משלי- תשע- יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ:  אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ:  תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח– מדובר פה על ארבעה בנים: החכם, הלץ, והצדיק והרשע.

יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ:

יֹסֵר לֵץ- לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן

וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע- מוּמוֹ:

אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ:

אַל תּוֹכַח לֵץ- פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ:

הדבר אינו משוואה שיש לה משוואה הפוכה.

לא כל השונא אותך הוא לץ.

למשל, אתה שונא את סינאוואר או את היטלר, האם בשונאך את זה אתה לץ.

ומשכך, לא כל שונא, הוא לץ והדבר לא סותר את העובדה שאתה מוכיח אדם לץ ולא חכם, הוא ישנא אותך על תוכחה זאת.

הוֹכַח לְחָכָם- וְיֶאֱהָבֶךָּ:

להבדיל מהלץ האדם החכם יודה לך על שהוכחת אותו על טעותו.

על משל חושך שבטו שונא בנו.

החכם אוהב את שאינו חושך שבטו ממנו.

תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח:

תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח:

תֵּן לְחָכָם- וְיֶחְכַּם עוֹד:

החכם שיתנו לו חכמה יחכים עוד. יהיה יותר חכם.

הוֹדַע לְצַדִּיק- וְיוֹסֶף לֶקַח:

הצדיק יוסיף לקח , לקח זאת לא חכמה, לקח היא הנלמד מהחכמה. ומשכך יוסיף לעצמו לקח במשמעות מה לא לעשות או מה לעשות במשל נעשה ונשמע. כדי לא לחטוא.