1. מבחן השוויון האמיתילאחר הצלחתה של הרשימה המשותפת בבחירות, נאמר מטעם הרשימה: ״אנחנו מעניקים את הניצחון הזה לבני עמנו בעזה, בגדה המערבית ובירושלים הכבושה״. כדאי לעצור לרגע ולחשוב מה הייתה התגובה העממית אילו נפתלי בנט היה מכריז לאחר ניצחון בבחירות כי הוא מקדיש את ניצחונו לבני העם הפלסטינאי בעזה ובגדה. האם גם במקרה כזה היו מתייחסים לדבריו בסלחנות? סביר להניח שהייתה מתעוררת סערה עממית. סביר להניח שהיה נחשב בוגד. כאן בדיוק מתגלה מבחן השוויון האמיתי. אם אנחנו מאמינים בשוויון ללא הבדל דת, גזע או מין, עלינו להחיל את אותם אמות מידה על כל אזרח ועל כל מפלגה. מפלגת יחד והרשימה המשותפת הן חלק מהמערכת הפוליטית הישראלית, ואין סיבה להעניק לאחת יחס מקל ולשנייה יחס מחמיר רק בגלל זהותם של חברי המפלגה או המחנה הפוליטי שממנו הם באים. אבל שוויון אזרחי אינו מסתכם בזכות לבחור ולהיבחר. הוא כולל גם חובות משותפות. התנאי הבסיסי לקיומה של אזרחות משותפת הוא מחויבות למדינת ישראל, לריבונותה ולזכותה להתקיים ולהגן על אזרחיה. אין פירוש הדבר שכל אזרח חייב להסכים עם הממשלה, עם מדיניותה או עם פעולותיה. ביקורת על המדינה, התנגדות לממשלה ואף מאבק פוליטי נגדה הם חלק בלתי נפרד מדמוקרטיה. גם הזדהות עם סבלם של פלסטינים אינה כשלעצמה הוכחה לחוסר נאמנות. אבל יש מקום לדרוש מנבחרים להבהיר היכן עומדת מחויבותם למדינה, במיוחד כאשר מדובר במלחמה ובמציאות שבה אזרחי ישראל משלמים מחיר כבד. 2. ההבדל בין דמוקרטיה לבין שלטון טרוראפשר להבין את משמעות חופש הביטוי והשותפות האזרחית גם באמצעות דוגמה מעזה. האם מישהו יכול לדמיין נבחר עם בעזה שמקדיש את ניצחונו למשפחת ביבס, לאם ולתינוקות שנרצחו באכזריות בידי מחבלי חמאס, ומצהיר כי רצח חפים מפשע אינו מתקבל על הדעת מבחינה מוסרית ואנושית? האם הוא היה יכול להביע עמדה כזאת בחופשיות תחת שלטון חמאס, ללא חשש לחייו? הדוגמה הזאת ממחישה את ההבדל בין חברה דמוקרטית המאפשרת חופש ביטוי, גם למי שמותח ביקורת חריפה על המדינה, לבין שלטון טרור המדכא התנגדות ואינו מאפשר חופש פוליטי אמיתי. ההשוואה הזאת אינה הופכת את ישראל לחמאס, חלילה. להפך: היא ממחישה מדוע חופש הביטוי וההגנה על זכויות האדם הם עקרונות שעל מדינה דמוקרטית לשמור עליהם. דווקא משום שישראל היא מדינה דמוקרטית, אסור לנו להתעלם מהמשמעות של שותפות פוליטית. דמוקרטיא אינה מחייבת אותנו לעצום עיניים מול עמדות פוליטיות המעוררות שאלות על מחויבותן למדינה. 3. שותפות פוליטית מחייבת בסיס משותףאי אפשר לדרוש שוויון בזכויות ובייצוג הפוליטי, ובו בזמן לפטור צד אחד מהחובות ומהאחריות המוטלות על כל אזרחי המדינה. החברה הערבית זכאית לשוויון מלא, לביטחון אישי, לייצוג פוליטי ולכל הזכויות שמדינת ישראל מעניקה לאזרחיה. באותה מידה, נציגיה הפוליטיים נדרשים להכיר בחובות המשותפות לכל אזרחי המדינה ולפעול למען ביטחונם של כלל תושביה. כל מפלגה המבקשת להיות שותפה בהנהגת המדינה צריכה להבהיר את מחויבותה למדינת ישראל, לריבונותה, לביטחונם של אזרחיה ולזכותם לחיות בה בשלום. שותפות פוליטית אינה רק חיבור של מספרים לצורך הקמת ממשלה. היא מחייבת בסיס משותף של אחריות, מחויבות למדינה והכרה בגורל המשותף של אזרחיה. 4. החברה הערבית בישראל – בין זכויות אזרחיות למציאות של חוסר ביטחוןלפני שמדברים על שותפות פוליטית ועל ייצוג הציבור הערבי, צריך להתבונן גם במציאות הקשה שבתוכה חיים אזרחים ערבים רבים בישראל. החברה הערבית מתמודדת עם מכת פשיעה ואלימות קשה. ערבים נרצחים בנסיבות של פשיעה ואלימות, בעלי עסקים ערבים נסחטים בידי ארגוני פשיעה ערבים, ומשפחות שלמות חיות תחת איומים ופחד. פרוטקשן, נשק בלתי חוקי, סחיטות ורציחות הפכו למציאות שממררת את חייהם של אזרחים רבים. הקורבנות של המציאות הזאת הם אזרחים ערבים: הורים שאיבדו את ילדיהם, ילדים שאיבדו את הוריהם, בעלי עסקים שאינם יכולים להתפרנס בביטחון ומשפחות שאינן מרגישות מוגנות אפילו בתוך יישוביהן. חשוב להדגיש: אין להטיל את האחריות לפשיעה על כל האזרחים הערבים. האזרחים הערבים שומרי החוק הוא מהנפגעים המרכזיים של ארגוני הפשיעה, והוא זכאי להגנה מלאה של המדינה. וחשוב להדגיש שבמלחמה הזאת הערבים בישראל לא עשו מהומות ולא היו גייס חמישי לחמאס או לבנון ואיראן. בסך הכל היה שקט מצדם, הם לא ניצלו את חולשתינו בעת הזאת. המדינה חייבת להילחם בפשיעה, להגן על חיי אדם ולהבטיח ביטחון אישי לכל אזרחיה, ללא הבדל דת ולאום. זוהי חובתה הבסיסית. ובכל זאת, יש עניין שערבים תושבי ישראל מפעילים פשע טרוריסטי על בני עמם הערבים תושבי ישראל. בפוזיציא כזאת של הערבים כמיעוט בקרב עם שאינו עמם יש בדבר הרבה יותר מפשע פלילי נורמטיבי. לא הייתה התייחסות של מנהיגים ערבים לדבר ששם את הפושעים האלה פוגעים בחלשים האלה מבני עמם. להזכירכם, זה לא בן גביר שרוצח אותם, זה לא בן גביר שמפעיל עליהם פרוטקשן ובכך מטילים אימה על ביני ובנות עמם. זה ערבים שמפעילים את הטרור הזה על ערבים. 5. השוואה מספרית: קורבנות הפשיעה בחברה הערבית שנהרגו בידי ערבים בישראל לעומת פלסטינים שנהרגו בידי מתנחליםכדי לבחון את ממדי האלימות, כדאי להעמיד זה מול זה שלושה נתונים: מספר האזרחים הערבים שנהרגו בישראל בידי ערבים בנסיבות של פשיעה ואלימות, ומספר הפלסטינים שנהרגו בידי מתנחלים "טרור יהודי" בגדה המערבית ומספר האזרחים היהודי שנהרגו בידי טרור פלסטיני מהגדה המערבית. השוואת הרוגים בשטח מדינת ישראל כולל הגדה המערבית (לא כולל עזה/חמאס) — 2021–2025
סיכום: אזרחות משותפת מחייבת אחריות משותפתהוויכוח על שותפות פוליטית בישראל אינו יכול להסתכם בשאלה מי מסוגל להרכיב קואליציה ומי מספק את מספר הקולות הדרוש להקמת ממשלה. הוא חייב להתחיל בשאלה עמוקה יותר: מהו הבסיס שעליו אנחנו מבקשים לבנות את החברה הישראלית? אזרחות שווה מעניקה זכויות שוות, אבל היא מחייבת גם הכרה בחובות משותפות. היא מאפשרת ביקורת על הממשלה, מחאה פוליטית והזדהות עם בני אדם מעבר לגבולות המדינה, אך מחייבת הכרה בריבונות ישראל, בזכותה להתקיים ובביטחונם של כלל אזרחיה. אי אפשר לדרוש שוויון רק כאשר מדובר בזכויות, להתעלם מאחריות כאשר מדובר בחובות, ולבקש שותפות פוליטית בלי בסיס ערכי משותף. השותפות הישראלית אינה נמדדת רק בזכות לשבת סביב שולחן הממשלה. היא נמדדת במחויבות למדינה, בכבוד לחיי אדם, באחריות לביטחון האזרחיםכולם. שוויון בזכויות – שוויון בחובות. אזרחות ללא נאמנות ואחריות משותפת אינה יכולה להיות בסיס איתן לשותפות לאומית. |
הסבר והסתייגויות1. אזרחים ערבים שנהרגו בישראל: הנתונים מבוססים על ספירת יוזמות אברהם של הרוגים בנסיבות פשיעה ואלימות. אין להסיק שכל ההרוגים נרצחו בידי אזרחים ערבים אך רוב המקרים הם כאלה. 2. פלסטינים שנהרגו בידי מתנחלים: הנתונים מתייחסים להרוגים בידי מתנחלים בגדה המערבית. הסך הכולל, 24, מתייחס לשנים 2023–2025 בלבד, משום שאין בטבלה נתונים מקבילים לשנים 2021–2022. 3. ישראלים שנהרגו בידי פלסטינים מהגדה: המספר 22 מורכב משישה מתנחלים ישראלים שנהרגו בגדה המערבית ועוד 16 ישראלים שנהרגו בישראל בפיגועים שביצעו פלסטינים מהגדה, בתקופה שבין 7 באוקטובר 2023 ל־14 באוקטובר 2024. 4. הסתייגות לגבי המספר 22: האו״ם דיווח שבאותה תקופה נהרגו בגדה 23 ישראלים בידי פלסטינים, ובהם 16 אנשי כוחות הביטחון ושישה מתנחלים. הנתון של 22 בטבלה אינו כולל את 16 אנשי כוחות הביטחון, אך גם אין בידינו פילוח מלא המאשר שכל 16 הישראלים שנהרגו בישראל היו אזרחים. לכן יש להתייחס ל־22 כמספר ישראלים הרוגים בקטגוריות שצוינו, ולא כמספר מאומת של אזרחים בלבד. 5. השוואת הנתונים: מדובר בקטגוריות שונות של אירועי הרג: הרוגים בנסיבות פשיעה ואלימות בישראל, פלסטינים שנהרגו בידי מתנחלים, וישראלים שנהרגו בפיגועים שביצעו פלסטינים מהגדה. הטבלה מציגה את הנתונים הזמינים, אך אינה מוכיחה שכל הקטגוריות נמדדו באותה שיטה או באותם תנאים. הערה לקוראים: המקף מציין שלא הוצג נתון שנתי מאומת ומבודד. המספרים המסכמים 24 ו־22 מבוססים על תקופות שונות, ולכן אין לראות בהם השוואה שנתית מלאה לחמש השנים. מקורות |