וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם– אני לא בעולת בעל ולא הייתי בעולת בעל, ולכן לא ניתן לייחס לי חטא של בעולת בעל ששכבה עם איש שאינו בעלה, כשם שאיני נחשבת חוטאת אם ראיתי ערווה של אדם שאינו בן אימי ואבי- לימודי תהלים..
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא: ויקרא כ'.
וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ:
וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ:
כמובן שצריך שהתקיימו שני ה"פרמטרים" כדי להחיל הדין.
ואם הוא ראה והיא לא ראתה על פי הדין הזה:
עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן: עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן כִּי עֶרְוָתְךָ הֵנָּה: עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ: ויקרא יח.
שהאח גילה והאחות לא ומשכך רק הוא בדין.
כל ישראל אחים זה נכון, אך חשוב להבין שמדובר פה באח הזה, באחות הזאת:
אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ
בַת אִמֶּךָ מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ
בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ הִוא
אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ
רק במקרה הזה יש חטא ערווה.
ומפה נלמד שאדם שחושף ערוותו בפני אישה ושאינה בת אימו או בת אביו או בת אביו ואימו לא מחטיא את האישה באם יחשוף ערוותו לעיניה. באם תראה את ערוותו של זה, היא אינה חוטאת בזאת.
וזאת נכתב כי יש אנשים שמתעקשים לחשוף ערוותם בפני כשאני הולכת ברחוב או בשביל המוביל לביתי כל ישראל אחים, אך לא כולם אחים מולדי אב או אם או שניהם ביחד ומשכך.
ערווה ותועבה- אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל-כָּל-שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהוָֹֽה– כָּל-שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ– כל ישראל אחים, מתוקף היותם מזרע יעקב, יש הבדל בין אח שהוא שארית בשר וזה שלא, ללא קשר לחוקה הנלמדת מהכתוב בהמשך נלמד מי הם שארי בשר– טבלה להשוואה/הבדלה לשני איזכורים בענין גילויי ערווה ותועבה בפרשה זאת- פרשת קדשים.
מבחינת חוקות התעובה חשוב לזכור זאת:
וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם: כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ: וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם: כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא יח.
וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה: כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם:
ברור לכל שעל פי בורא עולם שלו כל הנפשות הנפש העושה תועבה היא נכרתה ולא הנפש הלא עושה.
אני לא הייתי בעולת בעל, אני לא יכולה להחשב עם אישה ששכבה עם איש שאינו בעלה, מתוקף זאת לא יכולתי לחטוא את החטא הזה, בדיוק כמו שאינני נחשבת חוטאת באם נחשפתי באונס ושלא באונס לראות ערווה של אדם שאינו בן אימי.
.
ומפה לכלל ישראל:
לַבְּקָרִ֗ים אַצְמִ֥ית כָּל-רִשְׁעֵי-אָ֑רֶץ לְהַכְרִ֥ית מֵֽעִיר-יְ֝הוָ֗ה כָּל-פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן: תהלים אחד ומאה.
.
וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה: הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהוָה וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ: לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם יְהוָה וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב: כִּי עִבְרוּ אִיֵּי כִתִּיִּים וּרְאוּ וְקֵדָר שִׁלְחוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד וּרְאוּ הֵן הָיְתָה כָּזֹאת: הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל: ירמיהו.
.
וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה:
כך שברור לכל שזאת ממשלת שקר.
בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה: שופטים- פרשת אין מלך בישראל.
בעת כזאת שאין מלך בישראל, איש הישר בעניו יעשה, ומשכך איש בחטאו יומתו שדין אדם עושה חטא בישראל לא מחטיא אדם אחר או את הרבים גם על המשל הזה:
כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא.
לימינו אנו, שוב, רפורמה לא רפורמה, משפט אלהי הארץ הוא המשפט לארץ הזאת, על כל מה שמשתמע מכך גם בעת הזאת וזאת ביחס לירושלים, עיר הבורא:
במקרה זה היה חטא לחמול על עמלק ושמואל שפט את שאול ושאול אמר שהוא עשה כרצון העם בנסיונו לזכות עצמו, להשיל אשמה ממנו:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי יְהוָה וְאֶת דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם: וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע: וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְהוָה אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ: וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם: וַיֹּאמֶר חָטָאתִי עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל וְשׁוּב עִמִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: וַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי שָׁאוּל וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁאוּל לַיהוָה: שמואל.
טענה זאת לא הועילה למשפט המלך הזה על פי חוקת משפט המלך.
יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ:
על כל מה שמשתמע מכך. מבחינת מי ממליך ומוריד מלכים בישראל. ועל אחריות מנהיג. מנהיגים ומפקדים מתפטרים ונדרשים להתפטר. על פי הנלמד בתורה ממקרה שאול שעשה כדבר העם ולכן המחדל הזה כמו ששאול סיים תפקידו כך ביבי צריך להתפטר, הוא נושא באחריות הכוללת בעת מחדל. הלך שאול ובא דוד והלאה.
למחשבה ממקרה מלך אשור מה קורה שיש משילות שאינה משילות ישראל:
וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם:
גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם
ולא בירושלים. זאת עיר הבורא:
לְהַכְרִ֥ית מֵֽעִיר-יְ֝הוָ֗ה כָּל-פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן: תהלים מזמור אחד ומאה.
מֵֽעִיר-יְ֝הוָ֗ה
כמו בעת כיבוש אשור:
לאחר עת השופטים בעת המלכים היה ענין משפטי דומה בעת כיבוש אשור:
וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ: וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת יְהוָה וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם: וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ: וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ: וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת יְהוָה: וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם: מלכים.
במקרה זה, מלך אשור הבין בעת שהיה כובש בארץ שהוא צריך לנהוג כמשפט אלהי הארץ הזאת:
וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ:
בתורה האחת הזאת כתובה חוקה נבדלת לגר- לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ- אם הגר נחשב יהודי לא היתה ההבדלה הזאת.
מעמד הגר בתורת ישראל:
בתורה:
התורה מייחסת לגר מעמד מיוחד:
מצווה להגן עליו: וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים (שמות כ״ב, כ׳).
מצווה לאהוב אותו: "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך" (ויקרא י״ט, ל״ד).
מצווה לשתף אותו במצוות: "תורה אחת יהיה לכם ולגר הגר אתכם" (במדבר ט״ו, ט״ו).
עם זאת, התורה מייחדת את חלוקת הארץ לישראל בלבד:
"שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבתם" (במדבר א׳, ב׳).
"למשפחותם לבית אבתם ינחלו" (במדבר ל״ו, ח׳).
תורה אחת לכם ולגר ובתורה האחת הזאת כתובה חוקה נבדלת לגר- לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ- אם הגר נחשב עם ישראל למשל יהודי, לא היתה ההבדלה הזאת.
מכאן עולה כי הגר אינו יורש נחלה ואינו נכלל בפיקודי ישראל, משום שאין לו "בית אב" בישראל.
בכתובים:
רות המואביה: מצטרפת לישראל באמירה עמך עמי ואלוהיך אלוהי (רות א׳, ט״ז). ילדיה נחשבים יהודים כי אביהם בועז היה משבט יהודה, והשושלת נקבעת על פי האבות בלבד: ועובד הוליד את ישי, וישִי הוליד את דוד (רות ד׳, כ״ב).
משמעות הדברים:
כעת – לפי התורה: הגר אינו יורש נחלה ואינו נכלל בפיקודי ישראל.
בעתיד – לפי הנביאים: יש חזון שבו הגרים יקבלו נחלה אך זה תלוי בגילוי רצון בורא עולם-- וְחִלַּקְתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: וְהָיָה תַּפִּלוּ אוֹתָהּ בְּנַחֲלָה לָכֶם וּלְהַגֵּרִים הַגָּרִים בְּתוֹכְכֶם אֲשֶׁר הוֹלִדוּ בָנִים בְּתוֹכְכֶם וְהָיוּ לָכֶם כְּאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְּכֶם יִפְּלוּ בְנַחֲלָה בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר אִתּוֹ שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: יחזקאל
בעת הזאת בעת ההסתר פנים: אין נביא בינינו שיודע "עד מה", ולכן איננו יכולים לקבוע את מימוש הנבואה. וגם אם כך, בעת הזאת רק בנחלת יהודה.
מסקנה:
הגר נשאר גר, ואינו נחשב "ישראל" מבחינה שבטית־משפחתית.
הוא שותף במצוות, זכאי להגנה ואהבה מיוחדת, אך אינו יורש נחלה ואינו נכלל בפיקודי ישראל.
- בני נכר שלא קיבלו עליהם את תורת ישראל – כגון מוסלמים, דרוזים, נוצרים, ארמנים ובדואים – אינם נחשבים גרי צדק, ולכן אינם נהנים מחוקת הגר.
השושלת בישראל נקבעת על פי האבות בלבד, ולכן מלכות בית דוד נבנתה מזרע בועז ולא ממוצא רות.
לא נכון לרשום גיור כיהודי.
לא נכון לרשום אדם שאביו אינו יהודי כיהודי.
לקרוא עוד:
מי הוא גר: גר הוא אדם שאבותיו אינם מבני ישראל שבחר להצטרף לישראל וללכת באורחות תורת ישראל. ודין תורת ישראל מוחל גם עליו באם לא יקיים כתורת ישראל- תורה אחת לכם ולגר.
חלוקת הנחלות, האדמה, מתחלקת בתוך שבט למשפחותיו על פי כמה פקודים יש לכל משפחה- מי הוא הפקוד: מבן עשרים שנה ומעלה ששירת בצבא.
שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם:מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן– אי אפשר לפקוד אדם בצבא- ובהמשך ניתן ללמוד שהפיקודים על פי ראש השבט ובניו– וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אִתְּכֶם לִרְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר: והלאה– אדם שאבותיו אינם מבני ישראל, לא יפקד ומשכך..– פרשת הטמא והטהור.
וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֵּה- כמו על בנות האב כך גם על אלמנת אדם יכול להתקיים משך לאדם בתנאי שאין לו בן ממשיך. גם במקרה הזה וגם במקרה הזה, במקרה שבן השבט שנושא מנשים אלה לאישה, יש גאילה, גאולת זרע, לכן בעז נחשב גואל זרע. אשת אדם כבת אדם נחשבת לבשר אחד עם בעלה כמו בנותיו. כבמשל הזה: כְּאָח לִי- וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָֽד– לימודי תורה על הדרך- מעודכן.
משלי– שבעה עשר– הגורלות בישראל הם בעניין של חלוקת נחלות מה נפל בגורל של השבט הזה ומה נפל בגורל של השבט הזה. האדם הזה שאינו בן מבני ישראל לא מבין שהוא לא יכול להכנס להגרלה, כדי להכנס להגרלה הזאת אתה צריך להיות בן לאב מבני ישראל, יוצא צבא, ומבן עשרים שנה ומעלה. בשפתכם זה כרטיס הכניסה להגרלה.
מהנלמד מהרב משה בן מיימון, עצת בורא עולם קודמת לעצת הרב. ואם יבחין התלמיד בטעות בדברי רבו – גם לאחר מותו – חובתו לתקן, להעמיק, ולצמוח. זו אינה בגידה – זו נאמנות. זו אינה סטייה – זו המשכיות.
אם הרב משה בן מיימון היה חי עוד שנים:
על תיקון, ענווה, המשכיות ההגות — ונאמנות לדבר בורא עולם:
בפתח ספרו מורה נבוכים, פונה הרב משה בן מיימון לתלמידו ר׳ יוסף בן יהודה, ומניח יסוד עמוק: ההכרה באפשרות הטעות, והנכונות לתקן. הוא מודה כי לעיתים כתב דבר מה, ולאחר מכן גילה בו פגם או ניסוח לקוי, אך בחר שלא למחוק את הישן אלא להוסיף עליו את החדש. בכך הוא מלמד את תלמידו שיעור לא רק בהגות אלא גם במוסר ובאחריות הגותית.
ענווה של חכם אמיתי:
הרב משה בן מיימון לא ראה את עצמו כנביא, אלא כחוקר, לומד, ומורה. הוא לא ביקש להכתיב אמת מוחלטת, אלא להנחות את תלמידיו בדרך אל האמת. הוא ידע שדבריו אינם סוף פסוק, אלא שלב במסע. הוא עצמו כתב:
"אל תקבל דברי מפני שאני אמרתים, אלא אם כן תשתכנע באמתם מצד ההוכחה."
במילים אלו הוא מבטל את הסמכות האישית שלו לטובת סמכות השכל וההיגיון. הוא מזמין את תלמידיו – ואת כל הדורות הבאים – לא לקבל את דבריו ככתבי קודש וכדבר בורא עולם, אלא לבחון, לשאול, ולהמשיך את דרכו מתוך אחריות ולא מתוך צייתנות.
מה היה קורה אילו האריך ימים:
אם היה הרב משה בן מיימון חי עוד שנים, אין ספק שהיה ממשיך לבחון את דבריו, לשוב ולשקול את עמדותיו, ולתקן את אשר יימצא לנכון. הרי כבר בחייו שינה את דעתו בכמה סוגיות – בהלכה, בהגות, ובפרשנות המקרא. הוא לא חשש להודות בטעות, לא היסס להחליף עמדה, ולא נמנע מלהשאיר את הסתירה גלויה – כדי ללמד את תלמידיו ענווה, יושר, ופתיחות.
שבע הסיבות לסתירות בטקסטים – בלשון הרב משה בן מיימון:
דע, כי הסיבות להימצאות הסתירות בדברים הנאמרים בספרים הן שבע:
שיהיו הדברים ההם נאמרים מפי שני אנשים, שכל אחד מהם בעל דעה שונה. והמחבר מביא דבריהם מבלי להודיע שהן שתי דעות, ויחשוב הקורא שהן סותרות.
שיהיה האדם עצמו אומר דבר אחד בזמן אחד, ואחר כך יחזור בו ויאמר דבר אחר. והמחבר יעתיק את שני הדברים, ולא יודיע שחזר בו.
שיהיה הדבר האחד נאמר בדרך משל, והאחר נאמר כפשוטו. והקורא לא יבחין בין המשל לבין הפשט, ויחשוב שיש סתירה.
שיהיה הרצון להסתיר את הדבר, ויאמרו דבר והיפוכו כדי להסתירו מן ההמון. כי אין ראוי שידעו הכל את הסודות.
שיהיה הרצון לעורר את השומע לעיון, ויאמרו דבר והיפוכו כדי שיתבונן ויחפש. והסתירה היא כלי לימודי.
שיהיה הדבר הראשון נאמר בשכחה, והשני נאמר בכוונה. כלומר, טעות אנוש – אך הרב מדגיש שזו סיבה נדירה אצל חכמים.
שיהיו שני הדברים נאמרים על שני עניינים שונים, והקורא יחשוב שהם על עניין אחד. והסתירה נראית רק בגלל בלבול בין ההקשרים.
תיקון כדרך חיים:
הרב משה בן מיימון לא רק לימד את תלמידו להבין את סודות התורה – הוא לימד אותו איך לחשוב. הוא לא ביקש ממנו לקבל את דבריו כמות שהם, אלא:
להבין את דרכי החשיבה שלו
להשתמש בשכלו ובכלי הביקורת שלו
ואם ימצא טעות – לתקן.
המשמעות היא שתלמידו של הרב – וכל לומד בדורות הבאים – אינו רק שומר המסורת, אלא גם ממשיכה, מפתחה, ולעיתים גם מתקנה. לא מתוך זלזול, אלא מתוך נאמנות עמוקה לרוחו של הרב שבקשה ממנו גם זאת. גם כדי לא לחטוא בחטא הגאוה שדבריו שלו עצמו יהיו קודמים לבורא עולם בעיני תלמידיו.
צמיחה דורית מתוך תיקון:
היכולת לתקן, לשנות, ולהתפתח אינה רק עניין אישי – היא יסוד לצמיחה דורית. כל דור של תלמידים נדרש לא רק ללמוד את דברי הרב, אלא גם לברר אותם מחדש, לאור השכל, הניסיון, והאתגרים של זמנו. כך נוצרת מסורת חיה – לא קפואה, אלא נושמת. מסורת שבה כל דור מוסיף נדבך, מעמיק את ההבנה, ולעיתים גם משנה את המבנה.
תשוקה להבין את רצון בורא עולם – יסוד ההמשכיות:
אך מעל לכל, עומדת נאמנות לדבר בורא עולם. זו הרוח הנלמדת מדברי הרב משה בן מיימון, וזו גם הרוח שמנחה את התלמיד בדרכו. התיקון, השאלה, וההמשכיות אינם נובעים מרצון אישי בלבד – אלא מתוך תשוקה להבין את רצון בורא עולם באמת וביושר. ולכן, כאשר התלמיד ממשיך את רבו, הוא אינו רק מהדהד את דבריו – אלא ממשיך את דרכו, מתוך נאמנות לרוחו ומתוך רצון להבין ולקיים את דבר בורא עולם.
סיכום: נאמנות לרוח, תיקון מתוך אמת, והמשכיות חיה:
אם היה הרב משה בן מיימון חי עוד שנים, ודאי היה מוסיף, משנה, מתקן את דבריו שלו עצמו. הוא לא היה רוצה שיקפיאו את הגותו, אלא שימשיכו אותה. ולכן, תלמידו האמיתי אינו זה שמשנן את דבריו – אלא זה שמעז לחשוב, לשאול, ולבנות על יסודותיו בניין חדש. כך נבנית צמיחה דורית אמיתית – מתוך ענווה, מתוך אחריות, ומתוך נאמנות לדבר בורא עולם.
ועצה אחת קודמת לכול: עצת בורא עולם קודמת לעצת הרב. ואם יבחין התלמיד בטעות בדברי רבו – גם לאחר מותו – חובתו לתקן, להעמיק, ולצמוח. זו אינה בגידה – זו נאמנות. זו אינה סטייה – זו המשכיות.
וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת… וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָֽצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִֽים– גולדקנופף– כפתור זהב– וְהָֽעַוִּים הַיֹּֽשְׁבִים בַּֽחֲצֵרִים עַד עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּֽצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּֽשְׁבוּ תַחְתָּֽם– כרצונו של גולדקנופף בעת הזאת.
גולדקנופף – משמעותו "כפתור זהב".
הפלשתים על פי התורה:
התורה והנביאים מתארים את הפלשתים כעם שמוצאו מכַּפְתוֹר:
וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִֽים: וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָֽצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִֽים: בראשית. – הפלשתים כצאצאי מצרים בן חם.
וְהָֽעַוִּים הַיֹּֽשְׁבִים בַּֽחֲצֵרִים עַד עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּֽצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּֽשְׁבוּ תַחְתָּֽם- דברים – הכפתורים השתלטו על עזה.
הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר- עמוס.
כדי להבין מי הם הכושים-- וַיֵּצֵא אָסָא לְפָנָיו וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה בְּגֵיא צְפַתָה לְמָרֵשָׁה: וַיִּקְרָא אָסָא אֶל יְהוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר יְהוָה אֵין עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ עָזְרֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אַתָּה אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ: וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הַכּוּשִׁים לִפְנֵי אָסָא וְלִפְנֵי יְהוּדָה וַיָּנֻסוּ הַכּוּשִׁים: וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ עַד לִגְרָר וַיִּפֹּל מִכּוּשִׁים לְאֵין לָהֶם מִחְיָה כִּי נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי יְהוָה וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ וַיִּשְׂאוּ שָׁלָל הַרְבֵּה מְאֹד: דברי הימים.
דברי גולדקנופף בבית שמש:
בוועידת החינוך בבית שמש (מרץ 2025), שר השיכון יצחק גולדקנופף אמר כי הצליח להעביר פרויקטים שהיו מיועדים לעם ישראל לטובת הציבור החרדי:
“גם מה שחשבו שיהיה לציבור הכללי – אז הוצאנו את זה… לציבור החרדי.”
תחקירים חשפו כי מכרזי דיור בהיקף אלפי יחידות דיור שונו ל"צביון חרדי", תוך מתן הנחות והטבות משמעותיות. במקביל, רשת הגנים של משפחתו קיבלה הקצאות קרקע ומבנים בעיר בית שמש.
הקשר הסמלי:
הכפתורים השתלטו על עזה והעבירו את השליטה לעצמם.
בימינו: "יו"ר דגל התורה משה גפני נזף בשר יצחק גולדקנופף, לאחר שביקר בחבל עזה וקרא להתיישבות ברצועה. "אתה נוסע ומדבר על ההתיישבות בעזה בשם יו"ר יהדות התורה, תפסיק לדבר בשם יהדות התורה, אתה לא מייצג אותי בשום צורה" - כך פורסם היום (שני) בתוכנית "כאן הערב" בכאן רשת ב" כאן חדשות.
בימינו: גולדקנופף מתאר בגלוי העברה של משאבים – דיור, קרקעות, תקציבים – מעם ישראל לציבור החרדי.
השם גולדקנופף (כפתור הזהב) מקבל כאן משמעות כפולה:
"כפתור" – כמו הכפתורים המקראיים, סמל להשתלטות והעברה.
"זהב" – סמל לעושר ולממון, בדיוק כפי שהמאמרים מתארים העברת משאבים כלכליים.
סיכום
הפסוקים בתורה מתארים את הפלשתים כעם שהגיע מכפתור, השמיד את העוים וישב בעזה – תהליך של העברה ושליטה. דברי גולדקנופף בבית שמש מהדהדים דימוי דומה: העברת משאבים מעם ישראל לדוסים תוך יצירת מציאות חדשה. השם גולדקנופף – כפתור הזהב הופך לסמל מודרני של אותה פעולה: אחיזה, שליטה וממון.
נראה מפה שגולדקנופף כדלילה.
שאני קוראת את המזמור הזה המחשבה שלי בראש שזה כמו סיפור לילדים- תנסו לקרוא אותו כמו שאתם קוראים סיפור לילדכם לפני השינה- מחשבות על מזמור במזמור.
ט֗וֹב לְהֹד֥וֹת לַיהוָ֑ה וּלְזַמֵּ֖ר לְשִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן: לְהַגִּ֣יד בַּבֹּ֣קֶר חַסְֽדֶּ֑ךָ וֶ֝אֱמֽוּנָתְךָ֗ בַּלֵּילֽוֹת: מזמור שנים ותשעים.מזמור מאה וארבע הוא מצוין להודות לבורא עולם:בָּרְכִ֥י נַפְשִׁ֗י אֶת-יְה֫וָ֥ה יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהַי גָּדַ֣לְתָּ מְּאֹ֑ד ה֭וֹד וְהָדָ֣ר לָבָֽשְׁתָּ:עֹֽטֶה-א֭וֹר כַּשַּׂלְמָ֑ה נוֹטֶ֥ה שָׁ֝מַ֗יִם כַּיְרִיעָֽה:הַ֥מְקָרֶֽה בַמַּ֗יִם עֲֽלִיּ֫וֹתָ֥יו הַשָּׂם-עָבִ֥ים רְכוּב֑וֹ הַֽ֝מְהַלֵּ֗ךְ עַל-כַּנְפֵי-רֽוּחַ:עֹשֶׂ֣ה מַלְאָכָ֣יו רוּח֑וֹת מְ֝שָׁרְתָ֗יו אֵ֣שׁ לֹהֵֽט:יָֽסַד-אֶ֭רֶץ עַל-מְכוֹנֶ֑יהָ בַּל-תִּ֝מּ֗וֹט עוֹלָ֥ם וָעֶֽד:תְּ֭הוֹם כַּלְּב֣וּשׁ כִּסִּית֑וֹ עַל-הָ֝רִ֗ים יַֽעַמְדוּ-מָֽיִם:מִן-גַּעֲרָ֣תְךָ֣ יְנוּס֑וּן מִן-ק֥וֹל רַֽ֝עַמְךָ֗ יֵחָפֵזֽוּן:יַעֲל֣וּ הָ֭רִים יֵרְד֣וּ בְקָע֑וֹת אֶל-מְ֝ק֗וֹם זֶ֤ה | יָסַ֬דְתָּ לָהֶֽם:גְּֽבוּל-שַׂ֭מְתָּ בַּל-יַֽעֲבֹר֑וּן בַּל-יְ֝שׁוּב֗וּן לְכַסּ֥וֹת הָאָֽרֶץ:הַֽמְשַׁלֵּ֣חַ מַ֭עְיָנִים בַּנְּחָלִ֑ים בֵּ֥ין הָ֝רִ֗ים יְהַלֵּכֽוּן:יַ֭שְׁקוּ כָּל-חַיְת֣וֹ שָׂדָ֑י יִשְׁבְּר֖וּ פְרָאִ֣ים צְמָאָֽם:עֲ֭לֵיהֶם עוֹף-הַשָּׁמַ֣יִם יִשְׁכּ֑וֹן מִבֵּ֥ין עֳ֝פָאיִ֗ם יִתְּנוּ-קֽוֹל:מַשְׁקֶ֣ה הָ֭רִים מֵעֲלִיּוֹתָ֑יו מִפְּרִ֥י מַ֝עֲשֶׂ֗יךָ תִּשְׂבַּ֥ע הָאָֽרֶץ:מַצְמִ֤יחַ חָצִ֨יר | לַבְּהֵמָ֗ה וְ֭עֵשֶׂב לַעֲבֹדַ֣ת הָאָדָ֑ם לְה֥וֹצִיא לֶ֝֗חֶם מִן-הָאָֽרֶץ:וְיַ֤יִן | יְשַׂמַּ֬ח לְֽבַב-אֱנ֗וֹשׁ לְהַצְהִ֣יל פָּנִ֣ים מִשָּׁ֑מֶן וְ֝לֶ֗חֶם לְֽבַב-אֱנ֥וֹשׁ יִסְעָֽד:יִ֭שְׂבְּעוּ עֲצֵ֣י יְהוָ֑ה אַֽרְזֵ֥י לְ֝בָנ֗וֹן אֲשֶׁ֣ר נָטָֽע:אֲשֶׁר-שָׁ֭ם צִפֳּרִ֣ים יְקַנֵּ֑נוּ חֲ֝סִידָ֗ה בְּרוֹשִׁ֥ים בֵּיתָֽהּ:הָרִ֣ים הַ֭גְּבֹהִים לַיְּעֵלִ֑ים סְ֝לָעִ֗ים מַחְסֶ֥ה לַֽשְׁפַנִּֽים:עָשָׂ֣ה יָ֭רֵחַ לְמוֹעֲדִ֑ים שֶׁ֝֗מֶשׁ יָדַ֥ע מְבוֹאֽוֹ:תָּֽשֶׁת-חֹ֭שֶׁךְ וִ֣יהִי לָ֑יְלָה בּֽוֹ-תִ֝רְמֹ֗שׂ כָּל-חַיְתוֹ-יָֽעַר:הַ֭כְּפִירִים שֹׁאֲגִ֣ים לַטָּ֑רֶף וּלְבַקֵּ֖שׁ מֵאֵ֣ל אָכְלָֽם:תִּזְרַ֣ח הַ֭שֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפ֑וּן וְאֶל-מְ֝עוֹנֹתָ֗ם יִרְבָּצֽוּן:יֵצֵ֣א אָדָ֣ם לְפָעֳל֑וֹ וְֽלַעֲבֹ֖דָת֣וֹ עֲדֵי-עָֽרֶב:מָֽה-רַבּ֬וּ מַעֲשֶׂ֨יךָ | יְֽהוָ֗ה כֻּ֭לָּם בְּחָכְמָ֣ה עָשִׂ֑יתָ מָלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְיָנֶֽךָ:זֶ֤ה | הַיָּ֥ם גָּדוֹל֮ וּרְחַ֪ב יָ֫דָ֥יִם שָֽׁם-רֶ֭מֶשׂ וְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר חַיּ֥וֹת קְ֝טַנּ֗וֹת עִם-גְּדֹלֽוֹת:שָׁ֭ם אֳנִיּ֣וֹת יְהַלֵּכ֑וּן לִ֝וְיָתָ֗ן זֶֽה-יָצַ֥רְתָּ לְשַֽׂחֶק-בּֽוֹ:כֻּ֭לָּם אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּר֑וּן לָתֵ֖ת אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ:תִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם יִלְקֹט֑וּן תִּפְתַּ֥ח יָֽ֝דְךָ֗ יִשְׂבְּע֥וּן טֽוֹב:תַּסְתִּ֥יר פָּנֶיךָ֮ יִֽבָּהֵ֫ל֥וּן תֹּסֵ֣ף ר֭וּחָם יִגְוָע֑וּן וְֽאֶל-עֲפָרָ֥ם יְשׁוּבֽוּן:תְּשַׁלַּ֣ח ר֭וּחֲךָ יִבָּרֵא֑וּן וּ֝תְחַדֵּ֗שׁ פְּנֵ֣י אֲדָמָֽה:יְהִ֤י כְב֣וֹד יְהוָ֣ה לְעוֹלָ֑ם יִשְׂמַ֖ח יְהוָ֣ה בְּמַעֲשָֽׂיו:הַמַּבִּ֣יט לָ֭אָרֶץ וַתִּרְעָ֑ד יִגַּ֖ע בֶּהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ:אָשִׁ֣ירָה לַיהוָ֣ה בְּחַיָּ֑י אֲזַמְּרָ֖ה לֵאלֹהַ֣י בְּעוֹדִֽי:יֶעֱרַ֣ב עָלָ֣יו שִׂיחִ֑י אָ֝נֹכִ֗י אֶשְׂמַ֥ח בַּיהוָֽה:יִתַּ֤מּוּ חַטָּאִ֨ים | מִן-הָאָ֡רֶץ וּרְשָׁעִ֤ים | ע֤וֹד אֵינָ֗ם בָּרְכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת-יְהוָ֗ה הַֽלְלוּיָֽהּ:זה מזמור שהוא הודיה טהור. זאת לא תפילה של אדם במצוקה שמבקש שבורא עולם יעזור לו, זה לא מזמור שמתאר מעשי רשעים וכו' זה מזמור נקי מאוד לדבר. שיר הודיה טהור ומאוד מזוקק לזאת.שאני קוראת את המזמור הזה המחשבה שלי בראש שזה כמו סיפור לילדים שאפשר לעשות ממנו סרט אנימציא מצוייר לילדים עם מוסיקה והקראת המזמור. תנסו לקרוא אותו כמו שאתם קוראים סיפור לילדכם לפני השינה, או סרט שרואים בגן הילדים.ומפה אומנים יכולים לחשוב על כל מיני דרכים לעשות מהמזמור יצירת אומנות, גם הלחנה של השיר לילדים. וכמובן כל אלה בורא עשה לנו, גם לילדים שאוהבים להשתכשך בזֶ֤ה | הַיָּ֥ם גָּדוֹל֮ וּרְחַ֪ב יָ֫דָ֥יִם שָֽׁם-רֶ֭מֶשׂ וְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר חַיּ֥וֹת קְ֝טַנּ֗וֹת עִם-גְּדֹלֽוֹת: |
אם היה משכן בישראל בשנת 2025, היו נדרשים כ־29,600 לויים לעבודתו, לפי יחס תנ"כי של 0.399% מכלל בני ישראל במדבר – 8,580 מתוך 2,149,106 – מול 7.42 מיליון יהודים כיום.
בני ישראל במדבר — טבלה מאוחדת לפי גיל וקבוצות:וַיְדַבֵּ֨ר יְהֹוָ֧ה אֶל-מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר: שְׂא֗וּ אֶת-רֹאשׁ֨ כָּל-עֲדַ֣ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל-זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם: מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּל-יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵ֑ל תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם אַתָּ֥ה וְאַֽהֲרֹֽן:
|
יחס תלמידי ישיבות נתמכים מתוך כלל היהודים בישראל- 2025 לפי הספורות הנוצריות:
קטגוריא | מספר כולל | אחוז מהאוכלוסייה היהודית |
|---|---|---|
כלל היהודים בישראל | 7,420,000 | 100% |
תלמידי ישיבות נתמכים (משרד הדתות) | 221,306 | 2.98% |
הסבר:
הנתון של 221,306 תלמידי ישיבות נתמכים מבוסס על דיווח משרד הדתות לחודש דצמבר 2024.
תלמידי הישיבה שמקבלים קצבאות, כולל רווקים ונשואים.
טבלה יחסית – לויים פקודים מול כלל ישראל במדבר:
קטגוריא | מספר כולל | אחוז מתוך כלל ישראל במדבר |
|---|---|---|
כלל בני ישראל במדבר | 2,149,106 | 100% |
לויים פקודים לעבודת המשכן (כולל כהנים) | 8,580 | 0.399% |
הסבר:
הנתון 8,580 מופיע במפורש בפרשת במדבר ד', פסוק מ"ח: "שְׁמֹנַ֣ת אֲלָפִ֔ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וּשְׁמֹנִֽים"
מדובר בלויים בגילאי 30–50, שנפקדו לעבודה במשכן בלבד — לא בכלל הלויים שנפקדו מבן חודש ומעלה.
חלקם היחסי מתוך כלל בני ישראל הוא פחות מחצי אחוז
בעת ההיא היו שלושה כהנים נושאי משרה אהרון ושני בניו אלעזר ואיתמר.
טבלה יחסית – פקודי משכן לפי יחס מדבר- 2025 לפי הספורות הנוצריות.
| קטגוריא | מספר כולל | אחוז מתוך כלל היהודים בישראל |
|---|---|---|
| כלל היהודים בישראל | 7,420,000 | 100% |
| לויים פקודים לעבודת המשכן (היפותטי) | 29,598 | 0.399% |
הסבר:
היחס של 0.399% מבוסס על הנתון המדויק מהמדבר: 8,580 לויים פקודים מתוך 2,149,106 בני ישראל.
כלומר, אם היה משכן בישראל בשנת 2025, היינו מצפים לכ־29,600 לויים פקודים לעבודתו — לפי אותו מודל תנ"כי. שהם גם האוחזין וגם החרדים על דבר תורה וגם אמונים על עבודת המשכן.
את כל זה אתם קוראים תוך שאתם מבינים שהדוסים הם לא שבט הלוי ואינם כהנים.
וַיָּ֨גָר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב-ה֑וּא וַיָּ֣קָץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל– עם ישראל היה רב ביחס לעמים אחרים בעת ההיא המשיל אותו מואב במשל הזה– וַיֹּ֨אמֶר מוֹאָ֜ב אֶל-זִקְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עַתָּ֞ה יְלַֽחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת-כָּל-סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה וּבָלָ֧ק בֶּן-צִפּ֛וֹר מֶ֥לֶךְ לְמוֹאָ֖ב בָּעֵ֥ת הַהִֽוא– כדי להבין מה הכוונה לעם רב– פרשת בלק ופנחס.
בורא עולם העיר את פרעה בחלום הלילה. החלום הזה שאת פתרונו הביא יוסף למעשה שחרר את יוסף מבית האסורים– גם כורש היה זה שנשלח והוער לעזור לישראל בעת שהיה בגלות/שבי בבל.
וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים: וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד: וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר: אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: בראשית.
וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:
ישראל הוא גוי, יש עוד גויים מבורכים יען כי הם מזרע אברהם, לא רק ישראל, אמנם לא אותה ברכה, אך ברכה גם להם וגם מלכים מהם:
וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ:
גם לישמעאל שנים עשר נשיאים וגם לעשיו מלכים על מקומם ועל נחלתם.
ומשכך לא ברורים הזרמים המוסלמים השמים מזרע אברהם שקיבלו עליהם את הזרם המוסלמי האיראני כראש דת להם.
בֵּאדַיִן עֲנוֹ וְאָמְרִין קֳדָם מַלְכָּא דִּי דָנִיֵּאל דִּי מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד לָא שָׂם (עליך) עֲלָךְ מַלְכָּא טְעֵם וְעַל אֱסָרָא דִּי רְשַׁמְתָּ וְזִמְנִין תְּלָתָה בְּיוֹמָא בָּעֵא בָּעוּתֵהּ: אֱדַיִן מַלְכָּא כְּדִי מִלְּתָא שְׁמַע שַׂגִּיא בְּאֵשׁ עֲלוֹהִי וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם בָּל לְשֵׁיזָבוּתֵהּ וְעַד מֶעָלֵי שִׁמְשָׁא הֲוָא מִשְׁתַּדַּר לְהַצָּלוּתֵהּ: בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ עַל מַלְכָּא וְאָמְרִין לְמַלְכָּא דַּע מַלְכָּא דִּי דָת לְמָדַי וּפָרַס דִּי כָל אֱסָר וּקְיָם דִּי מַלְכָּא יְהָקֵים לָא לְהַשְׁנָיָה: דָנִיֵּאל.
מַלְכָּא דִּי דָת לְמָדַי וּפָרַס.
וְאֵלֶּה תּֽוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּֽלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּֽוּל: בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָֽס: בראשית.
פרס הם יפת.
ישמעאל הוא שם, כמו עשיו כמו לוט- מואב ועמון וכמו- ארם- חלב.
ויפת הם באהלי שם ולא להפך:
וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָֹה אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָֽמוֹ: יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָֽהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָֽמוֹ: בראשית.
שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף: עִנּוּ בַכֶּבֶל (רגליו) רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ: עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ: שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ: תהלים.
בורא עולם העיר את פרעה בחלום הלילה.
החלום הזה שאת פתרונו הביא יוסף למעשה שחרר את יוסף מבית האסורים:
שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ:
גם כורש היה זה שנשלח והוער לעזור לישראל בעת שהיה בגלות/שבי בבל:
וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְהוָה מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר יְהוָה אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם: עזרא.
בעת הזאת ברור לכולנו שגם דונאלד עוזר מאוד לשחרר את בני ובנות ישראל וזה בסדר.
אם מישהו ירצה לקטרג או משהו כזה, זה לא חטא לקבל את העזרה הזאת.
ויפה שברכו הורי השבויים את טראמפ שבורא עולם ישמור אותו.
תראה,
כשיש מלחמה מדברים ועושים גם שטויות, לנוכח דבר הפרסי הזה:
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים
האם נכון לו לפרסי לרצות להשמיד את ישראל ולשכן על האדמה הזאת עם שאינו ישראל כעושה זאת:
שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף: אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל: כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ: עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ: אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד: תהלים מזמור שמונים ושלוש.
האם נכון לו לישמעאלי לרצות להשמיד את עמו ומשך זרעם של יוסוף/יוסף/JOSEF ומוסא/משה/MOZES, האם נכון לו לרצות זאת.
מלחמה מלחמה אך האם לשם זאת כפי שסימן נסראללה על המפה לפני המלחמה.
המשך המזמור הזה שגם הנוצרים שרים אותו:
כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ: אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים: גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר: גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי לוֹט סֶלָה: עֲשֵׂה לָהֶם כְּמִדְיָן כְּסִיסְרָא כְיָבִין בְּנַחַל קִישׁוֹן: נִשְׁמְדוּ בְעֵין דֹּאר הָיוּ דֹּמֶן לָאֲדָמָה: שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל נְסִיכֵמוֹ: אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹהִים: אֱלֹהַי שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ: כְּאֵשׁ תִּבְעַר יָעַר וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים: כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם: מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה: יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי עַד וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ: וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ: תהלים מזמור שמונים ושלוש.
למרות כל מה שקרה עם המצרים בעת פרעה שלא ידע את יוסף, נאמר לישראל-
לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ: דברים.
בורא עולם לא הרג את פרעה. הוא הרג את בנו בכורו. בהמשכו של יום, בת פרעה נישאה לשלמה המלך. בת פרעה הייתה האשה הראשונה שאיתה הוא בנה את בית המקדש וגם את בייתו שלו עצמו. אביה של בת פרעה הזאת היה חותנו של שלמה, כמו יתרו שהיה חותנו של משה. המחשבה היא כמובן אודות השלום עם זה לאחר זה:
ישר- נגיד ולוט לא היה בוחר בצד של סדום ואברהם היה הולך לסדום. מתוקף שבועת בורא עולם לאברהם, ברור שלא משנה באיזה צד היה הולך אברהם הוא היה הולך באותה דרך, אברהם יצחק יעקב והלאה…
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּֽי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָֽחְנוּ: הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵֽעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִֽילָה: בראשית.
נגיד ולוט לא היה בוחר בצד של סדום ואברהם היה הולך לסדום..
אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ: אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ: תהלים.
גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ:
מתוקף שבועת בורא עולם לאברהם, ברור שלא משנה באיזה צד היה הולך אברהם הוא היה הולך באותה דרך, אברהם יצחק יעקב והלאה...
לפני קריאת דברי הבאים- קו חשיבה מנחה. אפילו שאתה גיי פרינדלי, תקרא את דברי מתוך המקום שעניינו של זה בזה וישיבתו של של זה עם זה, מוכיחה שזה שקר וכזב בעניין תורתינו אומנותו ומשכך:
לפני קריאת דברי הבאים- קו חשיבה מנחה.אפילו שאתה גיי פרינדלי, אפילו שאתה מתעב את דברי בעניין ההומו. אפילו שאתה חש תחושת אי נוחות מדבר התורה בענינו של זה.תקרא את דברי מתוך המקום שעניינו של זה בזה וישיבתו של של זה עם זה, מוכיחה שזה שקר וכזב בעניין תורתינו אומנותו ומשכך:וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם: ויקרא.ברור שאלה אינם שומרי תורה.בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ:"החידון העולמי אורגן והופק מאז ייסודו ועד שנת 2015 על ידי חיל החינוך והנוער של צה"ל, בשיתוף משרד החינוך, הסוכנות היהודית, קק"ל, ההסתדרות הציונית העולמית וארגונים נוספים. השופטים וחברי הנשיאות מתמנים כנציגים של גופים אלו. החל מ־2016 עברו ניהול החידון והפקתו למינהל חברה ונוער במשרד החינוך[12]. " וויקיפדיא.כידוע לכולנו בנט מאשר את ההומו, גם חתן התורה האחרון, אישר את השופט ההומו בחידון תנ"ך:ברור שהאנשים האלה אינם שומרי תורה.ומשכך הם במקום הזה:בְּאֵין חָזוֹן.ולמקום הזה של השקר הזה של אין החזון רוצה בנט ודומיו להוביל אתכם.. אם תבחרו בו לראשות ממשלה:
שיהיה ברור לכם שבנט הוביל ומבקש להמשיך להוביל את ישראל לאסון. בנט יודע את הדין על האישור הזה מהמקום הזה:יִפָּרַעמלשון פרוע, מופרע, דפוק שרץ לכל כיוון ללא הועיל.אני טוענת מהונדס, להרשיע את ישראל כדי לעושקו:
אסור שהאנשים האלה שאינם לומדי תורה באמת, אסור שהחבורות האלה יוכרו כשומרי תורה בישראל.והחתן תורה הזה לא יוצא כחתן הזה:וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח: תהלים.הוא באורחות ההומו... תועבה.ובאין חזון יפרע, אסביר זאת על משל הרגולציא, חסם על אנשי עסקים שלא ישתלללו יותר מידי.עסק מטרתו להרוויח כסף כמה שיותר וזה בסדר, כשר כלכלה הוא אדם ללא חזון. ולכן אין רגולציות מתאימות ולכן פרע, לכן דרך הכלכלית נוסח המערב הפרוע בארץ...יִפָּרַע | ||||||||||
