תפריט סגור

אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה– מה מלמדת פרשת סלע המחלוקת על טהרה, קדושה ומעמד האישה במקרא ובהלכה:

מבוא

אחת התחנות הראשונות בבריחתו של דוד המלך מפני שאול הייתה בעיר נֹב, אצל אחימלך הכהן. מפגש זה, המתואר בתחילת פרשת סלע המחלוקת מלמד עיקרון חשוב ביחס למושגי קדושה, טהרה וטומאה בתורה. מתוך דברי אחימלך ודוד ניתן להבין כי הטומאה הנובעת מיחסי אישות אינה פחיתות של האישה ואינה מעידה על חטא, אלא היא מצב הלכתי מוגדר החול על האיש והאישה כאחד.

דוד מגיע לבדו אל אחימלך

כאשר דוד מגיע לנֹב, אחימלך נבהל מעצם הופעתו לבדו:

"וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן וַיֶּחֱרַד אֲחִימֶלֶךְ לִקְרַאת דָּוִד וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ".

דוד משיב כי הוא נמצא כביכול בשליחות סודית של המלך, ומוסיף:

"וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי".

בהמשך מבקש דוד מזון עבורו ועבור אנשיו. אולם לאחימלך אין לחם חול, אלא רק לחם קודש.

תנאי הכהן למתן לחם הקודש

אחימלך משיב:

"אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה".

הכהן איננו שואל שאלה מוסרית אלא שאלה הלכתית. מאחר שמדובר בלחם קודש, הוא מבקש לוודא שהאוכלים מצויים במצב של טהרה הראוי לאכילת קודשים.

לכן השאלה היא האם הנערים היו פרושים מאישה, כלומר האם אינם מצויים במצב הטומאה הנובע מקיום יחסי אישות.

תשובת דוד

דוד מרגיע את הכהן:

"כִּי אִם אִשָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם בְּצֵאתִי וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ".

בעקבות תשובתו נותן לו אחימלך את לחם הקודש:

"וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ".

מכאן עולה בבירור שהדיון כולו עוסק בדיני טהרה וקדושה ולא בהעדפה של אדם אחד על פני זולתו.

מקור הדברים במעמד הר סיני

עיקרון זה כבר נלמד במעמד הר סיני. כהכנה להתגלות האלוקית ציווה משה את העם:

"הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה".

לעיתים יש הרואים בפסוק זה ביטוי של זלזול באישה או רמז לכך שהאישה היא מקור הטומאה. אולם עיון במקרא מלמד אחרת לחלוטין.

הקדוש ברוך הוא דורש מכל העם תהליך הכנה מיוחד לקראת קבלת התורה. העם מתקדש, מכבס את בגדיו ונמנע למשך זמן קצר מיחסי אישות כדי להיות מוכן למעמד שאין דומה לו בתולדות האנושות.

ההימנעות מן האישה אינה משום שהאישה פחותה, אלא משום שהמפגש הזוגי כרוך בדיני טומאה וטהרה המחייבים הכנה מיוחדת לקראת התגלות השכינה.

הטומאה חלה על האיש והאישה כאחד

הדבר מפורש בתורה:

"וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב".

ובהמשך:

"וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב".

התורה קובעת באופן ברור כי הטומאה חלה על שני הצדדים. האיש נטמא, האישה נטמאת, ושניהם נטהרים באותו אופן.

יתרה מזאת, גם ללא קיום יחסים, אדם שחווה קרי לילה נטמא מיציאת זרעו שלו עצמו. מכאן שאין הטומאה נובעת מן האישה, אלא מהמצב ההלכתי הקשור ביציאת שכבת זרע.

טומאה איננה חטא

אחת הטעויות הנפוצות היא לזהות טומאה עם חטא או עם פגם מוסרי. התורה עצמה מוכיחה שאין הדבר כך.

ישנם מצבים טבעיים רבים היוצרים טומאה:

  • לידה.

  • נידה.

  • קרי.

  • זיבה.

  • מגע במת.

כל אלה אינם עבירה ואינם פחיתות ערך. אלו מצבים הלכתיים הדורשים תהליך טהרה מוגדר.

לכן גם הטומאה שלאחר יחסי אישות אינה גנאי לאיש ואינה גנאי לאישה.

מה מלמדת אותנו פרשת סלע המחלוקת?

מן המפגש בין דוד לאחימלך ניתן ללמוד יסוד חשוב:

כאשר הכהן שואל אם הנערים נשמרו מאישה, אין כוונתו לומר שהאישה מטמאת את האיש או שהיא פחותה ממנו. השאלה עוסקת בטהרה הנדרשת לאכילת קודשים.

כשם שבמעמד הר סיני נדרשה פרישות זמנית כהכנה למפגש עם השכינה, כך גם כאן נדרשת טהרה לקראת אכילת לחם הקודש.

הטומאה איננה ביטוי של חטא ואיננה פגיעה בכבודה של האישה. היא מצב רוחני-הלכתי זמני החול על האיש והאישה כאחד, ונועד להסדיר את המעבר בין חיי החול לבין מפגש עם הקדושה.

סיכום

פרשת סלע המחלוקת מלמדת כי מושגי הטומאה והטהרה בתורה אינם נובעים משיפוט ערכי של האיש או האישה. אחימלך בודק את מידת התאמתם של דוד ונעריו לאכילת לחם הקודש, ודוד משיב שהם נשמרו בטהרה הראויה.

מהפסוקים עולה בבירור שהטומאה שלאחר תשמיש חלה על שני בני הזוג, ואף אדם לבדו עשוי להיטמא מקרי. לכן אין לראות בדיני הטומאה ביטוי לפחיתות כבוד כלפי האישה, אלא חלק ממערכת הקדושה והטהרה שהתורה קבעה לישראל, מערכת שמטרתה להכין את האדם למפגש עם הקודש ועם השכינה.