תפריט סגור

65 אלף פניות למרכזי הסיוע לתקיפה מינית 20,884 הן פניות חדשות: ואלה מקרים ידועים, על פי מחקרים רק 6-13 אחוז מהמקרים מדווחים לרשויות.

בכאן חדשות מדווחים שבשנת 2025 התקבלו במרכזי הסיוע 65,184 פניות – עלייה של 28% לעומת שנת 2024. מתוך כלל הפניות, 20,884 היו פניות חדשות.

אולם מאחורי הנתונים האלה מסתתרת שאלה חשובה לא פחות: כמה מקרי פגיעה מינית מתרחשים בישראל ואינם מגיעים כלל למרכזי הסיוע או לידיעת המשטרה? ומשכך כמה מקרים של תקיפה מינית יש באמת בישראל.

 

פניות למרכזי הסיוע – 2023–2025

כדי לבחון את המגמה, חשוב להבחין בין כלל הפניות, הכוללות גם פניות חוזרות ושיחות המשך, לבין פניות חדשות. לצורך אומדן היקף הפגיעות נתמקד בפניות החדשות.

כלל הפניות

פניות חדשות

שנה

54,044

17,484

2023

51,118

16,659

2024

65,184

20,884

2025

170,346

55,027

סך הכול

בשנת 2025 נרשמה עלייה של 28% בכלל הפניות לעומת 2024. במספר הפניות החדשות נרשמה עלייה של כ־25.4%.

 

כמה מקרי פגיעה אינם מגיעים למרכזי הסיוע?

מה מלמדים המחקרים: רק מיעוט מהנפגעות והנפגעים מתלוננים במשטרה

הפער בין מספר מקרי הפגיעה המתרחשים בפועל לבין מספר התלונות המגיעות לרשויות אינו מבוסס רק על הערכה. מחקרים וסקרי נפגעוּת בישראל מצביעים שוב ושוב על תת־דיווח משמעותי.

לפי נתוני איגוד מרכזי הסיוע, המבוססים על מדד האלימות הלאומי של המשרד לביטחון לאומי משנת 2014, רק כ־6% ממקרי התקיפה המינית דווחו לרשויות. בדיווח שפורסם בשנת 2015 על נתוני האיגוד לשנת 2014, צוין כי רק כ־13% ממקרי התקיפה המינית דווחו למשטרה.

גם סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2018 הצביע על שיעור גבוה מאוד של אי־דיווח: 79.2% מהנשים שחוו תקיפה מינית לא הגישו תלונה למשטרה, וכמעט כל הנפגעות מהטרדה מינית לא דיווחו.

סקר נפגעוּת העבירה של הלמ״ס לשנת 2023 חיזק את התמונה: לפי ממצאי הסקר, 93.7% מנפגעי עבירות המין ו־94.5% מנפגעי ההטרדה המינית לא דיווחו למשטרה. הלמ״ס ציינה כי בשל מגבלות סטטיסטיות אין לפרסם אומדן מדויק לשיעור המדווחים בקטגוריות אלה.

הנתונים אינם מצביעים על שיעור אחיד בכל שנה ובכל סוג פגיעה, אך הם מלמדים שההנחה שלפיה רק כ־10% מהמקרים מגיעים לרשויות אינה מופרכת; בחלק מהסקרים שיעור הדיווח אף נמוך יותר. חשוב להבחין בין דיווח למשטרה לבין פנייה למרכז סיוע: אלה שתי מערכות שונות, ופנייה למרכז סיוע אינה בהכרח תלונה רשמית.

כדי לנסות להמחיש את היקף התופעה, נבחן תרחיש חישובי שלפיו רק 10% ממקרי הפגיעה מגיעים למרכזי הסיוע, ואילו 90% אינם מגיעים אליהם.

לפי הנחה זו, 20,884 הפניות החדשות בשנת 2025 מייצגות 10% מכלל המקרים. מכאן מתקבל אומדן של 208,840 מקרים, מתוכם 187,956 שלא הגיעו למרכזי הסיוע.

 

אומדן תיאורטי להיקף הפגיעות – שלוש שנים

שנה

פניות חדשות – 10%

לא הגיעו למרכזים – 90%

אומדן כולל

2023

17,484

157,356

174,840

2024

16,659

149,931

166,590

2025

20,884

187,956

208,840

סך הכול

55,027

495,243

550,270

גם מחצית מהאומדן היא היקף עצום

אפשר לבחון גם תרחיש שמרני יותר, שבו היקף הפגיעות בפועל הוא רק מחצית מהאומדן התיאורטי.

לפי החישוב לשנת 2025:

מספר מקרים

תרחיש

208,840

אומדן מלא לפי הנחת 10%

104,420

מחצית מהאומדן

52,210

רבע מהאומדן

בכל המקרים אנו פוגשים תופעה גדולה מאוד שלא מטופלת נכונה מבחינת הרתעה.

 

מה שאינו מדווח אינו נעלם

הנתונים שפורסמו מלמדים על עשרות אלפי פניות למרכזי הסיוע מדי שנה, ועל עלייה משמעותית בשנת 2025. אולם הם אינם מספקים תמונה מלאה של היקף הפגיעות המיניות בישראל.

כדי להבין את התופעה נדרשים סקרי שכיחות מייצגים, נתונים על מספר הנפגעות והנפגעים הייחודיים, שיעורי הפנייה למרכזי הסיוע, שיעורי הגשת התלונות במשטרה והיקף המקרים שאינם מגיעים לשום גורם טיפולי או רשמי.

היעדר נתונים מלאים אינו מעיד על היעדר פגיעות. הוא מדגיש את הצורך במחקר מקיף שיבחן את התופעה מעבר למספר התלונות המוכרות.

65 אלף פניות הן הנתון הגלוי. 20,884 מתוכן הן פניות חדשות. השאלה החשובה היא כמה נפגעות ונפגעים נוספים אינם מגיעים כלל למרכזי הסיוע, אינם מגישים תלונה ונותרים מחוץ לנתונים.

הערה מתודולוגית: האומדנים בטבלה הם חישוב לפי הנחת 10% לצורך המחשת היקף אפשרי. אין להציגם כמספר מוכח של מקרי תקיפה בישראל. גם נתוני הפניות אינם שקולים למספר תלונות המשטרה.

באותו עניין:

אונס במדינות ה‑OECD: הרשעות בפועל, פערי תלונות–הרשעות, והתפלגות נפגעים לפי מין– נתוני ה‑OECD- הרשעות בפועל.