עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל־נֵס וְהָיָה כָּל־הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי– הנחש שהכיש והנחש שריפא: מסעו של סמל הנחש מפרשת נחש הנחושת אל עולם הרפואה המודרני:

מבוא

אחד הסיפורים המיוחדים ביותר בתורה הוא סיפור נחש הנחושת בפרשת חוקת. לכאורה מדובר בפרשה העוסקת בעונש על תלונות העם במדבר, אך היא כוללת גם רעיון עמוק ומפתיע: אותו יצור שגורם לפגיעה ולמוות הופך לסמל שבאמצעותו באים חיים ורפואה.

וַיִּסְע֞וּ מֵהֹ֤ר הָהָר֙ דֶּ֣רֶךְ יַם-ס֔וּף לִסְבֹּ֖ב אֶת-אֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם וַתִּקְצַ֥ר נֶֽפֶשׁ-הָעָ֖ם בַּדָּֽרֶךְ: וַיְדַבֵּ֣ר הָעָ֗ם בֵּֽאלֹהִים֘ וּבְמֹשֶׁה֒ לָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֨נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לָמ֖וּת בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֣י אֵ֥ין לֶ֨חֶם֙ וְאֵ֣ין מַ֔יִם וְנַפְשֵׁ֣נוּ קָ֔צָה בַּלֶּ֖חֶם הַקְּלֹקֵֽל: וַיְשַׁלַּ֨ח יְהֹוָ֜ה בָּעָ֗ם אֵ֚ת הַנְּחָשִׁ֣ים הַשְּׂרָפִ֔ים וַֽיְנַשְּׁכ֖וּ אֶת-הָעָ֑ם וַיָּ֥מָת עַם-רָ֖ב מִיִּשְׂרָאֵֽל: וַיָּבֹא֩ הָעָ֨ם אֶל-מֹשֶׁ֜ה וַיֹּֽאמְר֣וּ חָטָ֗אנוּ כִּֽי-דִבַּ֤רְנוּ בַֽיהֹוָה֙ וָבָ֔ךְ הִתְפַּלֵּל֙ אֶל-יְהֹוָ֔ה וְיָסֵ֥ר מֵֽעָלֵ֖ינוּ אֶת-הַנָּחָ֑שׁ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל מֹשֶׁ֖ה בְּעַ֥ד הָעָֽם: וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-מֹשֶׁ֗ה עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ שָׂרָ֔ף וְשִׂ֥ים אֹת֖וֹ עַל-נֵ֑ס וְהָיָה֙ כָּל-הַנָּשׁ֔וּךְ וְרָאָ֥ה אֹת֖וֹ וָחָֽי: וַיַּ֤עַשׂ מֹשֶׁה֙ נְחַ֣שׁ נְחֹ֔שֶׁת וַיְשִׂמֵ֖הוּ עַל-הַנֵּ֑ס וְהָיָ֗ה אִם-נָשַׁ֤ךְ הַנָּחָשׁ֙ אֶת-אִ֔ישׁ וְהִבִּ֛יט אֶל-נְחַ֥שׁ הַנְּחֹ֖שֶׁת וָחָֽי: פרשת מי מריבה.

מעניין לגלות שגם בימינו שהנחש משמש במקומות רבים בעולם כסמל רפואי.

תלונת העם ועונש הנחשים

לאחר שבני ישראל נאלצו לעקוף את ארץ אדום, מתארת התורה את קוצר רוחם:

"וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ־הָעָם בַּדָּרֶךְ".

העם מתלונן למשה:

"לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל".

בתגובה:

"וַיְשַׁלַּח יְהֹוָה בָּעָם אֶת־הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת־הָעָם וַיָּמָת עַם־רָב מִיִּשְׂרָאֵל".

לאחר הפגיעה מבינים בני ישראל את טעותם ופונים אל משה:

"חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַיהֹוָה וָבָךְ".

הם מבקשים ממנו להתפלל עבורם, ומשה אכן מתפלל בעד העם.

נחש הנחושת

תפילתו של משה למען העם נענתה.

בשלב זה מצווה בורא עולם את משה:

"עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל־נֵס וְהָיָה כָּל־הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי".

ומשה מבצע:

"וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל־הַנֵּס וְהָיָה אִם־נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת־אִישׁ וְהִבִּיט אֶל־נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי".

כאן מתרחש דבר יוצא דופן: סמל הריפוי הוא דווקא דמותו של הגורם שפגע. לא חרב נגד הנחש, לא חומה מפני הנחש, אלא נחש עשוי נחושת המוצב על נס לעיני הכול.

הנחש כסמל רפואי

גם בעולם המודרני הנחש משמש כסמל רפואי מוכר.

סמלו של חיל הרפואה בצה"ל כולל נחש הכרוך סביב סממן רפואי, בדומה לסמלים רפואיים הנהוגים בעולם. סמל זה מבטא את הזיקה ההיסטורית בין הנחש לבין רפואה, טיפול והצלת חיים.

ארס שהופך לתרופה

גם במדע המודרני קיים היגיון דומה לזה המשתקף בפרשה. ארס הנחש, שהוא החומר הפוגע בגוף, משמש לפיתוח נוגדנים נגד הכשות נחשים. במילים אחרות, מן הגורם המזיק עצמו מופק אמצעי הריפוי.

יש בכך הקבלה מעניינת לסיפור המקראי: הנחש שהביא את הפגיעה הופך גם לחלק מתהליך ההצלה.

בין מוות לחיים

הנחש בפרשת חוקת מסמל שני כוחות מנוגדים: מוות וחיים. בתחילת הסיפור הוא מופיע כמקור הסכנה, אך בסופו הוא מופיע כסמל שבאמצעותו ניצלים הנפגעים.

מסר זה חורג מן האירוע ההיסטורי עצמו. לעיתים דווקא הדבר שממנו באה הפגיעה עשוי להפוך למקור התיקון. הנחש שהכיש הופך לנחש הנחושת, והסמל של האיום הופך לסמל של הצלה.

סיכום

סיפור נחש הנחושת הוא מן הסיפורים המרתקים בתורה משום שהוא מציג רעיון פרדוקסלי: אותו הנחש שהביא מוות לעם נעשה לסמל שבאמצעותו באים חיים. רעיון זה אינו נשאר בגבולות הסיפור המקראי בלבד. במשך הדורות הפך הנחש לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם עולם הרפואה, ואף כיום נעשה שימוש בארס נחשים לצורך פיתוח טיפולים ונוגדנים. כך נוצר חיבור ייחודי בין המקרא, הסמליות והרפואה המודרנית, המלמד שלעתים מקור הפגיעה עשוי להיות גם תחילתו של הריפוי.