אמא שלי לא עשתה לי טיול שורשים במצרים. היא לא הציעה ואני לא בקשתי. האפשרות לא עלתה על השולחן. לא הייתי במצרים.

ראיתי בתוכנית של רועי קייס ראיון עם אישה יוצאת מצרים (העדה המצרית היא העדה היחידה שיצאה ממצרים בעת הזאת) שאמא שלה נודעה מאוד במצרים ורועי שאל אותה האם היא הייתה רוצה לחזור לימים ההם הגדולים של אמא שלה, היא אמרה שהיא הייתה מוכנה לחזור לשם גם כזבוב על הקיר..

אני יכולה להבין את הכמיהה הזאת שלה לראות את אמה בימים שהייתה אישה מצליחה מאוד ולא משנה איפה.

ברור שאם אמא שלה הייתה מצליחה בצורפת אז היא הייתה רוצה להיות זבוב על הקיר בצורפת..

הגעגוע למצרים זה לא הסרט..

וזה הביא אותי לחשוב על אמא שלי.. גם לאמא שלי היו זכרונות יפים ממצרים.

זכרונות מהסוג של שכנות טובה עם שכנים מצרים ועד זיכרון של מורה אהובה.

אמא שלי עלתה לארץ בגיל 14. התחתנה בגיל 18.

אמא שלי לא דיברה איתי ערבית וגם לא צרפתית.

אמא שלי דברה איתי עברית.

אני מכירה את התרבות המצרית, מאכלים ומוסיקה. יותר דרך הסרטים בערבית שנהגנו לראות בכיף בערוץ 1 בסבנטיז וקצת באייטיז.

תעיר אותי בלילה ותאמר לי, תשירי סוואח- אני שרה. תגיד לי תשירי אנתא עומרי- אני שרה. גם אלף ליילה וליילה אם תבקש.. (כל זה בגלל שיש לי את הדיסקים, לא קשור לאמא שלי).

אכלתי בבית פול ולא מסבחה… מביני עניין יודעים שאני מבינת עניין.

אממא כמו שאומרים.

אמא שלי לא עשתה לי טיול שורשים במצרים.

היא לא הציעה ואני לא בקשתי.

האפשרות לא עלתה על השולחן.

לא הייתי במצרים.

בסיני הייתי, זה לא מצרים שאנו מדברים עליה.