כאשר קוראים את הפסוקים העוסקים במחלוקת קורח והמשך הפרשה העוסק בטומאת מת ובטהרה, ניתן להבחין ברעיון יסודי החוזר ביניהם. אין הכוונה דווקא לתוכן המאורעות עצמם, אלא למשמעות העקרונית העולה מן הלשונות שבהן משתמשת התורה.
בפרשת קורח נאמר:
וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן-יִצְהָ֥ר בֶּן-קְהָ֖ת בֶּן-לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַֽאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן-פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן: וַיָּקֻ֨מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַֽאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑ים נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי-שֵֽׁם: וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל-מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל-אַהֲרֹ֗ן וַיֹּֽאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֘ רַב-לָכֶם֒ כִּ֤י כָל-הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהֹוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל-קְהַ֥ל יְהֹוָֽה: פרשת קרח חקת.
כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהֹוָ֑ה:
ביטוי זה מלמד כי נוכחות הבורא איננה מתוארת רק במקום מסוים או במבנה מסוים, אלא בתוך בני האדם עצמם:
הַנֹּגֵ֥עַ בְּמֵ֖ת לְכָל-נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: הוּא יִתְחַטָּא-ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר וְאִם-לֹ֨א יִתְחַטָּ֜א בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י לֹ֥א יִטְהָֽר: כָּֽל-הַנֹּגֵ֡עַ בְּמֵ֣ת בְּנֶ֩פֶשׁ֩ הָאָדָ֨ם אֲשֶׁר-יָמ֜וּת וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֗א אֶת-מִשְׁכַּ֤ן יְהֹוָה֙ טִמֵּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּי֩ מֵ֨י נִדָּ֜ה לֹֽא-זֹרַ֤ק עָלָיו֙ טָמֵ֣א יִֽהְיֶ֔ה ע֖וֹד טֻמְאָת֥וֹ בֽוֹ: פרשת קורח חוקת.
כָּֽל-הַנֹּגֵ֡עַ בְּמֵ֣ת בְּנֶ֩פֶשׁ֩ הָאָדָ֨ם אֲשֶׁר-יָמ֜וּת וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֗א:
בהמשך נאמר בעניין טומאת מת שטמאה את האדם שנגע במת:
אֶת-מִשְׁכַּ֤ן יְהֹוָה֙ טִמֵּ֔א:
ובהקשר זה מודגשת חובת הטהרה. מכאן ניתן ללמוד כי כאשר האדם נדרש לשמור על טהרה, אין מדובר רק בדרישה טקסית או חיצונית, אלא בשמירה על המשכן שבו שוכנת הקדושה. אם נוכחות הבורא היא "בתוכם", הרי שגוף האדם וחייו נעשים בעלי משמעות של משכן.
אפשר להמשיל זאת להוראות יצרן של מכונה יקרת ערך. יצרן המכונה יודע מהו הדלק המתאים לה, אילו טיפולים עליה לעבור, ומהם התנאים שיאפשרו לה לפעול בצורה מיטבית ולאורך זמן. כאשר המשתמש פועל בהתאם להוראות, המכונה מפיקה את מלוא יכולתה ומאריכה ימים. כאשר הוא מתעלם מהן, יש ירידה "בביצועים"
רעיון זה מקבל חיזוק נוסף בתיאור מינויו של בצלאל:
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ רְאֵ֖ה קָרָ֣אתִֽי בְשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ וָֽאֲמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה וּבִתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה׃ לַחְשֹׁ֖ב מַֽחֲשָׁבֹ֑ת לַֽעֲשׂ֛וֹת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת׃ וּבַֽחֲרֹ֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַֽחֲרֹ֣שֶׁת עֵ֑ץ לַֽעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלָאכָֽה׃ וַֽאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נָתַ֣תִּי אִתּ֗וֹ אֵ֣ת אָֽהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִֽיסָמָךְ֙ לְמַטֵּה־דָ֔ן וּבְלֵ֥ב כָּל־חֲכַם־לֵ֖ב נָתַ֣תִּי חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֕וּ אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽךָ: פרשת תרומה.
וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה
בצלאל קיבל שפע של חכמה, תבונה ודעת כדי לבנות את המשכן. ניתן לראות בכך גם משל לאדם עצמו. כשם שבניית המשכן דורשת דיוק והתאמה לתוכנית שקבע הבורא, כך גם בניית אישיותו וחייו של האדם דורשת הליכה בדרך שהתווה הבורא. כאשר הכלי נבנה כראוי, הוא מסוגל להכיל יותר חכמה, יותר תבונה ויותר דעת.
האדם הוא משכן לשכינה, ועל כן עליו לשמור על טהרתו ועל תקינותו. הטהרה איננה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי לשמירת המשכן הפנימי. וככל שהאדם שומר על המשכן שניתן לו:
וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָֽאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָֽאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּֽה: בראשית.
לכן, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" אינו מתאר רק בניין שנבנה במדבר, אלא גם קריאה מתמדת לכל אדם לבנות, לשמר ולטהר את המשכן שבתוכו.
לקרוא עוד:
|