מזמור שישה עשר ומאה.

אָ֭הַבְתִּי כִּֽי-יִשְׁמַ֥ע | יְהוָ֑ה אֶת-ק֝וֹלִ֗י תַּחֲנוּנָֽי:

כִּֽי-הִטָּ֣ה אָזְנ֣וֹ לִ֑י וּבְיָמַ֥י אֶקְרָֽא:

אֲפָפ֤וּנִי | חֶבְלֵי-מָ֗וֶת וּמְצָרֵ֣י שְׁא֣וֹל מְצָא֑וּנִי צָרָ֖ה וְיָג֣וֹן אֶמְצָֽא:

וּבְשֵֽׁם-יְהוָ֥ה אֶקְרָ֑א אָנָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה מַלְּטָ֥ה נַפְשִֽׁי:

חַנּ֣וּן יְהוָֹ֣ה וְצַדִּ֑יק וֵ֖אלֹהֵ֣ינוּ מְרַחֵֽם:

שֹׁמֵ֣ר פְּתָאיִ֣ם יְהוָֹ֑ה דַּ֝לּוֹתִ֗י וְלִ֣י יְהוֹשִֽׁיעַ:

שׁוּבִ֣י נַ֭פְשִׁי לִמְנוּחָ֑יְכִי כִּֽי-יְ֝הוָ֗ה גָּמַ֥ל עָלָֽיְכִי:

כִּ֤י חִלַּ֥צְתָּ נַפְשִׁ֗י מִ֫מָּ֥וֶת אֶת-עֵינִ֥י מִן-דִּמְעָ֑ה אֶת-רַגְלִ֥י מִדֶּֽחִי:

אֶ֭תְהַלֵּךְ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה בְּ֝אַרְצ֗וֹת הַֽחַיִּֽים:

הֶ֭אֱמַנְתִּי כִּ֣י אֲדַבֵּ֑ר אֲ֝נִ֗י עָנִ֥יתִי מְאֹֽד:

אֲ֭נִי אָמַ֣רְתִּי בְחָפְזִ֑י כָּֽל-הָאָדָ֥ם כֹּזֵֽב:

מָֽה-אָשִׁ֥יב לַיהוָ֑ה כָּֽל-תַּגְמוּל֥וֹהִי עָלָֽי:

כּוֹס-יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א וּבְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֶקְרָֽא:

נְ֭דָרַי לַיהוָ֣ה אֲשַׁלֵּ֑ם נֶגְדָה-נָּ֝֗א לְכָל-עַמּֽוֹ:

יָ֭קָר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה הַ֝מָּ֗וְתָה לַחֲסִידָֽיו:

אָֽנָּ֣ה יְהוָה֮ כִּֽי-אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ אֲֽנִי-עַ֭בְדְּךָ בֶּן-אֲמָתֶ֑ךָ פִּ֝תַּ֗חְתָּ לְמוֹסֵרָֽי:

לְֽךָ-אֶ֭זְבַּח זֶ֣בַח תּוֹדָ֑ה וּבְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֶקְרָֽא:

נְ֭דָרַי לַיהוָ֣ה אֲשַׁלֵּ֑ם נֶגְדָה-נָּ֝֗א לְכָל-עַמּֽוֹ:

בְּחַצְר֤וֹת | בֵּ֤ית יְהוָ֗ה בְּֽת֘וֹכֵ֤כִי יְֽרוּשָׁלִָ֗ם הַֽלְלוּיָֽהּ:

בְּחַצְר֤וֹת | בֵּ֤ית יְהוָ֗ה בְּֽת֘וֹכֵ֤כִי יְֽרוּשָׁלִָ֗ם הַֽלְלוּיָֽהּ:

את בית יהוה בנה שלמה בן דוד בירושלים ולא בחולון. בתוככי ירושלים הכוונה בתוך החומות ולא מחוץ לחומות ושם החצרות האלה.

אפשר להבין את חשיבות המקום מפה:

וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶ֨ל-הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ: פרשת שופטים ושוטרים.

אגב,

שֹׁמֵ֣ר פְּתָאיִ֣ם יְהוָֹ֑ה דַּ֝לּוֹתִ֗י וְלִ֣י יְהוֹשִֽׁיעַ: תהלים מאה ושישה עשר.

השומר פתאים בא באותו משפט ביחס לדלות וזאת בעני שמירה על הפתי הזה שנהיה עמי מאוד, תחשבו על הדבר על גולדקנוף שלוקח מזכויות של עניים יהודים ומעביר לדוסים עד כדי כך שהם כ- 11 אחוז מהאזרחים קיבלו 50 אחוז מהסיוע למשתכן כנראה אותו הדבר בדיור הציבורי ואותו הדבר בסיוע בשכר דירה, כך שיש התכנות שכמאה אחוז מהזוגות הצעירים מסודרים בדיור עושק הזכויות של עניים יהודים, גם ניצולי שואה לא קיבלו סיוע בדיור, אותו הדבר כנראה גם בסל מזון.

ברור שביחס לגולדקנופף שהיה שר שיכון העם נחשב לפתי שגולדקנופף מעני את עניי העם יותר ממה שהיו באמצעות העברת זכויות מעניים לדוסים.

חשוב מאוד שתדעו שהמעשרות והתרומות הם לחם חוקם של הלוי והכהן לוי, לחם חוקם שנחשב נחלתם. מהבחינה הזאת אדם שאינו  כהן לוי ואינו לוי שמקבל את הזכות הזאת נחשב משיג גבול, נחשב ארור.

אָ֭הַבְתִּי כִּֽי-יִשְׁמַ֥ע | יְהוָ֑ה אֶת-ק֝וֹלִ֗י תַּחֲנוּנָֽי:

כִּֽי-הִטָּ֣ה אָזְנ֣וֹ לִ֑י וּבְיָמַ֥י אֶקְרָֽא:

אֲפָפ֤וּנִי | חֶבְלֵי-מָ֗וֶת וּמְצָרֵ֣י שְׁא֣וֹל מְצָא֑וּנִי צָרָ֖ה וְיָג֣וֹן אֶמְצָֽא:

וּבְשֵֽׁם-יְהוָ֥ה אֶקְרָ֑א אָנָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה מַלְּטָ֥ה נַפְשִֽׁי:

חַנּ֣וּן יְהוָֹ֣ה וְצַדִּ֑יק וֵ֖אלֹהֵ֣ינוּ מְרַחֵֽם:

שֹׁמֵ֣ר פְּתָאיִ֣ם יְהוָֹ֑ה דַּ֝לּוֹתִ֗י וְלִ֣י יְהוֹשִֽׁיעַ:

שׁוּבִ֣י נַ֭פְשִׁי לִמְנוּחָ֑יְכִי כִּֽי-יְ֝הוָ֗ה גָּמַ֥ל עָלָֽיְכִי:

כִּ֤י חִלַּ֥צְתָּ נַפְשִׁ֗י מִ֫מָּ֥וֶת אֶת-עֵינִ֥י מִן-דִּמְעָ֑ה אֶת-רַגְלִ֥י מִדֶּֽחִי: מזמור שישה עשר ומאה.

דַּ֝לּוֹתִ֗י

משורש המילה דל.

וְלִ֣י יְהוֹשִֽׁיעַ:

המשורר בדלותו זאת התפלל לבורא עולם לתשועה:

אָ֭הַבְתִּי כִּֽי-יִשְׁמַ֥ע | יְהוָ֑ה אֶת-ק֝וֹלִ֗י תַּחֲנוּנָֽי:

כִּֽי-הִטָּ֣ה אָזְנ֣וֹ לִ֑י וּבְיָמַ֥י אֶקְרָֽא: מזמור שישה עשר ומאה.

וזאת תפילתו:

וּבְשֵֽׁם-יְהוָ֥ה אֶקְרָ֑א אָנָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה מַלְּטָ֥ה נַפְשִֽׁי: מזמור שישה עשר ומאה.

מַלְּטָ֥ה נַפְשִֽׁי:

מ:

מִ֫מָּ֥וֶת אֶת-עֵינִ֥י מִן-דִּמְעָ֑ה אֶת-רַגְלִ֥י מִדֶּֽחִי:

כי:

אֲפָפ֤וּנִי | חֶבְלֵי-מָ֗וֶת וּמְצָרֵ֣י שְׁא֣וֹל מְצָא֑וּנִי צָרָ֖ה וְיָג֣וֹן אֶמְצָֽא:

וּבְשֵֽׁם-יְהוָ֥ה אֶקְרָ֑א אָנָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה מַלְּטָ֥ה נַפְשִֽׁי: מזמור שישה עשר ומאה.

והבקשה מנוחת הנפש:

שׁוּבִ֣י נַ֭פְשִׁי לִמְנוּחָ֑יְכִי כִּֽי-יְ֝הוָ֗ה גָּמַ֥ל עָלָֽיְכִי: מזמור שישה עשר ומאה.

שׁוּבִ֣י נַ֭פְשִׁי לִמְנוּחָ֑יְכִי:

אפשר להמשיל את מיצרי השאול וחבלי המוות שאפפו את המשורר למצרים ותשועת ישראל ממצרים מכור הברזל שאפשר להמשילו לחבלי המוות- למנוחה.

וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם: וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר: בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ: מלכים.

והתפילה שנענתה, התשועה:

וְאֶתְכֶם לָקַח יְהֹוָה וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַֽחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּֽה: דברים:

אֶ֭תְהַלֵּךְ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה בְּ֝אַרְצ֗וֹת הַֽחַיִּֽים: מזמור שישה עשר ומאה.

בְּ֝אַרְצ֗וֹת הַֽחַיִּֽים:

ומשכך:

הַֽלְל֣וּ אֶת-יְ֭הוָה כָּל-גּוֹיִ֑ם שַׁ֝בְּח֗וּהוּ כָּל-הָאֻמִּֽים:

כִּ֥י גָ֘בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ | חַסְדּ֗וֹ וֶֽאֱמֶת-יְהוָ֥ה לְעוֹלָ֗ם הַֽלְלוּיָֽהּ: תהלים-מזמור שבעה עשר ומאה. 

גם מלכת שבא באה וגם חירם בא להלל ולשבח כברכת מלכת שבא וגם שמו כמו שאומרים ומרצון לא היה צריך לכבוש את ארצה הדרך של ישראל כבשה את לבבה ומשכך:

וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה: וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד (משרתו) מְשָׁרְתָיו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ: וַתֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל דְּבָרֶיךָ וְעַל חָכְמָתֶךָ: וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי: אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ: יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה: וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: וְגַם אֳנִי חִירָם אֲשֶׁר נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיא מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה: מלכים.

ברכת שבא:

יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה:

גם לבה של רחב הזונה נמס לשמע תשועת ישראל והיא רצתה תשועה גם לה, אפשר לראות את רחב כאותו זונה בגן העצמאות או כאותה זונה בתל ברוך שהגיעה למקום הזה בעוניה ואין עוזר לה:

וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת: וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּיהוָה כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת: וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת (אחותי) אַחְיוֹתַי וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת: יהושע.

וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת:

כתפילת והודיית המשורר אסף:

כִּ֤י חִלַּ֥צְתָּ נַפְשִׁ֗י מִ֫מָּ֥וֶת: מזמור שישה עשר ומאה.