מבוא:
הפרק השני של כסף משלהן ממשיך לחשוף את מה שנמצא מתחת לפני השטח של עולם העסקים הישראלי — במיוחד כשמדובר בנשים. הפעם דיברה נוי הדס, אישה שהקימה רשת קמעונאית מצליחה בתחום הפירות והירקות, אך תחילת דרכה הייתה רחוקה מלהיות זוהרת. היא סיפרה איך בתחילת הדרך לא רצו למכור לה סחורה רק מפני שהיא אישה, איך זלזלו בה בגלל שהיא בלונדינית, ואיך במקום להתייחס אליה כיזמת רצינית — “התחילו איתה”.
הסיפור של נוי הדס הוא לא רק אישי; הוא מראה עד כמה נשים עדיין נאלצות להוכיח את עצמן פי כמה כדי לקבל יחס בסיסי של מקצועיות. והדבר הזה הזכיר לי אישה מוכרת הרבה יותר — פנינה רוזנבלום. גם היא בלונדינית, גם היא נראתה “לא מתאימה” לעולם העסקים, וגם היא נאלצה לשלם מחיר על כך שהעזה להצליח.
וזה בדיוק הנושא של היומן הזה.
פנינה רוזנבלום: איך בלונדינית אחת הקימה עסק מצליח — למרות ולא בזכות הסטיגמות
פנינה רוזנבלום היא אחת הדוגמאות המובהקות בישראל לאישה שהצליחה למרות שהחברה ניסתה לקטלג אותה מראש. היא החלה כדוגמנית שנחשבה לפרובוקטיבית, צבעונית, תקשורתית — ובדיוק בגלל זה רבים לא האמינו שהיא מסוגלת להקים עסק אמיתי. אבל היא עשתה את זה, ובגדול.
הסטיגמה: כשהמראה הופך לכתב אישום
כמו נוי הדס, גם פנינה נתקלה ביחס סקסיסטי. במקום לראות בה יזמת, ראו בה “בלונדינית”. במקום להכיר בעבודה הקשה, בחרו חלק מהמבקרים לטעון שהיא הצליחה בזכות מיניות — טענה פוגענית, מופרכת, ובעיקר לא הגיונית.
הביטוי המכוער “פתחה רגליים” הוא דוגמה לאופן שבו החברה מענישה נשים על עצם היותן נשים. זו טענה שמוחקת הישגים, מוחקת מקצועיות, ומוחקת שנים של עבודה קשה.
העבודה הקשה: לא משרד מפואר — קניונים, עמידה, איפור, טיפולים
מי שזוכר את תחילת דרכה העסקית של פנינה יודע היטב: היא עבדה קשה. לא מאחורי שולחן מנהלים, אלא בשטח. היא הייתה מגיעה לקניונים, מאפרת נשים בעצמה, מבצעת טיפולי פנים, מסבירה על מוצרים, משווקת, מוכרת, בונה אמון.
זו לא עבודה של מי שמחפשת קיצורי דרך. זו עבודה של יזמת אמיתית.
העסק שלה נבנה על איכות מוצרים, על מחירים נגישים, על אריזות מקצועיות, על שיווק מדויק — ובעיקר על מפגש ישיר עם נשים. נשים קנו ממנה כי המוצרים היו טובים, לא בגלל מראה ולא בגלל פרובוקציה.
הפמיניזם והפער: למה לא פירגנו לה?
מעניין לראות שחלק מהפמיניסטיות בישראל התקשו לפרגן לה. אולי בגלל הדימוי הפרובוקטיבי, אולי בגלל שהגיעה מעולם הדוגמנות, אולי בגלל שהצלחתה לא התאימה לתבנית “הנכונה” של אישה מצליחה.
אבל זו בדיוק הנקודה: פנינה רוזנבלום שברה את התבנית.
היא הוכיחה שהנראות לא מבטלת את היכולת. היא הוכיחה שהבלונד לא מונע אינטליגנציא. ובעיקר — היא הוכיחה שהצלחה נשית יכולה להגיע מכל מסלול.
נשים לא קונות בגלל “פתיחת רגליים”
העובדה הפשוטה היא זו: רוב לקוחותיה של פנינה היו נשים. נשים לא קונות מוצרי קוסמטיקה בגלל מיניות של המוכרת. הן קונות כי המוצר טוב, כי השירות טוב, כי המחיר הוגן, כי הן סומכות על המותג.
הטענה שהיא הצליחה בזכות מיניות היא לא רק פוגענית — היא גם לא הגיונית מבחינה עסקית.
כוח נשי
פנינה רוזנבלום היא דוגמה לאישה שלא נתנה ליחס סקסיסטי לעצור אותה. היא בנתה חברה ישראלית שמוכרת מוצרים איכותיים, נגישים ומקצועיים. היא עבדה קשה, יום אחרי יום, עד שהפכה לשם מוכר בכל בית.
היא לא ביקשה רשות מאף אחד. היא לא חיכתה שיפרגנו לה. היא פשוט עשתה.
סיכום: נוי הדס, פנינה רוזנבלום — שתי נשים, אותו מאבק
שתי נשים שונות לחלוטין — אחת מתחום הפירות והירקות מבית חקלאים, אחת מתחום הקוסמטיקה שבאה מתחום הדוגמנות — שהדבר היחיד המשותף להן היה שהן בלונדיניות, אבל הסיפור דומה: שתיהן נאלצו להוכיח את עצמן פי כמה רק בגלל שהן נשים. שתיהן נתקלו בזלזול, בסטיגמות, בסקסיזם. ושתיהן הצליחו למרות הכול.
הפרק השני של כסף משלהן מזכיר לנו שהמאבק של נשים בעולם העסקים עדיין לא נגמר. אבל הוא גם מזכיר לנו דבר חשוב לא פחות: נשים מצליחות לא בזכות מראה, אלא בזכות עבודה קשה, התמדה, ואומץ.
|
