תִּשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר– משלטון לשררה: שורש המילה שר"ר ומשמעויותיו מן המקרא ועד העברית החדשה

מבוא

הלשון המקראית עושה שימוש באמצעים שונים כדי להדגיש רעיון, להעצים טענה או לבטא רגש. אחת הדרכים הבולטות היא צירוף של פועל עם מקור מוחלט מאותו שורש. ביטוי מעניין מסוג זה מופיע בדברי דתן ואבירם למשה במחלוקת קורח:

הַמְעַ֗ט כִּ֤י הֶֽעֱלִיתָ֨נוּ֙ מֵאֶ֨רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ לַֽהֲמִיתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי-תִשְׂתָּרֵ֥ר עָלֵי֖נוּ גַּם-הִשְׂתָּרֵֽר: פרשת קורח חוקת.

פסוק זה אינו רק טענה פוליטית נגד משה, אלא גם דוגמה חשובה למבנה לשוני מקראי המלמד על משמעותה של השררה ועל האופן שבו העברית המקראית יוצרת הדגשה.

השורש שר"ר ומשמעותו

המילה "תִּשְׂתָּרֵר" נגזרת מן השורש שר"ר, הקשור למושגי שלטון, הנהגה וסמכות.

מן השורש הזה נגזרות מילים נוספות:

• שַׂר

• שָׂרִים

• מִשְׂרָה

• שְׂרָרָה

• הִשְׂתָּרְרוּת

המונח "שררה" מציין מצב שבו אדם מחזיק בכוח שלטוני או בסמכות על אחרים.

בניין התפעל

בפסוק נאמר:

"תִּשְׂתָּרֵר"

זהו פועל בבניין התפעל.

בניין התפעל מבטא לעיתים:

• פעולה חוזרת.

• פעולה עצמית.

• כניסה למצב מסוים.

לכן "להשתרר" פירושו:

• להחיל שלטון.

• להתנהג כבעל שררה.

• לתפוס עמדה של שלטון על אחרים.

בדברי דתן ואבירם, הפועל מבטא את טענתם שמשה איננו רק מנהיג, אלא מבקש לשלוט ולהחזיק במעמד של אדון על העם.

מהו "הִשְׂתָּרֵר"?

המילה השנייה בפסוק:

"הִשְׂתָּרֵר"

אינה פועל רגיל אלא מקור מוחלט.

המקור המוחלט הוא צורה דקדוקית מיוחדת בעברית המקראית, המשמשת פעמים רבות להדגשה.

כאשר המקור המוחלט מופיע לצד פועל מאותו השורש, הוא מחזק את משמעותו.

לדוגמה:

• "מוֹת תָּמוּת"

• "בָּרֵךְ אֲבָרֶכְךָ"

• "אָכוֹל תֹּאכֵל"

• "שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע"

כך גם:

"תִּשְׂתָּרֵר … הִשְׂתָּרֵר"

כלומר:

"האם אתה מבקש באמת להשתרר עלינו?"

או:

"האם אתה עומד למשול עלינו באופן מלא?"

התפתחות המושג "שררה"

במהלך הדורות המילה "שררה" התרחקה מעט ממשמעותה המקראית.

בלשון המקרא:

• שררה היא עצם השליטה והשלטון.

בעברית החדשה:

• שררה יכולה לתאר שלטון לגיטימי.

• לעיתים יש לה גוון שלילי, כגון כוחנות, שלטתנות או ניצול סמכות.

הקונוטציא השלילית הזאת כבר מורגשת בדברי דתן ואבירם, המשתמשים בפועל "תשתרר" כביקורת כלפי משה.

הבחנה בין פועל, שם ותואר

מן הבחינה הלשונית חשוב להבחין:

• שררה הוא שם עצם.

• בעל שררה הוא צירוף שמני המתאר אדם המחזיק בסמכות.

• להשתרר הוא פועל.

• השתרר בפסוק הוא מקור מוחלט לצורך הדגשה.

לכן אין לומר ש"השתרר" הוא תואר הפועל. מבחינה דקדוקית הוא צורת מקור המשמשת לחיזוק ולהעצמת משמעות הפועל שלפניה.

סיכום

הביטוי:

"תִּשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר"

מהווה דוגמה יפה לעושר הלשון המקראית. השורש שר"ר קשור לרעיון הסמכות והשלטון, והפועל "תשתרר" מתאר פעולה של הפעלת שררה. צירוף המקור המוחלט "השתרר" לאחר הפועל אינו יוצר משמעות חדשה אלא מדגיש ומחזק את הטענה.