תפריט סגור

תורת ישראל — עדות נאמנה: סיפורו של עם ישראל, קורות עם ישראל לטוב ולרע במשמעות שגם חטאי העם הזה מוצגים בו לעיני כל, לא נעשה ניסיון "טיוח".

יְהוָ֣ה מָלָךְ֮ גֵּא֪וּת לָ֫בֵ֥שׁ לָבֵ֣שׁ יְ֭הוָה עֹ֣ז הִתְאַזָּ֑ר אַף-תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל-תִּמּֽוֹט: נָכ֣וֹן כִּסְאֲךָ֣ מֵאָ֑ז מֵֽעוֹלָ֣ם אָֽתָּה: מזמור שלושה ותשעים.

אַף-תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל-תִּמּֽוֹט

תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל

בראשית ברא.

מֵֽעוֹלָ֣ם אָֽתָּה

הבורא ברא את העולם והוא היחיד שנמצא פה מעולם ולעולם. הוא הראשון. לפניו לא היה.

נָכ֣וֹן כִּסְאֲךָ֣ מֵאָ֑ז

בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: תהלים.

עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל

ועד עולם אתה, ולכן:

בַּל-תִּמּֽוֹט

העולם עומד מכוח הבורא, שמלכותו קדמה לעולם ותימשך לעולם. מתוך ההכרה הזאת יש להבין גם את העדות שניתנה לישראל ואת מקומו של עם ישראל כנלמד בתורה הזאת.

אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה: ישעיהו.

אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי

הבורא מעמיד את ישראל כעדיו. העדות היא על קיומו, על מעשיו, על בחירתו בישראל ועל קורותיו של העם לאורך הדורות.

עֵֽדֹתֶ֨יךָ | נֶאֶמְנ֬וּ מְאֹ֗ד לְבֵיתְךָ֥ נַאֲוָה-קֹ֑דֶשׁ יְ֝הוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים: מזמור שלושה ותשעים.

עֵֽדֹתֶ֨יךָ

צריך לחשוב על המילה "עדותיך". העדות נאמנה מאוד. היא אינה משתנה כדי להתאים את עצמה לתמונה יפה יותר, ואינה מסתירה את מה שאינו נוח למי שמעביר אותה לדורות הבאים.

וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים: שמות.

וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים: וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת: שמות.

העדות ניתנה בכתב ונשמרה בתוך המשכן ובארון העדות. היא אינה זיכרון חולף או סיפור שנמסר בעל פה בלבד, אלא עדות כתובה שהועמדה במרכז חיי ישראל.

וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה: שמות.

אֲרֹן הָעֵדֻת — אִוָּעֵד לְךָ

העדות היא גם המקום שבו נקבע המפגש בין הבורא לישראל. היא נושאת את דבריו, את חוקיו ואת זיכרון הברית.

 

עדה בתוך עדה:

התורה אינה מסתירה את המחלוקות ואת החטאים בתוך ישראל. סיפור קורח הוא דוגמה לכך. משה מזכיר לבני לוי שהבורא כבר הבדיל אותם מעדת ישראל, קירב אותם לעבודת המשכן, ואף על פי כן הם מבקשים גם כהונה.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי: הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהֹוָה וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה: לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל יְהֹוָה וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי (תלונו) תַלִּינוּ עָלָיו: במדבר.

מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל

עדת קורח חטאה. קורח ביקש מקום של כהן, ומשפחתו והקרובים לו היו כעדה בפני עצמה, עדה בתוך עדה בשבט לוי.

אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ — הַנֹּעָדִים

וקורות אלה של עדה שהייתה בפני עצמה בישראל כתובים נאמנה בתורת ישראל:

וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ: וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל: במדבר.

בניו של קורח לא הומתו.

המעשה נכתב כפי שהיה, על תוצאותיו הקשות. אין ניסיון למחוק את החטא או להציג את כל בני ישראל כמושלמים. דווקא משום כך העדות נאמנה.

 

תורת ישראל — זיכרון שאינו משכתב את העבר.

מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף הַאֲזִ֣ינָה עַ֭מִּי תּוֹרָתִ֑י הַטּ֥וּ אָ֝זְנְכֶ֗ם לְאִמְרֵי-פִֽי: תהלים.

מַשְׂכִּ֗יל

למה להשכיל?

וְלֹ֤א יִהְי֨וּ | כַּאֲבוֹתָ֗ם דּוֹר֮ סוֹרֵ֪ר וּמֹ֫רֶ֥ה דּ֭וֹר לֹא-הֵכִ֣ין לִבּ֑וֹ וְלֹא-נֶאֶמְנָ֖ה אֶת-אֵ֣ל רוּחֽוֹ:
תהלים.

בתורתנו כתוב זיכרון ישראל ועלילותיו: מעשיו הטובים והלא טובים, כולל תוכחות בורא עולם ונביאיו את אבותינו בימי קדם. קורות ישראל מוצגות כמשל, שממנו לומדים, מבלי להסתיר ומבלי לכסות עוונות.

אבותינו שכתבו והעבירו לבניהם לא כיסו על עוונם. הם לא ניסו ללבוש בגדים יפים לתמונת זיכרון זרעם, כדי להציגם יפים לעיני הדורות הבאים.

אני חושבת שבגד זה, שלעצמו, הוא בגד יפה לעיני הדורות הבאים: בגד על כתמיו, עם הרבב שלו, לעינינו, בעת הזאת, בדור הזה.

ומשכך, גם הנמשל כתוב בתורתנו ונלמד מתורתנו. זאת דרך שבה מתורת ישראל נלמדים חוקים ומשפטים.

 

עדות ביעקב ותורה בישראל — מסירת הסיפור לדורות:

וַיָּ֤קֶם עֵד֨וּת | בְּֽיַעֲקֹ֗ב וְתוֹרָה֮ שָׂ֤ם בְּיִשְׂרָ֫אֵ֥ל אֲשֶׁ֣ר צִ֭וָּה אֶת-אֲבוֹתֵ֑ינוּ לְ֝הוֹדִיעָ֗ם לִבְנֵיהֶֽם:

לְמַ֤עַן יֵדְע֨וּ | דּ֣וֹר אַ֭חֲרוֹן בָּנִ֣ים יִוָּלֵ֑דוּ יָ֝קֻ֗מוּ וִֽיסַפְּר֥וּ לִבְנֵיהֶֽם:

וְיָשִׂ֥ימוּ בֵֽאלֹהִ֗ים כִּ֫סְלָ֥ם וְלֹ֣א יִ֭שְׁכְּחוּ מַֽעַלְלֵי-אֵ֑ל וּמִצְוֹתָ֥יו יִנְצֹֽרוּ:

וְלֹ֤א יִהְי֨וּ | כַּאֲבוֹתָ֗ם דּוֹר֮ סוֹרֵ֪ר וּמֹ֫רֶ֥ה דּ֭וֹר לֹא-הֵכִ֣ין לִבּ֑וֹ וְלֹא-נֶאֶמְנָ֖ה אֶת-אֵ֣ל רוּחֽוֹ: מזמור שמונה ושבעים.

וַיָּ֤קֶם עֵד֨וּת | בְּֽיַעֲקֹ֗ב וְתוֹרָה֮ שָׂ֤ם בְּיִשְׂרָאֵֽל

התורה היא עדות שהושמה בישראל. היא קורותיו של ישראל וקורות העמים שהיה להם מפגש על הדרך עם ישראל. מן הקורות האלה אנו לומדים חוקים: מה נכון ומה לא נכון, מתוך סיפור ישראל והעמים ביחס לישראל.

העדות נמסרה מאבות לבנים, מדור לדור, כדי שהדורות הבאים יכירו את קורות עמם, יזכרו את מעשי הבורא ואת המצוות שניתנו להם, וילמדו מן העבר.

אֲשֶׁ֣ר שָׁ֭מַעְנוּ וַנֵּדָעֵ֑ם וַ֝אֲבוֹתֵ֗ינוּ סִפְּרוּ-לָֽנוּ

אֲבוֹתֵ֗ינוּ

ובניהם.

מִבְּנֵיהֶ֗ם

והלאה.

לֹ֤א נְכַחֵ֨ד | מִבְּנֵיהֶ֗ם לְד֥וֹר אַחֲר֗וֹן מְֽ֭סַפְּרִים תְּהִלּ֣וֹת יְהוָ֑ה וֶעֱזוּז֥וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר עָשָֽׂה: תהלים.

 

מסיפור ישראל לומדים חוקים ומשפטים

למשל, בסיפור ישראל מופיע מעשה עכן, שמעל בחרם המלחמה. לאחר מכן יצא ישראל להילחם בעם קטן ממנו והפסיד. מכאן אנו למדים את חוקת שלל המלחמה ואת חוקת "כל ישראל ערבים זה לזה": כאשר אדם מישראל מועל בחרם, כל ישראל נענשים.

מן הסיפור הזה אנו לומדים גם כיצד לתקן: להוציא את החוטא מישראל, ואם יש לו בנים ובנות אז גם אותם, ולהחזיר את המעל לקופת האוצר לבורא עולם. לאחר התיקון יצאו ישראל למלחמה וניצחו.

מסיפור ישראל אנו לומדים את החוקה לטוב ולרע. התורה מתעדת את הניצחונות ואת המעשים הראויים, אך גם את החטאים, את תוצאותיהם ואת התיקון הנדרש.

 

ומפה אל סיפור ישראל השזור בסיפור הנפלאות:

ה֘וֹדִ֤ינוּ לְּךָ֨ | אֱֽלֹהִ֗ים ה֭וֹדִינוּ וְקָר֣וֹב שְׁמֶ֑ךָ סִ֝פְּר֗וּ נִפְלְאוֹתֶֽיךָ:
מזמור חמישה ושבעים.

סִ֝פְּר֗וּ נִפְלְאוֹתֶֽיךָ

מי סיפרו?

קָר֣וֹב שְׁמֶ֑ךָ

וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּיָהּ: תהלים.

יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ

אנחנו לא יכולים להבין את מלוא ההשפעה שיש להתגלות בורא עולם על ישראל כעם, שבורא עולם שחרר אותו מעבדות. בשחרור הזה הייתה גם ההתגלות, כפי שאנו לומדים אותה מן התורה. זאת ההתגלות הגדולה ביותר של בורא עולם לאדם, ולא רק לישראל.

כדי לנסות להבין את ההשפעה הזאת והלאה, אנחנו פה העדות. אחרי כל הדרך ועד עצם היום הזה, מי שאנחנו כישראל ותורת ישראל נמצאים אתנו. הדבר עדיין פה, גם בדור הזה, למרות נפילות, עליות וירידות של ישראל. זה עדיין הסיפור שלנו — סיפור ישראל שמסופר גם בעת הזאת.

הברית מקוימת ושנמשכת לדורות הבאים עד ימינו אנו.

וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָֽנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָֽאָלָה הַזֹּֽאת: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּֽוֹם: דברים.

הברית אינה שייכת רק למי שעמד שם באותו יום. היא כוללת גם את הדורות שאינם נוכחים, את מי שיבואו אחריהם ואת מי שיישאו את הסיפור ואת העדות הלאה.

זה לא משנה באיזו מידה, באיזו נזירות, באיזו חרדה דתית או באיזו דרך חיים אדם נמצא — דתי או חילוני. חילוני הוא אדם שאינו עובד בקודש כמו שבט הלוי וכוהני הלוי. כפי שאני רואה זאת, אדם מיהודה שחוזר בתשובה ומשווה לעצמו פרישות שהיא פרישות של כהנים ולויים, נוטל על עצמו דבר שאינו נדרש מכל העם.

הדבר אינו אומר שיהודים אלה אינם מאמינים או שאינם בדרך הנכונה. בני אדם שאינם לויים ואינם כוהנים אינם אמורים להיכנס למקום העבודה המיועד להם. יש דברים שאדם שאינו כהן אינו יכול לעשות במקום כוהן, ויש דברים שאדם שאינו לוי אינו יכול לעשות במקום לוי. החלוקה הזאת אינה מבטלת את מקומו של כל אדם בישראל ואת חלקו בברית.

הסיפור הזה הולך עמנו והוא כצרוב בנו מיום הברית והלאה, לדורות ישראל.

המשל הטוב ביותר בעיניי הם בני ובנות העדה שגלתה במצרים.

ידוע לכל שההצלחה הזאת של לילה מראד ואחיה הייתה גם בגלל שהתאסלמו. ובכל זאת, מקרה לילה מראד היה מקרה נדיר בקרב העדה שגלתה במצרים.

גם כאן אני מבקשת להבחין בין דרכם של יחידים לבין הסיפור הרחב של העם. הסיפור אינו נעלם בגלל מעשה של אדם אחד, ואינו מתבטל בגלל עליות וירידות, הצלחות או כישלונות. הוא ממשיך לעבור מדור לדור.

לְמַעַן בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ: תהלים.

ההבדל בין ישראל ליושבי כל הארץ הוא שההתגלות, הניסים והנפלאות היו הסיפור של ישראל. הניסים והנפלאות נעשו למען ישראל, עם קרובו של בורא עולם.

ומישראל העדות הגיעה גם לעמים:

וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם: כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם: דברי רחב למרגלים.

יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ

הדברים נאמרים מפי אישה מבני הארץ, ששמעה על יציאת ישראל ממצרים ועל מעשיו במלחמותיו. היא מעידה שסיפור ישראל הגיע גם אל יושבי הארץ, ושנפלה עליהם אימה מפני ישראל.

וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם נְֽמֹגִ֗ים אֶ֥רֶץ וְכָל-יֹשְׁבֶ֑יהָ אָנֹכִ֨י תִכַּ֖נְתִּי עַמּוּדֶ֣יהָ סֶּֽלָה: מזמור חמישה ושבעים.

סיפור ישראל, ההתגלות והנפלאות שנעשו למענו, השפיעו גם על מי שלא היה חלק מן העם. עמים אחרים שמעו, ידעו והגיבו למעשים שנעשו לישראל.

סיכום — עדות נאמנה לדורות

תורת ישראל היא גם עדות. הסיפור המרכזי שבה הוא סיפורו של ישראל — סיפורו של עם, קורותיו, יחסיו עם הבורא ועם העמים שפגש בדרכו.

העדות נאמנה משום שאינה מסתירה את מה שאינו מחמיא לישראל. היא מספרת על המעשים הטובים והרעים, על הניצחונות והתבוסות, על האמונה והחטא, על התוכחה ועל התיקון. אין בה ניסיון של אבות ישראל בימי קדם לשכתב את התורה כדי להציג את העם כמושלם בעיני הדורות הבאים.

ישראל אינו מוצג בתורה כעם שאין בו חטא. הוא מוצג כפי שהוא: עם שנבחר, עם שנכשל, עם שנענש, עם שנדרש לתקן, ועם שקורותיו משמשים עדות לדורות.

דווקא משום שהתורה אינה מסתירה את כתמי העבר, היא עדות נאמנה. היא אינה מלבישה את אבותינו בבגד נקי כדי להסתיר את מעשיהם. היא מוסרת לנו את הבגד על כתמיו, כדי שנכיר את הסיפור בשלמותו ונלמד ממנו.

זוהי תורת ישראל: עדות שהוקמה ביעקב, תורה שניתנה בישראל, סיפור שנמסר מאבות לבנים, ומורשת שממשיכה ללכת עם העם גם בדור הזה.