מחשבת- דבר תורה לעת הזאת.

אני טוענת שפאות המיובאות מארצות הגויים האוכלים חזיר ושיקוצים הם טמאות לבנות ישראל.

אני טוענת שפאות המיובאות מארצות הגויים האוכלים חזיר ושיקוצים הם טמאות לבנות ישראל.

שימת הפיאות האלה על ראש הנשים היא כשימת טמא ונגיעה בטמא.

אני טוענת שלא ניתן לטהר שיער כזה.

השיער של אוכלות החזיר והשיקוצים ממהותו הוא טמא כי הוא צמח (גדל) מטמא.

כעור מת שנולד מן החי (ולא מן הצומח) העור הזה משול לנבלה טמאה שכל נגיעה בה מטמאת וחייבת בתהליך טהרה של הנוגע בה בהתאם לחוקת תורתינו.

למחשבה:

"לזקיק השיער יש צורה של פקעת - bulb, ולתוכו נכנס מבנה דרמלי הנקרא dermal papilla - זוהי רקמת חיבור תחוחה, עשירה בכלי דם, המספקת לשערה חמצן וחומרי מזון וחשובה בהתפתחות השערה עצמה. הרס של רקמה זו יביא להרס של השערה עצמה. התאים אשר יוצרים את פקעת השערה הם תאי מטריקס, כאשר תאי המטריקס הקרובים ביותר ל-dermal papilla הם תאים גרמינטיביים - שכבה המכילה גם את המלנוציטים של השערה. השערה עצמה מורכבת משלושה חלקים - ליבה (מדולה), קורטקס, וקשקשים דמויי רעפים המסודרים עם הפנים החוצה" וויקיפדיא.

כי נפש כל בשר – דמו הוא- עדכון.

כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת:

אכילת דם היא אסורה גם של בהמה כשרה לאכילה, אך מדבר תורה זה נלמד שנפש כל בשר היא בדם:

כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא

בהמות טמאות אסורות לאכילה אפילו אם שרפת את כל הדם שלהם, כי הטמא במהותו טמא, בדמו טמא, והטמא הזה אסור גם בנגיעה לאחר מותו:

וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם: מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם: ויקרא.

וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם:

ומה קורה למי שנגע:

וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב:  וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: ויקרא.

הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב:

 

כתובת ראש חודש שנים עשר השני- שיהיה חודש טוב ושבת שלום.

כתובת ראש חודש שנים עשר השני בשנת השבעים וחמש להכרזה.

מתפילת ערבית:שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל דָּבָר רָע. וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פֻרְעָנוּת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבה וְאַחֲרִית שָׁלוֹם.וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבהבקשה שלא יבוא יאוש ואם יבוא יאוש, תקווה לא טובה, אז שיעשה שיהפך לתקווה טובה.

"

מדברים על איחוד בעם.

שיש קרע.

מדברים שזה בגלל ככה וככה אולי בגלל שככה ואלה ככה וההם ככה וזה רוצה ככה וזה לא רוצה ככה ולכן ככה וככה..

אני טוענת שהכל זה סימפטום.. כמו שהבחורה מהטבעונות אומרת- צריך לפתור את הבעיה מהשורש..

קלטו ת'סרט..

נגיד בבית הספר ישראל בשכונת ישראלי.

בכיתה ז-ח הבנים נכנסים לענין הבר מצווה.

כידוע לכולנו בבר מצווה קוראים את ההפטרה ויש שבת אחת שההפטרה שלה היא הפטרה כפולה, יענו יש הפטרה לאשכנזים והפטרה למזרחים. בבית הכנסת של האשכנזים באותה שבת לא קוראים את אותה ההפטרה כמו בבית הכנסת של המזרחים בשכונת ישראלי.

ויצא המקרה שבשבת זאת מאותה כיתה יש שלושה ילדים, ישראלוביץ' ישראליאן וישראלשטיין  שזאת השבת חתן שלהם, וישרלוביץ' וישראלשטיין הולכים ביחד ללמוד אצל הרב האשכנזי והם ביחד עולים לתורה בבית הכנסת של האשכנזים בשכונת ישראלי  ואילו ישראליאן הולך ללמוד אצל הרב מבית הכנסת המזרחי ובשבת החתן הוא עולה לתורה בבית הכנסת המזרחי בשכונת ישראלי.

מפה כמעט ודאי וברור לאן ילכו ומי ילך לשבת חתן של זה ושל זה..

והלאה..

זאת הבעיה חברה'לך.. זאת שורש הבעיה.

ואם יש בעיה, אז פתרון,

ישבו  הרבנים ויקבעו הפטרה מאוחדת לכל ישראל וזאת כדי שהאיחוד יהיה מאוחד.

ואולי יבוא היום ויהיה רב ראשי לישראל אחד בנוסח אחד לעם אחד.

שיהיה חודש טוב לעם ישראל ולגר התושב עמנו.

דבר תורה לחודש הרמאדן- כתובה מעודכנת.

פרשות השבוע:

לקריאת הפרשות:

שֹׁפְטִים- פרשת עָתְנִיאֵ֣ל, אֵה֔וּד וְשַׁמְגַּ֣ר.שֹׁפְטִים- פרשת דְבוֹרָה֙, בָּרָ֛ק וְיָעֵ֔ל.

לימודים משנים קודמות לפרשות אלה:

שופטים- לימודים מפרשת עתניאל, אהוד ושמגר. 

שופטים- לימודים מפרשת דבורה. 

"

 
.

גורלות בישראל ולא מזלות נקבעו על פי שבט:

לימודים מפרשת וזאת הברכה.

מדברים על מזלות.

אני לא בסרט הזה. למרות שדיברתי בשפה הזאת של "איזה מזל את/ה"...

עם השני עם הזמן לומדים מתחזקים כמו שאומרים ואני כבר הרבה שנים לא בסרט הזה..

ולפני כשבוע בערך התקשרה אלי מישהי שלא דיברתי איתה הרבה שנים והיא ככה התחילה לדבר על מזלות ואמרתי לה, אני לא בסרט הזה, אני יותר בענין של גורלות שבטי ישראל.. אני לוי-כהן. כך אמרתי לה.

ואלה גורלות ישראל כפי שברך יעקב את בניו ובהמשך עם שינויים קלים, ברכת משה לבני ישראל, בהמשך מדובר בספר יהושע על גורל נחלות לפי שבט ולא לפי תולדת אדם במועד כזה או אחר... גורלות בישראל ולא מזלות נקבעו על פי שבט שכל שבט נקבע על פי ראש בית אבות ישראל במספר שמות בני יעקב והלאה..

שבט- בן.

יעקב- ספר בראשית.

משה- ספר דברים- פרשת וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה.

 

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם:

וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִ֖ים אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ: וַיֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֨יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִֽבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִֽימִינ֕וֹ (אשדת) אֵ֥שׁ דָּ֖ת לָֽמוֹ: אַ֚ף חֹבֵ֣ב עַמִּ֔ים כָּל-קְדֹשָׁ֖יו בְּיָדֶ֑ךָ וְהֵם֙ תֻּכּ֣וּ לְרַגְלֶ֔ךָ יִשָּׂ֖א מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ: תּוֹרָ֥ה צִוָּה-לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מֽוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַֽעֲקֹֽב: וַיְהִ֥י בִֽישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: 

ראובן.

רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז: פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה:

 יְחִ֥י רְאוּבֵ֖ן וְאַל-יָמֹ֑ת וִיהִ֥י מְתָ֖יו מִסְפָּֽר:

יהודה.

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ: לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא (שילה) שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים: אֹסְרִי לַגֶּפֶן (עירה) עִירוֹ וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים (סותה) סוּתוֹ: חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב:

 וְזֹ֣את לִֽיהוּדָה֘ וַיֹּאמַר֒ שְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ קוֹל יְהוּדָ֔ה וְאֶל-עַמּ֖וֹ תְּבִיאֶ֑נּוּ יָדָיו֙ רָ֣ב ל֔וֹ וְעֵ֥זֶר מִצָּרָ֖יו תִּֽהְיֶֽה: 

לוי ושמעון.

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל:

וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר תֻּמֶּ֥יךָ וְאוּרֶ֖יךָ לְאִ֣ישׁ חֲסִידֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר נִסִּיתוֹ֙ בְּמַסָּ֔ה תְּרִיבֵ֖הוּ עַל-מֵ֥י מְרִיבָֽה: הָֽאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת-אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת-(בנו) בָּנָ֖יו לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ: יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֨יךָ֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וְתוֹרָֽתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַל-מִזְבְּחֶֽךָ:

בנימין.

בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל:

 לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד יְהֹוָ֔ה יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח עָלָ֑יו חֹפֵ֤ף עָלָיו֙ כָּל-הַיּ֔וֹם וּבֵ֥ין כְּתֵפָ֖יו שָׁכֵֽן: 

יוסף- אפרים ומנשה.

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר: וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים: וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל: מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם: בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו:

 וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְהֹוָ֖ה אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֨יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת: וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים: וּמֵרֹ֖אשׁ הַֽרֲרֵי-קֶ֑דֶם וּמִמֶּ֖גֶד גִּבְע֥וֹת עוֹלָֽם: וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹֽׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֨וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו: בְּכ֨וֹר שׁוֹר֜וֹ הָדָ֣ר ל֗וֹ וְקַרְנֵ֤י רְאֵם֙ קַרְנָ֔יו בָּהֶ֗ם עַמִּ֛ים יְנַגַּ֥ח יַחְדָּ֖ו אַפְסֵי-אָ֑רֶץ וְהֵם֙ רִבְב֣וֹת אֶפְרַ֔יִם וְהֵ֖ם אַלְפֵ֥י מְנַשֶּֽׁה: 

זבולון.

זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן: יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם: וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד:

וְלִזְבוּלֻ֣ן אָמַ֔ר שְׂמַ֥ח זְבוּלֻ֖ן בְּצֵאתֶ֑ךָ וְיִשָּׂשׂכָ֖ר בְּאֹֽהָלֶֽיךָ: עַמִּים֙ הַר-יִקְרָ֔אוּ שָׁ֖ם יִזְבְּח֣וּ זִבְחֵי-צֶ֑דֶק כִּ֣י שֶׁ֤פַע יַמִּים֙ יִינָ֔קוּ וּשְׂפֻנֵ֖י טְמ֥וּנֵי חֽוֹל: 

גד.

גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב:

וּלְגָ֣ד אָמַ֔ר בָּר֖וּךְ מַרְחִ֣יב גָּ֑ד כְּלָבִ֣יא שָׁכֵ֔ן וְטָרַ֥ף זְר֖וֹעַ אַף-קָדְקֹֽד: וַיַּ֤רְא רֵאשִׁית֙ ל֔וֹ כִּי-שָׁ֛ם חֶלְקַ֥ת מְחֹקֵ֖ק סָפ֑וּן וַיֵּ֨תֵא֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם צִדְקַ֤ת יְהֹוָה֙ עָשָׂ֔ה וּמִשְׁפָּטָ֖יו עִם-יִשְׂרָאֵֽל:

דן.

דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר: לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה:

וּלְדָ֣ן אָמַ֔ר דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן-הַבָּשָֽׁן: 

נפתלי.

נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר:

וּלְנַפְתָּלִ֣י אָמַ֔ר נַפְתָּלִי֙ שְׂבַ֣ע רָצ֔וֹן וּמָלֵ֖א בִּרְכַּ֣ת יְהֹוָ֑ה יָ֥ם וְדָר֖וֹם יְרָֽשָׁה: 

אשר.

מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ:

וּלְאָשֵׁ֣ר אָמַ֔ר בָּר֥וּךְ מִבָּנִ֖ים אָשֵׁ֑ר יְהִ֤י רְצוּי֙ אֶחָ֔יו וְטֹבֵ֥ל בַּשֶּׁ֖מֶן רַגְלֽוֹ: בַּרְזֶ֥ל וּנְח֖שֶׁת מִנְעָלֶ֑ךָ וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ: אֵ֥ין כָּאֵ֖ל יְשֻׁר֑וּן רֹכֵ֤ב שָׁמַ֨יִם֙ בְּעֶזְרֶ֔ךָ וּבְגַֽאֲוָת֖וֹ שְׁחָקִֽים: מְעֹנָה֙ אֱלֹ֣הֵי קֶ֔דֶם וּמִתַּ֖חַת זְרֹעֹ֣ת עוֹלָ֑ם וַיְגָ֧רֶשׁ מִפָּנֶ֛יךָ אוֹיֵ֖ב וַיֹּ֥אמֶר הַשְׁמֵֽד:

כל ישראל.

כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם:

וַיִּשְׁכֹּן֩ יִשְׂרָאֵ֨ל בֶּ֤טַח בָּדָד֙ עֵ֣ין יַֽעֲקֹ֔ב אֶל-אֶ֖רֶץ דָּגָ֣ן וְתִיר֑וֹשׁ אַף-שָׁמָ֖יו יַֽעַרְפוּ טָֽל: אַשְׁרֶ֨יךָ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמ֗וֹךָ עַ֚ם נוֹשַׁ֣ע בַּֽיהֹוָ֔ה מָגֵ֣ן עֶזְרֶ֔ךָ וַֽאֲשֶׁר-חֶ֖רֶב גַּֽאֲוָתֶ֑ךָ וְיִכָּֽחֲשׁ֤וּ אֹֽיְבֶ֨יךָ֙ לָ֔ךְ וְאַתָּ֖ה עַל-בָּֽמוֹתֵ֥ימוֹ תִדְרֹֽךְ:

 

וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי: בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר: שָׁמָּה קָּבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה:מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת: וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:

וַיַּ֨עַל מֹשֶׁ֜ה מֵֽעַרְבֹ֤ת מוֹאָב֙ אֶל-הַ֣ר נְב֔וֹ רֹ֚אשׁ הַפִּסְגָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל-פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וַיַּרְאֵ֨הוּ יְהֹוָ֧ה אֶת-כָּל-הָאָ֛רֶץ אֶת-הַגִּלְעָ֖ד עַד-דָּֽן: וְאֵת֙ כָּל-נַפְתָּלִ֔י וְאֶת-אֶ֥רֶץ אֶפְרַ֖יִם וּמְנַשֶּׁ֑ה וְאֵת֙ כָּל-אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיָּ֥ם הָאַֽחֲרֽוֹן: וְאֶת-הַנֶּ֗גֶב וְאֶת-הַכִּכָּ֞ר בִּקְעַ֧ת יְרֵח֛וֹ עִ֥יר הַתְּמָרִ֖ים עַד-צֹֽעַר: וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלָ֗יו זֹ֤את הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּ֠עְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַֽעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַֽרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה הֶרְאִיתִ֣יךָ בְעֵינֶ֔יךָ וְשָׁ֖מָּה לֹ֥א תַֽעֲבֹֽר: וַיָּ֨מָת שָׁ֜ם מֹשֶׁ֧ה עֶֽבֶד-יְהֹוָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ מוֹאָ֖ב עַל-פִּ֥י יְהֹוָֽה: וַיִּקְבֹּ֨ר אֹת֤וֹ בַגַּי֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְלֹֽא-יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת-קְבֻ֣רָת֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

נראה ייחוס חודשים במשמעות שכל חודש הוא מועד וזאת נקבע על פי מיקום השמש והירח (לא הכוכבים) בספר דברי הימים המיחס חודש למחלקות בישראל שנקבעו גם הם על פי ראש בתי אבות:

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִסְפָּרָם רָאשֵׁי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשֹׁטְרֵיהֶם הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

עַל הַמַּחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹנָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן יָשָׁבְעָם בֶּן זַבְדִּיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:  מִן בְּנֵי פֶרֶץ הָרֹאשׁ לְכָל שָׂרֵי הַצְּבָאוֹת לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן:

וְעַל מַחֲלֹקֶת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי דּוֹדַי הָאֲחוֹחִי וּמַחֲלֻקְתּוֹ וּמִקְלוֹת הַנָּגִיד וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

שַׂר הַצָּבָא הַשְּׁלִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן רֹאשׁ וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: הוּא בְנָיָהוּ גִּבּוֹר הַשְּׁלֹשִׁים וְעַל הַשְּׁלֹשִׁים וּמַחֲלֻקְתּוֹ עַמִּיזָבָד בְּנוֹ:

הָרְבִיעִי לַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי עֲשָׂה אֵל אֲחִי יוֹאָב וּזְבַדְיָה בְנוֹ אַחֲרָיו וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

הַחַמִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הַשַּׂר שַׁמְהוּת הַיִּזְרָח וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

הַשִּׁשִּׁי לַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

הַשְּׁבִיעִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי חֶלֶץ הַפְּלוֹנִי מִן בְּנֵי אֶפְרָיִם וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

הַשְּׁמִינִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי לַזַּרְחִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

הַתְּשִׁיעִי לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתֹתִי (לבנימיני) לַבֵּן יְמִינִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: הָעֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי מַהְרַי הַנְּטוֹפָתִי לַזַּרְחִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

עַשְׁתֵּי עָשָׂר לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר הַחֹדֶשׁ בְּנָיָה הַפִּרְעָתוֹנִי מִן בְּנֵי אֶפְרָיִם וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: דברי הימים.

לא אוסיף בדבר, הארה על זאת ועל זאת מתורתינו הקדושה וכל אחד יחשוב בכיוונים שלו.
.

מצוות ודינים גם מלמדים אותנו על אורחות שהיו מותרים ונהוגים בישראל.

תראה אני חשבתי על זה,

מבחינת רומנים בעבודה, במקומות העבודה שעבדתי בהם גברים "נשואים" (אין דבר כזה גבר נשוי אשה לא נושאת גבר, הוא נושא אותה) נטו לנהל רומנים עם בעולות בעל יותר מכאלה שלא בעולות בעל. מבחינה יחסית מהנשים שניהלו רומנים עם גברים "נשואים" בעבודה היו כ-90 אחוז בעולות בעל וכעשרה אחוז שאינן בעולות בעל.

אשה נשואה לרוב נוטה להאשים את האשה שניהלה רומן עם בעלה ולא את בעלה.

האשה הזאת מתייחסת לבעלה כאדם נרפה וכקורבן לאשה שפיתתה אותו להרוס את בייתה. והיא רואה באשה הזאת כסכנה לבית שלה.

ברור שהיא תסיר אשמה מבעלה. אם היא תאשים אותו לא יהיה לה תרוץ להשאר איתו והיא תשכנע עצמה שבעלה אנוס.

אצלנו בתורה היו גרושין ויש מצוות בדבר. המצוות והדינים בדבר מלמדים אותנו על האורחות שהיו מותרים ויחס חוקתי גם לאורחות האלה שהיו מקובלים בימי קדם:

כמו שאסור לך לשכב משכב שכבת זרע עם בת אמך גם שהיא מולדת חוץ יענו הבת של אמא שלך מבעלה השני ולא מאביך.

מפה נלמד שהיו נשים שהתגרשו מבעליהן גם שהיו ילדים בסרט והתחתנו בשנית ומשכך החוקים בענין אחים מהסוג הזה.

תמר ואמנון היו בן ובת של אותו אב ומשכך היא לא נחשבת מולדת חוץ ביחס אליו. ברור שגם מקרה תמר ואמנון נחשב חטא גילוי עריות של אמנון, אמנון אנס את אחותו. ומשכך הומת.

ממקרה זה נלמד שהיה ריבוי בנשים כשם שדוד הרבה לא כשם ששלמה הרבה  ויש חוקים בענין כזוגיות ותולדה כזאת שמקבלות באורחות ישראל והחקיקה בענינם.

אצלנו בתורה הם פחות נטו להתגרש, היו להם פלגשים גם לדוד היו פלגשים גם לאברהם היתה פילגש. פילגש זאת לא מערכת יחסים אסורה, פלגש לא עושה מעשה תועבה, אשה בעולת בעל ששוכבת עם איש שאינו בעלה עושה מעשה תועבה.

בשורה התחתונה הסכנה של אשה נשואה היא מאשה נשואה אחרת.

על פי דת משה וישראל בעלך לא נחשב בוגד או מפר ברית שהוא הולך עם אשה אחרת, הוא לוקח אשה או פילגש על פניך אך עדין הוא לא מגרש אותך.

דוד המלך לא הפר ברית נשואין שלקח לו עוד נשים ופלגשים.

על פי דת משה וישראל אשה נחשבת מפרת ברית באם שכבה משכב שכבת זרע עם איש שאינו בעלה.

וזאת עילה לגירושין.

לא כך הפילגש. אין שבועה לפילגש והפילגש לא בעולה.

והיא לא נשבעה לו.

גם זאת:

פרשת ויצא יעקב- לאה כמתברכת משיפחתה.

נָתַ֤ן אֱלֹהִים֙ שְׂכָרִ֔י אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי שִׁפְחָתִ֖י לְאִישִׁ֑י

האנס הזה (הקיבוצניק) והזה (החמאסניק), הנאנסת הזאת והזאת- מעודכן.

ההרוג החמש מאות שישים ושלוש- לכל איש יש שם.

"רס"ן דוד שקורי נפל בקרב בצפון הרצועה

בתוך כך מספר החללים מתחילת המלחמה עלה ל-563

צה"ל התיר היום (שלישי) לפרסום את שמו של רס"ן דוד שקורי, בן 30 מרחובות, סגן מפקד גדוד 601, חטיבה 401 'עוצבת עקבות הברזל', חיל ההנדסה הקרבית, נפל בקרב בצפון רצועת עזה. בכך עלה מספר חללי צה"ל מתחילת המלחמה ל-563.

דפנה שקורי, אלמנתו, ספדה לו ברשת החברתית: "אהוב ליבי, כל העולם שלי, הלכת ונשאר רק חצי מכל החיים שלי. תשמור עליי ועל יהלי מלמעלה. אוהבת אותך"." כאן חדשות.

תשמור עליי ועל יהלי מלמעלה.

ההרוג החמש מאות שישים ושלוש.יש ענין עם גיוס למלחמה.יש בתורתינו ציוויי מלחמה, יש כאלה שיש ציווי לא לגייס אותם מתוך כתבה שלי בענין:לכל אלה יש אישור לא להתגיס, נראה ההגיון בדבר, אדם כזה באם יצא למלחמה העדרותו או מותו תהיה לרועץ לו.חשוב להבין שזאת סיבה מתירה לזמן המוגבל.

נָטַ֥ע כֶּ֨רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ

אחרי שחיללו יתגייס לשרות, יתגייס לקרב באם יהיה קרב לאחר מכן.

אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת-חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ

אחרי שיחנוך את ביתו יתגייס לקרב באם יהיה קרב לאחר מכן.

אֲשֶׁ֨ר-אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙

ופה זה מורכב, אחרי שהתחתן עם ארושתו, יש לו שנה לשמח את אשתו:כבהמשך הפרשה:

כִּֽי-יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא-יַֽעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל-דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת-אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר-לָקָֽח: דְּבָרִ֗ים- פרשת שֹֽׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים.

אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ- לימודים מפרשת שופטים ושוטרים.

כִּֽי-יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה

לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא-יַֽעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל-דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת

וְשִׂמַּ֖ח אֶת-אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר-לָקָֽח:

הכרתי שתי אלמנות מלחמה.

אחת מהן זכתה להוליד לבעלה לפני שמת והשנית לא.

שתיהן לא התחתנו לאחר שהתאלמנו.

זה חשוב לקיים את החוקה הזאת.

.

תפילה לשלום לנו היא גם תפילה לשלום לאויבנו.

יש שליבם נוטה לעקורים בעזה שנעקרו מבתיהם, זה בסדר ונכון הדבר, אך צריך לזכור ולהזכיר שגם בישראל יש הרבה מאוד בני אדם שנעקרו מבתיהם במלחמה זאת.

נטיית הלב לזה יותר מזה כנראה נובעת גם מהעובדה שלישראל יש יותר אפשרויות להעניק לעקורים קורת גג חלופית טובה יותר ותנאים נוחים יותר.

צריך לחשוב על ההחלטה בהאג שמפרידה בין העם הפלסטינאי לבין מנהיגיו גם על משל שלישראל היתה היכולת להבדיל בין הנאצים לעם הגרמני ומשכך יש שלום בין ישראל לגרמניא בעת הזאת.

הרבה בישראל מתפללים בעת הזאת את תפילת השלום:

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים, חֵן וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וּבָרְכֵנוּ אָבִינוּ, כֻּלָּנוּ כְאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ,  תּוֹרָה וְחַיִּים, אַהֲבָה וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם.

וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אָמֵן:

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי:

אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְבוֹתָם. יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי רוּחַ. וּמַלְאַךְ יְהֹוָה דּוֹחֶה. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ, לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי:

עֹשֶׂה שָׁלוֹם  בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

שאנו מתפללים לשלום לנו אנחנו גם מתפללים לשלום לסובבים אותנו שאנו במלחמה עכשיו עימם.

אם יהיה שלום לנו, יהיה שלום לסובבים אותנו.

והסובבים אותנו סבבו אותנו גם בעת שבורא עולם הניח לנו מסביב.

ברור שכמו אז,גם כשיבוא היום הזה שוב, הם יהיו שם.

אם הם היו שם, אז ברור שהם יהיו שם.

ככתוב בספר מלכים אודות שלמה וחירם מלך לבנון:

וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים:

וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר:  אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת יְהוָה אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת (רגלו) רַגְלָי:

וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע: וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי: מלכים.

אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ

וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב

תבינו, אין מה לעשות, כדי לבנות בית לבורא עולם צריך את ארזי הלבנון וצריך את  הצידונים שיחטבו את העיצים:

וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים: מלכים.

תראה, אנחנו לא נתפשר על פחות מהצידונים לכריתת עיצים לבניית הבית.

אנחנו פה לא חוסכים, קונים THE BEST מה- THE BEST

ושלמה שהיה חכם באדם ידע מי ה- THE BEST בתחום הזה:

אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים:

ובהמשך:

וַיהוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם: מלכים.

וַיהוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה

ובחכמתו זאת הוא עשה שלום:

וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה

מה שעשו חירם ושלמה זה היה הסכם שלום כלכלי הוגן:

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וַיִּשְׂמַח מְאֹד וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל הָעָם הָרָב הַזֶּה: וַיִּשְׁלַח חִירָם אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלָי אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל חֶפְצְךָ בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים: עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן הַלְּבָנוֹן יָמָּה וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם וְאַתָּה תִשָּׂא וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת חֶפְצִי לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי: וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל חֶפְצוֹ:וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית כֹּה יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם שָׁנָה בְשָׁנָה: מלכים.

חירם הביא את העצים:

אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל חֶפְצְךָ בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים:

שלמה המלך בתמורה נתן לו:

וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית

וגם שכר העובדים:

וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ

העובדים משתי המדינות עובדים ביחד אך כל מעסיק משלם לעובדיו את שכרו:

וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ

שלמה נתן לחירם את שכר העבודה וחירם נתן לעובדיו את השכר.

זאת אומרת התשלום חולק לשניים:

תשלום בעבור הסחורות ותשלום בעבור שכר עבודה.

עת הרעות והחולות.

נראה שעם הרעות, המלחמות, חזרו החולות, המחלות, המגפות שגם הם פורצות גבולות.

לכן יש להתפלל גם לרפואה:

אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, קוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה,  זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים. מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן,

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מָגֵן אַבְרָהָם:

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ.

מוֹרִיד הַטָּל.  מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם.

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דוֹמֶה לָּךְ, מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.

רְפָאֵנוּ יְהֹוָה וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵינוּ, כִּי אֵל רוֹפֵא רַחֲמָן וְנֶאֱמָן אָתָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

גם ישמעאל הוא זרע אברהם.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מָגֵן אַבְרָהָם:

וכשיורד טל ומטר פה, יורד גם  על הסובבים אותנו:

מוֹרִיד הַטָּל.  מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם.

כך שכמו עם תפילת השלום, כך גם תפילת הרפואה, שאנחנו מתפללים לנו, אנו מתפללים גם לסובבים אותנו.

נקווה שיבוא שלום.

.

פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים- עבדים היינו לפרעה במצרים- מעודכן.

לימודי שנת שבעים וארבע- עדכון שנת שבעים וחמש.

כִּֽי-יִשְׁאָֽלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָֽעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם:  וְאָֽמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּֽצִיאֵ֧נוּ יְהֹוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה: וַיִּתֵּ֣ן יְהֹוָ֡ה אוֹתֹ֣ת וּ֠מֹֽפְתִים גְּדֹלִ֨ים וְרָעִ֧ים | בְּמִצְרַ֛יִם בְּפַרְעֹ֥ה וּבְכָל-בֵּית֖וֹ לְעֵינֵֽינוּ:  וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֨עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֨נוּ֙ אֶת-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַֽאֲבֹתֵֽינוּ: וַיְצַוֵּ֣נוּ יְהֹוָ֗ה לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת-כָּל-הַֽחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֨נוּ֙ כָּל-הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה-לָּ֑נוּ כִּֽי-נִשְׁמֹ֨ר לַֽעֲשׂ֜וֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ: פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים.

כִּֽי-יִשְׁאָֽלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָֽעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם:

אֶתְכֶֽם:

אם ישאלך בנך במובן של בן שלא היה חי בעת יציאת מצרים ככה תאמר לו

 וְאָֽמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּֽצִיאֵ֧נוּ יְהֹוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה:

והעדות הזאת והחוקים והמשפטים האלה גם:

וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֨עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֨נוּ֙ אֶת-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַֽאֲבֹתֵֽינוּ: וַיְצַוֵּ֣נוּ יְהֹוָ֗ה לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת-כָּל-הַֽחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֨נוּ֙ כָּל-הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה-לָּ֑נוּ כִּֽי-נִשְׁמֹ֨ר לַֽעֲשׂ֜וֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ:

ומשכך ואם כך כמו נקודות זכות:

וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה-לָּ֑נוּ כִּֽי-נִשְׁמֹ֨ר לַֽעֲשׂ֜וֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ:

וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה-לָּ֑נוּ

כִּֽי-נִשְׁמֹ֨ר לַֽעֲשׂ֜וֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את

וזאת:

לְט֥וֹב לָ֨נוּ֙ כָּל-הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ

 

חוזר בשאלה, חוזר בתשובה- מעודכן.

וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ: אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: בראשית.

פרעה הזה, היה פרעה שהיתה לו תשובה, הוא היה אדם מאמין ומתוך האמונה הזאת, גם לאוזן עבדיו שמדבריו ידעו שפרעה הזה יודע שבורא עולם הוא האלהים ולא הוא ומשכך הוא גם שם את יוסף כמושל על כל קניינו:

גם לעבדי פרעה וגם לפרעה היתה תשובה:

וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ:

לעומתו פרעה שלא ידע את יוסף, היה כחוזר בשאלה:

אַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַֽהֲרֹן וַיֹּֽאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּֽה אָמַר יְהוָֹה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּֽר:  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְהוָֹה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְהֹוָה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּֽחַ: שמות.

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְהוָֹה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ

וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:  וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם:  וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף:  וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:  הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:  וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס: בראשית.

בעת יהושע הבחירה שהעמיד יהושע בפני עם ישראל היתה כזאת:

וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם: וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ: וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים: וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְהוָה וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה: וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת יְהוָה בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר (בעבר) מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יְהוָה: וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת יְהוָה לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים: כִּי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם: יהושע.

וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְהוָה וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה:

עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה:

עבר הנהר כבימי ארץ חרן לפני שאברהם הלך מבית אביו ואמו ומארצו.

בְּעֵבֶר הַנָּהָר

וכבימי מצרים שבדבר תורה זה יש עדות שבימים של פרעה שלא ידע את יוסף עבדו אבותינו את אלהי מצרים בעת הזאת:

וּבְמִצְרַיִם

למחשבה ראשונה:

עם ישראל חזר בתשובה היו כאלה שהקפידו עליו כמונעים ממנו לחזור בתשובה:

וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת מִצְרַיִם וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם אֶרֶץ פַּתְרוֹס עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם וְהָיוּ שָׁם מַמְלָכָה שְׁפָלָה:  מִן הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה וְלֹא תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל הַגּוֹיִם וְהִמְעַטְתִּים לְבִלְתִּי רְדוֹת בַּגּוֹיִם: וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה: יחזקאל.

וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם

וחשוב לזכור שגם מצרים, חזרו בתשובה:

וְנוֹדַע יְהוָה לְמִצְרַיִם וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה וְנָדְרוּ נֵדֶר לַיהוָה וְשִׁלֵּמוּ:  וְנָגַף יְהוָה אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד יְהוָה וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם: ישעיהו.

וְשָׁבוּ עַד יְהוָה

ומשכך גם לנו אסור להיות מזכירי עוון לעם המצרי ככתוב:

**לֹֽא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹֽא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצֽוֹ: דברים.

לֹֽא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצֽוֹ:

**בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל: ישעיהו.

בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם

גם מתוך המקום שאנו זוכרים שבעת פרעה שידע את יוסף העם המצרי התאבל על יעקב לאחר מותו:

וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ:  וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל:  וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם: בראשית.

וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:

וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם:

צריך לחשוב על הדבר בעת הזאת כששבנו לארצנו מהרבה מאוד ארצות ניכר ומשכך היחס שלנו לארצות שהיינו גרים בהם על פי הציווי הזה

למחשבה שנית:

**וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר: אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר: וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה: דברים.

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹֽא אֶתֵּן לְךָ מֵֽאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּֽׁה: דברים.

לֹֽא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא

וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד: אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר: דברים.

 

כשרות.

אני טוענת שמוסד הכשרות צריך להיות במשילות משרד הכלכלה התעשיא והמסחר.

כשרות יכולה להיות כלי לדיכוי תחרות, במקרים כמו שעסק גדול שבעליו מפרנס ישיבה, מוטרד על ידי עסק קטן שמוכר במחיר אטרקטיבי.., יש לבעל הזה כח וכסף לשלם למשגיח הכשרות לא לאשר כשרות או להערים מכשולים לעסק הקטן בהקפדת יתר ולהתישו עד חיסולו באם לא יעלה מחירים או לא יקנה מהטייקון סחורה יקרה..

מחשבות כשרות.

חוקת טומאה וטהרת מזון  בתורתינו היא בדבר מזון מן החי ולא מן הצומח:

מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ- מן החי ולא מן הצומח.

צומח פסול, טמא הוא במקרה הזה:

 וְכִ֤י יֻתַּן-מַ֨יִם֙ עַל-זֶ֔רַע וְנָפַ֥ל מִנִּבְלָתָ֖ם עָלָ֑יו טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם- לידיעת עובדי האדמה- פרשת הטמא והטהור.

וְזֶ֤ה לָכֶם֙ הַטָּמֵ֔א בַּשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל-הָאָ֑רֶץ הַחֹ֥לֶד וְהָֽעַכְבָּ֖ר וְהַצָּ֥ב לְמִינֵֽהוּ:  וְהָֽאֲנָקָ֥ה וְהַכֹּ֖חַ וְהַלְּטָאָ֑ה וְהַחֹ֖מֶט וְהַתִּנְשָֽׁמֶת:

אם השרצים האלה מתים על  זרוע שאך נזרע ועוד לא הושקה, אין בעיה:

וְכִ֤י יִפֹּל֙ מִנִּבְלָתָ֔ם עַל-כָּל-זֶ֥רַע זֵר֖וּעַ אֲשֶׁ֣ר יִזָּרֵ֑עַ טָה֖וֹר הֽוּא:

אם המת הטמא הזה מת על זרוע שהושקה, יש לעקור את הזרוע שהמת הזה נמצא מת עליו,

וְכִ֤י יֻתַּן-מַ֨יִם֙ עַל-זֶ֔רַע וְנָפַ֥ל מִנִּבְלָתָ֖ם עָלָ֑יו טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם:

אפשר להבין את ההגיון שמשהו מהנבלה מתערבב עם המים שמגיעים לזרוע. וגם יכול להביא מחלות.

יש להציב שומרי כשרות גם בשדות מסיבה זאת.

במטעי הבננות בצפון יש חזירי בר, חזיר הוא טמא, יש גם במטעים אלה ציידי חזרים ברור שדם הותז על עצי הבננות.. זאת רולטה רוסית.. אתה לא יכול לדעת אם הבננה שאכלת היא טמאה או לא טמאה..

למחשבה,

מדובר על יבוא חלב וכשרותו כחלב, הכשרות היא למחלבה, לרפת.

כמו שהקפה הוא מגידולים בחוץ לארץ והכשרות ניתנת לשטראוס-עלית  כטוחנת קפה, אך לא היה פיקוח כשרות על המטעים, על השדות.

ומה עם המטרנה או סימילאק, יש מטרנה על בסיס חלב נוכרי שיש עליו כשרות במקומות שלא הקפידו בהן שהם אותם מקומות שמקפידים עליהם ביבוא חלב כמו היבוא של רמי לוי.

ושוב, חלב פרה גם אם הוא מישראל הוא לא נחשב לחלב מהמינקות העבריות, החלב שינק משה היה חלב מבנות אדם דוברות עברית ולא מבנות אדם דוברות מצרית. נראה שבת פרעה דברה עברית, ולמרות זאת חלב ממצרית דוברת עברית לא משול לחלב מהינקות העבריות, הן לא היו מהעברים למרות שדברו עברית חלק מהן כדוברות כמה שפות..

העובדה שאתה דובר גרמנית לא עושה אותך גרמני.