לאחר דבר יהונתן לדוד, דוד בורח משאול, תחנה ראשונה שלו הייתה אצל אחימלך הכהן:

וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן וַיֶּחֱרַד אֲחִימֶלֶךְ לִקְרַאת דָּוִד וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ: וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן הַמֶּלֶךְ צִוַּנִי דָבָר וַיֹּאמֶר אֵלַי אִישׁ אַל יֵדַע מְאוּמָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחֲךָ וַאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי: פרשת סלע המחלוקת.

דוד מגיע לבדו לאחימלך:

וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן וַיֶּחֱרַד אֲחִימֶלֶךְ לִקְרַאת דָּוִד וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ:

מדבר דוד לאחימלך הוא אומר שהו ברח לבד ואת נעריו הסתיר מפני המלך אל מקום שדוד קורא לו פלוני אלמוני:

וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי:

התחנה הראשונה של דוד בברחו מפני שאול כאמור הייתה אצל אחימלך, דוד מבקש מהכהן לחם:

וְעַתָּה מַה יֵּשׁ תַּחַת יָדְךָ חֲמִשָּׁה לֶחֶם תְּנָה בְיָדִי אוֹ הַנִּמְצָא: וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה: וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ כִּי אִם אִשָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם בְּצֵאתִי וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי: וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי יְהוָה לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ:  פרשת סלע המחלוקת.

הכהן מסביר לדוד שאין לו לחם חול יש לו רק לחם קודש, ולחם קודש לא יכול לאכול כל אדם:

וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה:

אחימלך הסביר שהוא יוכל לתת להם לחם קודש רק אם הוא ונעריו יהיו נכונים לזאת, יהיו טהורים במשמעות שלא באו אל אישה.

משכב עם אישה כפי שנלמד בהר סיני מטמא את האיש והאישה:

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֮ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּֽעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַֽאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֽה׃ 

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃ וְהָי֥וּ נְכֹנִ֖ים לַיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִשִׁ֗י יֵרֵ֧ד יְהוָ֛ה לְעֵינֵ֥י כָל־הָעָ֖ם עַל־הַ֥ר סִינָֽי׃ וְהִגְבַּלְתָּ֤ אֶת־הָעָם֙ סָבִ֣יב לֵאמֹ֔ר הִשָּֽׁמְר֥וּ לָכֶ֛ם עֲל֥וֹת בָּהָ֖ר וּנְגֹ֣עַ בְּקָצֵ֑הוּ כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהָ֖ר מ֥וֹת יוּמָֽת׃ 

לֹֽא־תִגַּ֨ע בּ֜וֹ יָ֗ד כִּֽי־סָק֤וֹל יִסָּקֵל֙ אֽוֹ־יָרֹ֣ה יִיָּרֶ֔ה אִם־בְּהֵמָ֥ה אִם־אִ֖ישׁ לֹ֣א יִֽחְיֶ֑ה בִּמְשֹׁךְ֙ הַיֹּבֵ֔ל הֵ֖מָּה יַֽעֲל֥וּ בָהָֽר׃ 

וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה מִן־הָהָ֖ר אֶל־הָעָ֑ם וַיְקַדֵּשׁ֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְכַבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃ וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה׃ 

וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּֽחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃  פרשת כל הדברים האלה.

שמעתי אישה שהתלוננה על זאת:

וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה׃ 

שהיא חשבה שיש פחיתות כבוד לאשה על שהיא מטמאת את בעלה.

קודם כל שיהיה ברור,

היה תהליך של הטהרות העם להיות נכון לדבר הזה:

הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֮ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּֽעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַֽאֲמִ֣ינוּ

וזאת גם כדי שיהיו נכונים מבחינת היכולת שלהם לקרבה הזאת לבורא עולם.

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה רֵ֖ד הָעֵ֣ד בָּעָ֑ם פֶּן־יֶֽהֶרְס֤וּ אֶל־יְהוָה֙ לִרְא֔וֹת וְנָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ רָֽב׃ וְגַ֧ם הַכֹּֽהֲנִ֛ים הַנִּגָּשִׁ֥ים אֶל־יְהוָ֖ה יִתְקַדָּ֑שׁוּ פֶּן־יִפְרֹ֥ץ בָּהֶ֖ם יְהוָֽה׃

במשכב בין בעל לאשתו שלא בנידתה יש טומאה,  טומאה שיש לה תהליך טהרה מבוקר עד ערב גם לאיש גם לאישה:

וְאִישׁ כִּֽי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָֽרֶב: וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִֽהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָֽרֶב: וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָֽחֲצוּ בַמַּיִם וְטָֽמְאוּ עַד הָעָֽרֶב: {ויקרא.

**מפה ניתן ללמוד שגם ללא משכב, אדם שיש לו קרי לילה נטמא מזרעו שלו עצמו וגם הבגד שלו טמא.

ובהמשך לפרשת סלע המחלוקת, דוד מרגיע את הכהן ואומר לו:

וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ כִּי אִם אִשָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם בְּצֵאתִי וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי:

ומשכך:

וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי יְהוָה לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ:

וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ וְאִין יֶשׁ פֹּה תַחַת יָדְךָ חֲנִית אוֹ חָרֶב כִּי גַם חַרְבִּי וְגַם כֵּלַי לֹא לָקַחְתִּי בְיָדִי כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ: וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ קָח כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֵין כָּמוֹהָ תְּנֶנָּה לִּי: פרשת סלע המחלוקת.

דוד מתעניין עם אחימלך הכהן עם יש לו כלי מלחמה, לדוד לא היה כלי מלחמה בברחו משאול:

וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ וְאִין יֶשׁ פֹּה תַחַת יָדְךָ חֲנִית אוֹ חָרֶב כִּי גַם חַרְבִּי וְגַם כֵּלַי לֹא לָקַחְתִּי בְיָדִי כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ:

אחימלך מציע לו את חרב גוליאת שהופקדה אצלו לאחר שדוד הרג את גוליאת וגם כי זה מה יש לו:

וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ קָח כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֵין כָּמוֹהָ תְּנֶנָּה לִּי:

ועם מעט לחם וחרב גוליאת דוד ממשיך הלאה:

וַיָּקָם דָּוִד וַיִּבְרַח בַּיּוֹם הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת: וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ אֵלָיו הֲלוֹא זֶה דָוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל (באלפו) בַּאֲלָפָיו וְדָוִד (ברבבתו) בְּרִבְבֹתָיו: וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְבָבוֹ וַיִּרָא מְאֹד מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת: וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם (ויתו) וַיְתָיו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ: וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל עֲבָדָיו הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי: חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי כִּי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי הֲזֶה יָבוֹא אֶל בֵּיתִי: פרשת סלע המחלוקת.

דוד בא לגת למלך אכיש.. כנראה שדוד לא נראה טוב, לא נראה כבימיו הזוהרים ואנשי גת לועגים לו:

וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ אֵלָיו הֲלוֹא זֶה דָוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל (באלפו) בַּאֲלָפָיו וְדָוִד (ברבבתו) בְּרִבְבֹתָיו:

ומלך גת גם הוא עימם:

וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל עֲבָדָיו הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי: חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי כִּי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי הֲזֶה יָבוֹא אֶל בֵּיתִי:

על דוד נאמר:

וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְבָבוֹ וַיִּרָא מְאֹד מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת:

ומשכך הלאה:

וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה:  וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ: וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם מִצְפֵּה מוֹאָב וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב יֵצֵא נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם עַד אֲשֶׁר אֵדַע מַה יַּעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים: וַיַּנְחֵם אֶת פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ כָּל יְמֵי הֱיוֹת דָּוִד בַּמְּצוּדָה: וַיֹּאמֶר גָּד הַנָּבִיא אֶל דָּוִד לֹא תֵשֵׁב בַּמְּצוּדָה לֵךְ וּבָאתָ לְּךָ אֶרֶץ יְהוּדָה וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת: פרשת סלע המחלוקת.

במקום הזה הוא מתקבצים אליו אחיו, כארבע מאות איש מבני משפחתו:

וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה:  וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ:

בהמשך הוא חונה מעט זמן במואב ומשם בעצת גד הנביא אל השבט שלו שבט יהודה:

וַיֹּאמֶר גָּד הַנָּבִיא אֶל דָּוִד לֹא תֵשֵׁב בַּמְּצוּדָה לֵךְ וּבָאתָ לְּךָ אֶרֶץ יְהוּדָה וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת:

וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל כִּי נוֹדַע דָּוִד וַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת הָאֶשֶׁל בָּרָמָה וַחֲנִיתוֹ בְיָדוֹ וְכָל עֲבָדָיו נִצָּבִים עָלָיו: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו הַנִּצָּבִים עָלָיו שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי יְמִינִי גַּם לְכֻלְּכֶם יִתֵּן בֶּן יִשַׁי שָׂדוֹת וּכְרָמִים לְכֻלְּכֶם יָשִׂים שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת:  כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי וְאֵין גֹּלֶה אֶת אָזְנִי בִּכְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַׁי וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה אֶת אָזְנִי כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת עַבְדִּי עָלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה: וַיַּעַן דֹּאֵג הָאֲדֹמִי וְהוּא נִצָּב עַל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיֹּאמַר רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַׁי בָּא נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב: וַיִּשְׁאַל לוֹ בַּיהוָה וְצֵידָה נָתַן לוֹ וְאֵת חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי נָתַן לוֹ: וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא אֶת אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב הַכֹּהֵן וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בְּנֹב וַיָּבֹאוּ כֻלָּם אֶל הַמֶּלֶךְ: פרשת סלע המחלוקת.

זאת שיחה שבה דורש שאול נאמנות מאנשיו שבתחילת דבריו הוא מזכיר את התועלת להם/בני שבט בנימין השבט של שאול, כשהוא העומד בראשם ולא דוד:

לְכֻלְּכֶם יָשִׂים שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת:  כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי:

ומשכך אם אתם רוצים להמשיך להיות יותר קרובים לצלחת אז כדאי להם להיות בצד של שאול:

הוא מבקש מהם מידע , לא להסתיר ממנו מידע אודות דוד באם יש להם שלא כמו בנו יהונתן:

וְאֵין גֹּלֶה אֶת אָזְנִי בִּכְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַׁי:

ובאותה נשימה הוא אומר זאת:

וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה אֶת אָזְנִי

אין חולה עלי כמשל, אדם כזה שמביא נזק למחנה שאול, שהיותו במחנה שאול כאדם שכמו מרגל לא מוסר לו מידע שיעזור לדוד להסתתר מפניו ולדבר הזה הוא שיווה חולי שיביאו עליו:

כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת עַבְדִּי עָלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה:

ברגע הזה קם דואג האדומי שהיה נוכח ועד למפגש של דוד עם אחימלך כפי שהוזכר בתחילת הפרשה:

וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ כִּי אִם אִשָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם בְּצֵאתִי וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי: וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי יְהוָה לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ:  וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָר לִפְנֵי יְהוָה וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל: וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ וְאִין יֶשׁ פֹּה תַחַת יָדְךָ חֲנִית אוֹ חָרֶב כִּי גַם חַרְבִּי וְגַם כֵּלַי לֹא לָקַחְתִּי בְיָדִי כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ: וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ קָח כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֵין כָּמוֹהָ תְּנֶנָּה לִּי:

דואג האדומי היה עד לשיחה הזאת שם.

אפשר להמשיל את דואג האדומי שהיה מאנשי המלך שאול כחולה על אחימלך הכהן כשהיה במקומותיו של אחימלך הכהן ודואג האדומי מידע את שאול על הפגישה הזאת:

וַיַּעַן דֹּאֵג הָאֲדֹמִי וְהוּא נִצָּב עַל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיֹּאמַר רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַׁי בָּא נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב: וַיִּשְׁאַל לוֹ בַּיהוָה וְצֵידָה נָתַן לוֹ וְאֵת חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי נָתַן לוֹ:

ושאול קורא לאחימלך הכהן לשיחת תוכחה:

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא אֶת אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב הַכֹּהֵן וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בְּנֹב וַיָּבֹאוּ כֻלָּם אֶל הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שְׁמַע נָא בֶּן אֲחִיטוּב וַיֹּאמֶר הִנְנִי אֲדֹנִי: וַיֹּאמֶר (אלו) אֵלָיו שָׁאוּל לָמָּה קְשַׁרְתֶּם עָלַי אַתָּה וּבֶן יִשָׁי בְּתִתְּךָ לוֹ לֶחֶם וְחֶרֶב וְשָׁאוֹל לוֹ בֵּאלֹהִים לָקוּם אֵלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה: וַיַּעַן אֲחִימֶלֶךְ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר וּמִי בְכָל עֲבָדֶיךָ כְּדָוִד נֶאֱמָן וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ וְסָר אֶל מִשְׁמַעְתֶּךָ וְנִכְבָּד בְּבֵיתֶךָ: הַיּוֹם הַחִלֹּתִי (לשאול) לִשְׁאָל לוֹ בֵאלֹהִים חָלִילָה לִּי אַל יָשֵׂם הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ דָבָר בְּכָל בֵּית אָבִי כִּי לֹא יָדַע עַבְדְּךָ בְּכָל זֹאת דָּבָר קָטֹן אוֹ גָדוֹל: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מוֹת תָּמוּת אֲחִימֶלֶךְ אַתָּה וְכָל בֵּית אָבִיךָ:

שאול מאשים את אחימלך בקשירת קשר על שעזר לדוד שנחשב אויב המלך וכשופט הוא גוזר את גזר דין אחימלך הכהן ובית אביו למוות ופוקד על אנשיו להחיל את גזר הדין:

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי יְהוָה כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת (אזנו) אָזְנִי וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי יְהוָה:

עבדי המלך סרבו פקודה.

ומשכך פנה שאול לדואג האדומי שאינו מבני עמינו לעשות זאת:

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ (לדויג) לְדוֹאֵג סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים וַיִּסֹּב (דויג) דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד: וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה לְפִי חָרֶב:

דואג האדומי עשה זאת ולא רק הוא גם הכה את עיר הכהנים.

ואביתר בן אחימלך הכהן הצליח להמלט ונמלט לדוד ומודיע לדוד את שעשה שאול, ודוד מאמץ את הנער:

וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב וּשְׁמוֹ אֶבְיָתָר וַיִּבְרַח אַחֲרֵי דָוִד: וַיַּגֵּד אֶבְיָתָר לְדָוִד כִּי הָרַג שָׁאוּל אֵת כֹּהֲנֵי יְהוָה: וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאֶבְיָתָר יָדַעְתִּי בַּיּוֹם הַהוּא כִּי שָׁם (דויג) דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי כִּי הַגֵּד יַגִּיד לְשָׁאוּל אָנֹכִי סַבֹּתִי בְּכָל נֶפֶשׁ בֵּית אָבִיךָ: שְׁבָה אִתִּי אַל תִּירָא כִּי אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ כִּי מִשְׁמֶרֶת אַתָּה עִמָּדִי:

אחר שאביתר בן אחימלך חבר לדוד דוד שומע שפלישתים צרים על קעילה:

וַיַּגִּ֥דוּ לְדָוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה פְלִשְׁתִּים֙ נִלְחָמִ֣ים בִּקְעִילָ֔ה וְהֵ֖מָּה שֹׁסִ֥ים אֶת–הַגֳּרָנֽוֹת: וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֵלֵ֣ךְ וְהִכֵּ֔יתִי בַּפְּלִשְׁתִּ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל דָּוִ֗ד לֵ֚ךְ וְהִכִּ֣יתָ בַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְהוֹשַׁעְתָּ֖ אֶת קְעִילָֽה: וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י דָוִד֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה אֲנַ֥חְנוּ פֹ֛ה בִּֽיהוּדָ֖ה יְרֵאִ֑ים וְאַף֙ כִּֽי–נֵלֵ֣ךְ קְעִלָ֔ה אֶל–מַֽעַרְכ֖וֹת פְּלִשְׁתִּֽים: וַיּ֨וֹסֶף ע֤וֹד דָּוִד֙ לִשְׁאֹ֣ל בַּֽיהוָ֔ה וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר ק֚וּם רֵ֣ד קְעִילָ֔ה כִּֽי אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶת פְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ: וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִד֩ (ואנשו) וַאֲנָשָׁ֨יו קְעִילָ֜ה וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנְהַג֙ אֶת–מִקְנֵיהֶ֔ם וַיַּ֥ךְ בָּהֶ֖ם מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיֹּ֣שַׁע דָּוִ֔ד אֵ֖ת יֹשְׁבֵ֥י קְעִילָֽה: פרשת סלע המחלוקת.

דוד שואל את בורא עולם בדבר הפלישתים הצרים על קעילה, אם נכון לצאת למלחמה עם הפלישתים:

וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֵלֵ֣ךְ וְהִכֵּ֔יתִי בַּפְּלִשְׁתִּ֖ים הָאֵ֑לֶּה:

בורא עולם מאשר לדוד ללכת להלחם בפלישתים ולהושיע את קעילה:

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל דָּוִ֗ד לֵ֚ךְ וְהִכִּ֣יתָ בַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְהוֹשַׁעְתָּ֖ אֶת קְעִילָֽה: 

לאחר מכן אנשים דוד אומרים לדוד ככה:

וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י דָוִד֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה אֲנַ֥חְנוּ פֹ֛ה בִּֽיהוּדָ֖ה יְרֵאִ֑ים וְאַף֙ כִּֽי–נֵלֵ֣ךְ קְעִלָ֔ה אֶל–מַֽעַרְכ֖וֹת פְּלִשְׁתִּֽים:

אנשי דוד שגם הם נרדפו על ידי שאול נדרשו גם להלחם בפלישתים זאת נערכה כפולה, ודוד מוסיף לשאול את בורא עולם אם לצאת למלחמה עם הפלישתים:

וַיּ֨וֹסֶף ע֤וֹד דָּוִד֙ לִשְׁאֹ֣ל בַּֽיהוָ֔ה

וגם בפעם הזאת בורא עולם משיב לו את אותה תשובה עם הדגשה שלא יראו, בורא עולם הוא הנותן בידיו של דוד את הנצחון על הפלישתים:

וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר ק֚וּם רֵ֣ד קְעִילָ֔ה כִּֽי אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶת פְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ:

וכמובן שלאחר מכן דוד ואנשיו יורדים להלחם עם הפלישתים ומנצחים  ובזאת נושעו אנשי קעילה:

וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִד֩ (ואנשו) וַאֲנָשָׁ֨יו קְעִילָ֜ה וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנְהַג֙ אֶת–מִקְנֵיהֶ֔ם וַיַּ֥ךְ בָּהֶ֖ם מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיֹּ֣שַׁע דָּוִ֔ד אֵ֖ת יֹשְׁבֵ֥י קְעִילָֽה:

וַיֻּגַּ֣ד לְשָׁא֔וּל כִּי–בָ֥א דָוִ֖ד קְעִילָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל נִכַּ֨ר אֹת֤וֹ אֱלֹהִים֙ בְּיָדִ֔י כִּ֚י נִסְגַּ֣ר לָב֔וֹא בְּעִ֖יר דְּלָתַ֥יִם וּבְרִֽיחַ: וַיְשַׁמַּ֥ע שָׁא֛וּל אֶת–כָּל–הָעָ֖ם לַמִּלְחָמָ֑ה לָרֶ֣דֶת קְעִילָ֔ה לָצ֥וּר אֶל–דָּוִ֖ד וְאֶל–אֲנָשָֽׁיו: וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּ֣י עָלָ֔יו שָׁא֖וּל מַחֲרִ֣ישׁ הָרָעָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל–אֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן הַגִּ֖ישָׁה הָאֵפֽוֹד: וַיֹּאמֶר֮ דָּוִד֒ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שָׁמֹ֤עַ שָׁמַע֙ עַבְדְּךָ֔ כִּֽי–מְבַקֵּ֥שׁ שָׁא֖וּל לָב֣וֹא אֶל–קְעִילָ֑ה לְשַׁחֵ֥ת לָעִ֖יר בַּעֲבוּרִֽי: הֲיַסְגִּרֻ֣נִי בַעֲלֵי֩ קְעִילָ֨ה בְיָד֜וֹ הֲיֵרֵ֣ד שָׁא֗וּל כַּֽאֲשֶׁר֙ שָׁמַ֣ע עַבְדֶּ֔ךָ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַגֶּד נָ֖א לְעַבְדֶּ֑ךָ וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה יֵרֵֽד: וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד הֲיַסְגִּ֜רוּ בַּעֲלֵ֧י קְעִילָ֛ה אֹתִ֥י וְאֶת–אֲנָשַׁ֖י בְּיַד–שָׁא֑וּל וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה יַסְגִּֽירוּ: פרשת סלע המחלוקת. 

וַיֹּאמֶר֮ דָּוִד֒ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שָׁמֹ֤עַ שָׁמַע֙ עַבְדְּךָ֔ כִּֽי–מְבַקֵּ֥שׁ שָׁא֖וּל לָב֣וֹא אֶל–קְעִילָ֑ה לְשַׁחֵ֥ת לָעִ֖יר בַּעֲבוּרִֽי: 

ובורא עולם מאשר לו את דבר השמע, שזה מה ששאול מתכוון לעשות:

הֲיֵרֵ֣ד שָׁא֗וּל כַּֽאֲשֶׁר֙ שָׁמַ֣ע עַבְדֶּ֔ךָ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַגֶּד נָ֖א לְעַבְדֶּ֑ךָ וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה יֵרֵֽד: 

צריך לזכור ששאול היה נכון לפגוע בתושבי העיר כדי לתפוש את דוד בדיוק כמו שהוא היה נכון להרוג את אחימלך הכהן ובני משפחתו ובני עירו הכהנים על העזרה שהגיש אחימלך לדוד שנחשבה בעיני שאול לבגידה.

ובהמשך דוד גם מתעניין אם תושבי קעילה יסגירו אותו לידי שאול:

וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד הֲיַסְגִּ֜רוּ בַּעֲלֵ֧י קְעִילָ֛ה אֹתִ֥י וְאֶת–אֲנָשַׁ֖י בְּיַד–שָׁא֑וּל וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה יַסְגִּֽירוּ: סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

ובורא עולם אומר לו שתושבי קעילה יסגירו אותו באם דוד ישאר בעיר וזאת למרות שמעט לפני הציל דוד את תושבי קעילה מהפלישתים שצרו עליהם:

וַיַּגִּ֥דוּ לְדָוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה פְלִשְׁתִּים֙ נִלְחָמִ֣ים בִּקְעִילָ֔ה וְהֵ֖מָּה שֹׁסִ֥ים אֶת–הַגֳּרָנֽוֹת: וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֵלֵ֣ךְ וְהִכֵּ֔יתִי בַּפְּלִשְׁתִּ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל דָּוִ֗ד לֵ֚ךְ וְהִכִּ֣יתָ בַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְהוֹשַׁעְתָּ֖ אֶת קְעִילָֽה: וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י דָוִד֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה אֲנַ֥חְנוּ פֹ֛ה בִּֽיהוּדָ֖ה יְרֵאִ֑ים וְאַף֙ כִּֽי–נֵלֵ֣ךְ קְעִלָ֔ה אֶל–מַֽעַרְכ֖וֹת פְּלִשְׁתִּֽים: וַיּ֨וֹסֶף ע֤וֹד דָּוִד֙ לִשְׁאֹ֣ל בַּֽיהוָ֔ה וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר ק֚וּם רֵ֣ד קְעִילָ֔ה כִּֽי אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶת פְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ: וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִד֩ (ואנשו) וַאֲנָשָׁ֨יו קְעִילָ֜ה וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנְהַג֙ אֶת–מִקְנֵיהֶ֔ם וַיַּ֥ךְ בָּהֶ֖ם מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיֹּ֣שַׁע דָּוִ֔ד אֵ֖ת יֹשְׁבֵ֥י קְעִילָֽה: סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

וַיֹּ֣שַׁע דָּוִ֔ד אֵ֖ת יֹשְׁבֵ֥י קְעִילָֽה:

באין ברירה דוד בורח מקעילה:

וַיָּקָם֩ דָּוִ֨ד וַאֲנָשָׁ֜יו כְּשֵׁשׁ–מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ וַיֵּצְאוּ֙ מִקְּעִלָ֔ה וַיִּֽתְהַלְּכ֖וּ בַּאֲשֶׁ֣ר יִתְהַלָּ֑כוּ וּלְשָׁא֣וּל הֻגַּ֗ד כִּֽי–נִמְלַ֤ט דָּוִד֙ מִקְּעִילָ֔ה וַיֶּחְדַּ֖ל לָצֵֽאת: וַיֵּ֨שֶׁב דָּוִ֤ד בַּמִּדְבָּר֙ בַּמְּצָד֔וֹת וַיֵּ֥שֶׁב בָּהָ֖ר בְּמִדְבַּר–זִ֑יף וַיְבַקְשֵׁ֤הוּ שָׁאוּל֙ כָּל–הַיָּמִ֔ים וְלֹֽא–נְתָנ֥וֹ אֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ: פרשת סלע המחלוקת.

חשוב להדגיש את השיח הזה של דוד עם בורא עולם שנועד להציל את דוד מיד שאול:

וְלֹֽא–נְתָנ֥וֹ אֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ:

ושאול ממשיך לרדוף אחרי דוד לאחר שיצא מקעילה למדבר זיף:

וַיַּ֣רְא דָוִ֔ד כִּֽי–יָצָ֥א שָׁא֖וּל לְבַקֵּ֣שׁ אֶת–נַפְשׁ֑וֹ וְדָוִ֥ד בְּמִדְבַּר–זִ֖יף בַּחֹֽרְשָׁה: 

ובזמן הזה שדוד בחורשה בא יהונתן לחזק את ידי דוד:

וַיָּ֙קָם֙ יְהוֹנָתָ֣ן בֶּן–שָׁא֔וּל וַיֵּ֥לֶךְ אֶל–דָּוִ֖ד חֹ֑רְשָׁה וַיְחַזֵּ֥ק אֶת–יָד֖וֹ בֵּאלֹהִֽים: וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו אַל–תִּירָ֗א כִּ֠י לֹ֤א תִֽמְצָאֲךָ֙ יַ֚ד שָׁא֣וּל אָבִ֔י וְאַתָּה֙ תִּמְלֹ֣ךְ עַל–יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָנֹכִ֖י אֶֽהְיֶה–לְּךָ֣ לְמִשְׁנֶ֑ה וְגַם–שָׁא֥וּל אָבִ֖י יֹדֵ֥עַ כֵּֽן:  וַיִּכְרְת֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם בְּרִ֖ית לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּחֹ֔רְשָׁה וִיהוֹנָתָ֖ן הָלַ֥ךְ לְבֵיתֽוֹ: פרשת סלע המחלוקת.

לחזק את ידי דוד וגם להבטיח את עצמו לימים שדוד ימלוך על ישראל, יהונתן האמין באמונה שלמה שדוד הוא האיש שימלוך אחרי אביו והוא רצה להיות בצד של דוד ולא של אביו, צריך לחשוב ולהבין עד כמה גדול הדבר שבחר יהונתן לחבור לדוד לוותר על ירושת המלוכה, ולקבל את דוד כמשיח בורא עולם כאדם שישב על הכיסא שעד בוא דוד היה שמור ליהונתן:

וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו אַל–תִּירָ֗א כִּ֠י לֹ֤א תִֽמְצָאֲךָ֙ יַ֚ד שָׁא֣וּל אָבִ֔י וְאַתָּה֙ תִּמְלֹ֣ךְ עַל–יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָנֹכִ֖י אֶֽהְיֶה–לְּךָ֣ לְמִשְׁנֶ֑ה וְגַם–שָׁא֥וּל אָבִ֖י יֹדֵ֥עַ כֵּֽן:

ולשאול נודע שדוד מסתתר בחורשה ושאול ממשיך לדלוק אחרי דוד:

וַיַּעֲל֤וּ זִפִים֙ אֶל–שָׁא֔וּל הַגִּבְעָ֖תָה לֵאמֹ֑ר הֲל֣וֹא דָ֠וִד מִסְתַּתֵּ֨ר עִמָּ֤נוּ בַמְּצָדוֹת֙ בַּחֹ֔רְשָׁה בְּגִבְעַת֙ הַֽחֲכִילָ֔ה אֲשֶׁ֖ר מִימִ֥ין הַיְשִׁימֽוֹן: וְ֠עַתָּה לְכָל–אַוַּ֨ת נַפְשְׁךָ֥ הַמֶּ֛לֶךְ לָרֶ֖דֶת רֵ֑ד וְלָ֥נוּ הַסְגִּיר֖וֹ בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ:  וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל בְּרוּכִ֥ים אַתֶּ֖ם לַֽיהוָ֑ה כִּ֥י חֲמַלְתֶּ֖ם עָלָֽי: לְכוּ–נָ֞א הָכִ֣ינוּ ע֗וֹד וּדְע֤וּ וּרְאוּ֙ אֶת–מְקוֹמוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּֽהְיֶ֣ה רַגְל֔וֹ מִ֥י רָאָ֖הוּ שָׁ֑ם כִּ֚י אָמַ֣ר אֵלַ֔י עָר֥וֹם יַעְרִ֖ם הֽוּא: וּרְא֣וּ וּדְע֗וּ מִכֹּ֤ל הַמַּֽחֲבֹאִים֙ אֲשֶׁ֣ר יִתְחַבֵּ֣א שָׁ֔ם וְשַׁבְתֶּ֤ם אֵלַי֙ אֶל–נָכ֔וֹן וְהָלַכְתִּ֖י אִתְּכֶ֑ם וְהָיָה֙ אִם–יֶשְׁנ֣וֹ בָאָ֔רֶץ וְחִפַּשְׂתִּ֣י אֹת֔וֹ בְּכֹ֖ל אַלְפֵ֥י יְהוּדָֽה: וַיָּק֛וּמוּ וַיֵּלְכ֥וּ זִ֖יפָה לִפְנֵ֣י שָׁא֑וּל וְדָוִ֨ד וַאֲנָשָׁ֜יו בְּמִדְבַּ֤ר מָעוֹן֙ בָּעֲרָבָ֔ה אֶ֖ל יְמִ֥ין הַיְשִׁימֽוֹן: וַיֵּ֨לֶךְ שָׁא֣וּל וַאֲנָשָׁיו֮ לְבַקֵּשׁ֒ וַיַּגִּ֣דוּ לְדָוִ֔ד וַיֵּ֣רֶד הַסֶּ֔לַע וַיֵּ֖שֶׁב בְּמִדְבַּ֣ר מָע֑וֹן וַיִּשְׁמַ֣ע שָׁא֔וּל וַיִּרְדֹּ֥ף אַחֲרֵֽי–דָוִ֖ד מִדְבַּ֥ר מָעֽוֹן: וַיֵּ֨לֶךְ שָׁא֜וּל מִצַּ֤ד הָהָר֙ מִזֶּ֔ה וְדָוִ֧ד וַאֲנָשָׁ֛יו מִצַּ֥ד הָהָ֖ר מִזֶּ֑ה וַיְהִ֨י דָוִ֜ד נֶחְפָּ֤ז לָלֶ֙כֶת֙ מִפְּנֵ֣י שָׁא֔וּל וְשָׁא֣וּל וַאֲנָשָׁ֗יו עֹֽטְרִ֛ים אֶל–דָּוִ֥ד וְאֶל–אֲנָשָׁ֖יו לְתָפְשָֽׂם: פרשת סלע המחלוקת.

את המידע על מיקומו של דוד מקבל שאול מהזיפים:

וַיַּעֲל֤וּ זִפִים֙ אֶל–שָׁא֔וּל הַגִּבְעָ֖תָה לֵאמֹ֑ר הֲל֣וֹא דָ֠וִד מִסְתַּתֵּ֨ר עִמָּ֤נוּ בַמְּצָדוֹת֙ בַּחֹ֔רְשָׁה בְּגִבְעַת֙ הַֽחֲכִילָ֔ה אֲשֶׁ֖ר מִימִ֥ין הַיְשִׁימֽוֹן: וְ֠עַתָּה לְכָל–אַוַּ֨ת נַפְשְׁךָ֥ הַמֶּ֛לֶךְ לָרֶ֖דֶת רֵ֑ד וְלָ֥נוּ הַסְגִּיר֖וֹ בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ:

שאול מודה לזיפים על המידע ומברך אותם על כף ומברך אותם בשם בורא עולם, למרות שידוע שבורא עולם מגן לדוד מפני שאול:

וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל בְּרוּכִ֥ים אַתֶּ֖ם לַֽיהוָ֑ה כִּ֥י חֲמַלְתֶּ֖ם עָלָֽי:

ומפה למעשה הזיפים הם כחיל מודיעין של שאול והם גם מודיעים לו שדוד שחנה בחורשה עבר למעון:

וַיָּק֛וּמוּ וַיֵּלְכ֥וּ זִ֖יפָה לִפְנֵ֣י שָׁא֑וּל וְדָוִ֨ד וַאֲנָשָׁ֜יו בְּמִדְבַּ֤ר מָעוֹן֙ בָּעֲרָבָ֔ה אֶ֖ל יְמִ֥ין הַיְשִׁימֽוֹן: וַיֵּ֨לֶךְ שָׁא֣וּל וַאֲנָשָׁיו֮ לְבַקֵּשׁ֒ וַיַּגִּ֣דוּ לְדָוִ֔ד וַיֵּ֣רֶד הַסֶּ֔לַע וַיֵּ֖שֶׁב בְּמִדְבַּ֣ר מָע֑וֹן וַיִּשְׁמַ֣ע שָׁא֔וּל וַיִּרְדֹּ֥ף אַחֲרֵֽי–דָוִ֖ד מִדְבַּ֥ר מָעֽוֹן:

בזמן הזה מלאך בא לשאול ומודיע לו שבזמן שהוא רודף אחרי דוד, פלשתים פלשו לארץ:

וּמַלְאָ֣ךְ בָּ֔א אֶל–שָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר מַהֲרָ֣ה וְלֵ֔כָה כִּֽי–פָשְׁט֥וּ פְלִשְׁתִּ֖ים עַל–הָאָֽרֶץ: וַיָּ֣שָׁב שָׁא֗וּל מִרְדֹף֙ אַחֲרֵ֣י דָוִ֔ד וַיֵּ֖לֶךְ לִקְרַ֣את פְּלִשְׁתִּ֑ים עַל–כֵּ֗ן קָֽרְאוּ֙ לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת:

הדבר מביא את שאול לסגת מהמרדף אחרי דוד וללכת להלחם בפלישתים ומשכך:

וְלֹֽא–נְתָנ֥וֹ אֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ:

למחשבה:

שאול החשיב את אחימלך  כבוגד במלוכה כשנתן מחסה לדוד:

וַיִּשְׁלַ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ לִקְרֹא֩ אֶת–אֲחִימֶ֨לֶךְ בֶּן–אֲחִיט֜וּב הַכֹּהֵ֗ן וְאֵ֨ת כָּל–בֵּ֥ית אָבִ֛יו הַכֹּהֲנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּנֹ֑ב וַיָּבֹ֥אוּ כֻלָּ֖ם אֶל–הַמֶּֽלֶךְ: וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל שְֽׁמַֽע–נָ֖א בֶּן–אֲחִיט֑וּב וַיֹּ֖אמֶר הִנְנִ֥י אֲדֹנִֽי: וַיֹּ֤אמֶר (אלו) אֵלָיו֙ שָׁא֔וּל לָ֚מָּה קְשַׁרְתֶּ֣ם עָלַ֔י אַתָּ֖ה וּבֶן–יִשָׁ֑י בְּתִתְּךָ֙ ל֜וֹ לֶ֣חֶם וְחֶ֗רֶב וְשָׁא֥וֹל לוֹ֙ בֵּֽאלֹהִ֔ים לָק֥וּם אֵלַ֛י לְאֹרֵ֖ב כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וַיַּ֧עַן אֲחִימֶ֛לֶךְ אֶת–הַמֶּ֖לֶךְ וַיֹּאמַ֑ר וּמִ֤י בְכָל–עֲבָדֶ֙יךָ֙ כְּדָוִ֣ד נֶאֱמָ֔ן וַחֲתַ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ וְסָ֥ר אֶל–מִשְׁמַעְתֶּ֖ךָ וְנִכְבָּ֥ד בְּבֵיתֶֽךָ: הַיּ֧וֹם הַחִלֹּ֛תִי (לשאול)-לִשְׁאָל–ל֥וֹ בֵאלֹהִ֖ים חָלִ֣ילָה לִּ֑י אַל–יָשֵׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ בְּעַבְדּ֤וֹ דָבָר֙ בְּכָל–בֵּ֣ית אָבִ֔י כִּ֠י לֹֽא–יָדַ֤ע עַבְדְּךָ֙ בְּכָל–זֹ֔את דָּבָ֥ר קָטֹ֖ן א֥וֹ גָדֽוֹל: וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מ֥וֹת תָּמ֖וּת אֲחִימֶ֑לֶךְ אַתָּ֖ה וְכָל–בֵּ֥ית אָבִֽיךָ: וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֡לֶךְ לָרָצִים֩ הַנִּצָּבִ֨ים עָלָ֜יו סֹ֥בּוּ וְהָמִ֣יתוּ | כֹּהֲנֵ֣י יְהוָ֗ה כִּ֤י גַם–יָדָם֙ עִם–דָּוִ֔ד וְכִ֤י יָֽדְעוּ֙ כִּֽי–בֹרֵ֣חַ ה֔וּא וְלֹ֥א גָל֖וּ אֶת-(אזנו) אָזְנִ֑י וְלֹֽא–אָב֞וּ עַבְדֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ לִשְׁלֹ֣חַ אֶת–יָדָ֔ם לִפְגֹ֖עַ בְּכֹהֲנֵ֥י יְהוָֽה: וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ (לדויג) לְדוֹאֵ֔ג סֹ֣ב אַתָּ֔ה וּפְגַ֖ע בַּכֹּהֲנִ֑ים וַיִּסֹּ֞ב (דויג) דּוֹאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֗י וַיִּפְגַּע–הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא שְׁמֹנִ֤ים וַחֲמִשָּׁה֙ אִ֔ישׁ נֹשֵׂ֖א אֵפ֥וֹד בָּֽד: וְאֵ֨ת נֹ֤ב עִיר–הַכֹּֽהֲנִים֙ הִכָּ֣ה לְפִי–חֶ֔רֶב מֵאִישׁ֙ וְעַד–אִשָּׁ֔ה מֵעוֹלֵ֖ל וְעַד–יוֹנֵ֑ק וְשׁ֧וֹר וַחֲמ֛וֹר וָשֶׂ֖ה לְפִי–חָֽרֶב: סלע המחלוקת.

וַיִּשְׁלַ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ לִקְרֹא֩ אֶת–אֲחִימֶ֨לֶךְ בֶּן–אֲחִיט֜וּב הַכֹּהֵ֗ן וְאֵ֨ת כָּל–בֵּ֥ית אָבִ֛יו הַכֹּהֲנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּנֹ֑ב וַיָּבֹ֥אוּ כֻלָּ֖ם אֶל–הַמֶּֽלֶךְ: וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל שְֽׁמַֽע–נָ֖א בֶּן–אֲחִיט֑וּב וַיֹּ֖אמֶר הִנְנִ֥י אֲדֹנִֽי: וַיֹּ֤אמֶר (אלו) אֵלָיו֙ שָׁא֔וּל לָ֚מָּה קְשַׁרְתֶּ֣ם עָלַ֔י אַתָּ֖ה וּבֶן–יִשָׁ֑י בְּתִתְּךָ֙ ל֜וֹ לֶ֣חֶם וְחֶ֗רֶב וְשָׁא֥וֹל לוֹ֙ בֵּֽאלֹהִ֔ים לָק֥וּם אֵלַ֛י לְאֹרֵ֖ב כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מ֥וֹת תָּמ֖וּת אֲחִימֶ֑לֶךְ אַתָּ֖ה וְכָל–בֵּ֥ית אָבִֽיךָ:

מבחינת דין בוגד כהשגת שאול, צריך לחשוב על הדבר במובן שגם יהונתן בנו הלך עם דוד:

וַיֵּ֨שֶׁב דָּוִ֤ד בַּמִּדְבָּר֙ בַּמְּצָד֔וֹת וַיֵּ֥שֶׁב בָּהָ֖ר בְּמִדְבַּר–זִ֑יף וַיְבַקְשֵׁ֤הוּ שָׁאוּל֙ כָּל–הַיָּמִ֔ים וְלֹֽא–נְתָנ֥וֹ אֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ: וַיַּ֣רְא דָוִ֔ד כִּֽי–יָצָ֥א שָׁא֖וּל לְבַקֵּ֣שׁ אֶת–נַפְשׁ֑וֹ וְדָוִ֥ד בְּמִדְבַּר–זִ֖יף בַּחֹֽרְשָׁה: וַיָּ֙קָם֙ יְהוֹנָתָ֣ן בֶּן–שָׁא֔וּל וַיֵּ֥לֶךְ אֶל–דָּוִ֖ד חֹ֑רְשָׁה וַיְחַזֵּ֥ק אֶת–יָד֖וֹ בֵּאלֹהִֽים: וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו אַל–תִּירָ֗א כִּ֠י לֹ֤א תִֽמְצָאֲךָ֙ יַ֚ד שָׁא֣וּל אָבִ֔י וְאַתָּה֙ תִּמְלֹ֣ךְ עַל–יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָנֹכִ֖י אֶֽהְיֶה–לְּךָ֣ לְמִשְׁנֶ֑ה וְגַם–שָׁא֥וּל אָבִ֖י יֹדֵ֥עַ כֵּֽן:  וַיִּכְרְת֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם בְּרִ֖ית לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּחֹ֔רְשָׁה וִיהוֹנָתָ֖ן הָלַ֥ךְ לְבֵיתֽוֹ: סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

וַ֠יָּבֹא אֶל–גִּדְר֨וֹת הַצֹּ֤אן עַל–הַדֶּ֙רֶךְ֙ וְשָׁ֣ם מְעָרָ֔ה וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל לְהָסֵ֣ךְ אֶת–רַגְלָ֑יו וְדָוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו בְּיַרְכְּתֵ֥י הַמְּעָרָ֖ה יֹשְׁבִֽים: 

ואנשי שאול ושאול מסכים את רגליהם, אולי הכוונה שמשכשכים רגליהם בנחל עין גדי ויושבים שאננים כנראה ישנים ובזמן הזה חיל המודיעין של דוד מודיע שהנה הנה הנה.. שאול נלכד ברשת כמו שאומרים… אין בעיה להוריד אותו כמו שאומרים…

וַיֹּאמְרוּ֩ אַנְשֵׁ֨י דָוִ֜ד אֵלָ֗יו הִנֵּ֨ה הַיּ֜וֹם אֲֽשֶׁר–אָמַ֧ר יְהוָ֣ה אֵלֶ֗יךָ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י נֹתֵ֤ן אֶת-(איביך) אֹֽיִבְךָ֙ בְּיָדֶ֔ךָ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר יִטַ֣ב בְּעֵינֶ֑יךָ וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד וַיִּכְרֹ֛ת אֶת–כְּנַֽף–הַמְּעִ֥יל אֲשֶׁר–לְשָׁא֖וּל בַּלָּֽט: וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי–כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ לֵב–דָּוִ֖ד אֹת֑וֹ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר כָּרַ֔ת אֶת–כָּנָ֖ף אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל: וַיֹּ֨אמֶר לַאֲנָשָׁ֜יו חָלִ֧ילָה לִּ֣י מֵֽיהוָ֗ה אִם–אֶעֱשֶׂה֩ אֶת–הַדָּבָ֨ר הַזֶּ֤ה לַֽאדֹנִי֙ לִמְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בּ֑וֹ כִּֽי–מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא: וַיְשַׁסַּ֨ע דָּוִ֤ד אֶת–אֲנָשָׁיו֙ בַּדְּבָרִ֔ים וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם לָק֣וּם אֶל–שָׁא֑וּל וְשָׁא֛וּל קָ֥ם מֵהַמְּעָרָ֖ה וַיֵּ֥לֶךְ בַּדָּֽרֶךְ:

דוד ואנשיו מגיעים בלט למחנה שאול ופה תפנית בעלילה, דוד לא הורג את שאול, הוא חותך חתיכה ממעילו של שאול ועוצר בעצמו ועוצר את אנשיו ברגע הזה, ברגע הזה שהיה לאל ידיו להרוג את שאול המבקש להמיתו. וזאת, כך מסביר דוד לאנשיו, יען כי שאול משיח בורא עולם.

כמו שאנשי שאול סרבו לפקודת שאול להרוג את הכהנים שהם גם משיחים, כך דוד לא הרג את שאול כי היה משיח בורא עולם. כמו שיהונתן בן שאול סירב להרוג את דוד שהיה גם הוא כמו אביו משיח בורא עולם, כך דוד סרב להרוג את שאול שהיה משיח בורא עולם.

אַֽל־תִּגְּע֥וּ בִמְשִׁיחָ֑י וְ֝לִנְבִיאַ֗י אַל־תָּרֵֽעוּ׃ תהלים.

דוד ואנשיו נסוגים חזרה למסתור ושאול ואנשיו ממשיכים מירכתי המערה הלאה לרדוף אחרי דוד.

ברגע הזה דוד מתגלה לשאול, ומראה לו את כנף מעילו הכרות בידיו ואומר הנני פה לפניך ולפני שתעשה בי כרצונך אומר אני לך שלפני כמה רגעים יכולתי להרוג אותך ולא הרגתיך.

וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד אַחֲרֵי–כֵ֗ן וַיֵּצֵא֙ (מן)-(המערה) מֵֽהַמְּעָרָ֔ה וַיִּקְרָ֧א אַֽחֲרֵי–שָׁא֛וּל לֵאמֹ֖ר אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּבֵּ֤ט שָׁאוּל֙ אַֽחֲרָ֔יו וַיִּקֹּ֨ד דָּוִ֥ד אַפַּ֛יִם אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ: וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְשָׁא֔וּל לָ֧מָּה תִשְׁמַ֛ע אֶת–דִּבְרֵ֥י אָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ רָעָתֶֽךָ: הִנֵּה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ אֵ֣ת אֲשֶׁר–נְתָנְךָ֩ יְהוָ֨ה | הַיּ֤וֹם | בְּיָדִי֙ בַּמְּעָרָ֔ה וְאָמַ֥ר לַהֲרָגֲךָ֖ וַתָּ֣חָס עָלֶ֑יךָ וָאֹמַ֗ר לֹא–אֶשְׁלַ֤ח יָדִי֙ בַּֽאדֹנִ֔י כִּי–מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא: וְאָבִ֣י רְאֵ֔ה גַּ֗ם רְאֵ֛ה אֶת–כְּנַ֥ף מְעִילְךָ֖ בְּיָדִ֑י כִּ֡י בְּכָרְתִי֩ אֶת–כְּנַ֨ף מְעִֽילְךָ֜ וְלֹ֣א הֲרַגְתִּ֗יךָ דַּ֤ע וּרְאֵה֙ כִּי֩ אֵ֨ין בְּיָדִ֜י רָעָ֤ה וָפֶ֙שַׁע֙ וְלֹא–חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֛ה צֹדֶ֥ה אֶת–נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ:

ומוסיף ואומר לשאול, בזאת תדע שאני לא מבקש רעתך, אז למה רוצה אתה להורגני, מטיח דוד בשאול ומציע שבורא עולם ישפוט בינהם:

יִשְׁפֹּ֤ט יְהוָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּנְקָמַ֥נִי יְהוָ֖ה מִמֶּ֑ךָּ וְיָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה–בָּֽךְ:  כַּאֲשֶׁ֣ר יֹאמַ֗ר מְשַׁל֙ הַקַּדְמֹנִ֔י מֵרְשָׁעִ֖ים יֵ֣צֵא רֶ֑שַׁע וְיָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה–בָּֽךְ: אַחֲרֵ֨י מִ֤י יָצָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֥י מִ֖י אַתָּ֣ה רֹדֵ֑ף אַֽחֲרֵי֙ כֶּ֣לֶב מֵ֔ת אַחֲרֵ֖י פַּרְעֹ֥שׁ אֶחָֽד: וְהָיָ֤ה יְהוָה֙ לְדַיָּ֔ן וְשָׁפַ֖ט בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְיֵ֙רֶא֙ וְיָרֵ֣ב אֶת–רִיבִ֔י וְיִשְׁפְּטֵ֖נִי מִיָּדֶֽךָ:

וסוף טוב הכל טוב, שאול נשבר ובזאת גם מבין שדוד הוא שימלוך אחריו ולרגע מקבל הדבר ועושה ברית עם דוד כשם שעשה יהונתן בנו עם דוד. שאול משביע את דוד שישמור על זרעו כשהמלוכה תעבור לידיו.

וַיְהִ֣י | כְּכַלּ֣וֹת דָּוִ֗ד לְדַבֵּ֞ר אֶת–הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֶל–שָׁא֔וּל וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הֲקֹלְךָ֥ זֶ֖ה בְּנִ֣י דָוִ֑ד וַיִּשָּׂ֥א שָׁא֛וּל קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ: וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל–דָּוִ֔ד צַדִּ֥יק אַתָּ֖ה מִמֶּ֑נִּי כִּ֤י אַתָּה֙ גְּמַלְתַּ֣נִי הַטּוֹבָ֔ה וַאֲנִ֖י גְּמַלְתִּ֥יךָ הָרָעָֽה: וְאַתָּה֙ הִגַּ֣דְתָּ הַיּ֔וֹם אֵ֛ת אֲשֶׁר–עָשִׂ֥יתָה אִתִּ֖י טוֹבָ֑ה אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר סִגְּרַ֧נִי יְהוָ֛ה בְּיָדְךָ֖ וְלֹ֥א הֲרַגְתָּֽנִי: וְכִֽי–יִמְצָ֥א אִישׁ֙ אֶת–אֹ֣יְב֔וֹ וְשִׁלְּח֖וֹ בְּדֶ֣רֶךְ טוֹבָ֑ה וַֽיהוָה֙ יְשַׁלֶּמְךָ֣ טוֹבָ֔ה תַּ֚חַת הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָה לִֽי:  וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י מָלֹ֖ךְ תִּמְל֑וֹךְ וְקָ֙מָה֙ בְּיָ֣דְךָ֔ מַמְלֶ֖כֶת יִשְׂרָאֵֽל: וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ בַּֽיהוָ֔ה אִם–תַּכְרִ֥ית אֶת–זַרְעִ֖י אַֽחֲרָ֑י וְאִם–תַּשְׁמִ֥יד אֶת–שְׁמִ֖י מִבֵּ֥ית אָבִֽי: 

ומפה כל אחד למקומו:

וַיִּשָּׁבַ֥ע דָּוִ֖ד לְשָׁא֑וּל וַיֵּ֤לֶךְ שָׁאוּל֙ אֶל–בֵּית֔וֹ וְדָוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו עָל֖וּ עַל–הַמְּצוּדָֽה:

בעת ששאול רדף אחרי דוד, דוד נלחם גם בפלשתים ונצח אותם:

וַיַּגִּ֥דוּ לְדָוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה פְלִשְׁתִּים֙ נִלְחָמִ֣ים בִּקְעִילָ֔ה וְהֵ֖מָּה שֹׁסִ֥ים אֶת–הַגֳּרָנֽוֹת: וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֵלֵ֣ךְ וְהִכֵּ֔יתִי בַּפְּלִשְׁתִּ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל דָּוִ֗ד לֵ֚ךְ וְהִכִּ֣יתָ בַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְהוֹשַׁעְתָּ֖ אֶת קְעִילָֽה: וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י דָוִד֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה אֲנַ֥חְנוּ פֹ֛ה בִּֽיהוּדָ֖ה יְרֵאִ֑ים וְאַף֙ כִּֽי–נֵלֵ֣ךְ קְעִלָ֔ה אֶל–מַֽעַרְכ֖וֹת פְּלִשְׁתִּֽים: וַיּ֨וֹסֶף ע֤וֹד דָּוִד֙ לִשְׁאֹ֣ל בַּֽיהוָ֔ה וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר ק֚וּם רֵ֣ד קְעִילָ֔ה כִּֽי אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶת פְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ: וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִד֩ (ואנשו) וַאֲנָשָׁ֨יו קְעִילָ֜ה וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנְהַג֙ אֶת–מִקְנֵיהֶ֔ם וַיַּ֥ךְ בָּהֶ֖ם מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיֹּ֣שַׁע דָּוִ֔ד אֵ֖ת יֹשְׁבֵ֥י קְעִילָֽה: סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

אותו הדבר שאול שלמעשה ניהל שתי מערכות באותה מערכה. האחת היתה המרדף אחרי דוד ומערכה שנית מלחמה עם הפלישתים.

וַיֵּ֨לֶךְ שָׁא֜וּל מִצַּ֤ד הָהָר֙ מִזֶּ֔ה וְדָוִ֧ד וַאֲנָשָׁ֛יו מִצַּ֥ד הָהָ֖ר מִזֶּ֑ה וַיְהִ֨י דָוִ֜ד נֶחְפָּ֤ז לָלֶ֙כֶת֙ מִפְּנֵ֣י שָׁא֔וּל וְשָׁא֣וּל וַאֲנָשָׁ֗יו עֹֽטְרִ֛ים אֶל–דָּוִ֥ד וְאֶל–אֲנָשָׁ֖יו לְתָפְשָֽׂם: וּמַלְאָ֣ךְ בָּ֔א אֶל–שָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר מַהֲרָ֣ה וְלֵ֔כָה כִּֽי–פָשְׁט֥וּ פְלִשְׁתִּ֖ים עַל–הָאָֽרֶץ: וַיָּ֣שָׁב שָׁא֗וּל מִרְדֹף֙ אַחֲרֵ֣י דָוִ֔ד וַיֵּ֖לֶךְ לִקְרַ֣את פְּלִשְׁתִּ֑ים עַל–כֵּ֗ן קָֽרְאוּ֙ לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת: סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

גם דוד וגם שאול נלחמו בפלישתים אך במקביל הייתה אויבות בין שאול לדוד שהיה להם אויב משותף.

כמו סעודיא וישראל, סעודיא וישראל נלחמים עם איראן, אך אין שלום בין סעודיא לאיראן למרות שיש לנו אויב משותף.

זה כמו שיש מלחמה בקרב העם וזאת בעת שכל העם נלחם בחמאס. לחמאס יש מלחמה בישראל, את חמאס לא מעניין אם אתה בצד של שאול/יאיר גולן או בצד של דוד/נתניהו. חמאס/פלישתים רוצה להרוג את זה ואת זה.

וַיַּ֥עַל דָּוִ֖ד מִשָּׁ֑ם וַיֵּ֖שֶׁב בִּמְצָד֥וֹת עֵֽין–גֶּֽדִי: וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁר֙ שָׁ֣ב שָׁא֔וּל מֵאַחֲרֵ֖י פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּגִּ֤דוּ לוֹ֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד בְּמִדְבַּ֖ר עֵ֥ין גֶּֽדִי: וַיִּקַּ֣ח שָׁא֗וּל שְׁלֹ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים אִ֥ישׁ בָּח֖וּר מִכָּל–יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֗לֶךְ לְבַקֵּ֤שׁ אֶת–דָּוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו עַל–פְּנֵ֖י צוּרֵ֥י הַיְּעֵלִֽים: סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

וַיַּ֥עַל דָּוִ֖ד מִשָּׁ֑ם וַיֵּ֖שֶׁב בִּמְצָד֥וֹת עֵֽין–גֶּֽדִי

דָּוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו עַל–פְּנֵ֖י צוּרֵ֥י הַיְּעֵלִֽים:

כפי שידוע לנו, כמו שכתוב בתורה היעלים עודן נמצאות שם. זה מקומן גם בעת הזאת.

בפעם הבאה שאתם בשמורת עין גדי.. בנחל דוד,  שתראו יעלים בצורים, תחשבו שהם משך ליעלים עוד מעתו של דוד המלך.. כמוכם.. משך לדוד המלך משבט יהודה שאבותכם גם הם היו בעין גדי בעת ההיא.. כמו האבות של היעלים בצורים בעין גדי בעת הזאת..

אז ברור שמאוד חשוב לשמור עליהן.

מתוך מקום שמבין שאזור הצורים במדבר עין גדי שלהן בטאבו כמו שאומרים…

צוּרֵ֥י הַיְּעֵלִֽים

הַ

האות ה- שמשייכת את הצור ליעלים.

וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל לְהָסֵ֣ךְ אֶת–רַגְלָ֑יו וְדָוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו בְּיַרְכְּתֵ֥י הַמְּעָרָ֖ה יֹשְׁבִֽים: וַיֹּאמְרוּ֩ אַנְשֵׁ֨י דָוִ֜ד אֵלָ֗יו הִנֵּ֨ה הַיּ֜וֹם אֲֽשֶׁר–אָמַ֧ר יְהוָ֣ה אֵלֶ֗יךָ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י נֹתֵ֤ן אֶת-(איביך) אֹֽיִבְךָ֙ בְּיָדֶ֔ךָ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר יִטַ֣ב בְּעֵינֶ֑יךָ וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד וַיִּכְרֹ֛ת אֶת–כְּנַֽף–הַמְּעִ֥יל אֲשֶׁר–לְשָׁא֖וּל בַּלָּֽט: וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי–כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ לֵב–דָּוִ֖ד אֹת֑וֹ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר כָּרַ֔ת אֶת–כָּנָ֖ף אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל: וַיֹּ֨אמֶר לַאֲנָשָׁ֜יו חָלִ֧ילָה לִּ֣י מֵֽיהוָ֗ה אִם–אֶעֱשֶׂה֩ אֶת–הַדָּבָ֨ר הַזֶּ֤ה לַֽאדֹנִי֙ לִמְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בּ֑וֹ כִּֽי–מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא: סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

וַיֹּ֨אמֶר לַאֲנָשָׁ֜יו חָלִ֧ילָה לִּ֣י מֵֽיהוָ֗ה אִם–אֶעֱשֶׂה֩ אֶת–הַדָּבָ֨ר הַזֶּ֤ה לַֽאדֹנִי֙ לִמְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בּ֑וֹ כִּֽי–מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא:

כִּֽי–מְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה הֽוּא:

למרות ששאול הרג את הכהנים ולמרות ששאול חטא לבורא עולם, דוד לא הרג את שאול כשהיה באפשרותו לעשות זאת יען כי שאול היה משיח בורא עולם.

אַֽל־תִּגְּע֥וּ בִמְשִׁיחָ֑י וְ֝לִנְבִיאַ֗י אַל־תָּרֵֽעוּ׃ תהלים.

שאול לאחר שהבין הדבר, כמובן שברך על הדבר והכיר גם בחטאו לדוד, דוד ושאול מתפייסים:

יִשְׁפֹּ֤ט יְהוָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּנְקָמַ֥נִי יְהוָ֖ה מִמֶּ֑ךָּ וְיָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה–בָּֽךְ:  כַּאֲשֶׁ֣ר יֹאמַ֗ר מְשַׁל֙ הַקַּדְמֹנִ֔י מֵרְשָׁעִ֖ים יֵ֣צֵא רֶ֑שַׁע וְיָדִ֖י לֹ֥א תִֽהְיֶה–בָּֽךְ: אַחֲרֵ֨י מִ֤י יָצָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֥י מִ֖י אַתָּ֣ה רֹדֵ֑ף אַֽחֲרֵי֙ כֶּ֣לֶב מֵ֔ת אַחֲרֵ֖י פַּרְעֹ֥שׁ אֶחָֽד: וְהָיָ֤ה יְהוָה֙ לְדַיָּ֔ן וְשָׁפַ֖ט בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְיֵ֙רֶא֙ וְיָרֵ֣ב אֶת–רִיבִ֔י וְיִשְׁפְּטֵ֖נִי מִיָּדֶֽךָ: וַיְהִ֣י | כְּכַלּ֣וֹת דָּוִ֗ד לְדַבֵּ֞ר אֶת–הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֶל–שָׁא֔וּל וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הֲקֹלְךָ֥ זֶ֖ה בְּנִ֣י דָוִ֑ד וַיִּשָּׂ֥א שָׁא֛וּל קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ: וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל–דָּוִ֔ד צַדִּ֥יק אַתָּ֖ה מִמֶּ֑נִּי כִּ֤י אַתָּה֙ גְּמַלְתַּ֣נִי הַטּוֹבָ֔ה וַאֲנִ֖י גְּמַלְתִּ֥יךָ הָרָעָֽה: וְאַתָּה֙ הִגַּ֣דְתָּ הַיּ֔וֹם אֵ֛ת אֲשֶׁר–עָשִׂ֥יתָה אִתִּ֖י טוֹבָ֑ה אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר סִגְּרַ֧נִי יְהוָ֛ה בְּיָדְךָ֖ וְלֹ֥א הֲרַגְתָּֽנִי: וְכִֽי–יִמְצָ֥א אִישׁ֙ אֶת–אֹ֣יְב֔וֹ וְשִׁלְּח֖וֹ בְּדֶ֣רֶךְ טוֹבָ֑ה וַֽיהוָה֙ יְשַׁלֶּמְךָ֣ טוֹבָ֔ה תַּ֚חַת הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָה לִֽי:  וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י מָלֹ֖ךְ תִּמְל֑וֹךְ וְקָ֙מָה֙ בְּיָ֣דְךָ֔ מַמְלֶ֖כֶת יִשְׂרָאֵֽל: וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ בַּֽיהוָ֔ה אִם–תַּכְרִ֥ית אֶת–זַרְעִ֖י אַֽחֲרָ֑י וְאִם–תַּשְׁמִ֥יד אֶת–שְׁמִ֖י מִבֵּ֥ית אָבִֽי:  וַיִּשָּׁבַ֥ע דָּוִ֖ד לְשָׁא֑וּל וַיֵּ֤לֶךְ שָׁאוּל֙ אֶל–בֵּית֔וֹ וְדָוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו עָל֖וּ עַל–הַמְּצוּדָֽה: סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

במעמד זה מאשר שאול את דוד, במעמד זה נכנע שאול לצו הבורא שדוד יהיה האדם שימלוך אחריו:

וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י מָלֹ֖ךְ תִּמְל֑וֹךְ וְקָ֙מָה֙ בְּיָ֣דְךָ֔ מַמְלֶ֖כֶת יִשְׂרָאֵֽל:

שאול עושה ברית עם דוד שלא יפגע במשפחתו לאחר שתסוב מלכות שאול למלכות דוד. את אותה ברית עשה יהונתן עם דוד.

וַיָּ֙קָם֙ יְהוֹנָתָ֣ן בֶּן–שָׁא֔וּל וַיֵּ֥לֶךְ אֶל–דָּוִ֖ד חֹ֑רְשָׁה וַיְחַזֵּ֥ק אֶת–יָד֖וֹ בֵּאלֹהִֽים: וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו אַל–תִּירָ֗א כִּ֠י לֹ֤א תִֽמְצָאֲךָ֙ יַ֚ד שָׁא֣וּל אָבִ֔י וְאַתָּה֙ תִּמְלֹ֣ךְ עַל–יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָנֹכִ֖י אֶֽהְיֶה–לְּךָ֣ לְמִשְׁנֶ֑ה וְגַם–שָׁא֥וּל אָבִ֖י יֹדֵ֥עַ כֵּֽן:  וַיִּכְרְת֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם בְּרִ֖ית לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֤שֶׁב דָּוִד֙ בַּחֹ֔רְשָׁה וִיהוֹנָתָ֖ן הָלַ֥ךְ לְבֵיתֽוֹ: סֶ֖לַע הַֽמַּחְלְקֽוֹת.

וְאַתָּה֙ תִּמְלֹ֣ךְ עַל–יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָנֹכִ֖י אֶֽהְיֶה–לְּךָ֣ לְמִשְׁנֶ֑ה וְגַם–שָׁא֥וּל אָבִ֖י יֹדֵ֥עַ כֵּֽן:

למעשה המקרה הזה בהמשך יקל על דוד למלוך ממקום שלא יהיו לו מתנגדים או מורדים מבית שאול שברור שהיה להם כח נצבר ויעלה למלוכה דוד משבט יהודה בשלום עם בני עמו משבט בנימין.

למחשבה:

למרות שהיתה עבדות קשה במצרים למרות שבורא עולם נלחם לנו במצרים לשחרר אותנו מהם יש ציווי כזה:

לֹא–תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ: דברים.

המצווה הזאת נתנה לישראל בזמן קרוב ליציאת מצרים, משה עוד היה בחיים ורעה את העם.

למרות ששאול רדף את דוד, למרות ששאול הרג את המושיטים לדוד עזרה, דוד לא הרג את שאול כשהיה לאל ידו לעשות זאת.