תפריט סגור

דוסים.

דבריו של לנדו אינם רק ביקורת פנימית — הם עלולים להפוך לנשק חיצוני. כאשר רב בישראל אומר “רצח ממש”, העולם שומע “ישראל רוצחת” — והנזק כבר נעשה.

הנזק בדבריו של לנדו: כשהאמירה של רב בישראל הופכת לנשק בידי שונאי ישראל:

דבריו של הרב דב לנדו, שבהם אמר:

"אם המדינה שולחת אנשים, חיילים, לשם כבוד המדינה, והורגים אנשים – גם זה מותר? רצח ממש. אז הם מסיתים לרצח. הם עושים מלחמות לא לשם הצלה, רק לשם כבוד המדינה."

מעוררים לא רק ויכוח פנימי בישראל, אלא גם חשש עמוק מההשלכות החיצוניות. כאשר רב בכיר בישראל מתבטא כך, העולם שומע לא ביקורת מוסרית — אלא האשמה ישירה כלפי מדינת ישראל כ"רוצחת". וזהו נזק תודעתי עצום.

1. מתנה לשונאי ישראל

בעידן שבו ישראל נאבקת על זכותה להגן על אזרחיה מול טרור, אמירה כזו היא מתנה לאויביה. היא מספקת להם ציטוט מושלם: “אפילו רב בישראל אומר שמדינת ישראל רוצחת.” מכאן הדרך קצרה להפצת שנאה, להצדקת חרמות, ולערעור הלגיטימיות של ישראל בעולם.

ארגונים אנטי־ישראליים, תנועות BDS, וגורמים עוינים כבר יודעים לנצל כל אמירה מסוג זה — במיוחד כשהיא מגיעה ממנהיג רוחני בעל מעמד.

2. הנזק המוסרי והתדמיתי

ישראל מתמודדת עם קמפיינים שמנסים להציג את פעולותיה כהתקפות לא מוצדקות. כאשר רב בכיר מאשר לכאורה את הנרטיב הזה, הוא מחליש את ההגנה המוסרית של המדינה. הוא מערער את האמון בצדקת הדרך, ויוצר מצג שווא של עם שמאבד את צידוקו.

הנזק אינו רק תדמיתי — הוא מוסרי. הוא פוגע בתחושת הצדק של הציבור הישראלי עצמו, ומערער את האחדות הלאומית בשעת מלחמה.

3. האבסורד: הוא יודע

לנדו אינו אדם מן השורה. אנשיו ישבו בקבינט המדיני־ביטחוני, השתתפו בדיונים, שמעו את המידע הרגיש, את האיומים ואת הדילמות. הוא יודע היטב את המציאות הביטחונית ואת מורכבותה. ולכן, כשהוא מדבר על “רצח ממש”, האויבים חושבים שהוא עושה זאת מתוך ידיעה — לא מתוך בורות. וזה מה שהופך את דבריו לחמורים פי כמה.

הוא לא רק מבקר את הממשלה; הוא מבקר את החלטות שהוא עצמו היה שותף ליצירת התנאים להן.

4. ההשלכות בעולם

בעידן של תקשורת גלובלית, כל משפט מתורגם, מצוטט ומופץ. אמירה כזו לא נשארת בגבולות ישראל — היא תופיע בכותרות עיתונים אנטי־ישראליים, תצוטט באו״ם, ותשמש “הוכחה” לכך שישראל מבצעת פשעים. הנזק הזה קשה למדידה, אך הוא אמיתי: הוא מחליש את ההגנה הציבורית של ישראל בעולם, פוגע במעמדה המוסרי, ומעניק לגיטימציה לשנאה.

5. אחריות של מנהיגות רוחנית

מנהיג רוחני נושא באחריות כבדה למילותיו. כאשר הוא מדבר, דבריו אינם נשמעים רק בבית מדרש — הם נשמעים בעולם כולו. אמירה כזו אינה רק טעות פוליטית; היא פגיעה בעם ישראל כולו.

סיכום

דבריו של לנדו אינם רק ביקורת פנימית — הם עלולים להפוך לנשק חיצוני. הם מעניקים לשונאי ישראל לגיטימציא, מערערים את הצדקת ההגנה העצמית, ופוגעים באחדות הלאומית. כאשר רב בישראל אומר “רצח ממש”, העולם שומע “ישראל רוצחת” — והנזק כבר נעשה.

לקרוא עוד:

הטענה של לנדו אינה רק בעייתית — היא אבסורדית. זהו ניסיון עלוב להרוויח את היתרונות של ביקורת אופוזיציונית, בלי לשלם את המחיר של אחריות קואליציונית- הרב עירום.

הטענה של לנדו אינה רק בעייתית — היא אבסורדית. זהו ניסיון עלוב להרוויח את היתרונות של ביקורת אופוזיציונית, בלי לשלם את המחיר של אחריות קואליציונית- הרב עירום.

האבסורד בטענתו של לנדו: ביקורת שמפנה אצבע מאשימה… כלפי עצמו

הסערה  סביב דבריו של הרב דב לנדו אינה נובעת רק מגסות הרוח של דבריו, אלא מהסתירה העמוקה שבין תוכן דבריו לבין מעמדו הפוליטי. לנדו לא רק תמך בקואליציא — אנשיו ישבו בקבינט המדיני־ביטחוני, הגוף שמקבל את ההחלטות הרגישות ביותר לגבי יציאה למלחמה, הפעלת כוח, והנחיות לצה״ל.

לכן, כאשר הוא מטיח האשמות כלפי “המדינה” ו“הקואליציא”, הוא למעשה מטיח אותן כלפי עצמו וכלפי שותפיו הקרובים ביותר.

1. הציטוט של האבסורד

לנדו אמר:

"אם המדינה שולחת אנשים, חיילים, לשם כבוד המדינה, והורגים אנשים – גם זה מותר? רצח ממש. אז הם מסיתים לרצח. הם עושים מלחמות לא לשם הצלה, רק לשם כבוד המדינה."

אלה דברים קשים, שמציגים את פעולות החיילים כ"רצח ממש" — ומטיל את האחריות על “המדינה” ו“הקואליציא”.

אבל “המדינה” ו“הקואליציא” שהוא מדבר עליהן — הן בדיוק הממשלה שהוא עצמו תמך בה, ושאנשיו היו חלק ממנה ברמה הגבוהה ביותר.

2. אי אפשר להאשים את מקבלי ההחלטות כשאתה אחד מהם

הקבינט המדיני־ביטחוני הוא הגוף שמאשר:

  • יציאה למבצע

  • שינויי מדיניות בשטח

  • כללי הפתיחה באש

  • מטרות מלחמה

  • מהלכים אסטרטגיים רחבי־היקף

כאשר לנדו אומר שהקואליציא “מסיתה לרצח” או “עושה מלחמות לשם כבוד המדינה”, הוא לא מדבר על גוף זר. הוא מדבר על הקבינט שבו ישבו נציגיו.

הוא מבקר החלטות שהוא עצמו היה שותף מלא ליצירת התנאים הפוליטיים שאפשרו אותן.

3. ביקורת פנימית שמתחזה לביקורת חיצונית

לנדו מנסה להציג את הביקורת כאילו היא מגיעה מבחוץ — כאילו הוא מתריע על עוולות של ממשלה אחרת. אבל העם יודע היטב:

  • מפלגתו תמכה בקואליציא

  • אנשיו היו חלק ממנה

  • חלקם ישבו בקבינט

  • הם היו שותפים להחלטות שהוא מבקר

לכן הביקורת שלו אינה “ביקורת על הממשלה”. היא ביקורת על עצמו.

וזהו לב האבסורד.

4. אם החיילים פעלו לפי הוראות — מי נתן את ההוראות?

לנדו טוען שהחיילים ביצעו מעשים חמורים משום שהקואליציא שלחה אותם “לשם כבוד המדינה”.

אבל מי נותן את ההוראות לחיילים? הקבינט.

ומי היה חלק מהקבינט? אנשיו.

לכן, אם יש בעיה מוסרית או משפטית בהנחיות — האחריות היא של מקבלי ההחלטות, לא של החיילים. והאחריות הזו כוללת גם את לנדו ואת מפלגתו.

5. ניסיון להתנער מאחריות תוך שימוש בשפה מוסרית 

לנדו משתמש במילים כמו “רצח ממש” ו“מסיתים לרצח”, אך נמנע מלהתייחס לאחריותו שלו להחלטות שהובילו למעשים שהוא מגנה.

זהו ניסיון להציג עצמו כמי שמתריע על עוולות — בלי לשאת באחריות על חלקו בהן.

 

6. האבסורד המלא: להיות גם שותף להחלטות וגם המבקר שלהן מבחוץ

לנדו מנסה לייצר מצב בלתי אפשרי:

  • להיות חלק מהקואליציא

  • להיות חלק מהקבינט

  • להיות שותף להחלטות

  • אבל לבקר את אותן החלטות כאילו התקבלו בלעדיו

זהו ניסיון להרוויח את היתרונות של ביקורת אופוזיציונית, בלי לשלם את המחיר של אחריות קואליציונית.

וזהו בדיוק האבסורד שבדבריו.

סיכום

הטענה של לנדו אינה רק בעייתית — היא אבסורדית. היא מנסה לייצר הפרדה מלאכותית בין לנדו/גולדקנופף/גפני לבין הקואליציא, למרות שהוא היה חלק ממנה. היא מטילה אחריות על ההנהגה, אך מתעלמת מכך שהוא עצמו היה חלק מההנהגה. היא מבקרת את ההחלטות, אך מתנערת מהאחריות להן. והיא עושה זאת תוך שימוש בשפה מוסרית חריפה שמעצימה את הסתירה.

וַֽיַּעֲשׂוּ֙ אֶת־אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם מֻֽסַבֹּ֖ת מִשְׁבְּצֹ֣ת זָהָ֑ב מְפֻתָּחֹת֙ פִּתּוּחֵ֣י חוֹתָ֔ם עַל־שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל– שימני כחותם–  אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ:

אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָֽעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ וּבְצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ וְאִתּ֗וֹ אָֽהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִֽיסָמָ֛ךְ לְמַטֵּה־דָ֖ן חָרָ֣שׁ וְחֹשֵׁ֑ב וְרֹקֵ֗ם בַּתְּכֵ֨לֶת֙ וּבָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְתוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבַשֵּֽׁשׁ׃ כָּל־הַזָּהָ֗ב הֶֽעָשׂוּי֙ לַמְּלָאכָ֔ה בְּכֹ֖ל מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיְהִ֣י ׀ זְהַ֣ב הַתְּנוּפָ֗ה תֵּ֤שַׁע וְעֶשְׂרִים֙ כִּכָּ֔ר וּשְׁבַ֨ע מֵא֧וֹת וּשְׁלֹשִׁ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃ וְכֶ֛סֶף פְּקוּדֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר וְאֶלֶף֩ וּשְׁבַ֨ע מֵא֜וֹת וַֽחֲמִשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃ בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַֽחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָֽעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַֽחֲמִשִּֽׁים׃ וַיְהִ֗י מְאַת֙ כִּכַּ֣ר הַכֶּ֔סֶף לָצֶ֗קֶת אֵ֚ת אַדְנֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת אַדְנֵ֣י הַפָּרֹ֑כֶת מְאַ֧ת אֲדָנִ֛ים לִמְאַ֥ת הַכִּכָּ֖ר כִּכָּ֥ר לָאָֽדֶן׃  פרשת פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙.

ואלה התורמים וסכום התרומה:

בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַֽחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָֽעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה:

ומשכך התרומה היא מהפיקודים האלה מפרשת תרומה שקדמה לזאת:

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לִפְקֻֽדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַֽיהוָ֖ה בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם׃  זֶ֣ה ׀ יִתְּנ֗וּ כָּל־הָֽעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַֽחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַֽחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַֽיהוָֽה׃ כֹּ֗ל הָֽעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה יִתֵּ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְהוָֽה׃ והֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִֽמַּחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל לָתֵת֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹֽׁתֵיכֶֽם׃  וְלָֽקַחְתָּ֞ אֶת־כֶּ֣סֶף הַכִּפֻּרִ֗ים מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְנָֽתַתָּ֣ אֹת֔וֹ עַל־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹֽׁתֵיכֶֽם׃  פרשת תרומה.

ואלה המתפקדים:

רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לִפְקֻֽדֵיהֶם֒

בני ישראל ובניהם,

כֹּ֗ל הָֽעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה:

והתרומה היא לעבודת אהל מועד:

וְנָֽתַתָּ֣ אֹת֔וֹ עַל־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד

לכיפורי נפש:

לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹֽׁתֵיכֶֽם׃

וכל התרומות האלה לעבודת אהל מועד, ללוי ולכהן. כאמור, לעבודת אהל מועד שמיועד גם לכפרת נפש לבני ישראל ובניהם והמתפקדים לפיקודים האלה.

וְכֶ֛סֶף פְּקוּדֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר וְאֶלֶף֩ וּשְׁבַ֨ע מֵא֜וֹת וַֽחֲמִשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃ בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַֽחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָֽעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֨לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַֽחֲמִשִּֽׁים׃

בפיקודים האלה, אין את התנאי של יוצאי צבא כמו בפיקודים האלה:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן: וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא: במדבר.

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:

הדגשה:

לְבֵית אֲבֹתָם

בנים ולא בנות,

כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם:

גם במקרה זה נלמד שהיהדות, משך הזרע ומשכך הפיקודים, על פי האבא ולא על פי האמא.

מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה

כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל

בְּיִשְׂרָאֵל

תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם:

הצבא שאחרי הצבא.. המשרות.

הדוס לצורך העניין ,לא בפיקודים אלה.

הדוס גם לא בפיקודי נחלות:

וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל:  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֹתָם בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר:  מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: במדבר.

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל:

ובהמשך:

אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים: וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת:

לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת:

מספר שמות, על פי שבט, על פי ראש השבט אליו בני ישראל שייכים, יהודה.. אשר.. דן.. כל שבט והנחלה שלו.

וַֽיַּעֲשׂוּ֙ אֶת־אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם מֻֽסַבֹּ֖ת מִשְׁבְּצֹ֣ת זָהָ֑ב מְפֻתָּחֹת֙ פִּתּוּחֵ֣י חוֹתָ֔ם עַל־שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֗ם עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָֽאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּר֖וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ שְׁמוֹת֙- פרשת פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙.

חוֹתָ֔ם עַל־שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

שימני כחותם.

וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֗ם עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָֽאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּר֖וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל

כדבר בורא עולם:

כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

רָב֧וּעַ הָיָ֛ה כָּפ֖וּל עָשׂ֣וּ אֶת־הַחֹ֑שֶׁן זֶ֧רֶת אָרְכּ֛וֹ וְזֶ֥רֶת רָחְבּ֖וֹ כָּפֽוּל׃ וַיְמַ֨לְאוּ־ב֔וֹ אַרְבָּעָ֖ה ט֣וּרֵי אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָֽאֶחָֽד׃ וְהַטּ֖וּר הַשֵּׁנִ֑י נֹ֥פֶךְ סַפִּ֖יר וְיָֽהֲלֹֽם׃ וְהַטּ֖וּר הַשְּׁלִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁב֖וֹ וְאַחְלָֽמָה׃ וְהַטּוּר֙ הָֽרְבִיעִ֔י תַּרְשִׁ֥ישׁ שֹׁ֖הַם וְיָֽשְׁפֵ֑ה מֽוּסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצֹ֥ת זָהָ֖ב בְּמִלֻּֽאֹתָֽם׃ וְ֠הָֽאֲבָנִים עַל־שְׁמֹ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֥ל הֵ֛נָּה שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט: שְׁמוֹת֙- פרשת פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙.

בני ישראל/יעקב ובני יוסף בן יעקב הם אבות השבטים.

בנים מתפקדים בפקודת נחלה מבן עשרים שנה ומעלה ובתנאי שהם יוצאי צבא. ובתנאי שהם משך לראש השבט. יהודי הוא מזרע יהודה הוא משבט יהודה. גם אם אביו קרא לו מנשה והוא זרע יהודה ומשכך שייך לשבט יהודה. וברור שהמשך של בני יהודה הוא לא משך לאבותיה של תמר שהייתה בת כנענים.

לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ:  אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ: עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט: במדבר.

לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ:

חלוקת הנחלות, האדמה,  מתחלקת בתוך שבט למשפחותיו על פי כמה פקודים יש לכל משפחה.

חלוקת הנחלות, האדמה,  מתחלקת בתוך שבט למשפחותיו על פי כמה פקודים יש לכל משפחה- מי הוא הפקוד: מבן עשרים שנה ומעלה ששירת בצבא.

הדוס הוא גם לא בפיקודי לוי ולא בפיקודי זרע אהרן, הם לא כהנים ולא לויאים שיש ציווי לכל שבט לתת להם מנחלתם או כל התרומות שצוו עם ישראל להרים לבורא עולם דרך הלוי והכהן:

הדוס שאינו לוי ואינו כהן ושחומד שכר זה  כולל תרומת נחלה למעשה מבקש לעשוק את בורא עולם, כי אלה תרומות אשר ירימו ישראל לבורא עולם שנתן זאת ללוי ולכהן לוי ולא לדוס המצוי שאינו לוי ואינו מזרע אהרון.

לנדו ואנשיו אינם כהנים ואינם לויאים ומשכך בבקשם להפלות אותם הם מבקשים את ביקש קורח. ולא רק במקום הזה הוא עושק.

וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְהֹוָה מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר:  וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב:  כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת יְהֹוָה מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן: במדבר.

וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן:

למחשבה,

התרומות ללוי ולכהן הם גם לכפרת נפש, תחשבו מה קורה שאתם נותנים זאת לאדם שבורא עולם לא ציווה אתכם לתרום לו זאת לשם זאת.

אֶת־בִּגְדֵ֥י הַשְּׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֨דֶשׁ֙ לְאַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן: שְׁמוֹת֙- פרשת פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙.

בגדי אהרן הכהן לשרת בקודש.

וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן׃ שְׁמוֹת֙- פרשת פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙.

בגדי בני אהרון לכהן.

שני תפקידים.

תפקיד לאהרון ותפקיד לבניו.

וְהִלְבַּשְׁתָּ֙ אֶֽת־אַהֲרֹ֔ן אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י הַקֹּ֑דֶשׁ וּמָֽשַׁחְתָּ֥ אֹת֛וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹת֖וֹ וְכִהֵ֥ן לִֽי׃ וְאֶת־בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם כֻּתֳּנֹֽת׃  וּמָֽשַׁחְתָּ֣ אֹתָ֗ם כַּֽאֲשֶׁ֤ר מָשַׁ֨חְתָּ֙ אֶת־אֲבִיהֶ֔ם וְכִֽהֲנ֖וּ לִ֑י וְ֠הָֽיְתָה לִֽהְיֹ֨ת לָהֶ֧ם מָשְׁחָתָ֛ם לִכְהֻנַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹֽרֹתָֽם׃ שְׁמוֹת֙- פרשת פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙.

בגדי אהרון בגדי קודש לשרת בקודש:

וְהִלְבַּשְׁתָּ֙ אֶֽת־אַהֲרֹ֔ן אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י הַקֹּ֑דֶשׁ

וּמָֽשַׁחְתָּ֥ אֹת֛וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹת֖וֹ וְכִהֵ֥ן לִֽי׃

לעומתו בניו הולבשו כתנות:

וְאֶת־בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם כֻּתֳּנֹֽת׃

בגדי הבנים ואהרן הם לא אותם בגדים אך המשיחה היא אותה משיחה של אביהם שקידשה אותם לכהן לבורא עולם:

זה נאמר על אהרון:

וּמָֽשַׁחְתָּ֥ אֹת֛וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹת֖וֹ וְכִהֵ֥ן לִֽי׃

וזה על בניו:

וּמָֽשַׁחְתָּ֣ אֹתָ֗ם כַּֽאֲשֶׁ֤ר מָשַׁ֨חְתָּ֙ אֶת־אֲבִיהֶ֔ם וְכִֽהֲנ֖וּ לִ֑י:

הדגשה:

משיחת עולם:

לְדֹֽרֹתָֽם׃ 

משך זרע.

לימודי תורה על הדרך– וַיִּתְּנ֨וּ בְנֵי–יִשְׂרָאֵ֧ל לַלְוִיִּ֛ם מִנַּחֲלָתָ֖ם אֶל–פִּ֣י יְהוָ֑ה אֶת–הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְאֶת–מִגְרְשֵׁיהֶֽן: הכהן לוי מקבל אחוזה דרך הלוי, מהנחלה שניתנה ללוי מישראל– וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְהֹוָה מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר– אותו הדבר עם המעשרות, הכהן מקבל מהלוי ולא מישראל.

ולעוד מחשבה:

גם דבורה היתה בת לישראלי ואשת ישראלי.

הבנים: כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם: הבנות: כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ: כולם ביחד: כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ: חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז: בישראל גם הבנים וגם הבנות הם עבדים ושפחות של בורא עולם. מפה נלמדת שהעבדות לבורא עולם ולא לאדם, מיוחסת גם לבנים וגם לבנות:

 

ברור שאם נותנים ללנדו ולא נותנים לכהן לוי את שציווה בורא עולם, העם מפסיד את הטובה הזאת– יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶיךָ֩ אֶת־אַֽהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֗וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַֽהֲנוֹ־לִ֑י אַֽהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַֽאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִֽיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַֽהֲרֹֽן׃ וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃ וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַֽהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַֽהֲנוֹ־לִֽי׃ פרשת תרומה.

לְכַֽהֲנוֹ־לִֽי׃

וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַֽהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַֽהֲנוֹ־לִֽי׃ פרשת תרומה.

לְאַֽהֲרֹ֥ן:

וּלְבָנָ֖יו:

לְכַֽהֲנוֹ־לִֽי׃

כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַֽיהֹוָה תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַֽחֲלָה– גולדקנוף (כפתור הזהב) ולנדו (עגלת סוסים) לא יכולים להרשיע את עם ישראל שלא רוצים לתת להם את מה שלא מגיע להם.

וְאֶת־בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם כֻּתֳּנֹֽת׃ וְחָֽגַרְתָּ֩ אֹתָ֨ם אַבְנֵ֜ט אַֽהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו וְחָֽבַשְׁתָּ֤ לָהֶם֙ מִגְבָּעֹ֔ת וְהָֽיְתָ֥ה לָהֶ֛ם כְּהֻנָּ֖ה לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמִלֵּאתָ֥ יַֽד־אַהֲרֹ֖ן וְיַד־בָּנָֽיו׃ פרשת תרומה.

וְהָֽיְתָ֥ה לָהֶ֛ם כְּהֻנָּ֖ה לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם:

גם אם יש  כאלה שהתחתנו עם בת כהן הדבר לא יעשה אותם לא אותם ולא את בניהם:

וְלָֽקַחְתָּ֞ מִן־הַדָּ֨ם אֲשֶׁ֥ר עַֽל־הַמִּזְבֵּחַ֮ וּמִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָה֒ וְהִזֵּיתָ֤ עַֽל־אַהֲרֹן֙ וְעַל־בְּגָדָ֔יו וְעַל־בָּנָ֛יו וְעַל־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּ֑וֹ וְקָדַ֥שׁ הוּא֙ וּבְגָדָ֔יו וּבָנָ֛יו וּבִגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּֽוֹ׃ וְלָֽקַחְתָּ֣ מִן־הָ֠אַיִל הַחֵ֨לֶב וְהָֽאַלְיָ֜ה וְאֶת־הַחֵ֣לֶב ׀ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּ֗רֶב וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת ׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת וְאֶת־הַחֵ֨לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן וְאֵ֖ת שׁ֣וֹק הַיָּמִ֑ין כִּ֛י אֵ֥יל מִלֻּאִ֖ים הֽוּא׃  פרשת תרומה.

 זה חוקת עולם, גם לימינו אנו, הלוי עושה את העבודה הזאת:

וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַֽחֲלָֽה: כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַֽיהֹוָה תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַֽחֲלָה עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַֽחֲלָֽה: וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָֽמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּֽי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל אֶת הַֽמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵֽאִתָּם בְּנַֽחֲלַתְכֶם וַהֲרֵֽמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְהֹוָה מַֽעֲשֵׂר מִן הַֽמַּעֲשֵֽׂר: וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרֽוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַֽמְלֵאָה מִן הַיָּֽקֶב: כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת יְהֹוָה מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְאַֽהֲרֹן הַכֹּהֵֽן: מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת יְהֹוָה מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶֽת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּֽנּוּ: במדבר.

כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַֽיהֹוָה תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַֽחֲלָה:

ברור שאם לא נותנים ללוי את שציווה בורא עולם ונותנים במקומם לאנשים שאינם לוי ואינם לוי כהן, העם מפסיד את הטובה הזאת:

וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:

וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֶת־שְׁתֵּ֖י אַבְנֵי־שֹׁ֑הַם וּפִתַּחְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֔ם שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ שִׁשָּׁה֙ מִשְּׁמֹתָ֔ם עַ֖ל הָאֶ֣בֶן הָֽאֶחָ֑ת וְאֶת־שְׁמ֞וֹת הַשִּׁשָּׁ֧ה הַנּֽוֹתָרִ֛ים עַל־הָאֶ֥בֶן הַשֵּׁנִ֖ית כְּתֽוֹלְדֹתָֽם׃ מַֽעֲשֵׂ֣ה חָרַשׁ֮ אֶבֶן֒ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֗ם תְּפַתַּח֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָֽאֲבָנִ֔ים עַל־שְׁמֹ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֻֽסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃ וְשַׂמְתָּ֞ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָֽאֲבָנִ֗ים עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָֽאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּרֹ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנָשָׂא֩ אַֽהֲרֹ֨ן אֶת־שְׁמוֹתָ֜ם לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה עַל־שְׁתֵּ֥י כְתֵפָ֖יו לְזִכָּרֹֽן׃  וְעָשִׂ֥יתָ מִשְׁבְּצֹ֖ת זָהָֽב׃ וּשְׁתֵּ֤י שַׁרְשְׁרֹת֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִגְבָּלֹ֛ת תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם מַֽעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת וְנָֽתַתָּ֛ה אֶת־שַׁרְשְׁרֹ֥ת הָֽעֲבֹתֹ֖ת עַל־הַֽמִּשְׁבְּצֹֽת׃ וְעָשִׂ֜יתָ חֹ֤שֶׁן מִשְׁפָּט֙ מַֽעֲשֵׂ֣ה חֹשֵׁ֔ב כְּמַֽעֲשֵׂ֥ה אֵפֹ֖ד תַּֽעֲשֶׂ֑נּוּ זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ׃ רָב֥וּעַ יִֽהְיֶ֖ה כָּפ֑וּל זֶ֥רֶת אָרְכּ֖וֹ וְזֶ֥רֶת רָחְבּֽוֹ׃ וּמִלֵּאתָ֥ בוֹ֙ מִלֻּ֣אַת אֶ֔בֶן אַרְבָּעָ֖ה טוּרִ֣ים אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָֽאֶחָֽד׃ וְהַטּ֖וּר הַשֵּׁנִ֑י נֹ֥פֶךְ סַפִּ֖יר וְיָֽהֲלֹֽם׃ וְהַטּ֖וּר הַשְּׁלִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁב֖וֹ וְאַחְלָֽמָה׃ וְהַטּוּר֙ הָֽרְבִיעִ֔י תַּרְשִׁ֥ישׁ וְשֹׁ֖הַם וְיָֽשְׁפֵ֑ה מְשֻׁבָּצִ֥ים זָהָ֛ב יִֽהְי֖וּ בְּמִלּֽוּאֹתָֽם׃ וְ֠הָֽאֲבָנִים תִּֽהְיֶ֜יןָ עַל־שְׁמֹ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חוֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ תִּֽהְיֶ֕יןָ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט׃ פרשת תרומה.

וְשַׂמְתָּ֞ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָֽאֲבָנִ֗ים עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָֽאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּרֹ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנָשָׂא֩ אַֽהֲרֹ֨ן אֶת־שְׁמוֹתָ֜ם לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה עַל־שְׁתֵּ֥י כְתֵפָ֖יו לְזִכָּרֹֽן׃  

האבנים עם שמות בני ישראל על כתפיו של אהרן:

וְ֠הָֽאֲבָנִים תִּֽהְיֶ֜יןָ עַל־שְׁמֹ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חוֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ תִּֽהְיֶ֕יןָ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט׃

לשני עשר שבט- כולל הלוי.

מבואר מפה:

כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיהֹוָה נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהֹוָה לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:  וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת: וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה: כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיהֹוָה תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה: וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְהֹוָה מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר: וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב: כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת יְהֹוָה מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן: במדבר.

כל שבט הלוי עובד את העבודה הזאת של נשיאת עוונות העם ומשכך מעבירים מעשר ללוי, בהמשך כמו שהעם מעביר מעשר ללוי הלוי מעביר מעשר מן המעשר לכהן ולכן גם שבט הלוי על כתף הכהן.

וְנָֽתַתָּ֞ אֶל־חֹ֣שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֗ט אֶת־הָֽאוּרִים֙ וְאֶת־הַתֻּמִּ֔ים וְהָיוּ֙ עַל־לֵ֣ב אַֽהֲרֹ֔ן בְּבֹא֖וֹ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְנָשָׂ֣א אַֽ֠הֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּ֨ט בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל עַל־לִבּ֛וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִֽיד׃  וְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָֽאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃ וְהָיָ֥ה פִֽי־רֹאשׁ֖וֹ בְּתוֹכ֑וֹ שָׂפָ֡ה יִֽהְיֶה֩ לְפִ֨יו סָבִ֜יב מַֽעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֗ג כְּפִ֥י תַחְרָ֛א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ׃ וְעָשִׂ֣יתָ עַל־שׁוּלָ֗יו רִמֹּנֵי֙ תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י עַל־שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַֽעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב׃ פַּֽעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּֽעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב׃ וְהָיָ֥ה עַֽל־אַהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹלוֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה וּבְצֵאת֖וֹ וְלֹ֥א יָמֽוּת׃  וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃ וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִֽהְיֶֽה׃ וְהָיָה֮ עַל־מֵ֣צַח אַֽהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַֽהֲרֹ֜ן אֶת־עֲו֣‍ֹן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֨ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָֽל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ וְשִׁבַּצְתָּ֙ הַכְּתֹ֣נֶת שֵׁ֔שׁ וְעָשִׂ֖יתָ מִצְנֶ֣פֶת שֵׁ֑שׁ וְאַבְנֵ֥ט תַּֽעֲשֶׂ֖ה מַֽעֲשֵׂ֥ה רֹקֵֽם׃ וְלִבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃ וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָֽשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִֽהֲנ֥וּ לִֽי׃ פרשת תרומה.

וְנָשָׂ֨א אַֽהֲרֹ֜ן אֶת־עֲו֣‍ֹן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֨ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָֽל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:

מאוד חשוב להבין שכך יהיה לרצון להם, להם למען מה, למען בורא עולם יקבל את המנחה לכפרת עוונות הזאת שנושעים בתשועת בורא עולם. וזה כל העניין. זאת התשועה, אין תשועה מלבד תשועת בורא עולם.

מדובר על כל שהמשפט על ליבו של הכהן, על כך שהכהן נושא על כתיפיו את שמות בני ישראל, בני יעקב הם שנים עשר שבטי ישראל, יש עניין עם הלב במשפט בהנהגה,

לקרוא עוד בעניין פה:

וְנָשָׂ֣א אַֽ֠הֲרֹן אֶת־שְׁמ֨וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל בְּחֹ֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֛ט עַל־לִבּ֖וֹ– וְנָשָׂ֣א אַֽ֠הֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּ֨ט בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל עַל־לִבּ֛וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִֽיד– לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:

ברור שלנדו שאינו כהן, לא יכול לברך את העם בברכה הזאת:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם: במדבר.

וִיחֻנֶּךָּ- יתן לך חן בעיני הגויים.

ביבי נתן להם הרבה מאוד עד הנה, וכלום, אין שלום, ולא רק, יש אנטישמיות.

לא נראה שללנדו וצאן מרעיתו יש לב על ישראל ולא רק,

 

נשמעו קולות מהדוסים המאשימים את ישראל שלא רוצה לתת להם, קולות המרשיעים את ישראל בזאת, אני טוענת שלנוכח הכתוב בעניין בתורתינו, גולדקנוף ולנדו לא יכולים להרשיע את עם ישראל שלא נותנים להם את מה שלא מגיע להם.

זה חטא לדרוש את מקום הלוים, באם אתה לא לוי, בדיוק כמו שדרישתו של קורח הלוי להכנס למקום הכהן נחשבה לו לחטא ולכן הומת.

לקריאה:

הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם כִּֽי-הִבְדִּיל֩ אֱלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶתְכֶם֙ מֵֽעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל: וַיַּקְרֵב֙ אֹֽתְךָ֔ וְאֶת-כָּל-אַחֶ֥יךָ בְנֵֽי-לֵוִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבִקַּשְׁתֶּ֖ם גַּם-כְּהֻנָּֽה:

כפי שניתן ללמוד מפה, הדוסים מבקשים יותר מהלוי:

אם היה משכן בישראל בשנת 2025, היו נדרשים כ־29,600 לויים לעבודתו, לפי יחס תנ"כי של 0.399% מכלל בני ישראל במדבר – 8,580 מתוך 2,149,106 – מול 7.42 מיליון יהודים כיום.

וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם:  לֹא זָרוּ מִתַּאֲוָתָם עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם: תהלים.

משמע:

ביבי לא הושיע את עם ישראל שנתן להם כל מיני הטבות, הרי מה הם רצו בשורה התחתונה, הם רצו שיתנו להם את ההטבות שנותנים לחיילים משוחררים. זה מה הוא נתן להם.

חלוקת הנחלות, האדמה,  מתחלקת בתוך שבט למשפחותיו על פי כמה פקודים יש לכל משפחה- מי הוא הפקוד: מבן עשרים שנה ומעלה ששירת בצבא.

השוואת תקציבי המדינה לתלמידי ישיבות ולתלמידי אוניברסיטאות/אקדמיא בישראל- תקציב ישיר לתלמיד ולא למוסד בו הם לומדים.

מערכת התקציבים בישראל מפנה מדי שנה סכומים משמעותיים לשני מסלולי לימוד מרכזיים:הישיבות והאקדמיא.המאמר מציג תמונה מלאה, מבוססת נתונים, של התקציבים המועברים לתלמידי ישיבות ולתלמידי אוניברסיטאות, כולל פירוק לפרמטרים, חישוב ממוצע ליחיד, וטבלת מקורות רשמית לכל סעיף תקציבי.

1. תקציבי תלמידי ישיבות: מלגות לימוד ומעונות

תלמידי ישיבות — מלגות לימוד (תקציב ישיבות)זהו הסעיף המקביל למלגות לתלמידי אוניברסיטאות.המדינה מעבירה לישיבות ולכוללים סכום שנע בין 5.5 ל־6 מיליארד ש״ח בשנה.התקציב הזה הוא תמיכה ישירה בלומד — מלגה.

מעונות לתלמידי ישיבותבנוסף למלגות הלימוד, המדינה מפנה 1.0–1.3 מיליארד ש״ח למעונות יום חרדיים,סבסוד תפעול, בנייה ותמיכות לרשויות חרדיות.

סה״כ תקציב לתלמידי ישיבותחיבור שני הסעיפים יוצר תקציב כולל של 6.5–7.3 מיליארד ש״ח בשנה.

ממוצע ליחידבהנחה שיש 150,000 תלמידי ישיבות, הממוצע השנתי ליחיד הוא:43,000–49,000 ש״ח לשנה לתלמיד ישיבה.

2. תקציבי תלמידי אוניברסיטאות/אקדמיא: מלגות ומעונות

מלגות לתלמידי אוניברסיטאות/אקדמיאהתקציב הכולל למלגות אקדמיות נע בין 1.2–1.5 מיליארד ש״ח,כולל מלגות מצוינות, מלגות סיוע, מלגות ייעודיות ומלגות פר"ח.

מעונות לתלמידי אוניברסיטאות/אקדמיאבנוסף, המדינה משקיעה 0.9–1.1 מיליארד ש״ח בבניית מעונות,תחזוקה, סבסוד שכר דירה ותמיכות מוסדיות.

סה״כ תקציב לתלמידי אוניברסיטאות/אקדמיהחיבור שני הסעיפים יוצר תקציב כולל של 2.1–2.6 מיליארד ש״ח בשנה.

ממוצע ליחידבהנחה שיש 360,000 תלמידי אוניברסיטאות/אקדמיא, הממוצע השנתי ליחיד הוא:5,800–7,200 ש״ח לשנה לתלמיד אוניברסיטה.

3. טבלת התקציבים המאוחדת

קבוצה

מספר אנשים

תקציב כולל

ממוצע ליחיד

תלמידי ישיבות — מלגות לימוד (תקציב ישיבות)

150,000

5.5–6 מיליארד

36,000–40,000

תלמידי ישיבות — מעונות

150,000

1.0–1.3 מיליארד

6,600–8,600

תלמידי ישיבות — כולל מעונות (סה״כ)

150,000

6.5–7.3 מיליארד

43,000–49,000

תלמידי אוניברסיטאות/אקדמיא — מלגות לימוד

360,000

1.2–1.5 מיליארד

3,300–4,100

תלמידי אוניברסיטאות/אקדמיא— מעונות

360,000

0.9–1.1 מיליארד

2,500–3,050

תלמידי אוניברסיטאות/אקדמיא — כולל מעונות (סה״כ)

360,000

2.1–2.6 מיליארד

5,800–7,200

4. טבלת מקורות רשמית לכל סעיף תקציבי

סעיף תקציב

סכום

מקורות

מלגות לימוד לתלמידי ישיבות (תקציב ישיבות)

5.5–6 מיליארד

משרד החינוך, משרד הדתות, תקציב המדינה, שקיפות תקציבית, למ״ס

מעונות לתלמידי ישיבות

1.0–1.3 מיליארד

משרד העבודה והרווחה, משרד החינוך, משרד הדתות, רשויות חרדיות

מלגות לתלמידי אוניברסיטאות/אקדמיא

1.2–1.5 מיליארד

מל״ג/ות״ת, פר״ח, משרד החינוך, משרד הקליטה, משרד הביטחון

מעונות לתלמידי אוניברסיטאות/אקדמיא

0.9–1.1 מיליארד

ות״ת/מל״ג, משרד החינוך, סבסוד שכר דירה, מוסדות אקדמיים</

מעניין לעניין באותו עניין:

אם היה משכן בישראל בשנת 2025, היו נדרשים כ־29,600 לויים לעבודתו, לפי יחס תנ"כי של 0.399% מכלל בני ישראל במדבר – 8,580 מתוך 2,149,106 – מול 7.42 מיליון יהודים כיום.

בשנת 2024 מערך הכשרות בישראל הפך לגורם כלכלי משמעותי, כאשר עלותו השנתית, המוערכת בכ־2–3 מיליארד ₪, מהווה בין 2% ל־3.5% ממחזור המזון לצריכה פרטית, לעומת כ־1%–1.5% בלבד בשנת 2019– הצעה לשיפור..

המאמר נכתב בעזרת הרובוטית של בינג.

בעניין מהלכיו של ראש השב"כ ובענין חוק התקשורת- וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא- מהבחינה הזאת הכנסת משדרת תועבה יום יום שעה שעה- מעודכן.

תחילה בעניין ראש השב"כ:

מכתב ששלחתי בעניין לראש השב"כ ולכאן:

יום ב׳, 29 ביוני, 0:50 ‎(לפני 3 ימים)‎

מאת: העלמה מיכל כהן.

נשלח ל: eranm‫, pmo.heb@it.pmo.gov.il‫, dover‫, gilic

שלום,

קראתי את דברך בעניין ראש השב"כ דוד ומהלכיו בעניין ההומו,

https://www.kan.org.il/content/kan-news/opinions/1062331/

על פי תורתינו הקדושה, משכב זכר הוא חלק מתועבות הגויים שבגינן הוקאו הגוים שהיו פה לפנינו ומשכך אנו קיבלנו את הארץ הזאת,

אם הגויים האלה לא היו עושים את התועבות האלה, אז סביר לחשוב שבורא עולם לא היה מוריש לנו את הארץ הזאת במקומם.

אנו פה בדבר בורא עולם, ובדברו זה גם התל אביבים השמאלנים גרשו פלסטינאים מתל אביב.

אתה לא יכול לגרש פלסטינאים ככה סתם כי בא לך, ולא רק, אתה לא מאפשר לפלסטינאים לשוב לתל אביב, כי אתה נסמך על דבר בורא עולם.

על פי אמות המידה שלך כשומר זכויות אדם יש לאפשר לפלסטינאים לחזור לבבלי ולגבעת עמל וגם לכברי.

אנחנו לא מאפשרים לפלסטינאים לחזור לבבלי, כי בורא נתן לנו את הארץ הזאת.

מהבחינה הזאת, באם אביב גפן לא מקבל את דבר בורא עולם, גם הוא על פי השגתו מתנחל בשטחים שגירש פלסטינאים מתל אביב, מבבלי.

ברור שאביב גפן שהתנחל בשטחים בתל אביב  לא יתפנה מצפון תל אביב כדי לסיים את הכיבוש המשחית.

לסיכום,

אם לא בשם בורא עולם דורש אביב גפן את תל אביב, גם אביב גפן הוא כובש משחית על פי השגתו.

וזה דבר דבר בורא עולם בעניין ההומו:

וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא:  וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא: אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיהָ:  וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם:  כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ: וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם:  כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא.

(לא מדובר על לסביות לצורך העניין, לא נכון לכרוך את זאת בזה)

קשה מאוד לדבר עם אנשים לא מאמינים.

בשורה התחתונה, 

זאת הארץ ואלה חוקות אלהי הארץ ואם לא מתאים לך סע ללונדון. תחיה כאמונתך.

ולדוד אני אומרת,

חזק ואמץ, עלה והצלח.

זה רק צעד קטן, נקווה שימשיך ויעשה וינקה את שרותי הבטחון הכללי יען כי:

אם בורא עולם לא ישמור שווא שקד שומר. כפי שלמדנו מארועי שמיני עצרת.

לאחר מכתבי זה הייתה מתקפה מאוד גדולה על אתרי. הצלחתי להציל את האתרים שלי. המכתב הזה נשלח גם לשב"כ, יכול להיות שהומו מהשב"כ עם כלי הרוגלה שיש לו  עשה זאת, יכול להיות שלא. בכל מקרה, מרואותי בדרך, נראה גם מעקב אחרי ומשכך- אם אמות תדעו שלא התאבדתי.

 

בעניין חוק התקשורת:

מדברים בעניין חוק התקשורת החדש  המבקש למנוע שידורי תועבה בתקשורת.

על פי תורתינו הכנסת וערוץ הכנסת משדרת תועבה יום יום שעה שעה:

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם דְּמֵיהֶם בָּם: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת כַּלָּתוֹ מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם תֶּבֶל עָשׂוּ דְּמֵיהֶם בָּם:  וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם: ויקרא פרק עשרים.

זה שידור תועבה:

למחשבה, 

1) יש משהו מגוחך שהדוס מוכן לשבת עם ההומו בכנסת ובטנק, ולא מוכן להיות באותו בסיס עם אישה.

צבועים.

2) על פי חוק התקשורת החדש, יש למנוע שידורי תועבה בתקשורת. גולדקנוף ורבו מוכנים לאשר את החוק הזה בתמורה לכסף וזכויות.

גולדקנוף נשבע בתורת ישראל שבועת נאמנות.

כאדם שטוען שהוא דורש בדבר תורה את דרישותיו יהיה עליו לוודא שהחוק יקויים על פי דבר תורה.

משמע שיהיה כתוב בחוק שאסור לשדר בתקשורת את ההומוסקסואל. כי אם לא יעשה זאת הוא יקבל דבר בתמורה לאישור שההומו לא נחשב לתועבה על פי האנשים שחרדים על דבר תורה ואמונים על זאת.

ואם כך הוא נשבע לשקר על פי דבר תורה.

וכפי שאתם יודעים בתקשורת ראו את גולדקנוף מתחכך עם אוחנה בישיבה.

הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ: לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ: ישעיהו.

הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהוָה וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ:  לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם יְהוָה וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב: ירמיה.

תחשבו על החייל שכמו רות המואבית, שעזב את עמו ואת מולדתו והגיע לארץ ומבקש להתגייר ולהצטרף גם לצבא.

וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו מַדּוּעַ֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ לְהַכִּירֵ֔נִי וְאָנֹכִ֖י נָכְרִיָּֽה:

וַיַּ֤עַן בֹּ֙עַז֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֜ד לִ֗י כֹּ֤ל אֲשֶׁר-עָשִׂית֙ אֶת-חֲמוֹתֵ֔ךְ אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אִישֵׁ֑ךְ וַתַּֽעַזְבִ֞י אָבִ֣יךְ וְאִמֵּ֗ךְ וְאֶ֙רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔ךְ וַתֵּ֣לְכִ֔י אֶל-עַ֕ם אֲשֶׁ֥ר לֹא-יָדַ֖עַתְּ תְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם:

תחשבו על החייל שבא לפה מעם נכרי כמו רות המואבית, שהאדם הזה עזב את עמו ואת מולדתו והגיע לארץ ומבקש להתגייר ולהצטרף לעם של בורא עולם והוא מתגייס לצבא ביודעו שהוא יכול למות כאומר לעם ישראל את מה שרות אמרה לנעמי:

וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי: רות.

זה יפה.

למה להציב מכשולים.

כִּי יְהֹוָה אֱלֹֽהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָֽאֱלֹהִים וַֽאֲדֹנֵי הָֽאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹֽא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹֽׁחַד:  עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָֽה: דברים.

חשוב לזכור שגר לא נהיה יהודי, שיהודי מגייר אדם הוא גר בשבט יהודה. אך כגר הוא זוכה למעמד שווה:

וְכִֽי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתֽוֹ:  כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָֽהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּֽי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: ויקרא.

הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִֽהְיֶה לִפְנֵי יְהֹוָֽה: תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִֽהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶֽם: במדבר.

וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה וְאַֽהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּֽוֹ: כָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּֽוֹ: תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּֽוֹ: בְּבַיִת אֶחָד יֵֽאָכֵל לֹֽא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בֽוֹ: כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַֽעֲשׂוּ אֹתֽוֹ: וְכִֽי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַֽיהֹוָה הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַֽעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּֽוֹ: שמות.

אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהוָה– כמו בעניין ההומו. איש השוכב את זכר משכבי אישה הוא תועבה ועדיין מפלגות החרדים בחרו באוחנה להיות יו"ר כנסת ישראל.

אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה: משלי אחד ועשרים.

מִזַּעֲקַת דָּל:

ולא מזעקת אדם שאינו דל.

ברור שדל לא יכול להענות לזעקת דל אחר.

אתה לא יכול להאשים אדם עני שלא עזר לעני.

עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַיהוָה מִזָּבַח:

זאת אומרת שאפשר לזבוח בזאת:

צְדָקָה וּמִשְׁפָּט:

לזבוח בזאת, גם בימים שאין אהל מועד, בימים של לאחר חורבן בית המקדש.

זבח לעולה כנלמד- צדקה טובה מזבח גם הזבח היקר ביותר- פרים. אם אתה עשיר כשווי פר לעני שבורא עולם ציווה לתת להם, העניים, הגר באם עני והיתום והאלמנה באם המה עניים. אם אתה מעמד ביניים כשווי כבש, ואותו הדבר הלאה, אם ידך אינה משגת את זאת ואת זאת אז עוף.

בַּעְנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת:

יש למידה מזה:

בַּעְנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי:

אדם שנכנס לכלא הוא אדם ענוש, כשהפתי רואה את הענוש נכנס לכלא, הוא לרוב מחכים לא לעשות כדבר הזה שעשה הענוש.

בַּעְנָשׁ לֵץ:

וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת:

לעומת הלמידה הנלמדת מזאת, יש למידה מהחכם, שהיא לא ממקום של לקח ממקרה שקרה כמו המקרה הנ"ל, זאת למידת דעת מלקח דעת, שהדעת היא הנר לך.

וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם:

סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַיהוָה הַתְּשׁוּעָה: משלי עשרים ואחד.

זה כמו שיש לך כלי מלחמה אפילו המתקדמים ביותר, אתה לא תנצח בלי בורא עולם.

אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהוָה: משלי עשרים ואחד.

אם בורא עולם אמר ככה יעשה, אין עצה שיכולה להיות טובה מזאת, כל עצה אחרת היא לא נכונה למשל.

פילגש זה לא חטא על פי תורת ישראל, בעת הזאת העצה להוקיע פילגש היא עצה שהיא נגד בורא עולם. לעומת הפילגש בעולת הבעל ששכבה עם איש שאינו בעלה היא אמורה להיות מוקעת. בעת הזאת יש נטיה להטות משפט של זאת בזאת וזה מעשה שהוא נגד עצת בורא עולם.

כמו בעניין ההומו. איש השוכב את זכר משכבי אישה הוא תועבה ועדיין מפלגות החרדים בחרו באוחנה להיות יו"ר כנסת ישראל.

מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ לְמוֹתָר וְכָל אָץ אַךְ לְמַחְסוֹר: משלי עשרים ואחד.

שהחברים של איוב באו לנחמו הם הבינו שאין ערך למילים– וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּֽי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹֽד— כל מילה מיותרת– וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר– המילה מותר היא ההפך ממחסור– בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר– כמו בשיר העצב אין לו סוף– כִּֽי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹֽד:

שילוב חרדים וחרדיות בשירות לאומי לייט, מותאם לערכי החברה החרדית, יאפשר הפניית כוח אדם למוסדות ויישובים חרדיים, צמצום תקציבי תמיכה וחיסכון משמעותי למדינה. מהכספים שיתפנו נוכל לקנות עוד טילים.

הצעה למודל שירות לאומי מותאם לחברה החרדית ולצמצום תקציבי תמיכה

מבוא

סוגיית שילובם של חרדים וחרדיות בשירות לאומי ובמערכות הביטחון עומדת במרכז הדיון  בישראל. לצד הדרישה לשוויון בנטל, קיימים חסמים עמוקים המונעים גיוס רחב של צעירים חרדים – בראשם החשש מפגיעה באורח החיים הדתי, ירידה ברמת האמונה, או חשיפה לסביבה מעורבת. במקביל, רבים בציבור הכללי חשים כי הם נושאים בנטל השירות והתקציבים באופן שאינו פרופורציונלי לגודל האוכלוסייה החרדית.

הצעה זו מבקשת להציע מודל שירות לאומי "לייט", המותאם לערכי החברה החרדית, ובמקביל מאפשר צמצום תקציבי תמיכה למוסדות שונים באמצעות הפניית כוח אדם חרדי לשירותים קהילתיים חיוניים.

הבעיה המרכזית: פער בין נטל השירות לנטל התקציבי

רבים בציבור המתנדבים והמתגייסים טוענים כי בעוד הם נושאים בנטל השירות הצבאי והאזרחי, התקציבים המועברים למוסדות חרדיים גבוהים משמעותית ביחס לגודל האוכלוסייה. מצב זה יוצר תחושת אי־שוויון ומתח חברתי.

במקביל, החברה החרדית עצמה מביעה חשש עמוק מהשתלבות במסגרות שירות קיימות, בשל פערי תרבות, חשש מהשפעה רוחנית, ומבנה חברתי שמרני.

עקרונות ההצעה

  1. שירות לאומי מותאם תרבותית וערכית – מסגרות נפרדות, ללא חשש מערבוב מגדרי או פגיעה באורח החיים החרדי.

  2. שירות בתוך הקהילה החרדית – כך נשמרת הסביבה התרבותית, ומופחתים חסמים.

  3. צמצום תקציבי תמיכה למוסדות המקבלים כוח אדם חינמי – המוסדות נהנים משירות, המדינה חוסכת תקציבים.

  4. הפניית כוח אדם לשירותים עירוניים וביטחוניים בערים חרדיות – חיסכון משמעותי בכוח אדם מקצועי והפנייתו למשימות אחרות.

תחומי השירות המוצעים

1. שירות לאומי במשטרה בערים חרדיות

ביישובים כמו בני ברק, אלעד, בית שמש, מודיעין עילית ושכונות חרדיות בירושלים ובמועצות מקומיות ואזוריות– ניתן לשלב צעירים חרדים כשוטרים:

  • סיורים

  • מוקדים

  • אכיפה עירונית

  • סיוע קהילתי

תועלת:

  • חיסכון משמעותי בתקציבי שיטור.

  • שחרור שוטרים מקצועיים למשימות אחרות שבהן קיים מחסור.

  • שיפור יחסי אמון בין המשטרה לקהילה החרדית.

2. שירות לאומי במוסדות חינוך חרדיים

שילוב חרדים וחרדיות בתפקידים מגוונים:

  • ניקיון ותחזוקה.

  • סיוע פדגוגי.

  • תפקידי הוראה.

  • מטפלות וסייעות בגנים ופעוטונים.

תועלת: המוסדות מקבלים כוח אדם איכותי ללא עלות, והמדינה יכולה להפחית את התקציבים המועברים להם בהתאם.

3. שירות לאומי ברשויות המקומיות וערים חרדיות.

תפקידים אפשריים:

  • פקחים

  • עובדי ניקיון רחובות

  • פקידים ופקידות

  • עובדי גינון ותחזוקה

תועלת: העיריות נהנות מכוח אדם נוסף, והמדינה יכולה להפחית את התקציבים המועברים לרשויות אלה.

4. כח עזר בחברת קדישא וזק"א.

תפקידים כגון:

  • סיוע לוגיסטי

  • תחזוקה

  • אדמיניסטרציא

תועלת: חיסכון תקציבי משמעותי למערך חיוני הפועל תחת עומס רב.

5. כח מוביל במערך הכשרות

שילוב חרדים בתפקידי:

  • משגיחי כשרות

  • סיוע למערכי בד"צים

  • עבודות לוגיסטיות

תועלת: 100 אחוז הפחתת עלויות כשרות והקטנת תקציבי תמיכה ושכר.

6. כח עזר והתנדבות בעזר מציון:

  • סיוע באמבולנסים

  • לוגיסטיקה

  • מוקדים

תועלת: חיסכון משמעותי לארגונים הפועלים על בסיס תרומות, והגדלת היקף השירות לציבור.

סיכום

המודל המוצע מאפשר:

  • שילוב חרדים וחרדיות בשירות לאומי בצורה מכבדת ומותאמת.

  • הפחתת תקציבים ממשלתיים למוסדות המקבלים כוח אדם חינמי.

  • חיזוק השירותים העירוניים, החינוכיים והקהילתיים בערים חרדיות.

  • צמצום תחושת אי־השוויון בנטל בקרב הציבור הכללי.

הצעה זו אינה מבקשת לכפות שינוי תרבותי על החברה החרדית, אלא להציע מסלול שירות ריאלי, מכבד ויעיל – כזה שמיטיב עם כלל אזרחי המדינה.

מהכסף שיחסך נוכל לקנות עוד טילים.