֹּׁפֵט֙ הַיּ֔וֹם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וְלֹ֣א שָׁמַ֔ע מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֶל–דִּבְרֵ֣י יִפְתָּ֔ח אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֖ח אֵלָֽיו: שֹׁפְטִים- פרשת אֲבִימֶ֤לֶךְ.

צריך לחשוב גם שהחוק , המשפט על ישראל בעבר השני כמשפט תורת ישראל. העובדה ששבטים אלה בחרו לא לעבור בארץ עבר הירדן מערבה, לא אומרת שבשטח הזה יש חוק אחר עליהם, גם במקום שאינו ארצו של ישראל, הם עדין בשטח שהוריש להם בורא עולם ומשכך זה שטח ברית.

המקרה הבא מסביר מדוע השטח המערבי כמקום שאסור לזבוח בו הוא לא ארץ הירושה במובן של ארץ הקודש.

הצד המערבי אינו נחשב ארץ קודש ועדיין..:

וַיִּדַּ֨ר יִפְתָּ֥ח נֶ֛דֶר לַיהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אִם–נָת֥וֹן תִּתֵּ֛ן אֶת–בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן בְּיָדִֽי: וְהָיָ֣ה הַיּוֹצֵ֗א אֲשֶׁ֨ר יֵצֵ֜א מִדַּלְתֵ֤י בֵיתִי֙ לִקְרָאתִ֔י בְּשׁוּבִ֥י בְשָׁל֖וֹם מִבְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיָה֙ לַֽיהוָ֔ה וְהַעֲלִיתִ֖הוּ עוֹלָֽה: וַיַּעֲבֹ֥ר יִפְתָּ֛ח אֶל–בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם וַיִּתְּנֵ֥ם יְהוָ֖ה בְּיָדֽוֹ: וַיַּכֵּ֡ם מֵעֲרוֹעֵר֩ וְעַד–בּוֹאֲךָ֙ מִנִּ֜ית עֶשְׂרִ֣ים עִ֗יר וְעַד֙ אָבֵ֣ל כְּרָמִ֔ים מַכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּכָּֽנְעוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיָּבֹ֨א יִפְתָּ֣ח הַמִּצְפָּה֮ אֶל–בֵּיתוֹ֒ וְהִנֵּ֤ה בִתּוֹ֙ יֹצֵ֣את לִקְרָאת֔וֹ בְתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹל֑וֹת וְרַק֙ הִ֣יא יְחִידָ֔ה אֵֽין–ל֥וֹ מִמֶּ֛נּוּ בֵּ֖ן אוֹ–בַֽת: וַיְהִי֩ כִרְאוֹת֨וֹ אוֹתָ֜הּ וַיִּקְרַ֣ע אֶת–בְּגָדָ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ אֲהָ֤הּ בִּתִּי֙ הַכְרֵ֣עַ הִכְרַעְתִּ֔נִי וְאַ֖תְּ הָיִ֣יתְ בְּעֹֽכְרָ֑י וְאָנֹכִ֗י פָּצִ֤יתִי–פִי֙ אֶל–יְהוָ֔ה וְלֹ֥א אוּכַ֖ל לָשֽׁוּב: וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אָבִי֙ פָּצִ֤יתָה אֶת–פִּ֙יךָ֙ אֶל–יְהוָ֔ה עֲשֵׂ֣ה לִ֔י כַּאֲשֶׁ֖ר יָצָ֣א מִפִּ֑יךָ אַחֲרֵ֡י אֲשֶׁ֣ר עָשָׂה֩ לְךָ֙ יְהוָ֧ה נְקָמ֛וֹת מֵאֹיְבֶ֖יךָ מִבְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל–אָבִ֔יהָ יֵעָ֥שֶׂה לִּ֖י הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה הַרְפֵּ֨ה מִמֶּ֜נִּי שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים וְאֵֽלְכָה֙ וְיָרַדְתִּ֣י עַל–הֶֽהָרִ֔ים וְאֶבְכֶּה֙ עַל–בְּתוּלַ֔י אָנֹכִ֖י (ורעיתי)וְרֵעוֹתָֽי: וַיֹּ֣אמֶר לֵ֔כִי וַיִּשְׁלַ֥ח אוֹתָ֖הּ שְׁנֵ֣י חֳדָשִׁ֑ים וַתֵּ֤לֶךְ הִיא֙ וְרֵ֣עוֹתֶ֔יהָ וַתֵּ֥בְךְּ עַל–בְּתוּלֶ֖יהָ עַל–הֶהָרִֽים: וַיְהִ֞י מִקֵּ֣ץ | שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים וַתָּ֙שָׁב֙ אֶל–אָבִ֔יהָ וַיַּ֣עַשׂ לָ֔הּ אֶת–נִדְר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר נָדָ֑ר וְהִיא֙ לֹא–יָדְעָ֣ה אִ֔ישׁ וַתְּהִי–חֹ֖ק בְּיִשְׂרָאֵֽל: מִיָּמִ֣ים | יָמִ֗ימָה תֵּלַ֙כְנָה֙ בְּנ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל לְתַנּ֕וֹת לְבַת–יִפְתָּ֖ח הַגִּלְעָדִ֑י אַרְבַּ֥עַת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה: פרשת יפתח.

הנדר:

וַיִּדַּ֨ר יִפְתָּ֥ח נֶ֛דֶר לַיהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אִם–נָת֥וֹן תִּתֵּ֛ן אֶת–בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן בְּיָדִֽי: וְהָיָ֣ה הַיּוֹצֵ֗א אֲשֶׁ֨ר יֵצֵ֜א מִדַּלְתֵ֤י בֵיתִי֙ לִקְרָאתִ֔י בְּשׁוּבִ֥י בְשָׁל֖וֹם מִבְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיָה֙ לַֽיהוָ֔ה וְהַעֲלִיתִ֖הוּ עוֹלָֽה:

וַיִּדַּ֨ר יִפְתָּ֥ח נֶ֛דֶר לַיהוָ֖ה

הַיּוֹצֵ֗א אֲשֶׁ֨ר יֵצֵ֜א מִדַּלְתֵ֤י בֵיתִי֙ לִקְרָאתִ֔י בְּשׁוּבִ֥י בְשָׁל֖וֹם

וְהָיָה֙ לַֽיהוָ֔ה וְהַעֲלִיתִ֖הוּ עוֹלָֽה:

למחשבה מה זאת אומרת לעולה מנדר חנה אם שמואל:

וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל יְהוָה: וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה: וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ: שמואל.

וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת

אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ

וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים

וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו

קיום הנדר:

וַיָּבֹ֨א יִפְתָּ֣ח הַמִּצְפָּה֮ אֶל–בֵּיתוֹ֒ וְהִנֵּ֤ה בִתּוֹ֙ יֹצֵ֣את לִקְרָאת֔וֹ בְתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹל֑וֹת וְרַק֙ הִ֣יא יְחִידָ֔ה אֵֽין–ל֥וֹ מִמֶּ֛נּוּ בֵּ֖ן אוֹ–בַֽת:

וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אָבִי֙ פָּצִ֤יתָה אֶת–פִּ֙יךָ֙ אֶל–יְהוָ֔ה עֲשֵׂ֣ה לִ֔י כַּאֲשֶׁ֖ר יָצָ֣א מִפִּ֑יךָ

וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל–אָבִ֔יהָ יֵעָ֥שֶׂה לִּ֖י הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה הַרְפֵּ֨ה מִמֶּ֜נִּי שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים וְאֵֽלְכָה֙ וְיָרַדְתִּ֣י עַל–הֶֽהָרִ֔ים וְאֶבְכֶּה֙ עַל–בְּתוּלַ֔י אָנֹכִ֖י (ורעיתי)וְרֵעוֹתָֽי: וַיֹּ֣אמֶר לֵ֔כִי וַיִּשְׁלַ֥ח אוֹתָ֖הּ שְׁנֵ֣י חֳדָשִׁ֑ים וַתֵּ֤לֶךְ הִיא֙ וְרֵ֣עוֹתֶ֔יהָ וַתֵּ֥בְךְּ עַל–בְּתוּלֶ֖יהָ עַל–הֶהָרִֽים: פרשת תולע.

וַיֹּ֣אמֶר לֵ֔כִי וַיִּשְׁלַ֥ח אוֹתָ֖הּ שְׁנֵ֣י חֳדָשִׁ֑ים וַתֵּ֤לֶךְ הִיא֙ וְרֵ֣עוֹתֶ֔יהָ

וַתֵּ֥בְךְּ עַל–בְּתוּלֶ֖יהָ

וַיְהִ֞י מִקֵּ֣ץ | שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים וַתָּ֙שָׁב֙ אֶל–אָבִ֔יהָ וַיַּ֣עַשׂ לָ֔הּ אֶת–נִדְר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר נָדָ֑ר וְהִיא֙ לֹא–יָדְעָ֣ה אִ֔ישׁ וַתְּהִי–חֹ֖ק בְּיִשְׂרָאֵֽל:

וַיַּ֣עַשׂ לָ֔הּ אֶת–נִדְר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר נָדָ֑ר

וְהִיא֙ לֹא–יָדְעָ֣ה אִ֔ישׁ 

הפשר להבין הדבר ממקרה חנה, נדר חנה:

וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח וְנֵבֶל יַיִן וַתְּבִאֵהוּ בֵית יְהוָה שִׁלוֹ וְהַנַּעַר נָעַר:  וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר וַיָּבִיאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי:  וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה:  אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן יְהוָה לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ:  וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַיהוָה כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַיהוָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַיהוָה: שמואל.

וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ

אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה:

וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַיהוָה כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַיהוָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַיהוָה:

ובנדר הזה וקיומו בת יפתח למעשה נהיתה נזירה:

וַיַּ֣עַשׂ לָ֔הּ אֶת–נִדְר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר נָדָ֑ר וְהִיא֙ לֹא–יָדְעָ֣ה אִ֔ישׁ וַתְּהִי–חֹ֖ק בְּיִשְׂרָאֵֽל: מִיָּמִ֣ים | יָמִ֗ימָה תֵּלַ֙כְנָה֙ בְּנ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל לְתַנּ֕וֹת לְבַת–יִפְתָּ֖ח הַגִּלְעָדִ֑י אַרְבַּ֥עַת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה: פרשת תולע.

וַתְּהִי–חֹ֖ק בְּיִשְׂרָאֵֽל:

לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וְיִפְתָּ֣ח הַגִּלְעָדִ֗י הָיָה֙ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל וְה֖וּא בֶּן–אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד גִּלְעָ֖ד אֶת–יִפְתָּֽח: וַתֵּ֧לֶד אֵֽשֶׁת–גִּלְעָ֛ד ל֖וֹ בָּנִ֑ים וַיִּגְדְּל֨וּ בְֽנֵי–הָאִשָּׁ֜ה וַיְגָרְשׁ֣וּ אֶת–יִפְתָּ֗ח וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽא–תִנְחַ֣ל בְּבֵית–אָבִ֔ינוּ כִּ֛י בֶּן–אִשָּׁ֥ה אַחֶ֖רֶת אָֽתָּה: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.

וְיִפְתָּ֣ח הַגִּלְעָדִ֗י הָיָה֙ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל וְה֖וּא בֶּן–אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד גִּלְעָ֖ד אֶת–יִפְתָּֽח: 

בֶּן–אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֑ה

ומזה בקשו זקני ישראל להיות להם לראש במלחמה עם עמון:

וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁר–נִלְחֲמ֥וּ בְנֵֽי–עַמּ֖וֹן עִם–יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּֽלְכוּ֙ זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד לָקַ֥חַת אֶת–יִפְתָּ֖ח מֵאֶ֥רֶץ טֽוֹב: וַיֹּאמְר֣וּ לְיִפְתָּ֔ח לְכָ֕ה וְהָיִ֥יתָה לָּ֖נוּ לְקָצִ֑ין וְנִֽלָּחֲמָ֖ה בִּבְנֵ֥י עַמּֽוֹן: וַיֹּ֤אמֶר יִפְתָּח֙ לְזִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד הֲלֹ֤א אַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אוֹתִ֔י וַתְּגָרְשׁ֖וּנִי מִבֵּ֣ית אָבִ֑י וּמַדּ֜וּעַ בָּאתֶ֤ם אֵלַי֙ עַ֔תָּה כַּאֲשֶׁ֖ר צַ֥ר לָכֶֽם: וַיֹּאמְרוּ֩ זִקְנֵ֨י גִלְעָ֜ד אֶל–יִפְתָּ֗ח לָכֵן֙ עַתָּה֙ שַׁ֣בְנוּ אֵלֶ֔יךָ וְהָלַכְתָּ֣ עִמָּ֔נוּ וְנִלְחַמְתָּ֖ בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיִ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.

ועל בן הזונה הזה היתה רוח בורא עולם:

וַתְּהִ֤י עַל–יִפְתָּח֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וַיַּעֲבֹ֥ר אֶת–הַגִּלְעָ֖ד וְאֶת–מְנַשֶּׁ֑ה וַֽיַּעֲבֹר֙ אֶת–מִצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד וּמִמִּצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד עָבַ֖ר בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.

ברור ההבדל בין הזונה הזאת לזונים האלה:

.וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר֙ מֵ֣ת גִּדְע֔וֹן וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּזְנ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבְּעָלִ֑ים וַיָּשִׂ֧ימוּ לָהֶ֛ם בַּ֥עַל בְּרִ֖ית לֵאלֹהִֽים: וְלֹ֤א זָֽכְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת–יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הַמַּצִּ֥יל אוֹתָ֛ם מִיַּ֥ד כָּל–אֹיְבֵיהֶ֖ם מִסָּבִֽיב: וְלֹֽא–עָשׂ֣וּ חֶ֔סֶד עִם–בֵּ֥ית יְרֻבַּ֖עַל גִּדְע֑וֹן כְּכָל–הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה עִם–יִשְׂרָאֵֽל: שֹׁפְטִים- פרשת אֲבִימֶ֤לֶךְ.

וַיִּזְנ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבְּעָלִ֑ים.

מאוד מענין לראות בפרשת השבוע (על פי תוכנית הלימוד שאני לומדת) , פרשת יפתח את ההבדלה בין אשה בעולת בעל ששכבה עם איש שאינו בעלה לבין זונה, מבחינת מי המותרת להזרעה ומי לא:

וְיִפְתָּ֣ח הַגִּלְעָדִ֗י הָיָה֙ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל וְה֖וּא בֶּן–אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד גִּלְעָ֖ד אֶת–יִפְתָּֽח: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.

וַתְּהִ֤י עַל–יִפְתָּח֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וַיַּעֲבֹ֥ר אֶת–הַגִּלְעָ֖ד וְאֶת–מְנַשֶּׁ֑ה וַֽיַּעֲבֹר֙ אֶת–מִצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד וּמִמִּצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד עָבַ֖ר בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.

וַיִּשְׁפֹּ֥ט יִפְתָּ֛ח אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וַיָּ֗מָת יִפְתָּח֙ הַגִּלְעָדִ֔י וַיִּקָּבֵ֖ר בְּעָרֵ֥י גִלְעָֽד: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.

ושופט בעת שפוט השופטים נחשב לשופט מושיע:

וַיָּקָם֩ אַחֲרֵ֨י אֲבִימֶ֜לֶךְ לְהוֹשִׁ֣יעַ אֶת–יִשְׂרָאֵ֗ל תּוֹלָ֧ע בֶּן–פּוּאָ֛ה בֶּן–דּוֹד֖וֹ אִ֣ישׁ יִשָּׂשכָ֑ר וְהֽוּא–יֹשֵׁ֥ב בְּשָׁמִ֖יר בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.

לעומת בן הזונה, הבן של אישה בעולת בעל ששכבה עם איש שאינו בעלה והולידה ממנו :

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אִישׁ אִישׁ כִּי-תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל.  וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ, שִׁכְבַת-זֶרַע, וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה; וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה.  וְעָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִוא נִטְמָאָה; אוֹ-עָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה: במדבר.

וְאִם-לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה, וּטְהֹרָה הִוא--וְנִקְּתָה, וְנִזְרְעָה זָרַע.  זֹאת תּוֹרַת, הַקְּנָאֹת, אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, וְנִטְמָאָה. אוֹ אִישׁ, אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה--וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ; וְהֶעֱמִיד אֶת-הָאִשָּׁה, לִפְנֵי יְהוָה, וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן, אֵת כָּל-הַתּוֹרָה הַזֹּאת.  וְנִקָּה הָאִישׁ, מֵעָוֺן; וְהָאִשָּׁה הַהִוא, תִּשָּׂא אֶת-עֲוֺנָהּ: במדבר.

וְאִם-לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה, וּטְהֹרָה הִוא--וְנִקְּתָה, וְנִזְרְעָה זָרַע.

ואם נטמאה, לא יוזרע בה.

לֹא-יָבֹא מַמְזֵר, בִּקְהַל יְהוָה:  גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, לֹא-יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהוָה: דברים.

צריך להבין העובדה שהוא לא יכול להתפקד במלאכת ישראל  כעבדי הבורא, או להיות חלק מטקסי תפילה , או במועדי ישראל וכל מה שקשור טקסים כמו בר מצווה  חתונות בריתות, אינה אומרת שדין מוות לו.

מאוד מענין לחבר את הדבר עם המשל הנלמד בפרשת אבימלך:

גם בהבדלה של בן זונה מישראל כמותר לעומת בן של בת מעמי כנען כמו אבימלך בן פילגש גדעון שהיתה בת משכם שאסורה לישראל:

וּלְגִדְע֗וֹן הָיוּ֙ שִׁבְעִ֣ים בָּנִ֔ים יֹצְאֵ֖י יְרֵכ֑וֹ כִּֽי–נָשִׁ֥ים רַבּ֖וֹת הָ֥יוּ לֽוֹ:וּפִֽילַגְשׁוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁכֶ֔ם יָֽלְדָה–לּ֥וֹ גַם–הִ֖יא בֵּ֑ן וַיָּ֥שֶׂם אֶת–שְׁמ֖וֹ אֲבִימֶֽלֶךְ: וַיָּ֛מָת גִּדְע֥וֹן בֶּן–יוֹאָ֖שׁ בְּשֵׂיבָ֣ה טוֹבָ֑ה וַיִּקָּבֵ֗ר בְּקֶ֙בֶר֙ יוֹאָ֣שׁ אָבִ֔יו בְּעָפְרָ֖ה אֲבִ֥י הָֽעֶזְרִֽי: שֹׁפְטִים- פרשת אֲבִימֶ֤לֶךְ.

מי היה שכם:

וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי--נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ: בראשית.

הַחִוִּי

וּכְנַעַן, יָלַד אֶת-צִידֹן בְּכֹרוֹ--וְאֶת-חֵת.  וְאֶת-הַיְבוּסִי, וְאֶת-הָאֱמֹרִי, וְאֵת, הַגִּרְגָּשִׁי.  וְאֶת-הַחִוִּי וְאֶת-הַעַרְקִי, וְאֶת-הַסִּינִי. וְאֶת-הָאַרְוָדִי וְאֶת-הַצְּמָרִי, וְאֶת-הַחֲמָתִי; וְאַחַר נָפֹצוּ, מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי.  בראשית.

שכם הוא כנען ובנותיו ובניו אסורים לישראל.

אֶת-חֻקֹּתַי, תִּשְׁמֹרוּ--בְּהֶמְתְּךָ לֹא-תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא-תִזְרַע כִּלְאָיִם; וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז, לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ: ויקרא.

וַיֵּ֨לֶךְ אֲבִימֶ֤לֶךְ בֶּן–יְרֻבַּ֙עַל֙ שְׁכֶ֔מָה אֶל–אֲחֵ֖י אִמּ֑וֹ וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם וְאֶל–כָּל–מִשְׁפַּ֛חַת בֵּית–אֲבִ֥י אִמּ֖וֹ לֵאמֹֽר: דַּבְּרוּ–נָ֞א בְּאָזְנֵ֨י כָל–בַּעֲלֵ֣י שְׁכֶם֮ מַה–טּ֣וֹב לָכֶם֒ הַמְשֹׁ֨ל בָּכֶ֜ם שִׁבְעִ֣ים אִ֗ישׁ כֹּ֚ל בְּנֵ֣י יְרֻבַּ֔עַל אִם–מְשֹׁ֥ל בָּכֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וּזְכַרְתֶּ֕ם כִּֽי–עַצְמֵכֶ֥ם וּבְשַׂרְכֶ֖ם אָנִֽי: וַיְדַבְּר֨וּ אֲחֵֽי–אִמּ֜וֹ עָלָ֗יו בְּאָזְנֵי֙ כָּל–בַּעֲלֵ֣י שְׁכֶ֔ם אֵ֥ת כָּל–הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֵּ֤ט לִבָּם֙ אַחֲרֵ֣י אֲבִימֶ֔לֶךְ כִּ֥י אָמְר֖וּ אָחִ֥ינוּ הֽוּא: וַיִּתְּנוּ–לוֹ֙ שִׁבְעִ֣ים כֶּ֔סֶף מִבֵּ֖ית בַּ֣עַל בְּרִ֑ית וַיִּשְׂכֹּ֨ר בָּהֶ֜ם אֲבִימֶ֗לֶךְ אֲנָשִׁ֤ים רֵיקִים֙ וּפֹ֣חֲזִ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ אַחֲרָֽיו: וַיָּבֹ֤א בֵית–אָבִיו֙ עָפְרָ֔תָה וַֽיַּהֲרֹ֞ג אֶת–אֶחָ֧יו בְּנֵֽי–יְרֻבַּ֛עַל שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ עַל–אֶ֣בֶן אֶחָ֑ת וַיִּוָּתֵ֞ר יוֹתָ֧ם בֶּן–יְרֻבַּ֛עַל הַקָּטֹ֖ן כִּ֥י נֶחְבָּֽא: וַיֵּאָ֨סְפ֜וּ כָּל–בַּעֲלֵ֤י שְׁכֶם֙ וְכָל–בֵּ֣ית מִלּ֔וֹא וַיֵּ֣לְכ֔וּ וַיַּמְלִ֥יכוּ אֶת–אֲבִימֶ֖לֶךְ לְמֶ֑לֶךְ עִם–אֵל֥וֹן מֻצָּ֖ב אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁכֶֽם: שֹׁפְטִים- פרשת אֲבִימֶ֤לֶךְ.

לֹא-תִזְרַע כַּרְמְךָ, כִּלְאָיִם:  פֶּן-תִּקְדַּשׁ, הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע, וּתְבוּאַת, הַכָּרֶם: ויקרא.

וַיַּגִּ֣דוּ לְיוֹתָ֗ם וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַֽיַּעֲמֹד֙ בְּרֹ֣אשׁ הַר–גְּרִזִ֔ים וַיִּשָּׂ֥א קוֹל֖וֹ וַיִּקְרָ֑א וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְע֤וּ אֵלַי֙ בַּעֲלֵ֣י שְׁכֶ֔ם וְיִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם אֱלֹהִֽים: הָל֤וֹךְ הָֽלְכוּ֙ הָעֵצִ֔ים לִמְשֹׁ֥חַ עֲלֵיהֶ֖ם מֶ֑לֶךְ וַיֹּאמְר֥וּ לַזַּ֖יִת(מלוכה) מָלְכָ֥ה עָלֵֽינוּ: וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הַזַּ֔יִת הֶחֳדַ֙לְתִּי֙ אֶת–דִּשְׁנִ֔י אֲשֶׁר–בִּ֛י יְכַבְּד֥וּ אֱלֹהִ֖ים וַאֲנָשִׁ֑ים וְהָ֣לַכְתִּ֔י לָנ֖וּעַ עַל–הָעֵצִֽים: וַיֹּאמְר֥וּ הָעֵצִ֖ים לַתְּאֵנָ֑ה לְכִי–אַ֖תְּ מָלְכִ֥י עָלֵֽינוּ:וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הַתְּאֵנָ֔ה הֶחֳדַ֙לְתִּי֙ אֶת–מָתְקִ֔י וְאֶת–תְּנוּבָתִ֖י הַטּוֹבָ֑ה וְהָ֣לַכְתִּ֔י לָנ֖וּעַ עַל–הָעֵצִֽים:וַיֹּאמְר֥וּ הָעֵצִ֖ים לַגָּ֑פֶן לְכִי–אַ֖תְּ (מלוכי) מָלְכִ֥י עָלֵֽינוּ: וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הַגֶּ֔פֶן הֶחֳדַ֙לְתִּי֙ אֶת–תִּ֣ירוֹשִׁ֔י הַֽמְשַׂמֵּ֥חַ אֱלֹהִ֖ים וַאֲנָשִׁ֑ים וְהָ֣לַכְתִּ֔י לָנ֖וּעַ עַל–הָעֵצִֽים: וַיֹּאמְר֥וּ כָל–הָעֵצִ֖ים אֶל–הָאָטָ֑ד לֵ֥ךְ אַתָּ֖ה מְלָךְ–עָלֵֽינוּ:וַיֹּ֣אמֶר הָאָטָד֮ אֶל–הָעֵצִים֒ אִ֡ם בֶּאֱמֶ֣ת אַתֶּם֩ מֹשְׁחִ֨ים אֹתִ֤י לְמֶ֙לֶךְ֙ עֲלֵיכֶ֔ם בֹּ֖אוּ חֲס֣וּ בְצִלִּ֑י וְאִם–אַ֕יִן תֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִן–הָ֣אָטָ֔ד וְתֹאכַ֖ל אֶת–אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן: וְעַתָּ֗ה אִם–בֶּאֱמֶ֤ת וּבְתָמִים֙ עֲשִׂיתֶ֔ם וַתַּמְלִ֖יכוּ אֶת–אֲבִימֶ֑לֶךְ וְאִם–טוֹבָ֤ה עֲשִׂיתֶם֙ עִם–יְרֻבַּ֣עַל וְעִם–בֵּית֔וֹ וְאִם–כִּגְמ֥וּל יָדָ֖יו עֲשִׂ֥יתֶם לֽוֹ: אֲשֶׁר–נִלְחַ֥ם אָבִ֖י עֲלֵיכֶ֑ם וַיַּשְׁלֵ֤ךְ אֶת–נַפְשׁוֹ֙ מִנֶּ֔גֶד וַיַּצֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיַּ֥ד מִדְיָֽן:וְאַתֶּ֞ם קַמְתֶּ֨ם עַל–בֵּ֤ית אָבִי֙ הַיּ֔וֹם וַתַּהַרְג֧וּ אֶת–בָּנָ֛יו שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ עַל–אֶ֣בֶן אֶחָ֑ת וַתַּמְלִ֜יכוּ אֶת–אֲבִימֶ֤לֶךְ בֶּן–אֲמָתוֹ֙ עַל–בַּעֲלֵ֣י שְׁכֶ֔ם כִּ֥י אֲחִיכֶ֖ם הֽוּא:וְאִם–בֶּאֱמֶ֨ת וּבְתָמִ֧ים עֲשִׂיתֶ֛ם עִם–יְרֻבַּ֥עַל וְעִם–בֵּית֖וֹ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה שִׂמְחוּ֙ בַּאֲבִימֶ֔לֶךְ וְיִשְׂמַ֥ח גַּם–ה֖וּא בָּכֶֽם: וְאִם–אַ֕יִן תֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מֵאֲבִימֶ֔לֶךְ וְתֹאכַ֛ל אֶת–בַּעֲלֵ֥י שְׁכֶ֖ם וְאֶת–בֵּ֣ית מִלּ֑וֹא וְתֵצֵ֨א אֵ֜שׁ מִבַּעֲלֵ֤י שְׁכֶם֙ וּמִבֵּ֣ית מִלּ֔וֹא וְתֹאכַ֖ל אֶת–אֲבִימֶֽלֶךְ: שֹׁפְטִים- פרשת אֲבִימֶ֤לֶךְ.

לֹא-תִהְיֶה קְדֵשָׁה, מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל; וְלֹא-יִהְיֶה קָדֵשׁ, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל: דברים.

וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא, וּכְהִתְוַדֹּתוֹ, בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל, לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים:  נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב-מְאֹד, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים--כִּי-בָכוּ הָעָם, הַרְבֵּה-בֶכֶה. וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן-יְחִיאֵל מִבְּנֵי עולם (עֵילָם), וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא--אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ, וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ; וְעַתָּה יֵשׁ-מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל, עַל-זֹאת. וְעַתָּה נִכְרָת-בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל-נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם, בַּעֲצַת אֲדֹנָי, וְהַחֲרֵדִים, בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ; וְכַתּוֹרָה, יֵעָשֶׂה. קוּם כִּי-עָלֶיךָ הַדָּבָר, וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ:  חֲזַק, וַעֲשֵׂה. עזרא.