לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ:

לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן

גאווה באה לפני משבר.

וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ:

גבה רוח כהתנשאות באה לפני כשלון,

זאת אומרת שהתנשאות וגאווה הם מתכון לכשלון למשבר, אפשר לחשוב על כך בהקשר משפט המלך:

שׂוֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֨יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-אָחִ֖יךָ הֽוּא: רַק֘ לֹֽא-יַרְבֶּה-לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא-יָשִׁ֤יב אֶת-הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהֹוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹֽסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד:  וְלֹ֤א יַרְבֶּה-לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה-לּ֖וֹ מְאֹֽד:  וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת-מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל-סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֖י הַכֹּֽהֲנִ֥ים הַֽלְוִיִּֽם: וְהָֽיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל-יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִשְׁמֹ֠ר אֶת-כָּל-דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת-הַֽחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַֽעֲשׂתָֽם: לְבִלְתִּ֤י רוּם-לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן-הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֩עַן יַֽאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל-מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל: דְּבָרִ֗ים- פרשת שֹֽׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים.

לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן

גאווה באה לפני משבר.

וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ:

גבה רוח כהתנשאות באה לפני כשלון,

זאת אומרת שהתנשאות וגאווה הם מתכון לכשלון למשבר, אפשר לחשוב על כך בהקשר משפט המלך:

לְבִלְתִּ֤י רוּם-לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן-הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֩עַן יַֽאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל-מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל:

לְבִלְתִּ֤י רוּם-לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו.

צריך לזכור שהכהן לא נמצא במקום המלוכה על ישראל, לא מהם המלכים.

היות מלך על ישראל לא שם את המלך במקום הלוי והכהן לוי. מוסד הכהונה והלוי ממשיך להתקיים במתכונתו גם כשיש מלך אדם בישראל.

בדיוק כמו שנכרי לא ימלוך על ישראל כך מי שאינו לוי לא ישב במקום הלוי , אותו הדבר לגבי הכהנים מי שאינו מאהרן לא ישב ולא יאכל במקום הזה שניזון ממעשרות העם. לאחר מות שני בני אהרן, גם בני משה לא נכנסו למקום הזה.

משפט זה בהמשך על אותו רעיון:

טוֹב שְׁפַל רוּחַ אֶת (עניים) עֲנָוִים מֵחַלֵּק שָׁלָל אֶת גֵּאִים: משלי שישה עשר.

עדיף להיות במקום הזה:

טוֹב שְׁפַל רוּחַ אֶת (עניים) עֲנָוִים:

מבמקום הזה:

מֵחַלֵּק שָׁלָל אֶת גֵּאִים:

שבמקום הזה שמחלק שלל בין גאים, אנשים עם כבוד שלא נחשבים גנבים אך הם כאלה במקום הזה של חבירה כזאת שמחלקת שלל עושק. ומשכך עדיף להיות עני מלהתפרנס משלל כזה.

זה כמו נגיד שוטרים על מדים שאוכפים חוק שיש בינהם חבורה שמוכרת את הגראס שהם מחרימים ומחלקת את השלל בינהם.. זאת יכולה להיות חבורה ממפלגה כל שהיא שנמצאת בעמדת משילות.. אתם יודעים חלוקת שלל כזאת:

טוֹב מְעַט בִּצְדָקָה מֵרֹב תְּבוּאוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט: משלי שישה עשר.

תְּבוּאוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט:

שהתבואות מקורן בלא משפט, שהפעולה המניבה היא לא חוקית.

למחשבה:

יש הבדל בין שותפים לפשע לשותפים לעסק לגיטימי.

בעת מחלוקת בין שותפים לפשע, לא ניתן להביא את המקרה לבית המשפט. הפתרון, אם בטוב ואם ברע יעשה במקרה זה מחוץ לכותלי בית המשפט, לא כך בין שותפים לעסק לגיטימי.