ערוני.

כשאתה מתיר לאדם לשאת נשק אישי, אתה מטפל ב- SIMPTOM ולא ב- CAUSE.

גם בדבר הזה לא עשו דבר עוד:

(צולם לפני ששמו מצלמה.. חלה ריגרסיא...).

יש לעתים עין צופה בנו שהיא עין מקפידה עלינו, עין שונאת לנו ומשכך רואותיה רעות לנו.

על משל השטן שהסית את דוד לתת לו את ספורות העם,

וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל יוֹאָב וְאֶל שָׂרֵי הָעָם לְכוּ סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן וְהָבִיאוּ אֵלַי וְאֵדְעָה אֶת מִסְפָּרָם: דברי הימים.

יואב שנתבקש לעשות זאת על פי דוד, קבל על פקודה זאת באומרו למלך שציווה אותו לעשות זאת-  למה תבקש זאת, הרי כל העם עבדים לך ולמה תבקש להפיל אשמה על ישראל.

וַיֹּאמֶר יוֹאָב יוֹסֵף יְהוָה עַל עַמּוֹ כָּהֵם מֵאָה פְעָמִים הֲלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֻּלָּם לַאדֹנִי לַעֲבָדִים לָמָּה יְבַקֵּשׁ זֹאת אֲדֹנִי לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל: דברי הימים.

מדבריו של יואב אנו למדים שידיעת השטן את ספורות ישראל היתה להאשמת ישראל, על משמעות ידיעה שהיא כעין רעה לישראל, עין מרשיעה. שמבקשת להקים אשמה על ישראל.

יואב מילא חלקית פקודתו של דוד הוא לא ספר את שבט הלוי ואת שבט בנימין.

וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל דָּוִיד וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב: וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב: דברי הימים.

בעת הזאת המשטרה מציבה מצלמות בערים כדי למנוע פשע, ברור שהגנב יראה את עין המשטרה כעין רעה לו, ברור שהאדם שהמשטרה מנעה מההגנב לעשוק אותו רואה את העין הזאת כעין טובה לו.

ומשכך האם נכון לו לגנב ליחס לעין זאת עין רוע רק משום שהיא רעה לו.

גם החמאס רואה את המצלמות על הגדר כעין רעה לו.

הגנב לא יכול להאשים כל עין שצופה בו כעין רעה.

ברור שאם נשווה את עין השוטר לעין רעה על שקמה למנוע מזה לעשות את זה, לא נוכל להאשים את זה שלא קם, וגם לא את זה שלא השכים-

את זה שראה ושלא קם ואת זה שהיה צריך לראות ולא ראה ומשכך מי שהיה צריך לקום, לא קם.

וכל זאת בהסתייגות,

היום ידוע לנו שניתן לעוות את מראה העין, ילדים לקחו מראה עין  ושתלו פרצוף אחר על מראה העין הזה. לעתים גם לקחו מראה עין ושתלו בו פסקול מדובב.

יכול להיות שמישהו השתלט על עין התצפיתנים ושידר להם למחשב את יום האתמול. וזה מה שראו התצפיתניות על המסך בו הן צופות מעין ה- CAMERA.

יוחזר שוטר המקוף- יש הבדל בין שוטר מקוף לבין יחידת סיור- תוכנית שיקום לעיר הפשע- חולון.

חודש שלישי- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות- מעודכן שבעים ושש.

לרוב השוטרים הם יותר פאסיבים מאקטיבים. הם נענים לקריאה ואז באים למקום, לעתים הם מגיעים לזירה כשהגנב כבר סיים עבודתו וישן שנת לא ישרים במיטה של אישתו.

אני אומרת צריך לפעול על מנע. אני טוענת ששוטרי מקוף בכל שכונה בעיר שנוכחים ברחוב מצאת שלושה כוכבים ועד עלות השחר ויפגינו נוכחות, ימנעו פשע ברחובות, ברור שנוכחות כזאת תרתיע שיכורים אלימים, גנבים ואנסים וסוטים ועוד מרעין ובישין.

שיעשו בודקה של שומר בכל שכונה, שנים שלושה שוטרים בכל משרת שבכל רגע נתון יש שוטר בבודקה שצופה ב- CAMERA הפזורות בשכונה ושני שוטרים מפטרלים עם מכוניות חשמליות או כמו האופנוע עם שלושת הגלגלים שנוסעים עליו בעמידה וככה כל הזמן הם מפטרלים בשכונה עם סירנה עם קול חלש שלא נשמע בבתים..  השוטרים בכל מקרה בחוץ שהם נענים לקריאה כזאת או אחרת.. אפשר לכוון שהנוכחות תהיה יותר למנע מלתגובה.

אפשר גם לגייס את הדוסים למשימה זאת , לאבטח את השכונות.

הדבר נותן הרבה ערכים מוספים מבחינת הבטחון האישי שנפגע כל כך, לא רק לילדים גם למבוגרים.

יכול ראש העיר ליזום מהלך שכזה תוך משכנע מקבלי החלטות להחשיב לדוסים את הדבר כשירות צבאי בעיר חולון. ירצו עוד ערים להצטרף למיזם , למה לא.

עשיתי סקר, ויש הסכמה ששירות כזה יחשב לדוסים כשרות צבאי.

בסקר השתתף השכן ממול, בחור צעיר שמשרת בצבא במלחמה זאת.

שכונות העיר חולון:

מחשבות על הדרך..

אם בני האדם יאספו את צואת כלביהם מהמדרכה ואם בני האדם יקפידו לזרוק אשפה בפחי האשמה ולא על המדרכה לא נצטרך את מטאטא הרחובות, למטאטא הרחובות לא תהיה עבודה באם בני האדם לא ילכלכו את המדרכות, וככה מפני אשפה בלבד יבואו על הדרך לאסוף את האשפה .. זה יחסוך הרבה מאוד כסף אם בני האדם היו זורקים את אשפתם ואשפת כלביהם בפחי האשפה הפזורים בעיר. הדבר יחסוך את שכר מטאטאי הרחובות.. יש הרבה מטאטאי רחובות.

מדובר באלפים של שכר מינימום ושכר קבלן כח האדם בעבורם שיחסכו למצוות ומעשים טובים ... עד אז, מטאטא הרחובות וקבלנו צריכים לברך שאנשים מלכלכים את המדרכות, אם לא ילכלכו לא תהיה להם פרנסה.. הרי לא **נעסיק אותם "על הפאדי" כמו שאומרים..

**אנחנו משלמי הארנונה משלמים את שכרם.

יש שמיחסים את התפוח לפרי עץ הדעת.

לא כתוב בתורה שהפרי של עץ הדעת הוא תפוח.

ברור שפרי עץ הדעת הוא דעת.

זה בדיוק כמו שפרי עץ החיים הוא חיים.

בפתיחת המלחמה הכריז הרצי בשפת תורה, שפת קהלת- עת מלחמה.

הדבר הרעיד אותי. הבחירה במילים האלה כמו שיתקה אותי.

למעלה מחודש לא כתבתי. ומאז אני מתפללת שחרית בעמידה.

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ: עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת: עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:  עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ: עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:  עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם: מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:  רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ: אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף: קהלת.

אביב:

באביב נהינו לעם.

אביב:

עֵת לֶאֱהֹב

קיץ:

וְעֵת לִשְׂנֹא

סתיו:

אנחנו נמצאים פה:

עֵת מִלְחָמָה

"When you knew that it was over You were suddenly aware That the autumn leaves were turning To the color of her hair Like a circle in a spiral Like a wheel within a wheel Never ending or beginning On an ever spinning reel" Alan and Marilyn Bergman.

חורף:

וְעֵת שָׁלוֹם:

(מי יודע, אולי הקייץ יהיה פחות חם השנה.. )

ואז יודעים שבא אביב.

וכן על פי העונתיות הזאת, החוזרת על עצמה, גם הלהקות חוזרות... להקת הנחל ולהקת פיקוד מרכז ועוד...על הבמה בחזרות למסיבת הסיום של השנה בבית ספר כצנלסון, ומלחמה עכשיו וחורף.. וילדי ישראל יוצאים לנופש בחורף... אני מחכה שישירו של חיל הים.. שוטי שוטי ספינתי.. הים כל כך גדול... כי העולם גדול גדול, אפשר לראות בו את הכל.. ושוטי שוטי אוניה...

חורף..

ואחר כך אביב.

הצעה למפגינים למען שחרור השבויים.

עשו זאת בבוקר בערך בשעה 4.30-5.00 ברחובות הערים. זה לא יפריע לתנועה וישמע חזק חזק כשעון מעורר, כקריאת השקמה..

חלקו את כל המפגין לקבוצות של עשרים איש, לא יותר, קולם בבוקר ברחובות הערים  ישמע כקול אלף בערב.

ואת הקבוצות הפיצו בכל הערים, זאת תהיה קריאת המואזין של ישראל.

ברור שהנוסעים בערב הביתה, אלה שנתקעים בפקקים ללא קשר למפגינים, יסעו בשקט כשקולות ההפגנה מהבוקר הזה מהדהדים בראשם, קול המחשבה הזאת בערב שאחרי הבוקר הזה, תהיה כקול של עשרת אלפים מפגינים בראש של הנוסע או הנוסעת הביתה אחרי יום של עבודה  ושהפקקים שחזרו להיות כתמול שלשום.. והעדרותם של החוסמים את הכבישים תהיה כריק כחלל.. אחרי הבוקר הזה.

שנה זאת היא שנה שביעית. אני בשנת שבתון מעריכת תוכניות רדיו. בשנה זאת אערוך נגנים- פלייליסטים.

הנגנים יהיו מסודרים מבחינת התאמת השירים.

בשנה זאת בעמוד המבוא יהיו שלושה נגנים:

נגן שירי השבוע, נגן בעריכה כמו זה, כל פעם בנושא אחר. ונגן תוכניות נבחרות של רדיו זמן השלום. אולי פעם בחודש אערוך תוכנית אחת בשנה זאת.

אני מודדת שנה מחודש האביב עד חודש האביב ולא מתשרי עד תשרי.

אני טוענת ששנת שמיטה (שבתון לאדמה- השמיטה היא מפרי האדמה) ושנת שבתון (שבתון לאדם) צריכה להמדד על פי חודש האביב, הוא החודש הראשון וראש לחודשים על פי דבר תורה.

וכן על פי העונתיות הזאת, החוזרת על עצמה, גם הלהקות חוזרות... להקת הנחל ולהקת פיקוד מרכז ועוד...על הבמה בחזרות למסיבת הסיום של השנה בבית ספר כצנלסון, ומלחמה עכשיו וחורף.. וילדי ישראל יוצאים לנופש בחורף... אני מחכה שישירו של חיל הים.. שוטי שוטי ספינתי.. הים כל כך גדול... כי העולם גדול גדול, אפשר לראות בו את הכל.. ושוטי שוטי אוניה...

חורף..

ואחר כך אביב.

ובחודש האביב יצאנו מעבדות.

חודש ראשון.

ארועי חודש ראשון- חודש האביב.

אם אמות תדעו שלא התאבדתי.

וַיֵּצֵ֞א הַגּוֹרָ֤ל הַשֵּׁנִי֙ לְשִׁמְע֔וֹן לְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי–שִׁמְע֖וֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָ֑ם וַֽיְהִי֙ נַֽחֲלָתָ֔ם בְּת֖וֹךְ נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽי–יְהוּדָֽה: וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם בְּנַֽחֲלָתָ֑ם בְּאֵֽר–שֶׁ֥בַע וְשֶׁ֖בַע וּמוֹלָדָֽה: פרשת הארץ הנשארת.

בְּאֵֽר–שֶׁ֥בַע

וְשֶׁ֖בַע

וּמוֹלָדָֽה:

להלן כמה מהאיזכורים של באר שבע לפי סדר הופעתם בתורה:

בימי אברהם:

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:  וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ:  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע: וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:  וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע: וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם: וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ:  וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם:  קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ:  וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר: וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת: וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ:  וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ:  וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ: וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם:  וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית: וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן: וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה: וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת: {לא} עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם: בראשית.

בימי יצחק:

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם: וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְהֹוָה עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ: אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְהֹוָה: חמישי וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם:  וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם: וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה: בראשית.

בְּאֵֽר–שֶׁ֥בַע

וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן: וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה: וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת: עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם:

קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא

וְשֶׁ֖בַע

וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם:  וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם:  וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע

וּמוֹלָדָֽה:

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע:  וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם: וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם: קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ:

וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע: 

זכור לחלק מכם שהארנונות ממפעלי ים המלח והמפעלים בנגב הדרומי תועלו למועצה אזורית תמר בראשות ליטבינוף.

וזאת למרות שהעובדים היו רובם משדרות, נתיבות, ערד, ירוחם, מצפה רמון וישובים ערבים בדואים.

ישובים אלה עשקו את הכספים האלה מיהודים וערבים. בדיוק כמו שנראה כבר לעין שחולדאי משקיע יותר ברוטשילד ופחות ברחוב יפת, יפו ג' יפו ד' ושכונת התקווה.