מזמור שנים ומאה.

תְּ֭פִלָּה לְעָנִ֣י כִֽי-יַעֲטֹ֑ף וְלִפְנֵ֥י יְ֝הוָ֗ה יִשְׁפֹּ֥ךְ שִׂיחֽוֹ:

יְ֭הוָה שִׁמְעָ֣ה תְפִלָּתִ֑י וְ֝שַׁוְעָתִ֗י אֵלֶ֥יךָ תָבֽוֹא:

אַל-תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ | מִמֶּנִּי֮ בְּי֪וֹם צַ֫ר לִ֥י הַטֵּֽה-אֵלַ֥י אָזְנֶ֑ךָ בְּי֥וֹם אֶ֝קְרָ֗א מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי:

כִּֽי-כָל֣וּ בְעָשָׁ֣ן יָמָ֑י וְ֝עַצְמוֹתַ֗י כְּמוֹ-קֵ֥ד נִחָֽרוּ:

הוּכָּֽה-כָ֭עֵשֶׂב וַיִּבַ֣שׁ לִבִּ֑י כִּֽי-שָׁ֝כַ֗חְתִּי מֵאֲכֹ֥ל לַחְמִֽי:

מִקּ֥וֹל אַנְחָתִ֑י דָּבְקָ֥ה עַ֝צְמִ֗י לִבְשָׂרִֽי:

דָּ֭מִיתִי לִקְאַ֣ת מִדְבָּ֑ר הָ֝יִ֗יתִי כְּכ֣וֹס חֳרָבֽוֹת:

שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה כְּ֝צִפּ֗וֹר בּוֹדֵ֥ד עַל-גָּֽג:

כָּל-הַ֭יּוֹם חֵרְפ֣וּנִי אוֹיְבָ֑י מְ֝הוֹלָלַ֗י בִּ֣י נִשְׁבָּֽעוּ:

כִּי-אֵ֭פֶר כַּלֶּ֣חֶם אָכָ֑לְתִּי וְ֝שִׁקֻּוַ֗י בִּבְכִ֥י מָסָֽכְתִּי:

מִפְּנֵֽי-זַֽעַמְךָ֥ וְקִצְפֶּ֑ךָ כִּ֥י נְ֝שָׂאתַ֗נִי וַתַּשְׁלִיכֵֽנִי:

יָ֭מַי כְּצֵ֣ל נָט֑וּי וַ֝אֲנִ֗י כָּעֵ֥שֶׂב אִיבָֽשׁ:

וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֑ב וְ֝זִכְרְךָ֗ לְדֹ֣ר וָדֹֽר:

אַתָּ֣ה תָ֭קוּם תְּרַחֵ֣ם צִיּ֑וֹן כִּי-עֵ֥ת לְ֝חֶֽנְנָ֗הּ כִּי-בָ֥א מוֹעֵֽד:

כִּֽי-רָצ֣וּ עֲ֭בָדֶיךָ אֶת-אֲבָנֶ֑יהָ וְֽאֶת-עֲפָרָ֥הּ יְחֹנֵֽנוּ:

וְיִֽירְא֣וּ ג֭וֹיִם אֶת-שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה וְֽכָל-מַלְכֵ֥י הָ֝אָ֗רֶץ אֶת-כְּבוֹדֶֽךָ:

כִּֽי-בָנָ֣ה יְהוָ֣ה צִיּ֑וֹן נִ֝רְאָ֗ה בִּכְבוֹדֽוֹ:

פָּ֭נָה אֶל-תְּפִלַּ֣ת הָעַרְעָ֑ר וְלֹֽא-בָ֝זָ֗ה אֶת-תְּפִלָּתָֽם:

תִּכָּ֣תֶב זֹ֭את לְד֣וֹר אַחֲר֑וֹן וְעַ֥ם נִ֝בְרָ֗א יְהַלֶּל-יָֽהּ:

כִּֽי-הִ֭שְׁקִיף מִמְּר֣וֹם קָדְשׁ֑וֹ יְ֝הוָ֗ה מִשָּׁמַ֤יִם | אֶל-אֶ֬רֶץ הִבִּֽיט:

לִ֭שְׁמֹעַ אֶנְקַ֣ת אָסִ֑יר לְ֝פַתֵּ֗חַ בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה:

לְסַפֵּ֣ר בְּ֭צִיּוֹן שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה וּ֝תְהִלָּת֗וֹ בִּירוּשָׁלִָֽם:

בְּהִקָּבֵ֣ץ עַמִּ֣ים יַחְדָּ֑ו וּ֝מַמְלָכ֗וֹת לַעֲבֹ֥ד אֶת-יְהוָֽה:

עִנָּ֖ה בַדֶּ֥רֶךְ (כחו) כֹּחִ֗י קִצַּ֥ר יָמָֽי:

אֹמַ֗ר אֵלִ֗י אַֽל-תַּ֭עֲלֵנִי בַּחֲצִ֣י יָמָ֑י בְּד֖וֹר דּוֹרִ֣ים שְׁנוֹתֶֽיךָ:

לְ֭פָנִים הָאָ֣רֶץ יָסַ֑דְתָּ וּֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ שָׁמָֽיִם:

הֵ֤מָּה | יֹאבֵדוּ֮ וְאַתָּ֪ה תַ֫עֲמֹ֥ד וְ֭כֻלָּם כַּבֶּ֣גֶד יִבְל֑וּ כַּלְּב֖וּשׁ תַּחֲלִיפֵ֣ם וְֽיַחֲלֹֽפוּ:

וְאַתָּה-ה֑וּא וּ֝שְׁנוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א יִתָּֽמּוּ:

בְּנֵֽי-עֲבָדֶ֥יךָ יִשְׁכּ֑וֹנוּ וְ֝זַרְעָ֗ם לְפָנֶ֥יךָ יִכּֽוֹן:

:לימודים

התפילה היא תפילה לעני, שמתפלל לבורא עולם:

תְּ֭פִלָּה לְעָנִ֣י כִֽי-יַעֲטֹ֑ף וְלִפְנֵ֥י יְ֝הוָ֗ה יִשְׁפֹּ֥ךְ שִׂיחֽוֹ: יְ֭הוָה שִׁמְעָ֣ה תְפִלָּתִ֑י וְ֝שַׁוְעָתִ֗י אֵלֶ֥יךָ תָבֽוֹא: תהלים מאה ושנים.

על פי דבר המשורר בורא עולם הביט לארץ כשופט הארץ:

כִּֽי-הִ֭שְׁקִיף מִמְּר֣וֹם קָדְשׁ֑וֹ יְ֝הוָ֗ה מִשָּׁמַ֤יִם | אֶל-אֶ֬רֶץ הִבִּֽיט: תהלים מאה ושנים.

לשמוע את זה:

לִ֭שְׁמֹעַ אֶנְקַ֣ת אָסִ֑יר לְ֝פַתֵּ֗חַ בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה:

אֶנְקַ֣ת אָסִ֑יר

ברור שלא מדובר על אסיר שהוא פושע, פושע נענש על פי ציווי בורא עולם.

הרמב"ם הזכיר חמש דיעות השגחה, במובן גורל האדם, שהדיעה השלישים היא הדיעה השלישית היא הדיעה המקובלת ככתוב בתהלים:

יְהוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: תהלים.

חמש הדעות על ההשגחה האלוהית (מורה נבוכים ג׳, י״ז)

הדעת הראשונה – אין כלל השגחה.
- העולם מתנהל במקרה בלבד.
- זו דעת האפיקורסים והכופרים.
הדעת השנייה – יש השגחה כללית בלבד.
- האל משגיח על הסוגים והמערכות הגדולות (כמו מינים, כוכבים, יסודות), אך לא על פרטים.
- זו דעת אריסטו וחכמי הטבע.
הדעת השלישית ("הדעת הג׳") – השגחה על בני אדם בלבד.
- האל משגיח על בני האדם, מפני שהם בעלי דעת ובחירה.
- שאר בעלי החיים והטבע נמסרים למקרה ולחוקי הטבע.
- זוהי הדעה שרבים מחכמי ישראל קיבלו, והיא קרובה לתורה.
הדעת הרביעית – השגחה על כל פרט ופרט.
- האל משגיח על כל יצור, אפילו על בעלי חיים קטנים.
- זו דעת חלק מהחכמים והפילוסופים.
הדעת החמישית (עמדת הרמב״ם עצמו) – השגחה לפי מדרגת האדם.
- ככל שהאדם מתעלה בדעתו ובקרבתו לאל, כך ההשגחה עליו גדולה יותר.
- מי שחי בחוסר דעת ובחוסר מוסר – נמסר יותר למקרה.
- ההשגחה היא יחסית, לא שווה לכל.

באופן אישי אני חושבת שהדיעה הרביעית היא הקרובה ביותר כנלמד מפה:

כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין שָׁלוֹם מִן הַצָּר וַאֲשַׁלַּח אֶת כָּל הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ: זכריה.

וגם ככתוב בתורתינו שגם הצירעה היתה כלי חיל לגרש את אוייבנו, כמפנה לנו דרך:

אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף: וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ: שמות.

וְגַם אֶת הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּם עַד אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶֽיךָ: דברים.

וגם מגפה כנלמד מתורתינו הייתה כלי ענישה, מגפה נובעת מחיידקים קטנים קטנים.

דיבר ויסוצקי על הסללה על עת שהמדינה קבעה את גורל האדם עם אמצעי שליטה כמו מה ילמד ומה יהיה שיגדל.

היה גם את הק.ג.ב שאם אדם סוטה מהדרך שקבעה לו המדינה אז כמו בצאן הם שולחים את – הכלבים להחזיר את האדם למסלולו.

אדם כזה הוא אסיר.

הוא שבוי בתכתיב גורל שקבע לו אדם מושל שכך השתמש בכח שלו.

או קבוצת כח בני אדם כבבל שעושה כזאת:

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: וַיֵּרֶד יְהֹוָה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: בראשית.

קבוצה שמבקשת לעצמה כזאת:

וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם:

כשהיא עושה כזאת למי שאינו בחבירה שלהם:

הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:

גם על זאת כתוב בתהלים:

יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל: וְאַתָּה יְהוָה אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה: תהלים.

זה כמו שפושע לוקח את בגדיך ומלביש אותך במלבושיו, בבושתו על חיטאו ומחיל עליך את גורלו שלו, את הדין שלו וזאת אסירות כזאת שפרי מעלליך, צדקתך להם. ופרי מעלליהם רשעותם לך. וגם החברה מתייחסת אליך ככזה ואתה במקום הזה:

שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה כְּ֝צִפּ֗וֹר בּוֹדֵ֥ד עַל-גָּֽג: תהלים מאה ושנים.

יען כי.

כָּל-הַ֭יּוֹם חֵרְפ֣וּנִי אוֹיְבָ֑י מְ֝הוֹלָלַ֗י בִּ֣י נִשְׁבָּֽעוּ: תהלים מאה ושנים.

ומחילים על אדם גורל כזה זה סוג של שבי, של אסירות שקשה מאוד להשתחרר ממנה ובחזרה לתחילת דבר זה:

כִּֽי-הִ֭שְׁקִיף מִמְּר֣וֹם קָדְשׁ֑וֹ יְ֝הוָ֗ה מִשָּׁמַ֤יִם | אֶל-אֶ֬רֶץ הִבִּֽיט: תהלים מאה ושנים.

לשמוע את זה:

לִ֭שְׁמֹעַ אֶנְקַ֣ת אָסִ֑יר לְ֝פַתֵּ֗חַ בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה: תהלים מאה ושנים.

כמבואר פה:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר:

אֹמַ֗ר אֵלִ֗י אַֽל-תַּ֭עֲלֵנִי בַּחֲצִ֣י יָמָ֑י בְּד֖וֹר דּוֹרִ֣ים שְׁנוֹתֶֽיךָ: מזמור שנים ומאה.

אַֽל-תַּ֭עֲלֵנִי בַּחֲצִ֣י יָמָ֑י: