מבואפרשת אביגיל נפתחת בפסוק קצר אך רב משמעות:"וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה."פסוק זה מופיע מיד לאחר פגישת הפיוס האחרונה בין שאול לדוד ולפני סיפור נבל ואביגיל. לכאורה מדובר בהודעה קצרה על פטירתו של שמואל, אך למעשה זהו אחד מפסוקי המפתח בתולדות ישראל. מותו של שמואל אינו רק סיומם של חייו של נביא גדול, אלא סיומה של תקופת הנהגה שלמה והשלמת המעבר מעידן השופטים לעידן המלוכה.שמואל עומד בנקודת החיבור בין שתי תקופות. הוא היה נביא, שופט ומנהיג לאומי. הוא משח את שאול למלך, משח את דוד למלך, כשם שמשח משה את אהרן לכהונה והיה הדמות שדרכה נגלה דבר בורא עולם לישראל.וַיִּשְׁכַּב שְׁמוּאֵל עַד הַבֹּקֶר וַיִּפְתַּח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְהוָה וּשְׁמוּאֵל יָרֵא מֵהַגִּיד אֶת הַמַּרְאָה אֶל עֵלִי: וַיִּקְרָא עֵלִי אֶת שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל בְּנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ אַל נָא תְכַחֵד מִמֶּנִּי כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ: וַיַּגֶּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הַדְּבָרִים וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ וַיֹּאמַר יְהוָה הוּא הַטּוֹב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה: וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל וַיהוָה הָיָה עִמּוֹ וְלֹא הִפִּיל מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה: וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיהוָה: וַיֹּסֶף יְהוָה לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה כִּי נִגְלָה יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ בִּדְבַר יְהוָה: שמואל.כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיהוָה:הבנת דמותו מחייבת הבחנה בין מוסדות ההנהגה השונים בישראל: כהונה, לויאים, נבואה, שיפוט ומלוכה. לכל אחד מהם ייעוד שונה, סמכות שונה ואף מקור פרנסה ושכר שונים.מתוך כך ניתן להבין כי מותו של שמואל מסמל את סיומה של הנהגה המאוחדת בדמות אחת, ואת תחילתה של תקופה חדשה שבה הסמכויות מתחלקות בין המלך, הכהן והנביא.שמואל לא ירש את כהונת עלילאחר מות עלי הכהן הפך שמואל לדמות המרכזית בישראל, אך הוא לא ירש את כהונתו של עלי.עלי היה כהן מבית אהרן ותפקידו השתייך למוסד הכהונה. לעומתו שמואל מתואר בראש ובראשונה כנביא:"וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיהוָה."גם כאשר הנהיג את העם ושפט אותו, מעמדו לא נבע משושלת כהונה אלא מבחירה אלוהית ומתוקף דבר בורא עולם קבלת העם את סמכותו. סמכותו נבעה מן השליחות שהוטלה עליו מאת בורא העולם ולא מעצם קבלת העם את הנהגתו.בדומה למשה רבנו, שלא הוריש את הנהגת ישראל לבניו אלא ליהושע בן נון משבט אפרים, גם שמואל לא הוריש את הנהגתו לבניו. בניו לא הלכו בדרכיו, והנהגת ישראל פנתה לכיוון אחר. להבדיל מיהושע שמואל היה לוי.לקרוא עוד:וַיָּ֣מָת שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּקָּבְצ֤וּ כָל–יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּסְפְּדוּ–ל֔וֹ וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בְּבֵית֖וֹ בָּרָמָ֑ה וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל–מִדְבַּ֥ר פָּארָֽן– שמואל הנביא: לוי משושלת קורח, איש הר אפרים ומנהיג ישראל:ההבדל בין כהן, לוי, נביא ושופטהתורה מציגה כמה מוסדות הנהגה שונים, שלכל אחד מהם סמכות ותפקיד ייחודיים.הכהןהכהן הוא מצאצאי אהרן.תפקידיו כוללים:
שכרו וזכויותיו כוללים:
הכהונה עוברת בירושה מאב לבן.הלויהלוי שייך לשבט לוי אך אינו כהן.תפקידיו כוללים:
שכרו הוא המעשרות שניתנים לו מאת ישראל.מכאן שמשרת הלוי ומשרת הכהן אינן זהות, ואף דרך פרנסתם שונה.הנביאהנביא אינו בעל תפקיד תורשתי.אין בתורה מערכת כלכלית קבועה לנביא כפי שקיימת לכהנים וללויים.תפקידו הוא:
השופטהשופט מופקד על:
גם השופט אינו יורש את תפקידו בירושה משפחתית, אלא קם לפי צורכי הדור ובהנהגת הבורא.הכהן והשופט כמוקדי סמכות נפרדיםהתורה עצמה מבחינה בין מוסד הכהונה לבין מוסד המשפט.נאמר:כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל: דברים.פסוק זה מלמד כי הכהן והשופט אינם אותו תפקיד ואינם מחליפים זה את זה. כאשר מתעוררת שאלה קשה בעם, יש לפנות אל שני מוקדי הסמכות.לצד זאת היו האורים והתומים, שבאמצעותם היה הכהן הגדול מבקש לברר את רצון הבורא במצבים מיוחדים. גם כאן ניכרת מערכת הנהגה מורכבת הכוללת כהן, שופט והדרכה אלוהית.משה ושמואל כמנהיגים כולליםמשה ושמואל מייצגים דגם ייחודי של הנהגה הכוללת כמה סמכויות באדם אחד.משה היה:
לצדו עמד אהרן ככהן.כאשר נדרש להעביר את ההנהגה, היא לא עברה לבניו אלא ליהושע בן נון. בכך נקבע העיקרון שהנהגה אינה עוברת בהכרח בירושה.גם שמואל ריכז בידיו תפקידים רבים:
הוא היה החוליה האחרונה בשושלת המנהיגים שהחלה במשה ונמשכה ביהושע ובשופטים.בקשת המלך ומשפט המלךעוד בחייו של שמואל החל העם לבקש שינוי במבנה ההנהגה.זקני ישראל פנו אליו ואמרו:"שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם."בקשה זו באה על רקע העובדה שבניו של שמואל לא הלכו בדרכו, אך היא ביטאה גם רצון עמוק יותר להחליף את שיטת ההנהגה שהייתה נהוגה מימי השופטים במוסד מלוכה קבוע ויציב.שמואל הסתייג מן הבקשה, ובורא עולם ציווה עליו לשמוע בקול העם אך להזהירם תחילה. בעקבות זאת נשא את נאום "משפט המלך":"זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם."שמואל מפרט את סמכויותיו של המלך: גיוס לצבא, גיוס כוח עבודה, גביית מסים ועוד:העובדה שהעם בוחר את המנהיגים לא עושה אותם מלכים בארץ הזאת כמשפט המלך- כפי שנלמד גם ממלך אשור בעת שמשל בארץ הזאת ונצטווה לשמור ולקיים את משפט אלהי הארץ הזאת– מעודכן.בקשת העם למלך נענתה, שמואל נצטווה לאמר לעם את משפט המלך. ההיתרים שיש למלך כמולך על העם, עם הסתייגות- לאחאב ואיזבל לא היתה זכות לדרוש את כרם נבות.משפט המלך אינו רק אזהרה מפני שלטון ריכוזי. הוא גם תיאור מפורט של שינוי היסטורי עמוק. במקום הנהגה המתבססת על שופט ונביא שקמים לפי צורכי הדור, קם מוסד קבוע של מלוכה בעל סמכויות שלטוניות רחבות.המעבר לשלטון המלוכהכאשר שמואל נפטר, תהליך המעבר כבר החל.שאול כבר נמשח למלך.דוד כבר נבחר למלוך אחריו.עם מותו של שמואל הולכת ומושלמת חלוקת הסמכויות בין המוסדות השונים.בתקופת דוד ושלמה כבר אין אדם אחד המחזיק בכל מוקדי הסמכות.המלך הוא דוד או שלמה.הכהן הוא צדוק וגם אביתר.הנביא הוא נתן.בעת המלכת שלמה מצווה דוד:וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּלְנָתָן הַנָּבִיא וְלִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיָּבֹאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן: וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: וַעֲלִיתֶם אַחֲרָיו וּבָא וְיָשַׁב עַל כִּסְאִי וְהוּא יִמְלֹךְ תַּחְתָּי וְאֹתוֹ צִוִּיתִי לִהְיוֹת נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה: מלכים.פסוק זה מבטא היטב את המבנה החדש של ההנהגה בישראל.דוד ושלמה כממשיכי מסורת השופטיםאף שדוד ושלמה הם מלכים ולא שופטים, הם ממשיכים חלק מרכזי מתפקידי השופטים הקדומים.על דוד נאמר:"וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ." גם שלמה התפרסם בראשית מלכותו בזכות חכמת המשפט שהעניק לו בורא עולם.לפיכך עבר תפקיד הנהגת העם והשיפוט מהמוסד הישן של השופטים אל מוסד המלוכה, בעוד שהכהונה והנבואה המשיכו להתקיים כמערכות עצמאיות.משמעות מותו של שמואלמותו של שמואל מסמן יותר מאשר את פטירתו של אדם גדול.זהו הרגע שבו מסתיימת תקופה של מנהיגות המאוחדת בדמות אחת.מאותו שלב:
מה שהיה מרוכז בעבר במשה ובמידה רבה גם בשמואל, מתפזר עתה בין מוסדות נפרדים של הנהגה.לכן הפסוק:"וַיָּמָת שְׁמוּאֵל"אינו רק הודעת פטירה אלא הכרזה על שינוי יסודי במבנה הנהגת ישראל.סיכוםשמואל הנביא אינו ממשיך את עלי הכהן במוסד הכהונה, אלא ממשיך את מסורת ההנהגה שהחלה במשה, נמשכה ביהושע והגיעה לשיאה בתקופת השופטים. כוחו נבע מן הנבואה, המשפט והנהגת העם, ולא מירושת כהונה.התורה מבחינה בין כהן, לוי, נביא, שופט ומלך. לכל אחד מהם תפקיד, אחריות ומקור קיום משלו. הכהונה עוברת בירושה לבית אהרן, הלוויה נושאת תפקידים ייחודיים משלה, ואילו הנבואה והשיפוט ניתנים למי שנבחרו לכך משמים.בקשת העם למלך ונאום "משפט המלך" מלמדים כי כבר בימי שמואל החל המעבר ממערכת הנהגה המבוססת על שופטים ונביאים למערכת שלטונית קבועה. שמואל עצמו היה עד למעבר זה ואף מילא בו תפקיד מרכזי כאשר משח את שאול ואת דוד.לפיכך, מותו של שמואל בפרשת אביגיל מסמל את סיום עידן השופטים ואת התבססות הסדר החדש בישראל: מלך המנהיג את העם, כהן המופקד על עבודת הקודש ונביא המייצג את דבר בורא עולם. כך הופך הפסוק הקצר על מותו של שמואל לאבן דרך מרכזית בתולדות האומה, המסמלת את המעבר מהנהגה מאוחדת בידי שופט־נביא אחד למערכת מוסדות שלטונית ורוחנית המעצבת את ישראל לדורות. |