משלי- עשרים ואחד- כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים–  (אתה לא יכול לאמר לאדם שגזלת ממנו שהקרבת שה ולכן אתה לא מחזיר לו את הגזל, הקרבה שלעצמה לא מכשירה את הגזל, את הגזל יש להשיב ואחר כך להקריב שה או פר כדי לכפר על הנפש החוטאת).

כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי: איוב.

אִם אָמְרִי אֶשְׁכְּחָה שִׂיחִי אֶעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִיגָה: יָגֹרְתִּי כָל עַצְּבֹתָי יָדַעְתִּי כִּי לֹא תְנַקֵּנִי: אָנֹכִי אֶרְשָׁע לָמָּה זֶּה הֶבֶל אִיגָע: איוב.

מפה אפשר להבין שהמילה יגורם משמעות – יפחידם וכו' על המשמעות הזאת.

ומשכך מבנה המשפט:

שֹׁד רְשָׁעִים יְגוֹרֵם:

יען:

כִּי מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט:

הכוונה מיאנו לעשות צדק. מיאנו להשיב את הגזל, את השוד.

(אתה לא יכול לאמר לאדם שגזלת ממנו שהקרבת שה ולכן אתה לא מחזיר לו את הגזל, הקרבה שלעצמה לא מכשירה את הגזל, את הגזל יש להשיב ואחר כך להקריב שה או פר כדי לכפר על הנפש החוטאת).

(ולא לשכח יש גם קנס, קנס החמישית).

הפחד הוא מבורא עולם אם אתה אדם מאמין.

הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים: הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי: תהלים.

כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים: 

כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהוָה: משלי עשרים ואחת.

פרשת ברכה וקללה- איש הישר בעיניו יעשה.

כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו;

וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהוָה:

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:  לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:  כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ: דברים.

הדבר הזה נאמר לכל ישראל לא רק לתלמידי ישיבות:

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:

בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵֽרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶֽם: הַקְהֵל אֶת הָעָם הָֽאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵֽרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָֽרְאוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹֽהֵיכֶם וְשָֽׁמְרוּ לַֽעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּֽאת: דברים.

תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל:

הָֽאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵֽרְךָ:

לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ:

וְשָֽׁמְרוּ לַֽעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּֽאת:

ברור שיש הבדל בין הלוי לומד התורה לבין כלל ישראל לומד התורה, בעת הזאת כשאין אהל מועד והישיבות אינם מאופיינות לויאים וכהני לוי נכון לפתוח את לימודי התורה כאומנות לכולם גם הנשים וגם האנשים (ברור שהילדים עדיין לא נכונים לעבוד את העבודה הזאת) וגם הגר יכול לגשת למבחן קבלה ללימודים אלה שעם ישראל משלם בעבורם:

הָֽאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְגֵֽרְךָ:

אם יהיה מישהו שיקטרג על פתיחת השערים האלה, אז זה  למחשבה:

אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהוָה: משלי עשרים ואחד.