וַיָּ֥זֶד יַֽעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף׃ וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָֽאָדֹ֤ם הָֽאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם׃ וַיֹּ֖אמֶר יַֽעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי׃ וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה׃ וַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹֽרָת֖וֹ לְיַֽעֲקֹֽב׃ וְיַֽעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה׃  פרשת חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה– תֹּֽלְדֹ֥ת.

וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה׃

וַֽיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵֽרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו ׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי׃ וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי׃ וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י צידה(צָֽיִד)׃ וַֽעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּֽאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּֽעֲב֛וּר תְּבָֽרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת׃ פרשת חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה– תֹּֽלְדֹ֥ת.

וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֨ר כִּלָּ֣ה יִצְחָק֮ לְבָרֵ֣ךְ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַֽעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ׃ וַיַּ֤עַשׂ גַּם־הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ וְיֹאכַל֙ מִצֵּ֣יד בְּנ֔וֹ בַּֽעֲבֻ֖ר תְּבָֽרְכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃ וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו מִי־אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר אֲנִ֛י בִּנְךָ֥ בְכֹֽרְךָ֖ עֵשָֽׂו׃וַיֶּֽחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַיִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָֽאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָֽרְכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִֽהְיֶֽה׃ כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּֽרְכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי׃ וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ׃ פרשת חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה– תֹּֽלְדֹ֥ת.

וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ׃ 

צריך גם לזכור שעשיו מכר את בכורתו, וגם הוא הלך לעשות מטעמים לפני הברכה מאביו תוך שהוא לא אמר לאביו שהוא מכר את בכורתו ליעקב.

זאת אומרת שאם יעקב לא היה עושה מה שעשה לקבל את ברכת הבכורה, אז יצחק היה מברך את עשיו.

ואם כך במקום הזה היה עושה עשיו מעשה מרמה אם היה מתברך לאחר שמכר את הבכורה.

באמונה שהכל נהיה בדברו, ברור שהדבר כרצון הבורא כנלמד מפה:

וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃ וַיִּתְרֹֽצְצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְהוָֽה׃ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גֹיִים֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַֽעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃ פרשת חיי שרה תולדות.

וַיִּתְרֹֽצְצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְהוָֽה׃ 

היה ידוע שהצעיר יהיה הבכור:

וְרַ֖ב יַֽעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃

ככתוב:

וַיֹּאמַר—יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה–נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה–חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל–עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ,אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי–נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה,וְגַם–גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה—אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע,כִּי–עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם–אֲדֹנִי.

לאחר דבר העבד לבורא עולם ולאחר שרבקה עשתה כדבר, ברור שבורא עולם הוא שהניע את רבקה לעשות הדבר:

וַיְהִי–הוּא, טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן–מִלְכָּה, אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם; וְכַדָּהּ,עַל–שִׁכְמָהּ. וְהַנַּעֲרָ, טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד—בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ; וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט–מַיִם מִכַּדֵּךְ.וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי;וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל–יָדָהּ—וַתַּשְׁקֵהוּ.וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב,עַד אִם–כִּלּוּ,לִשְׁתֹּת. וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל–הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל–הַבְּאֵר,לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל–גְּמַלָּיו.

והעבד משתאה שראה את הנס לעניו:

וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ; מַחֲרִישׁ—לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהוָה דַּרְכּוֹ,אִם–לֹא. וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ—וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל–יָדֶיהָ,עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם. וַיֹּאמֶר בַּת–מִי אַתְּ, הַגִּידִי נָא לִי; הֲיֵשׁ בֵּית–אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ,לָלִין. וַתֹּאמֶר אֵלָיו, בַּת–בְּתוּאֵל אָנֹכִי—בֶּן–מִלְכָּה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר. וַתֹּאמֶר אֵלָיו,גַּם–תֶּבֶן גַּם–מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ—גַּם–מָקוֹם, לָלוּן.וַיִּקֹּד הָאִישׁ, וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהוָה.

מדבר העבד נלמד שהחסד שעשה בורא עולם עם עבד אברהם שהוא הראה את האשה הנכונה:

וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא–עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ, מֵעִם אֲדֹנִי; אָנֹכִי, בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה, בֵּית, אֲחֵי אֲדֹנִי.

כמבואר מההשתאות של פרעה מיוסף לאחר שיוסף פתר לו את החידה:

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ: בראשית.

שרבקה כיוסף, כמו שפרעה ראה את יוסף כך ראה העבד את רבקה:

אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ

וכמו שהודיע בורא עולם דרך יוסף כך הודיע דרך רבקה:

וּלְרִבְקָה אָח, וּשְׁמוֹ לָבָן; וַיָּרָץ לָבָן אֶל–הָאִישׁ הַחוּצָה,אֶל–הָעָיִן. וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת–הַנֶּזֶם, וְאֶת–הַצְּמִדִים עַל–יְדֵי אֲחֹתוֹ,וּכְשָׁמְעוֹ אֶת–דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר,כֹּה–דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ;וַיָּבֹא, אֶל–הָאִישׁ, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל–הַגְּמַלִּים, עַל–הָעָיִן.וַיֹּאמֶר,בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָה; לָמָּה תַעֲמֹד, בַּחוּץ, וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת,וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים. וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה, וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים; וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא, לַגְּמַלִּים, וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו, וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ. ויישם (וַיּוּשַׂם) לְפָנָיו, לֶאֱכֹל, וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל, עַד אִם–דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי; וַיֹּאמֶר, דַּבֵּר: פרשת חיי שרה- תולדות.

וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים; וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא, לַגְּמַלִּים, וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו, וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ. 

ויישם (וַיּוּשַׂם) לְפָנָיו, לֶאֱכֹל, וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל, עַד אִם–דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי; וַיֹּאמֶר, דַּבֵּר.

וַיֹּאמַר: עֶבֶד אַבְרָהָם, אָנֹכִי.  וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת–אֲדֹנִי, מְאֹד—וַיִּגְדָּל; וַיִּתֶּן–לוֹ צֹאן וּבָקָר, וְכֶסֶף וְזָהָב, וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת,וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים. וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן,לַאדֹנִי, אַחֲרֵי,זִקְנָתָהּ; וַיִּתֶּן–לוֹ, אֶת–כָּל–אֲשֶׁר–לוֹ. וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי, לֵאמֹר:לֹא–תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ.אִם–לֹא אֶל–בֵּית–אָבִי תֵּלֵךְ,וְאֶל–מִשְׁפַּחְתִּי; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה,לִבְנִי. וָאֹמַר, אֶל–אֲדֹנִי: אֻלַי לֹא–תֵלֵךְ הָאִשָּׁה, אַחֲרָי.וַיֹּאמֶר,אֵלָי: יְהוָה אֲשֶׁר–הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי. אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי, כִּי תָבוֹא אֶל–מִשְׁפַּחְתִּי;וְאִם–לֹא יִתְּנוּ לָךְ, וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי. וָאָבֹא הַיּוֹם, אֶל–הָעָיִן; וָאֹמַר, יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אִם–יֶשְׁךָ–נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי, אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ.הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב,עַל–עֵין הַמָּיִם; וְהָיָה הָעַלְמָה, הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב,וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ, הַשְׁקִינִי–נָא מְעַט–מַיִם מִכַּדֵּךְ. וְאָמְרָה אֵלַי גַּם–אַתָּה שְׁתֵה, וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב—הִוא הָאִשָּׁה,אֲשֶׁר–הֹכִיחַ יְהוָה לְבֶן–אֲדֹנִי. אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל–לִבִּי,וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל–שִׁכְמָהּ, וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתִּשְׁאָב;וָאֹמַר אֵלֶיהָ, הַשְׁקִינִי נָא. וַתְּמַהֵר, וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ, וַתֹּאמֶר שְׁתֵה, וְגַם–גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה; וָאֵשְׁתְּ, וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה.וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ, וָאֹמַר בַּת–מִי אַתְּ, וַתֹּאמֶר בַּת–בְּתוּאֵל בֶּן–נָחוֹר,אֲשֶׁר יָלְדָה–לּוֹ מִלְכָּה;וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל–אַפָּהּ, וְהַצְּמִידִים עַל–יָדֶיהָ. וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה, לַיהוָה; וָאֲבָרֵךְ,אֶת–יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, לָקַחַת אֶת–בַּת–אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ. וְעַתָּה אִם–יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת, אֶת–אֲדֹנִי—הַגִּידוּ לִי; וְאִם–לֹא—הַגִּידוּ לִי, וְאֶפְנֶה עַל–יָמִין אוֹ עַל–שְׂמֹאל. וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ–טוֹב.הִנֵּה–רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ; וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן–אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה. וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת–דִּבְרֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה,לַיהוָה. וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי–כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּבְגָדִים, וַיִּתֵּן,לְרִבְקָה; וּמִגְדָּנֹת—נָתַן לְאָחִיהָ,וּלְאִמָּהּ. וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר–עִמּוֹ—וַיָּלִינוּ; וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר, וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי. וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ, תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר; אַחַר, תֵּלֵךְ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל–תְּאַחֲרוּ אֹתִי, וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי; שַׁלְּחוּנִי,וְאֵלְכָה לַאדֹנִי. וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת–פִּיהָ. וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ, הֲתֵלְכִי עִם–הָאִישׁ הַזֶּה; וַתֹּאמֶר, אֵלֵךְ. וַיְשַׁלְּחוּ אֶת–רִבְקָה אֲחֹתָם, וְאֶת–מֵנִקְתָּהּ, וְאֶת–עֶבֶד אַבְרָהָם,וְאֶת–אֲנָשָׁיו. וַיְבָרְכוּ אֶת–רִבְקָה, וַיֹּאמְרוּ לָהּ—אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה; וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ, אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו. וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ, וַתִּרְכַּבְנָה עַל–הַגְּמַלִּים, וַתֵּלַכְנָה, אַחֲרֵי הָאִישׁ; וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת–רִבְקָה, וַיֵּלַךְ: פרשת חיי שרה- תולדות.

וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ–טוֹב.

הִנֵּה–רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ; וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן–אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה.

אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת

וכמו שיוסף היה נכון לכך כך רבקה היתה נכונה לכך וגם לכך:

וַֽיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵֽרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו ׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי׃ וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי׃ וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י צידה(צָֽיִד)׃ וַֽעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּֽאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּֽעֲב֛וּר תְּבָֽרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת׃

וְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק אֶל־עֵשָׂ֖ו בְּנ֑וֹ וַיֵּ֤לֶךְ עֵשָׂו֙ הַשָּׂדֶ֔ה לָצ֥וּד צַ֖יִד לְהָבִֽיא׃ וְרִבְקָה֙ אָֽמְרָ֔ה אֶל־יַֽעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה שָׁמַ֨עְתִּי֙ אֶת־אָבִ֔יךָ מְדַבֵּ֛ר אֶל־עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יךָ לֵאמֹֽר׃ הָבִ֨יאָה לִּ֥י צַ֛יִד וַֽעֲשֵׂה־לִ֥י מַטְעַמִּ֖ים וְאֹכֵ֑לָה וַאֲבָֽרֶכְכָ֛ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לִפְנֵ֥י מוֹתִֽי׃ וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י לַֽאֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מְצַוָּ֥ה אֹתָֽךְ׃ לֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב׃ וְהֵֽבֵאתָ֥ לְאָבִ֖יךָ וְאָכָ֑ל בַּֽעֲבֻ֛ר אֲשֶׁ֥ר יְבָֽרֶכְךָ֖ לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ׃  פרשת חיי שרה תולדות.