שמואל הנביא: לוי משושלת קורח, איש הר אפרים ומנהיג ישראל

מבוא

דמותו של שמואל הנביא עומדת בנקודת המעבר שבין תקופת השופטים לתקופת המלוכה. הוא היה נביא, שופט, מנהיג רוחני ולאומי, ומי שמשח את שאול ואת דוד למלכים על ישראל. אולם לצד חשיבותו ההיסטורית, עולה שאלה מעניינת לגבי ייחוסו: האם שמואל היה משבט אפרים, כפי שעשוי להשתמע מספר שמואל, או שהיה לוי, כפי שמפורט בספר דברי הימים?

עיון במקורות מלמד כי ספר דברי הימים מייחס את שמואל באופן ברור לשבט לוי דרך משפחת קהת וצאצאי קורח. במקביל, הכינוי "אפרתי" המופיע בספר שמואל עשוי להתייחס למקום מגוריו באזור הר אפרים ולא לשיוכו השבטי. כך מתקבלת תמונה שלמה ועקבית של מוצאו ומעמדו.

הייחוס המלא של שמואל בספר דברי הימים

בספר דברי הימים הראשון שושלתו של שמואל:

וּבְנֵי קְהָת עַמִּינָדָב בְּנוֹ קֹרַח בְּנוֹ אַסִּיר בְּנוֹ.
אֶלְקָנָה בְנוֹ וְאֶבְיָסָף בְּנוֹ וְאַסִּיר בְּנוֹ.
תַּחַת בְּנוֹ אוּרִיאֵל בְּנוֹ עֻזִּיָּה בְנוֹ וְשָׁאוּל בְּנוֹ.
וּבְנֵי אֶלְקָנָה עֲמָשַׂי וַאֲחִימוֹת.
אֶלְקָנָה בְנֵי אֶלְקָנָה צוֹפַי בְנוֹ וְנַחַת בְּנוֹ.
אֱלִיאָב בְּנוֹ יְרֹחָם בְּנוֹ אֶלְקָנָה בְּנוֹ.
וּבְנֵי שְׁמוּאֵל הַבְּכֹר וַשְׁנִי וַאֲבִיָּה.

ובהמשך אותו פרק מובאת שוב השושלת במסגרת ייחוסו של הימן המשורר, נכדו של שמואל:

הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר בֶּן יוֹאֵל בֶּן שְׁמוּאֵל.
בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיאֵל בֶּן תּוֹחַ.
בֶּן צוּף בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן מַחַת בֶּן עֲמָשָׂי.
בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יוֹאֵל בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן צְפַנְיָה.
בֶּן תַּחַת בֶּן אַסִּיר בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח.
בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל.

שושלת זו אינה מותירה ספק: בעל ספר דברי הימים ראה את שמואל כלוי מצאצאי קהת וממשפחת קורח.

בני קורח לא מתו

יש משמעות מיוחדת לכך ששמואל מיוחס לקורח.

קורח עצמו הנהיג את המרד נגד משה ואהרן במדבר, אך התורה מדגישה:

"וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ" (במדבר)

פסוק קצר זה מסביר כיצד שושלת קורח לא נכחדה. צאצאי קורח המשיכו להתקיים לאורך הדורות, ואף מילאו תפקידים חשובים בעבודת המקדש ובשירה. מזמורים רבים בתהילים מיוחסים ל"בני קורח".

שמואל, לפי ספר דברי הימים, היה אחד מצאצאיהם הבולטים ביותר.

האם שמואל היה מאפרים?

אחד המקורות לקושי הוא פתיחת ספר שמואל:

"וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם … וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה … אֶפְרָתִי" (שמואל).

במבט ראשון נראה שאלקנה היה בן שבט אפרים.

אולם קיימת אפשרות פשוטה יותר: "אפרתי" מתאר את מקום מגוריו ולא את השתייכותו השבטית.

ערי הלויים בהר אפרים

הלויים לא קיבלו נחלה שבטית משלהם כפי שקיבלו שאר השבטים.

במקום זאת הם קיבלו ערים הפזורות בתוך נחלות שבטי ישראל. ערי לויים רבות נמצאו בתחומי יהודה, בנימין, אפרים, מנשה ושבטים נוספים.

לכן ייתכן בהחלט שמשפחת אלקנה הייתה:

לוויית מבחינת ייחוסה.
תושבת הר אפרים מבחינה גאוגרפית.

לפיכך אין סתירה בין שני הספרים.

לפי ספר דברי הימים, שמואל היה לוי, אך לא מיוחס כלל לאהרן.

הכהונה בישראל עברה דרך אהרן ובניו בלבד.

ההשוואה למשה רבנו

הדבר מעלה השוואה חשובה מאוד.

משה רבנו היה:

בן שבט לוי.
הנביא הגדול בישראל.
שופט העם.
המנהיג העליון של ישראל.

ובכל זאת, הכהונה ניתנה לאהרן ולבניו ולא למשה.

כלומר, כבר בתורה מופיעה דמות של מנהיג עליון שאיננו כהן אהרוני.

שמואל מתאים לדגם זה:

משה	שמואל
לוי	לוי
נביא	נביא
שופט	שופט
מנהיג ישראל	מנהיג ישראל
אינו כהן אהרוני	אינו כהן אהרוני

לכן אין צורך להסביר את סמכותו של שמואל באמצעות כהונה תורשתית. סמכותו נבעה מנבואתו ומבחירת בורא עולם בו להנהיג את ישראל.

משה, אהרן ושמואל בתהילים

ספר תהילים מחבר בין שלושת האישים:

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל יְהוָה וְהוּא יַעֲנֵם: (תהילים).

פסוק זה מעמיד את משה, אהרן ושמואל בשורה אחת כמנהיגים רוחניים דגולים.

מעניין שהפסוק אומר:

"משה ואהרן בכהניו"
"ושמואל בקוראי שמו"

שמואל אינו מוגדר כאן ככהן אלא כאדם שתפילתו נשמעת וכמי שקורא בשם הבורא.

מעמדו הייחודי של שמואל

שמואל היה אישיות יוצאת דופן בתולדות ישראל:

הוא שימש כנביא.
הוא שפט את ישראל.
הוא הנהיג את העם במשך שנים רבות.
הוא פעל במשכן (הלוי עובד באוהל מועד).
הוא הוכיח מלכים.
הוא משח מלכים.
הוא עמד בנקודת המעבר מן השופטים למלוכה.

כל זאת מבלי שהיה מלך ומבלי שהיה כהן אהרוני ובכל זאת הוא היה לוי, ממקבלי המעשרות בישראל.

סיכום

העדות המפורשת של ספר דברי הימים מלמדת ששמואל היה לוי משושלת קהת וענף קורח. שושלת זו התקיימה משום ש"בני קורח לא מתו", והיא המשיכה עד לשמואל ולהימן המשורר נכדו.

הכינוי "אפרתי" שבספר שמואל אינו מחייב השתייכות לשבט אפרים, וניתן להבינו כתיאור של מקום המגורים בהר אפרים. הדבר מתאים למציאות שבה הלויים חיו בערים שהיו פזורות בנחלות השבטים השונים.

בדומה למשה רבנו, שהיה לוי, נביא ושופט אך לא כהן אהרוני, גם שמואל היה לוי בעל מעמד רוחני ולאומי עליון, אך לא בן למשפחת הכהונה.

לפיכך עולה מן המקרא תמונה ברורה: שמואל היה לוי מצאצאי קורח, תושב אזור הר אפרים, נביא, שופט ומנהיג ישראל, שסמכותו נבעה מנבואתו ומבחירת בורא עולם בו. כמו יהושע שהמשיך את משה ולא היה לוי ולא היה כהן.