כאשר מדובר באדם דתי – חרדי או דתי־לאומי – הפער בין הצהרות מוסר, צניעות וקדושה לבין מעשים בפועל כמו ביקורי חרדים מקבלי קצבאות אצל זונות וישיבתם לצד האיש השוכב את זכר משכבי אישה מוכיח שקריותם ויש להדיחם ממשרה זו.
הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו
צריכת זנות על ידי מקבלי קצבאות ציבוריות – פגיעה באמון ובצדק חברתי
כאשר אדם המקבל קצבאות ציבוריות – בין אם הוא חרדי ("דוס") ובין אם דתי-לאומי – משתמש בכספים אלו לצרכים בלתי מוסריים כמו צריכת זנות, מדובר לא רק בהתנהגות פסולה מבחינה אישית, אלא גם במעילה באמון הציבורי.
הפער בין ערכים להתנהגות:
כאשר מדובר באדם דתי – חרדי או דתי-לאומי – הפער בין ההצהרות על מוסר, צניעות וקדושה לבין התנהגות בפועל כמו ביקור בבתי זנות יוצר ציניות ציבורית, פוגע בתדמית הקהילה, ומעורר שאלות על כנות, יושר וערכים.
קריאה לפיקוח וביקורת
יש צורך בהגברת השקיפות בשימוש בכספי ציבור של תלמידי ישיבות יש מקום לביקורת מוסרית וחברתית.
יש לעודד דיון ציבורי על אחריות אישית, מוסרית וכלכלית של ,תלמידי ישיבות מקבלי קצבאות.
יש דיווחים שחרדים דוסים מבקרים אצל זונות גם באומן, יש לפתוח בחקירה ולקחת זכויות מאלה המועלים באמון העם.
על השותפות בין גולדקנופף לאוחנה בקואליציה של נתניהו
הפוליטיקה הישראלית יודעת לייצר שותפויות שנראות בלתי אפשריות. אך יש רגעים שבהם עצם הישיבה כתף אל כתף מעלה שאלות עמוקות על ערכים, זהות ומהות השלטון.
שני עולמות שונים
מצד אחד – אוחנה, הומו, איש השוכב את זכר משכבי אישה – דבר שהתורה מתייחסת אליו בלשון ואת זכר לא תשכב משכבי אישה תועבה היא.
מצד שני – גולדקנופף, נציג חרדי, המכריז כי “תורתנו אומנותנו” ודורש תקציבים בעבור לימוד התורה, מציג עצמו כמגן הערכים הדתיים.
והנה, שני אלה – השונים כל כך בהשקפת עולמם ובאורח חייהם – מוצאים עצמם שכם אל שכם, כתף אל כתף, בתוך אותה קואליציא פוליטית בהנהגת בנימין נתניהו.
הפרדוקס
השותפות הזו אינה נובעת מקרבה רעיונית או אמונה משותפת, אלא מצורך פוליטי: הישרדות ממשלתית, חלוקת תקציבים ושימור כוח. כך נחשף הפער בין הצהרות ערכיות לבין מעשים פוליטיים. מי שטוען כי התורה היא אומנותו, יושב לצד מי שהתורה מתייחסת אליו בלשון תועבה.
המשמעות
המסר לעם ברור: בפוליטיקה, ערכים מתכופפים מול אינטרסים. התורה הופכת לכלי מיקוח, והזהות האישית הופכת לאמצעי לגיוס כוח.
סיכום
ברור כי תורתנו אינה אומנותם של גולדקנופף, צאן מרעיתו ורבו. משכך, אין זה נכון שהם ייחשבו כתלמידי ישיבה הזכאים לשכר מן העם בעבור עיסוקם. כאשר הכינוי “תורתנו אומנותנו” משמש ככיסוי בלבד ולא כמציאות אמיתית, הדבר פוגע באמון הציבור ובמהות התורה עצמה.
לפיכך, אני טוענת כי יש להדיח אותם מן המשרה הזאת, ולהפסיק את ההעמדת־פנים כאילו הם מייצגים את עולמה של תורה.
אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי: אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת– בין אידיאל התורה למציאות של פרוטקשן ושוחד- קריאה לוועדת חקירה כללית.
לקחת את השמנת מהחתול- די לסחטנות הפוליטית- הפתרון לאי-שוויון ולפגיעה בנכים, ניצולי שואה, עניים וילדים רעבים הוא רשות רווחה א-פוליטית נפרדת. הגיע הזמן שמנהיגות הרווחה תיבחר בבחירה ישירה של העם ותנוהל בנאמנות.
וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת… וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָֽצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִֽים– גולדקנופף– כפתור זהב– וְהָֽעַוִּים הַיֹּֽשְׁבִים בַּֽחֲצֵרִים עַד עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּֽצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּֽשְׁבוּ תַחְתָּֽם– כרצונו של גולדקנופף בעת הזאת.
המהלך להביא מפעלים ומשרדים לערים חרדיות הוא לא פתרון אמיתי אלא מנגנון מתוחכם להגדיל את התקבולים לדוסים מהמיסים של עם ישראל, כאשר ראשי הערים מבקשים למשוך מפעלים כדי ליהנות מהכנסות נוספות מארנונה בערים שתושביהן מקבלים יותר משהם נותנים.
אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי: אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת– בין אידיאל התורה למציאות של פרוטקשן ושוחד- קריאה לוועדת חקירה כללית.
המציאות האנושית:
אולם ההיסטוריא מלמדת שגם אנשים מאמינים עלולים לחטוא בשוחד או לנצל כוח. התורה עצמה מזהירה: ושוחד לא תקח כי השוחד יעוור עיני חכמים- שמות.
עצם העובדה שאדם לומד תורה או מקבל קצבאות אינה מבטיחה שהוא ירא שמים במעשיו.
שאלת האמונה, היראה והאחווה:
האם הם יראים מבורא עולם? – אם אדם לוקח שוחד ביודעין, קשה לומר שהוא פועל ביראת שמים.
האם הם מאמינים? – אמונה יכולה להיות קיימת, אך היא לא תמיד מתורגמת למעשים מוסריים.
האם הם אחינו? – אחווה אמיתית נבחנת במעשים של דאגה, חמלה ושקיפות. כאשר מתגלים מקרים של ניצול, קשה לראות בכך ביטוי לאהבת ישראל.
המשמעות המוסרית:
כאשר משגיח כשרות או דיין בגיור לוקח שוחד:
הוא חוטא כלפי התורה והמצוות.
הוא חוטא כלפי העם, שמפקיד בידיו אמון.
הוא חוטא כלפי ערך אהבת ישראל, כי במקום לקרב – הוא מרחיק ומכביד.
במעשיו הוא מתנהג כמי שהוא שונא ישראל, כי הוא פוגע באחווה ובכבוד התורה.
ההשוואה לפרוטקשן בכשרות
מערך הכשרות בישראל הפך בפועל לכלי שליטה כלכלי. בעלי עסקים תלויים לחלוטין בתעודת הכשרות – בלעדיה, העסק עלול לקרוס. מצב זה מזכיר פרוטקשן: "שלם ותזכה להגנה".
הנזק החברתי והכלכלי:
עסקים קטנים נאלצים לשלם מעבר לנדרש כדי לשמור על תעודה.
יוקר המחיה עולה, שכן מערך הכשרות מוסיף מיליארדים לעלות המזון בישראל.
אמון ההעם נפגע כאשר מתגלים מקרים של שחיתות או דרישות כספיות לא שקופות.
היעדר שקיפות ובקרה:
דוחות רשמיים מצביעים על ליקויים חמורים:
העסקת משגיחים ללא הסמכה מתאימה.
ניגודי עניינים (משגיחים קרובי משפחה לבעלי עסקים).
שעות עבודה לא הגיוניות ודיווחים פיקטיביים.
חוסר יכולת של המדינה לפקח על כל מערך הכשרות.
שוחד גם בגיור
לא רק בכשרות אלא גם בתחום הגיור נשמעות טענות על ניצול כוח ושוחד. מועמדים לגיור, הנמצאים במצב רגיש ותלויים בהחלטת הרבנות, עלולים להיתקל בדרישות כספיות או בהעדפת מועמדים מסוימים. בכך נוצרת תחושה שהגיור – תהליך רוחני עמוק שמטרתו קבלת עול תורה ומצוות – הופך לכלי שליטה ומסחר.
הדבר פוגע באמון ההעם במוסדות הדת. זהו חילול השם כפול: פגיעה בקדושת הגיור ופגיעה באחווה הלאומית. במקום להיות שער של אהבת ישראל, הגיור הופך לעיתים לשער של סחיטה.
ההבדל בין "נפילה" ל"חטא"
נפילה: מילה שמרמזת על חולשה אנושית, טעות רגעית.
חטא: פעולה מודעת, בחירה מוסרית שגויה, עבירה על מצוות התורה.
התורה מתייחסת לשוחד כחטא חמור: ושוחד לא תקח כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים- דברים ט"ז. לא מדובר במעידה טכנית אלא בעיוות מוסרי שמסלף את הצדק.
הצעות לתיקון
כדי להחזיר אמון ולמנוע ניצול, יש צורך ברפורמות עמוקות:
פתיחת השוק לתחרות – לאפשר לגופים נוספים להעניק תעודות כשרות ולנהל מערכי גיור.
פיקוח חיצוני – להקים גוף בלתי תלוי שיפקח על המשגיחים והרבנויות.
שקיפות בתשלומים – לפרסם באופן ברור את עלות השירותים ולמנוע דרישות כספיות נוספות.
הפרדת סמכויות – להבטיח שהמשגיחים והדיינים לא יהיו תלויים ישירות בבעלי העסק או במועמדים לגיור.
החזרת ערכי אהבת ישראל – להדגיש שהמטרה היא לקרב ולא להרחיק, להקל ולא להכביד.
חקירה משטרתית- לעצור את הפושעים בזאת והעמדתם למשפט ודין- למען יראו וייראו ולא יזידון עוד.
מסר מסכם
הפער בין אידיאל "תורתו אומנותו" לבין מציאות של חטא השוחד מערער את אמון העם ומוביל לחילול השם. הכשרות והגיור אמורים להיות ביטוי לאמונה, ליראת שמים ולאהבת ישראל. אך כאשר הם הופכים לכלי שליטה כלכלי או אישי – הם פוגעים בעסקים קטנים, מייקרים את יוקר המחיה, מערערים את האחווה הלאומית ומחלישים את כבוד התורה.
על כן יש לראות בטענות אלו חשד סביר לחטא חמור ולהתנהלות פסולה. חובה להתלונן, לחקור ולהביא את האחראים למשפט ודין – כדי להגן על העם, על כבוד התורה ועל ערך אהבת ישראל. רק כך ניתן להבטיח שמערכות הכשרות והגיור יחזרו להיות מה שנועדו להיות: שירות רוחני לציבור, ביטוי לאחווה ולאמונה – ולא מנגנון של פרוטקשן ושוחד.
למחשבה:
אם בזאת ניתנת תעודת כשרות, אני טוענת לא כשר.
מקורות מידע:
מציאון גוגל-- שוחד כשרות:סרטון יוטיוב- משגיח כשרות מקבל ח'ווהלאחר שכתבתי בענינו של בנימיני, בלי שביקשתי בעל חנות העניק לי זכות קדימה לפני אדם אחר שלא התנגד לדבר. זה היה נחמד מאוד, כן ירבו כמוהם. ברור שאין להשוות זאת לקידום מר בנימיני במוסד מדינה- ושתדע יש לי פטור מתור..
מינויי מקורבים: המחלה השקטה שמכרסמת במוסדות המדינה:
בזמן שעם ישראל מוסת על ידי כותרות דרמטיות בעת מלחמה מתחת לפני השטח מתרחשת מהומה עמוקה בהרבה — מינויי מקורבים לתפקידים בכירים במוסדות המדינה, לעיתים תוך עקיפת נהלים, קפיצות בדרגה והתאמות "אישיות" לתפקידים רגישים. מקרהו של המקורב לשר בן גביר, שהוקפץ שתי דרגות כדי להתאים לתפקיד בכיר במשטרה, אינו חריג — הוא חלק מדפוס רחב ומדאיג.
השאלה שעם ישראל נותר איתה היא לא רק האם האדם מתאים לתפקיד, אלא האם הוא פשוט מתאים לשר.
לא מקרה בודד: תקדימים מטרידים:
יאיר נתניהו וההסתדרות הציונית: מינויו לתפקיד ציבורי נפסל בשל ניגוד עניינים מובהק — בן של ראש ממשלה בתפקיד ציבורי, ללא הליך מיון תקני.
דוד בר וההסתדרות: חשדות למינויי מקורבים ומקורבים למקורביו כמו גבאי סוכן הביטוח וחברו.
באם בן גביר לא יבחר או לא יהיה בממשלה — המינוי יישאר:
חשוב להבין: תפקידים בכירים במשטרה ובשירות הציבורי אינם זמניים כמו כהונת שר. הניצב שמונה יישאר בתפקידו גם כאשר בן גביר לא יהיה עוד בממשלה. המשמעות היא שמינוי שנעשה משיקולים פוליטיים עלול להשפיע על תפקוד המערכת שנים קדימה — גם תחת הנהגה אחרת.
המשטרה אמורה להיות גוף מקצועי, ניטרלי, חסר פניות.
מינויי מקורבים מערערים את העצמאות הזו, ומחדירים שיקולים זרים למערכת.
הם יוצרים תלות אישית, נאמנות פוליטית, ולעיתים גם חשש מהתערבות עתידית.
ההשלכות החברתיות והמערכתיות:
כאשר העם מזהה שהמערכת אינה פועלת לפי עקרונות של צדק ושוויון, האמון מתערער.
פגיעה במקצועיות: תפקידים רגישים דורשים ניסיון, הכשרה ויכולת — לא רק קשרים.
הנצחת תרבות של פרוטקציא: מינוי כזה יוצר תקדים, ומעודד אחרים לנסות "לעקוף את התור".
הגיע הזמן לחשוב שוב ולתקן:
עם ישראל זכאי למוסדות מדינה מקצועיים, נקיים מהשפעות פוליטיות. יש לדרוש שקיפות מלאה בכל הליך מינוי, ועדות בלתי תלויות לבחינת התאמה, והגבלת יכולת שרים למנות מקורבים ללא הליך תקני.
המהומה סביב חקירת ניצב בנימין, כפי שטוען עורך דינו, אולי באמת "רוב מהומה על לא מאומה". אך המהומה האמיתית היא זו שמתרחשת בשקט — מינויי מקורבים שמכרסמים באמון עם ישראל וביסודות הדמוקרטיה.
הנגד לא רק בחר לעקוף את מפקדיו – הוא הביע בהם אי-אמון בפועל, וגרם לנזק ממשי למערכת הביטחונית והמדינית. גם אם פעל מתוך מניע מוסרי, הדרך שבחר הייתה שגויה, מסוכנת, ובעיקר – פוגעת באינטרס הלאומי בשעת חירום.
ביוני 2025, בעיצומה של המלחמה בין ישראל לאיראן, שודרה בכאן חדשות וברשתות החברתיות כתבה יוצאת דופן: אדם שטען שהוא יהודי אמריקאי תועד כשהוא מתפלל בבית כנסת בטהרן, מניח תפילין לצד יהודים מקומיים. הוא הציג את עצמו כשליח שלום, והכתבה עוררה עניין רב – אך גם סערה עמוקה. זמן קצר לאחר מכן, התברר כי אין לו אזרחות אמריקאית, וכי הביקור לא תואם עם גורמים רשמיים. תכתובות פנימיות של הקהילה היהודית באיראן, שפורסמו גם הן בכאן, חשפו את תחושת הפחד והכעס: ההשלכות לא איחרו לבוא. דווח על מעצרים של יהודים מקומיים שנחשדו בקשרים עם המבקר. חלקם נחקרו על כך שסייעו לו, אחרים על עצם ההשתתפות בתפילה שתועדה. הקהילה היהודית באיראן, שחיה תחת פיקוח הדוק של המשטר, נאלצה להנמיך פרופיל ולהימנע מהבעת דעה – דווקא בזמן שבו זהותם הדתית הפכה לחשודה.
באותה תקופה, בישראל, נחשף תיעוד מתוך מתקני כליאה שהדלפתו עוררה סערה ציבורית: קטעים שפורסמו בתקשורת הציגו מקרה שבו חיילי צה"ל נראים לכאורה מתעללים באסיר חמאסניק. התיעוד עורר תגובות חריפות, הן בזירה המקומית והן הבינלאומית, והוביל לעימותים בין רשויות, לדיון ציבורי נוקב על גבולות הסמכות, ולערעור אמון כלפי מערכת הביטחון. גם כאן, חשיפת מידע רגיש בזמן משבר – הפעם ביטחוני – יצרה אפקטים הרסניים, והציפה שאלות מוסריות ומשפטיות.
ההקבלה בין שני המקרים ברורה: שניהם התרחשו בזמן משבר, ושניהם חשפו מידע רגיש שהוביל להשלכות חמורות. בטהרן, ההדלפה גרמה למעצר של יהודים ולערעור תחושת הביטחון הקהילתית. בישראל, היא ערערה את האמון בין הציבור לבין מערכת הביטחון, והציתה דיון ציבורי סוער על גבולות הסמכות והאחריות.
המכנה המשותף בין ההדלפות הוא הפער בין הכוונה לבין התוצאה. בטהרן, הביקור הוצג כשליחות שלום, אך בפועל גרם לחשדנות ולמעצרים. בישראל, התיעוד נועד לחשוף עוולה, אך הפך לכלי פוליטי ובינלאומי. בשני המקרים, הדלפת מידע פנימי בזמן רגיש יצרה אפקטים הרסניים – הן ברמה האישית והקהילתית, והן ברמה הלאומית.
שני המקרים ממחישים את עוצמתה של הדלפה: היא יכולה לחשוף אמת, אך גם לסכן חיים. היא יכולה להניע שינוי, אך גם לערער יציבות. ובזמן משבר – בין אם ביטחוני ובין אם פוליטי – הדלפה היא לא רק מידע. היא פעולה, היא עמדה, והיא מבחן מוסרי לחברה כולה.
ולעתים, גם הצהרה פומבית – שאינה בהכרח הדלפה – עלולה לשאת תוצאה דומה.
כך היה גם במקרהו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שבמהלך הלחימה חשף בתקשורת כיצד החמיר את תנאי הכליאה של אסירי חמאס בישראל. ההצהרות נועדו לשדר מסר של תקיפות, אך לפי דיווחים שונים, חמאס הגיב להן בהחמרת התנאים לשבויים ישראלים המוחזקים בעזה. כל פעם שבן גביר התראיין או פרסם הצהרה על החמרת התנאים – חמאס החמיר את יחסו לשבויים.
גם כאן, הכוונה הייתה להרתיע – אך התוצאה הייתה פגיעה באזרחים ישראלים. הדינמיקה הזו ממחישה כיצד גם חשיפה פומבית, שאינה בהכרח מסמך מודלף, יכולה לשמש כטריגר לתגובה הרסנית בזמן משבר.
ומפה לפרשת הנגד:
ההחלטה של הנגד לחשוף מסמך מסווג לגורם אזרחי – ובכך לעקוף את שרשרת הפיקוד – אינה רק פעולה שמטילה דופי במפקדיו, אלא גם גרמה לנזק ממשי בזמן מלחמה, תקופה שבה כל דליפה עלולה לפגוע בביטחון הלאומי ובמאמצים המדיניים.
הנזק שנגרם:
פגיעה באמון בין הדרג הצבאי לדרג המדיני: חשיפת מידע רגיש מחוץ למסגרת המוסדית יצרה תחושת חוסר אמון, כאילו הצבא פועל מאחורי גבם של מקבלי ההחלטות.
שיבוש תהליכים מדיניים: המסמך נגע לעסקת החטופים – נושא רגיש ביותר בזמן מלחמה. פרסום מוקדם או לא מבוקר עלול לשבש מגעים, להקשות על תיווך, ואף לסכן חיי אדם.
הנגד לא רק בחר לעקוף את מפקדיו – הוא הביע בהם אי-אמון בפועל, וגרם לנזק ממשי למערכת הביטחונית והמדינית. גם אם פעל מתוך מניע מוסרי, הדרך שבחר הייתה שגויה, מסוכנת, ובעיקר – פוגעת באינטרס הלאומי בשעת חירום.
סיכום:
מדובר באתגר מוסרי ומנהיגותי: האם יש לשקול מחדש את אופן השיח הציבורי בנושאים רגישים, במיוחד כאשר חיי אדם תלויים בכך?
בזמן מלחמה, כל חשיפה עלולה לשמש את אויבי ישראל. גם עיתונאי ששותף להדלפה ראוי לביקורת. עיתונאי הוא שומר סף, וחובתו הראשונה היא לטובת העם – לא לדיווח. יש מקום לצנזורה עצמית.
ההדלפה, ההסברה והפצ"רית: מי באמת אחראי?
בזמן שמדינת ישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים כבדים, מתגלה גם כשל עמוק בזירה התודעתית. מערכת ההסברה הישראלית, שאמורה לייצג את עמדות המדינה בפני העולם, כשלה שוב ושוב בהעברת מסרים מדויקים, אחידים ומשכנעים. בתוך כך, פרשת הפצ"רית וההדלפה הפכה לסמל של מאבק פנימי, שבו נדמה כי האשמות מחליפות אחריות, והצדקות מחליפות חשבון נפש.
ההדלפה המדוברת, שהגיעה לגורמים זרים וגרמה לנזק תדמיתי משמעותי, עוררה גל תגובות חריף. אך במקום להתמקד בכשלי ההסברה, בחרו גורמים מסוימים להפנות את האש כלפי הפצ"רית – תוך יצירת עליהום ציבורי, שהפך במהרה ללינץ' תקשורתי. יש מי שמבקשים להצדיק את הרשעתה כדי להסיר מעצמם אחריות, אך האמת מורכבת יותר.
על פי תורת ישראל, לא שולחים אדם לשעירות לעזאזל. לא מקריבים אדם אחד כדי לכפר על חטאי הרבים. ההתנפלות על הפצ"רית אינה רק בלתי מוסרית – היא גם חוטאת לעובדות. ועדת החקירה שתוקם לאחר המלחמה תצטרך לבדוק לא רק את מעשיה, אלא גם את התנהלותם של כל המעורבים בכשל ההסברתי.
גם העיתונאי שנתן יד להדלפה אינו פטור מביקורת. בזמן מלחמה, כאשר כל חשיפה עלולה לשמש את אויבי ישראל, יש מקום לצנזורה עצמית. היה ניתן להמתין עם פרסום המידע עד לאחר סיום הלחימה – ובכך למנוע נזק מיותר. עיתונאי אינו רק מדווח – הוא גם שומר סף. חובתו הראשונה היא לטובת העם, ורק אחר כך לחובת הדיווח.
העיתונאים בישראל אינם פועלים בחלל ריק. הם חלק ממערך תקשורת מורשה, בעלי רישיון, בעלי השפעה. הרישיון הזה אינו רק טכני – הוא ביטוי לאמון הציבורי ולחובה מוסרית עמוקה. לא סתם ניתן להם רישיון. הוא מחייב אותם לפעול בזהירות, באחריות, ובשיקול דעת – במיוחד בזמנים רגישים.
המשבר הנוכחי הוא הזדמנות לחשבון נפש. מערכת ההסברה צריכה להשתפר, אך גם העיתונות צריכה לבחון את עצמה. האם היא פועלת מתוך שליחות ציבורית, או מתוך רצון לייצר כותרות? האם היא שומרת על טובת המדינה, או משרתת אינטרסים זרים? השאלות הללו אינן רק תיאורטיות – הן נוגעות בלב הדמוקרטיה, בלב הביטחון הלאומי, ובלב האמון הציבורי.
בשנת 2025 נחשפה פרשה מורכבת: יו"ר ועד רכבת ישראל ניסה להעביר ביטוח שיניים לעובדים דרך "גבאי ביטוח" והפניקס, ללא מכרז. המהלך עורר התנגדות והפך לחלק מפרשת "יד לוחצת יד" הנחקרת בלהב 433.
פרשת גבאי והשלכותיה על עולם הביטוח בישראל
בשנת 2025 לפי הספורות הנוצריות נחשפה פרשה מסקרנת ומורכבת בעולם הביטוח וההסתדרות, אשר עשויה לטלטל את יסודות הענף כולו. מדובר במהלך שניסה לקדם יו"ר ועד רכבת ישראל, ליאב אליהו, להעברת ביטוח השיניים של עובדי הרכבת לידי חברת "גבאי ביטוח", דרך חברת הפניקס. המהלך, שלא עבר דרך משאבי אנוש או מכרז מסודר, עורר התנגדות מצד הנהלת הרכבת והוביל לעימות משפטי שהפך לחלק מפרשת "יד לוחצת יד", הנחקרת כיום על ידי יחידת להב 433.
יש התכנות כי מדובר במהלך אסטרטגי שנועד לפגוע בגבאי ולהוציאו מהמשחק העסקי, תוך ניצול פרצות רגולטוריות והפעלת לחצים על הנהלת הרכבת. המתחרים, שלא נבחרו לביצוע הביטוח, עשויים להיות אלו שחשפו את המהלך והעבירו את המידע לרשויות החוק. יש התכנות כי חברות ביטוח אחרות, כמו הכשרת היישוב, שהתבאסו מההחלטה שלא לבחור בהן, פעלו מאחורי הקלעים כדי להפעיל את ההנהלה ולחשוף את הפרטים. אם כך, ברור שלחבר'ה של תשובה בהפניקס יש מענה לדבר – אך השאלה היא האם מדובר בתחרות לגיטימית או במאבק כוחני שמנצל את המערכת.
תיבת פנדורה בענף הביטוח
האירועים הללו עשויים לפתוח תיבת פנדורה בעולם הביטוח בישראל. אם יתברר כי חברות ביטוח מפעילות לחצים על גופים ציבוריים או הסתדרותיים כדי להבטיח לעצמן חוזים, תוך עקיפת נהלים תקינים, הדבר עלול לחשוף רשת של קשרים, אינטרסים ושיטות פעולה שאינן עומדות בקנה אחד עם עקרונות המנהל התקין. מעבר לכך, החשש הוא כי תחרות בענף הביטוח תגלוש מהשדה העסקי לשדה המשפטי והפוליטי, ותפגע באמון הציבור במוסדות.
שאלות של אתיקה ומנהל תקין
הפרשה מעלה שאלות מהותיות בנוגע לאתיקה העסקית ולמנהל התקין בגופים ציבוריים. האם ועד עובדים רשאי לקדם מהלך ביטוחי ללא מכרז? האם חברות ביטוח יכולות להשפיע על החלטות הנהלה באמצעות קשרים או לחצים? ומה תפקידה של המדינה בפיקוח על עסקאות מסוג זה? שאלות אלו דורשות דיון ציבורי מעמיק והסדרה רגולטורית ברורה.
תקווה לאכיפה שוויונית
הכותבת מביעה תקווה כי המשטרה, אשר פעלה בנחישות במקרה של גבאי, תנהג באותה מידה של אכיפה גם כלפי מתחריו, אם יתברר כי גם הם פעלו בדרכים שאינן תקינות. אכיפה שוויונית היא תנאי הכרחי לשמירה על אמון הציבור ולמניעת שימוש לרעה במנגנוני החוק לצרכים עסקיים.
סיכום
פרשת גבאי היא יותר מסיפור נקודתי – היא סימפטום לתופעה רחבה של עירוב בין עסקים, פוליטיקה ומוסדות ציבוריים. אם לא תטופל בשקיפות ובנחישות, היא עלולה להעמיק את תחושת חוסר האמון במערכות הציבוריות ולהחליש את יסודות הדמוקרטיה הכלכלית בישראל. זהו רגע קריטי שבו על המדינה, התקשורת והציבור לדרוש תשובות, לפעול לתיקון ולוודא שמקרים כאלה לא יהפכו לנורמה.
עמדה זו טוענת שאין הבדל מוסרי או משפטי מהותי בין ארגון פשע אזרחי ישראלי שמבקש דמי פרוטקשן למטרת התעשרות לבין העברת מזוודות הכסף לארגון טרור שפועל בשם אידיאולוגיה;
מבוא:עמדה זו טוענת שאין הבדל מוסרי או משפטי מהותי בין ארגון פשע אזרחי ישראלי שמבקש דמי פרוטקשן למטרת התעשרות לבין העברת מזוודות הכסף לארגון טרור שפועל בשם אידיאולוגיה; שניהם משתמשים באיום על חיי אדם כדי לכפות רצון בכוח ודרישת תשלום בתמורה "לרגיעה".
מזומן כמכשיר פרוטקשן והשלכותיו:חסימת מעקב: מזומן אינו מותיר עקבות דיגיטליים ומקשה על חקירה ואכיפה.
למשל, יש התכנות שבמזוודות הקטריות היו גם כמה מעטפות שוחד לשרים בישראל, פקידי מדינה וכו'.חיזוק היכולת התוקפנית: העברות במזומן מממנות רכישת נשק, לוגיסטיקה והתארגנות עתידית. השוואה מוסרית בין ארגון פשע אזרחי מבקש דמי פרוטקשן לבין ארגון הטרור חמאס:
מבחינה משפטית פרוטקשן אזרחי למטרות התעשרות או ממניע אידיאולוגי הם אותו יסוד עברה.אפיוני המעשה זהים: איומים, דרישת כסף, שימוש באלימות במקרה של סירוב.
לפיכך יש להתייחס לשני המצבים באותו משקפת משפטית ומוסרית.
העברות מזומן לארגוני טרור בתמורה "להרגעה" מהוות הכרה מעשית בזכותם של ארגונים אלה להפעיל אלימות אם לא יקבלו תמורה.מבחינה תוצאתית אין הבדל בין מתן כסף לארגון פשע ישראלי מבקש פרוטקשן לבין מתן כסף בתמורה לרגיעה לארגון מזויין כחמאס:
שניהם מממנים ומעצימים אלימות ופוגעים באזרחים.השלכות חוקיות ורפורמטיביות:כאשר מבקש דמי הפרוטקשן הוא ארגון פשע שחבריו אזרחים ישראלים יש לבדוק אפשרות חוקית להעמידם לדין על בגידה לנוכח העובדה שאזרחים ישראלים מפעילים טרור על יהודים כאויבי ישראל.
אין הבדל בין טיל ששורף לך את החנות לבין ארגון פשע מבקש דמי פרוטקשן ששורף לך את החנות.
יש התכנות שאם יקבע שדין ארגון פשע מבקש דמי פרוטקשן כדין בגידה, הדבר יהיה גורם מרתיע.
על זאת נאמר בתורתינו הקדושה-
כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן- ישעיהו.
מפה נוכל לעוף על הדבר ולראות בבירור שגם גולדקנופף הוא כעריץ הזה:
"אם לא תיתן לי אני מפרק את הממשלה, אם לא תיתן לי אני לא מצביע בהצבעה, אם לא תיתן לי אני שורף צמיגים בירושלים, אם ל תיתן אני משבש את הסדר בכבישים"
בשורה התחתונה אין ערך לשפיטת העם שדעתו עוצבה ומעוצבת גם ברגע זה ממש על משל הנער בהפוכה– חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה– מהמשל הזה נלמד שעיצוב דעת נער תקוים גם שיזקין ומשכך נחשוב על חינוך הנער וגם הנערה שלא כדרכם– אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד: עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ– לימודי תהלים עם פרשת מעל בחרם.
אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֹ֑ן וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּה: מזמור שנים ושלושים.לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֹ֑ןיְהוָ֣ה**ולא אדם.משלי- עשרים ושניים– הזיכוי שזיכה אותך אהרון ברק הוא לא משוואה ודאית שאתה זכאי גם בבית משפט של בורא עולם, וזאת גם מתוקף שאהרון ברק לא שופט ולא מחוקק בבית משפט שחוקותיו כחוקת ישראל. כמבואר בתהלים– עַל-כֵּ֤ן | לֹא-יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים:תחשבו על מקרה שאדם שהחברה חושבת שהוא חוטא (כמו צרכן מעשן גראס בימים שקדמו לימים אלה), אך על פי תורתינו הוא לא נחשב חוטא.חשוב לחשוב בפני מי אנחנו נשפטים ומשכך איך אנחנו מתיחסים לשפיטה של אדם ולא של בורא עולם,אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה לימודים מפרשת מעל בחרם.כהצעת המשורר:מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּיהוָה: תהלים.משמועה רעה לא ירא.אנחנו נשפטים על פי בורא עולם שבפניו אנו עתידים לבוא בדין, אם לזכות ואם לחובה.וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה: וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים: כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית: יחזקאל.*כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה:ובמקום הזה:חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡ וַעֲוֹ֘נִ֤י לֹֽא-כִסִּ֗יתִי אָמַ֗רְתִּי אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַיהוָ֑ה וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה: מזמור שנים ושלושים.הכי נכון להסביר זאת בפרשת מעל בחרם שהמועלים כחשו:כתב אישום- לָֽקְחוּ֙ מִן–הַחֵ֔רֶם וְגַ֤ם גָּֽנְבוּ֙ וְגַ֣ם כִּֽחֲשׁ֔וּ וְגַ֖ם שָׂ֥מוּ בִכְלֵיהֶֽם- לימודים מפרשת מעל בחרם.האישום השלישי,וְגַ֣ם כִּֽחֲשׁ֔וּהיה הכחשה של החטא הכחשה והסתרת דבר שהחיל דין על ישראל, ובמקרה זה בגלל שהם מעלו עם ישראל הפסיד במלחמה מול מעטים ממנו.וְלֹ֨א יֻכְל֜וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיהֶ֔ם עֹ֗רֶף יִפְנוּ֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כִּ֥י הָי֖וּ לְחֵ֑רֶם לֹ֤א אוֹסִיף֙ לִֽהְי֣וֹת עִמָּכֶ֔ם אִם–לֹ֥א תַשְׁמִ֛ידוּ הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם: פרשת מעל בחרם.ומפה גם ניתן ללמוד על החשיבות ולמה חטא הדבר, ולמה הודאה על עוון כמו המשורר במזמור זה ש:אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַיל:לַיהוָ֑הובמקום הזה:וַעֲוֹ֘נִ֤י לֹֽא-כִסִּ֗יתִי:זאת אומרת שהכחש בחטא הוא חטא בפני עצמו, במקרה זה נלמד שהמשורר מתפלל לזכות בעבור ההודאה על החטא, זאת אומרת שכמו שהכחשה מחייבת כך ההודאה מקלה בדין או מובילה לזיכוי:וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה:דוד כתב את המילים האלה :חַטֹּ֤אות נְעוּרַ֨י | וּפְשָׁעַ֗י אַל-תִּ֫זְכֹּ֥ר כְּחַסְדְּךָ֥ זְכָר-לִי-אַ֑תָּה לְמַ֖עַן טוּבְךָ֣ יְהוָֽה: טוֹב-וְיָשָׁ֥ר יְהוָ֑ה עַל-כֵּ֤ן יוֹרֶ֖ה חַטָּאִ֣ים בַּדָּֽרֶךְ: יַדְרֵ֣ךְ עֲ֭נָוִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וִֽילַמֵּ֖ד עֲנָוִ֣ים דַּרְכּֽוֹ: מִזְמ֥וֹר חמישה ועשרים.תחשבו על הדברים האלה מתוך מקום שמלך בישראל בשפתכם דה היום, פירסם את המזמור הזה לידיעת הרבים, והוא היה מלך של הרבים, תחשבו על הדבר כאילו ביבי או הרצוג אומרים כדברים האלה, כדי להבין מי היה המלך דוד, עבד הבורא:וידוי על החטא ברבים:חַטֹּ֤אות נְעוּרַ֨י | וּפְשָׁעַ֗י אַל-תִּ֫זְכֹּ֥רטוב ויושר במשמעות של זאת הדרך הישרה שאליה רוצה לשוב או לבוא בא המשורר:טוֹב-וְיָשָׁ֥ר יְהוָ֑העַל-כֵּ֤ן יוֹרֶ֖ה חַטָּאִ֣ים בַּדָּֽרֶךְ:ואת מי ילמד ומי ילמד:יַדְרֵ֣ךְ עֲ֭נָוִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וִֽילַמֵּ֖ד עֲנָוִ֣ים דַּרְכּֽוֹ:עֲ֭נָוִיםגם מהמקום הזה של מלך שאינו גאה להתוודות על חטאיו כאדם, ככל בני האדם כדבר שלמה המלך:כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֶל יְהוָה דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ: וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם: כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה: וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ: וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר (בנית) בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ: וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם: וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בָךְ וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם וְרִחֲמוּם: מלכים.כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָאאַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְאַל תְּהִי סָכָל לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ: טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם: הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר: כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא: קהלת.אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא:גם דוד חטא, זה ידוע לכל, דוד היה תמים, גם בזאת הוא לא כיסה על עוונו:תֹּם-וָיֹ֥שֶׁר יִצְּר֑וּנִי כִּ֝֗י קִוִּיתִֽיךָ: תהלים מזמור חמישה ועשרים.הוא היה תמים עם בורא עולם:וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת: עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ: בראשית.וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ:וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: בראשית.וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת:דוד המלך היה ערום אך לא מכסה על עוונו.אֱֽלֹהַ֗י בְּךָ֣ בָ֭טַחְתִּי אַל-אֵב֑וֹשָׁה אַל-יַֽעַלְצ֖וּ אֹיְבַ֣י לִֽי: תהלים מזמור חמישה ועשרים.חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה: עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ: מזמור שנים ושלושים.וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִיאוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוָהכִּ֝֗י קִוִּיתִֽיךָ:הלכה למעשה כמו שאומרים:וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי: וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי (ידו) יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה: וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר: וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם: וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם: וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה: וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה: וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם: וְהַשּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה: וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָֹה תִּטְהָרוּ: שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם: ויקרא.וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָםושוב לזכור השעיר הוא לא אדם:וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהוָֹה וַיָּמֻתוּ:וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת: בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה: כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם: וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה: ויקרא.וזה המועד:וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָֹה תִּטְהָרוּ: שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:חודש:בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִייום בחודש:בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁכִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶםיום כיפור.ומועד זה והיום הזה ולא יום אחר ולא חודש אחר הוא חוקת עולם לדבר:בַיּוֹם הַזֶּהוַאֲנִ֤י | עָלֶ֣יךָ בָטַ֣חְתִּי יְהוָ֑ה אָ֝מַ֗רְתִּי אֱלֹהַ֥י אָֽתָּה: בְּיָדְךָ֥ עִתֹּתָ֑י הַצִּ֘ילֵ֤נִי מִיַּד-א֝וֹיְבַ֗י וּמֵרֹדְפָֽי: הָאִ֣ירָה פָ֭נֶיךָ עַל-עַבְדֶּ֑ךָ ה֖וֹשִׁיעֵ֣נִי בְחַסְדֶּֽךָ: תהלים שלושים ואחד.ביום הזה במועד הזה.אֱלֹהַ֥י אָֽתָּה: בְּיָדְךָ֥ עִתֹּתָ֑י:פְּדֵ֣ה אֱ֭לֹהִים אֶת-יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל צָֽרוֹתָיו: מזמור חמישה ועשרים.*למחשבה:כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה:דור חטא העגל היה דור שמקריב את תמימיו,וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם: וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ: וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים: וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים: תהלים.את ילדי הדור הזה שבסופו של יום:וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ: תהלים.לשנן , ללמד- לימודים מפרשת החוקים והמשפטים.יש הבדל בין ללמד את בנך לבין לשנן לבנך.מַשְׂכִּיל לְאָסָף הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי: אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם: אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ: לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת יְהוָה וֶעֱזוּזוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם: לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם: וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל וּמִצְוֹתָיו יִנְצֹרוּ: וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ: תהלים.לשנן:מַשְׂכִּיל לְאָסָף הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי: אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם: אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ:וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ:ללמוד:לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם: וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל וּמִצְוֹתָיו יִנְצֹרוּ: וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ:ספרו לבניהם, שננו לבניהם לזכור ולספר:לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם:פה הלמידה:וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל וּמִצְוֹתָיו יִנְצֹרוּ:וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ:במקרה הזה הלמידה לא מהאבות:מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו לֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ: וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן: תהלים.יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב: שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם: נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף: תהלים.למחשבה שנית:הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק: איוב.יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל: תהלים.**למחשבה שלישית מכתבי הקודמים:יש שתי נראויות לאדם, האחת מה שהכלל רואה כפי שמראה האדם את עצמו.את האמת הזאת רק האדם עצמו יודע וברור למאמינים שגם בורא עולם יודע אותה.לעתים האדם עצמו מאמין שהוא כפי שרני רהב מיחצן אותו. וזאת שוב סוג של הדחקה...לעתים האדם ששוכר את שרותיו של רני רהב כדי שיעצב את נראותו בעיני קבוצת בני אדם ומשכך גם את דעתם הטובה עליו מביאה את האדם הזה להאמין שהוא כפי שרני רהב מציג אותו. זאת אומרת שרני רהב מעצב גם את דעתו של עידן עופר אודות עצמו.בשורה התחתונה אין ערך לשפיטת העם שדעתו עוצבה ומעוצבת גם ברגע זה ממש על משל הנער בהפוכה:חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה: משלי שניים ועשרים.מהמשל הזה נלמד שעיצוב דעת נער תקוים גם שיזקין ומשכך נחשוב על חינוך הנער וגם הנערה שלא כדרכם:אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד: עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים: תהלים מזמור שישה וארבעים.היכולת לעצב דעת המון ידועה ידועה עוד מימיו של גבלס.. אז תחשבו מה מדעי ההתנהגות, או מדעי הפסיכולוגיא בתחום דעת הקהל יודעת לעשות בעת הזאת.הקטגור גבלס ניצח במשפט הזה שגרמניא שפטה לחובה את היהודים ומשכך:אַשְׂכִּֽילְךָ֨ | וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ-ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי: אַל-תִּֽהְי֤וּ | כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮ אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין בְּמֶֽתֶג-וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ: תהלים שלושים ושתים.וזאת גם שפיטה ודין של חברה שמחילה דין על אדם או על קבוצת בני אדם. גם השואה.לקרוא עוד:אַֽל-תִּ֭תְּנֵנִי בְּנֶ֣פֶשׁ צָרָ֑י כִּ֥י קָֽמוּ-בִ֥י עֵֽדֵי-שֶׁ֝֗קֶר וִיפֵ֥חַ חָמָֽס– עדי שקר, זה ברור מי הקמים על דוד, עדים שהעידו עליו עדות שקר כמו אשת פוטיפר ששיקרה בעניין יוסף ולכן הוא נכנס לכלא– עד שקר זה ברור אך מה הכוונה לזאת– וִיפֵ֥חַ חָמָֽס– בורא עולם נפח בנו נשמת חיים– וְהוּא עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב– לימודי תהלים- מזמור עשרים ושבע ביחד עם מזמור שמונה עשר..מִשְׁנֵה֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה- לימודים מפרשת עם המלחמה.עדותיך נאמנו – לימודי תהלים. |
וַֽאֲבַדְתֶּ֖ם בַּגּוֹיִ֑ם וְאָֽכְלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֶ֖רֶץ אֹֽיְבֵיכֶֽם: וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֗ם יִמַּ֨קּוּ֙ בַּֽעֲוֹנָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹֽיְבֵיכֶ֑ם– וְאַ֛ף בַּֽעֲוֹנֹ֥ת אֲבֹתָ֖ם אִתָּ֥ם יִמָּֽקּוּ– כפי שנלמד בהמשך– וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר– אפשר לחשוב על הדבר גם בהיפכא, שאם אתה רשע ואביך צדיק, אתה נהנה מדחיית דין כל עוד אביך חי- פרשת בהר סיני.
פרשת בהר סיני- לימודי תורה-שנת שבעים וארבע לקוממיות.וַֽאֲבַדְתֶּ֖ם בַּגּוֹיִ֑ם וְאָֽכְלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֶ֖רֶץ אֹֽיְבֵיכֶֽם: וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֗ם יִמַּ֨קּוּ֙ בַּֽעֲוֹנָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹֽיְבֵיכֶ֑ם וְאַ֛ף בַּֽעֲוֹנֹ֥ת אֲבֹתָ֖ם אִתָּ֥ם יִמָּֽקּוּ: וְהִתְוַדּ֤וּ אֶת-עֲוֹנָם֙ וְאֶת-עֲוֹ֣ן אֲבֹתָ֔ם בְּמַֽעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָֽעֲלוּ-בִ֑י וְאַ֕ף אֲשֶׁר-הָֽלְכ֥וּ עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי: אַף-אֲנִ֞י אֵלֵ֤ךְ עִמָּם֙ בְּקֶ֔רִי וְהֵֽבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם בְּאֶ֖רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֑ם אוֹ-אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז יִרְצ֥וּ אֶת-עֲוֹנָֽם: פרשת בְּהַר סִינַי.אֲבֹתָ֖ם.חטאי אבות ולא חטאי אמהות.וְאַ֛ף בַּֽעֲוֹנֹ֥ת אֲבֹתָ֖ם אִתָּ֥ם יִמָּֽקּוּ:אֲבֹתָ֖ם אִתָּ֥ם:אִתָּ֥ם:על המשל הזה כפי שנלמד בהמשך:וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי: אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי נְאֻם יְהֹוָה אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם: בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי: אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ: וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה: וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר: במדבר.בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי:וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר:אפשר לחשוב על הדבר גם בהיפכא, שאם אתה רשע ואביך צדיק, אתה נהנה מדחיית דין כל עוד אביך חי.פרשת מטות מסעי- מבן מטה מעשרים שנה.פרשת ירושת הארץ– בורא עולם דן את הדור החוטא שלא יזכה לעלות לארץ. הדין היה שעד שימות הדור הזה עם ישראל כולל ילדיו שלא נחשבו חוטאים נשארו במדבר, חיים לא קלים שגם ילדיהם נאלצו להיות עוד ארבעים שנה במדבר. תחשבו על הסרט הזה שילדיהם יודעים שרק עם מות אבותיהם הם ייחלצו מחיי המדבר ויגיעו לארץ המובטחת. |