הייתה פעם מריבה בין שלי יחימוביץ' לשרי אריסון שהולידה שיח בעניין שנאת עשירים, הייתי אז עובדת, מתפרנסת מעבודה עם אוטו.
הייתה פעם מריבה בין שלי יחימוביץ' לשרי אריסון שהולידה שיח בעניין שנאת עשירים, זה היה ב- 2006 לפי הספורות הנוצריות הייתי אז עובדת, מתפרנסת מעבודה עם אוטו, הייתי מרוויחה יחסית טוב, חייתי ברווחה כלכלית. כבר אז היה לי אתר והייתי גם טוקבקיסטית פעילה הייתי כותבת בשם שמעונה מדימונה:
העת הייתה לפני מלחמת לבנון השנית שפרץ הבטיח 1000 דולאר משכורת מינימום, ובמקום להיות שר הכלכלה הוא נהיה שר הבטחון.
שער הדולר בשנת 2006 לפי בנק ישראל
לפי מאגרי המידע הרשמיים של בנק ישראל, כולל קובצי השערים הממוצעים לשנת 2006:
✦ השער הממוצע של הדולר בשנת 2006
4.456 ₪ לדולר (שער יציג ממוצע שנתי של בנק ישראל)
✦ טווחי שערים במהלך השנה
במהלך 2006 הדולר נע בטווח של כ־4.1–4.7 ₪, בהתאם לנתוני השערים היציגים היומיים של בנק ישראל.
מחיר דירה ממוצעת בישראל בשנת 2006 (לפי נתוני הלמ"ס ובנק ישראל)
בשנת 2006 מחירי הדירות בישראל היו נמוכים משמעותית מהיום. לפי נתוני הלמ"ס:
✦ מחיר דירה ממוצעת ב־2006:
כ־700 אלף ש"ח (ממוצע ארצי, כולל כל סוגי הדירות)
נאה דורש – נאה מקיים: הציבור החרדי אינו יכול לדרוש לעצמו זכויות יתר ובו־בזמן למנוע מאחרים את אותן הזכויות. אם בערים חרדיות קיימת התנגדות להתיישבות של יהודים שאינם חרדים – הרי שעל פי אותו עיקרון, אין זה ראוי שהחרדים יתיישבו בערי יהודים.
(שלא יהיו העלבויות יש חרדים ויש חרדים, אתם יודעים לאיזה חרדים אני מתכוונת).
באין קודש בעת הזאת – כולם חילונים, כולל החרדים:
לפני חורבן הבית היה קודש בישראל, עבודת הקודש הייתה נחלתם של הלויים והכהנים בלבד. רוב הציבור החרדי של היום איננו לוי ואיננו כהן, ולכן אין לו ייעוד מיוחד בעבודת הקודש. ממילא, אין הצדקה לטעון לייחודיות או לזכויות יתר בשם לימוד התורה, כאשר בפועל הם חיים כחלק מהחברה הכללית אך דורשים לעצמם הטבות מפליגות.
הטענה לעליונות דתית או לייחודיות מגזרית אינה עומדת במבחן המציאות. רוב היהודים אינם עובדים בשבת ובמועדים, מקיימים את חגי ישראל, לומדים תורה בבתי הספר – ורבים גם קוראים ולומדים פרשת שבוע מדי שבת. אין מגזר אחד שיכול לטעון לזכויות יתר על בסיס שמירת מצוות או לימוד תורה.
נאה דורש – נאה מקיים:
הציבור החרדי אינו יכול לדרוש לעצמו זכויות יתר ובו־בזמן למנוע מאחרים את אותן הזכויות. אם בערים חרדיות קיימת התנגדות להתיישבות של יהודים שאינם חרדים – הרי שעל פי אותו עיקרון, אין זה ראוי שהחרדים יתיישבו בערי יהודים וישנו את הנוף בערינו.
דובר רבות על כך שהחרדים מונעים מיהודים קבלת סיוע לדיור בבית שמש. מצד אחד הם מונעים מיהודים בעיר זו, אך מצד שני הם מתנחלים ביישובים שאינם חרדיים. יש אף התכנות שהם מקבלים סיוע לדיור גם ביישובים שאינם חרדיים. זהו מצב שאינו הוגן, על גבול המעל, שכן הסיוע מתקבל דרך משרד השיכון – משרד שעד לא מזמן עמד בראשו יצחק גולדקנופף מהמפלגות החרדיות.
המצב הנוכחי יוצר עיוות מתמשך:
החרדים מקבלים חמישים אחוז מהסיוע בדיור, למרות שהם מיעוט קטן יחסית באוכלוסייה.
ובמקביל, הם מתיישבים בערי יהודים ומביאים לשינוי כפוי בצביון העירוני.
זהו מצב של חוסר צדק חברתי מובהק. אין מגזר אחד שיכול לטעון לעליונות דתית או לייחודיות מגזרית כאשר בפועל הוא חי כחלק מהחברה הכללית, אך דורש לעצמו הטבות מפליגות.
הדרישה הברורה:
שמירה על עקרון הדדיות: מי שמונע מאחרים להתיישב בעריו, לא יתיישב בערי יהודים.
החרדים יניעו עצמם לערים חרדיות בלבד, ולא יגרמו לשינוי כפוי בערי יהודים.
החזרת האיזון והצדק החברתי, כדי שכל אזרח יוכל לחיות בעירו בלי כפייה דמוגרפית או תרבותית.
כיצד לוטו שנולד בחטא יכול להפוך למנגנון תרומה הוגן באמצעות כרטיס אישי המגביל הימורים, מאחד את כל ההגרלות, מונע התמכרות ומשיב את האחריות החברתית למדינה– כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַֽעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹֽא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּֽי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּֽנּוּ: דברים.
כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַֽעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹֽא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּֽי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּֽנּוּ: דברים.
לוטו: הטבה שנולדת בחטא — והדרך לתקן אותה
מפעל הפיס הוא אחד המוסדות המבלבלים ביותר שהמדינה מפעילה. מצד אחד, הוא עטוף בשפה של תרומה, קהילה, חינוך ותרבות. מצד שני, הוא מבוסס על מנגנון שמפיק רווחים אדירים דווקא מהשכבות הפגיעות ביותר בעם. זהו פרדוקס מוסרי עמוק: המדינה מטיבה — אך ההטבה הזו נולדת בחטא.
ההבטחה המפתה: “הכסף חוזר לעם”
שלטי החוצות מציגים גני ילדים חדשים, מרכזי תרבות ומגרשי ספורט שנבנו מכספי ההגרלות. המסר פשוט: כל טופס לוטו הוא תרומה למדינה, מעשה טוב עטוף בתקווה.
אבל מאחורי הנרטיב הזה מסתתרת אמת מטרידה: הכסף שמממן את אותם מבנים ציבוריים מגיע בעיקר מכיסם של אנשים שמתקשים לסגור את החודש. מחקרים מראים שההוצאות על הימורים גבוהות במיוחד בעשירונים התחתונים — כלומר, מי שיש לו פחות, משלם יותר.
המדינה יודעת זאת היטב. ובכל זאת, היא ממשיכה להפעיל את המנגנון הזה, לעודד אותו, ולמסגר אותו כ"בידור".
התקווה שמנצלת את הייאוש:
הסיכוי לזכות בפרס הגדול בלוטו הוא כמעט אפסי — לעיתים 1 ל־8 מיליון. ובכל זאת, אנשים ממשיכים להמר. למה? כי הלוטו אינו מוצר כלכלי; הוא מוצר רגשי. הוא מוכר תקווה.
התקווה הזו חזקה במיוחד אצל מי שנמצא במצוקה כלכלית. עבורם, טופס לוטו אינו משחק — הוא פתח מילוט. המדינה, במקום להציע פתרונות אמיתיים לעוני, מציעה חלום. ובתשלום.
מוסד מדינה שמעמיק פערים:
כאן טמון הפסול העמוק: המדינה, שאמורה להגן על אזרחיה, מפעילה מנגנון שמנצל חולשה אנושית בסיסית. היא הופכת הימורים לנורמליים, חוקיים, ממותגים, עטופים בפרסומות צבעוניות ובשפה חיובית. היא קוראת לזה “הזדמנות”.
אבל זו אינה הזדמנות — זו מלכודת.
במקום לצמצם פערים, הלוטו מעמיק אותם. במקום להיטיב עם העם, הוא מטיל עליו נטל נוסף. במקום להגן על החלשים, הוא מממן את עצמו מהם.
מי הם המהמרים הכבדים בישראל:
הנתונים בישראל חלקיים, אך המחקרים הקיימים מציירים תמונה ברורה: מיעוט קטן של מהמרים כבדים מייצר את רוב ההכנסות — ורבים מהם מגיעים מהשכבות החלשות.
קטגוריה | אחוז מהאוכלוסייה | מאפיינים עיקריים |
|---|---|---|
מהמרים כפייתיים (התמכרות קלינית) | 1%–3% | חובות, פגיעה משפחתית, צורך בטיפול |
מהמרים בסיכון גבוה | 5%–7% | הוצאות גבוהות, דפוסי הימור חוזרים |
מהמרים “כבדים” (לא מכורים אך מוציאים סכומים גבוהים) | כ־10%–15% מהמהמרים | מאות ואלפי שקלים בחודש |
שכבות חלשות (עשירונים 1–3) | שיעור הוצאה גבוה במיוחד | מהווים חלק גדול מהכנסות מפעל הפיס |
הבהרה חשובה: מה זה אומר “10% מהמהמרים”:
בישראל יש כ־7 מיליון בגירים, ומתוכם כ־3.5 מיליון משתתפים בהגרלות לפחות פעם בשנה. לכן:
10% מהמהמרים = כ־350,000 אנשים
15% מהמהמרים = כ־525,000 אנשים
כלומר, בין 350 אלף ל־525 אלף ישראלים מוגדרים כ"מהמרים כבדים" — אנשים שמוציאים סכומים גבוהים מאוד מאות ואלפי שקלים באופן קבוע.
זהו מספר עצום, והוא מסביר מדוע מפעל הפיס כמעט ואינו מפרסם נתונים רשמיים על פילוח ההוצאות: המערכת נשענת על מיעוט קטן שמממן את הרוב.
הפתרון: לוטו כתרומה — לא כהימור
הבעיה אינה בעצם קיומו של הלוטו. הלוטו ביסודו הוא רעיון טוב: מנגנון שמאפשר לאנשים לתרום למדינה, ובתמורה לקבל סיכוי לפרס. הבעיה היא במבנה — לא במהות.
כיום, המבנה מעודד הימורים, התמכרות, הוצאות מופרזות וחוסר שליטה. אבל אפשר להפוך את הלוטו למנגנון מוסרי, שקוף ומוגן.
הנה ההצעה:
1. כרטיס לוטו אישי/משפחתי — כמו כרטיס תרומה (על רעיון הרבקו שיודע לזהות כמה האדם הפקיד וכמה נשאר לו, במקרה מה התקרה לתרום וכמה נשאר עד לחסימה)
לכל תא משפחתי (או אדם יחיד) יונפק כרטיס לוטו אישי. הכרטיס יהיה מחובר להכנסות המשפחה — בדיוק כמו שמס הכנסה יודע לחשב.
2. הגבלת הוצאה: עד 5% מההכנסה
הכרטיס יאפשר “תרומה” ללוטו עד עשרה אחוזים מהכנסות המשפחה או היחיד. זהו גבול שמאזן בין חופש אישי לבין הגנה מפני התמכרות.
3. כל סוגי ההגרלות נספרים יחד — בלי התחכמויות
הכרטיס יכלול את כל סוגי ההגרלות של מפעל הפיס:
לוטו
דאבל לוטו
חיש־גד
קינו
צ’אנס
פיס
כל טופס, כל כרטיס, כל משחק מזל — ללא יוצא מן הכלל
כל רכישה מכל סוג תיספר לאותה תקרה חודשית. כך לא ניתן “לעקוף” את המערכת על ידי קניית חיש־גד במקום לוטו, או פיצול בין סוגי טפסים.
4. כל רכישה תירשם בכרטיס ובטופס
כל טופס או כרטיס ייסרק לכרטיס האישי. המערכת תדע בדיוק כמה הוציא כל אדם.
5. הגעה לתקרה = חסימה אוטומטית
ברגע שהאדם הגיע לתקרה החודשית — הכרטיס יחסם אוטומטית עד לחודש הבא.
בלי ויכוחים. בלי “אולי עוד טופס אחד”. בלי ניצול של חולשה אנושית.
6. שכנוע: איך המודל החדש יכול להפוך מתנגדים לתומכים
אחת הביקורות המרכזיות על הלוטו כיום מגיעה דווקא מאנשים מוסריים, אחראים, שמבינים היטב את הסכנה שבהימורים. רבים מהם נמנעים מלהשתתף בהגרלות לא בגלל שהם מתנגדים לתרומה למדינה — אלא משום שהם אינם רוצים להיות חלק ממנגנון שעלול להוביל להתמכרות, לפגיעה כלכלית ולניצול של אוכלוסיות מוחלשות.
המודל החדש משנה את כללי המשחק.
כאשר הלוטו הופך למנגנון תרומה מוגן, שקוף ומוגבל — כזה שמונע מראש התמכרות, מגביל הוצאות, מאחד את כל סוגי ההגרלות לתקרה אחת, וחוסם אוטומטית חריגה — הוא מפסיק להיות הימור ומתחיל להיות פעולה חברתית אחראית.
במצב כזה, אנשים שנמנעו עד היום מהשתתפות מסיבות מוסריות עשויים לשנות את עמדתם. הם יוכלו לראות בלוטו לא איום אלא כלי תרומה מבוקר, כזה שמאפשר לקחת חלק בעשייה ציבורית בלי לפגוע באיש.
במילים אחרות: המודל החדש לא רק מצמצם נזק — הוא גם פותח את הדלת בפני קהל חדש של משתתפים, אנשים שהיו “נגד” ועשויים להפוך ל“בעד”, משום שהמערכת סוף־סוף מתנהלת באחריות ןמשכך להגדיל את מחזור התרומות.
לסיכום: לוטו מוסרי הוא אפשרי
המדינה יכולה להמשיך ליהנות מהכנסות, להמשיך לבנות גני ילדים ומרכזי תרבות — אבל בלי לפגוע באנשים החלשים ביותר.
לוטו יכול להיות מנגנון של תרומה, תקווה ומשחק — ולא מנגנון של ניצול, התמכרות ופגיעה.
הפתרון קיים. הבחירה — בידי המדינה.
מקורות מידע:
מקורות:
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ״ס): סקר הוצאות משקי בית; שנתון סטטיסטי לישראל; הסקר החברתי.
מבקר המדינה: דו״ח על מפעל הפיס (2018); דו״ח על התמכרויות (2022).
הרשות הלאומית להתמכרויות: דוחות שנתיים ומחקרים על הימורים פתולוגיים.
דוחות שנתיים ופרסומי שקיפות של מפעל הפיס.
מחקרים אקדמיים מאוניברסיטת חיפה, תל אביב והאוניברסיטה העברית בנושא התמכרות להימורים.
World Lottery Association (WLA); OECD; American Psychiatric Association (APA).
דיור ציבורי הוא סיוע עמוק יותר – מעניק מגורים כמעט ללא עלות, עם יציבות ארוכת טווח. סיוע למשתכן הוא סיוע חלקי בלבד – דורש יכולת כלכלית, משכנתא, והון עצמי. בפועל, החרדים נהנים מהעדפה מובהקת בשני המסלולים- עדכון.
נכתב: 10.11.2025 08:26
עודכן: 02.12.2025
"חמשת אלפים שורדי שואה ממתינים לקבל דירה בדיור הציבורי, כך פורסם לראשונה היום (שלישי) בתוכנית "סדר יום" עם קרן נויבך, בכאן רשת ב'. רוב הניצולים הם יוצאי ברית המועצות לשעבר, רבים מהם ללא פנסיה וללא מעטפת משפחתית. הבוקר יתקיים בכנסת דיון מיוחד בנושא.
בחמש השנים האחרונות הלכו לעולמם כ-2,500 שורדים בעודם ממתינים בתור לדירה. יושבת ראש הוועדה המיוחדת בכנסת לשורדי שואה, יסמין סאקס פרידמן מ"יש עתיד", אמרה כי יש לפעול מיד למצוא פתרונות דיור לשורדים.
"הנתונים קשים מאוד מאוד, ולמה אנחנו מחכים? ממוצע גילאים הוא 87. אני מבינה שהמדינה כשלה והיא גם לא תוכל לייצר פתרונות של דיור מיידי לניצולי השואה"" כאן חדשות.
ניתוח סיוע בדיור בישראל לפי קבוצות (2021–2025 לפי הספורות הנוצריות):
חלק ראשון: סיוע בדיור ציבורי, שכר דירה וסיוע מוגדל:
טבלה 1: דיור ציבורי – חלק מהסיוע / חלק מכלל האזרחים:
| שנה | חרדים | דתיים לאומיים | ישראלים– יהודים | אזרחי ישראל – לא יהודים | סה״כ סיוע |
|---|---|---|---|---|---|
| 2021 | 36% / 12.5% | 12% / 9.5% | 24% / 55% | 28% / 23% | 100% |
| 2022 | 38% / 12.8% | 12% / 9.7% | 22% / 54.5% | 28% / 23% | 100% |
| 2023 | 39% / 13.0% | 12.5% / 9.9% | 21% / 54% | 27.5% / 23.1% | 100% |
| 2024 | 40% / 13.2% | 13% / 10.0% | 20% / 53.5% | 27% / 23.3% | 100% |
| 2025 | 41% / 13.3% | 13.5% / 10.0% | 18.5% / 53.7% | 27% / 23% | 100% |
סיכום: החרדים מקבלים פי 3 מחלקם מכלל האזרחים; הציבור היהודי הלא-חרדי מקבל פחות ממחצית מחלקו היחסי.
טבלה 2: סיוע בשכר דירה – חלק מהסיוע /חלק מכלל האזרחים
| שנה | חרדים | דתיים לאומיים | ישראלים – יהודים | אזרחי ישראל – לא יהודים | סה״כ סיוע |
|---|---|---|---|---|---|
| 2021 | 23% / 12.5% | 11% / 9.5% | 41% / 55% | 25% / 23% | 100% |
| 2022 | 24% / 12.8% | 11% / 9.7% | 40% / 54.5% | 25% / 23% | 100% |
| 2023 | 25% / 13.0% | 11.5% / 9.9% | 39% / 54% | 24.5% / 23.1% | 100% |
| 2024 | 26% / 13.2% | 12% / 10.0% | 38% / 53.5% | 24% / 23.3% | 100% |
| 2025 | 27% / 13.3% | 12.5% / 10.0% | 36.5% / 53.7% | 24% / 23% | 100% |
סיכום: החרדים מקבלים כמעט פי 2 מחלקם; הציבור היהודי הלא-חרדי שוב מקבל פחות מהחלק היחסי שלו.
טבלה 3: סיוע מוגדל לממתינים לדיור ציבורי – חלק מהסיוע / חלק מכלל האזרחים
| שנה | חרדים | דתיים לאומיים | ישראלים – יהודים | אזרחי ישראל – לא יהודים | סה״כ סיוע |
|---|---|---|---|---|---|
| 2021 | 30% / 12.5% | 12% / 9.5% | 33% / 55% | 25% / 23% | 100% |
| 2022 | 31% / 12.8% | 12% / 9.7% | 32% / 54.5% | 25% / 23% | 100% |
| 2023 | 32% / 13.0% | 12.5% / 9.9% | 31% / 54% | 24.5% / 23.1% | 100% |
| 2024 | 33% / 13.2% | 13% / 10.0% | 30% / 53.5% | 24% / 23.3% | 100% |
| 2025 | 34% / 13.3% | 13.5% / 10.0% | 28.5% / 53.7% | 24% / 23% | 100% |
סיכום: החרדים מקבלים פי 2.5 מחלקם; הציבור היהודי הלא-חרדי מקבל חצי ממה שמגיע לו.
חלק שני: סיוע למשתכן – נתונים היסטוריים ובפועל
טבלה 4: סיוע למשתכן – נתונים היסטוריים (2021–2025)- חלק מהסיוע / חלק מכלל האזרחים
| שנה | חרדים | דתיים לאומיים | ישראלים – יהודים | אזרחי ישראל – לא יהודים | סה״כ סיוע |
|---|---|---|---|---|---|
| 2021 | 6% / 12.5% | 20% / 9.5% | 72% / 55% | 2% / 23% | 100% |
| 2022 | 6.5% / 12.8% | 21% / 9.7% | 72% / 54.5% | 0.5% / 23% | 100% |
| 2023 | 7% / 13.0% | 22% / 9.9% | 72% / 54% | 0.5% / 23.1% | 100% |
| 2024 | 7.5% / 13.2% | 22.5% / 10.0% | 72% / 53.5% | 0.5% / 23.3% | 100% |
| 2025 | 8% / 13.3% | 23% / 10.0% | 70% / 53.7% | 1% / 23% | 100% |
סיכום: החרדים קיבלו פחות מהחלק היחסי שלהם – אך בפועל, בהגרלות האחרונות, הם קיבלו פי 3–4. הציבור הלא-יהודי כמעט מודר מהתוכנית.
טבלה 5: סיוע למשתכן – הקצאה בפועל (2024–2025).
| קבוצה | חלק מהדירות בפועל | חלק מהאוכלוסייה | פער (באחוזים) | יחס הקצאה |
|---|---|---|---|---|
| חרדים | 46–50% | 13.3% | +33% עד +37% | פי 3.5–4 |
| דתיים לאומיים | לא פורסם | 10.0% | לא ידוע | לא ידוע |
| ישראלים – יהודים (כולל חרדים) | 50–54% | 53.7% | −0% עד −3% | תואם פחות או יותר |
| אזרחי ישראל – לא יהודים | 0.5–1% | 23.0% | −22% עד −22.5% | כמעט אפס |
הבהרה: הטבלה מתייחסת לתוכנית סיוע למשתכן בלבד – כלומר, סיוע לרכישת דירה במחיר מוזל, ולא לדיור ציבורי או לשכר דירה. בתוכנית זו הרוכש נדרש לממן את יתרת הסכום בעצמו, לרוב באמצעות משכנתא.
למחשבה:
השוואה בין דיור ציבורי לסיוע למשתכן:
| מאפיין | דיור ציבורי | סיוע למשתכן (דירה בהנחה) |
|---|---|---|
| סוג הסיוע | דירה בבעלות המדינה | הנחה ברכישת דירה בשוק הפרטי |
| תשלום חודשי | שכר דירה מסובסד (לעיתים סמלי) | תשלום משכנתא מלא |
| צורך בהון עצמי | כמעט אפס | נדרש הון עצמי ומשכנתא |
| יציבות מגורים | גבוהה – לרוב לכל החיים | תלוי ביכולת כלכלית |
| אפשרות לרכישת הדירה | קיימת במחיר מופחת לאחר שנים | רכישה מיידית במחיר מוזל |
| נגישות לאוכלוסיות מוחלשות | גבוהה מאוד | נמוכה יחסית – דורש יכולת רכישה |
| מגזר מועדף בפועל | חרדים – פי 2.5–3 מחלקם באוכלוסייה | חרדים – פי 3.5–4 מהחלק היחסי (2025) |
סיכום:
דיור ציבורי הוא סיוע עמוק יותר – מעניק מגורים כמעט ללא עלות, עם יציבות ארוכת טווח.
סיוע למשתכן הוא סיוע חלקי בלבד – דורש יכולת כלכלית, משכנתא, והון עצמי.
בפועל, החרדים נהנים מהעדפה מובהקת בשני המסלולים, אך היתרון בדיור הציבורי משמעותי יותר – גם כלכלית וגם חברתית.
למחשבה:
תשלומי מיסים – החברה החרדית לעומת כלל האזרחים (2023):
פרמטר | חרדים | כלל האוכלוסייה | יחס לחלקם באוכלוסייה |
|---|---|---|---|
חלקם בגילי העבודה (20–64) | כ־14% | 100% | — |
חלקם בתשלומי מסים ישירים | כ־4% | 100% | פחות משליש |
תשלום מס הכנסה לנפש (ממוצע) | ≈ 230 ₪ לחודש | ≈ 1,345 ₪ לחודש | פי 5.8 פחות |
תשלום מס הכנסה למשק בית | פי 11 פחות מחילוני | — | פער משמעותי מאוד |
הסיבות לפער:
שיעור תעסוקה נמוך בקרב גברים חרדים.
שכר נמוך יחסית לממוצע הארצי.
משרות חלקיות או עבודה במגזר הלא־פורמלי.
פטורים והקלות מס למוסדות דת, אברכים ולומדי תורה.
ישראל מדורגת בתחתית מדינות OECD בנגישות לדיור, עם יחס של 12.7 שנות שכר לרכישת דירה – לעומת ממוצע של 7.2 בלבד במדינות OECD. לפי נתוני הלמ"ס ו־OECD, הפער מול מדינות מערביות מצביע על משבר דיור מתמשך.
עיקרי דוח העוני- פערים חברתיים עמוקים: ההשוואה למדינות רווחה אחרות מצביעה על השקעה נמוכה יחסית באזרח. אי ביטחון תזונתי נרחב: מאות אלפי משפחות וילדים חיים במחסור תזונתי, ורק מיעוט מקבל סיוע.
אם היה משכן בישראל בשנת 2025, היו נדרשים כ־29,600 לויים לעבודתו, לפי יחס תנ"כי של 0.399% מכלל בני ישראל במדבר – 8,580 מתוך 2,149,106 – מול 7.42 מיליון יהודים כיום.
טבלת מקורות – סיוע בדיור בישראל:
החישובים על פי ניתוח נתונים ממקורות אלה גם על פי פילוח ישובים שעשה הרובוט:
תחום | מקור | סוג | קישור / הפניה |
|---|---|---|---|
דיור ציבורי ושכר דירה | משרד הבינוי והשיכון – סיוע מוגדל בשכר דירה לממתינים לדיור ציבורי | רשמי | gov.il – סיוע מוגדל |
דיור ציבורי ושכר דירה | מסמך מחקר הכנסת – נתונים על זכאים לדיור ציבורי ולסיוע בשכר דירה | רשמי | PDF הכנסת |
דיור ציבורי ושכר דירה | דף מידע נוסף באתר הכנסת – נתונים על זכאים לדיור ציבורי ולסיוע בשכר דירה | רשמי | אתר הכנסת |
דיור ציבורי ושכר דירה | מאגר מסמכים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת – חיפוש לפי נושא "חרדים" | רשמי | מאגר הכנסת |
דיור ציבורי ושכר דירה | רשימת יישובים המזכים בסיוע מוגדל בשכר דירה | רשמי | gov.il – יישובים עם סיוע מוגדל |
דיור ציבורי ושכר דירה | דיור ציבורי בישראל – דף מרכזי | רשמי | gov.il – דיור ציבורי |
דיור ציבורי ושכר דירה | סיוע בשכר דירה – דף מרכזי | רשמי | gov.il – סיוע בשכר דירה |
דיור ציבורי ושכר דירה | מעוף לדיור – מרכזי שירות מטעם משרד הבינוי והשיכון | רשמי | מעוף לדיור |
מחיר למשתכן / דירה בהנחה | מדריך להשתתפות בתוכניות "דירה בהנחה" | רשמי | gov.il – מדריך דירה בהנחה |
מחיר למשתכן / דירה בהנחה | אתר ההרשמה להגרלות "דירה בהנחה" | רשמי | dira.moch.gov.il |
מחיר למשתכן / דירה בהנחה | דף מרכזי בנושא "דירה בהנחה" | רשמי | gov.il – דירה בהנחה |
הקצאה לחרדים | כאן חדשות (דצמבר 2024) – דיווח: 50% מהדירות בהגרלה האחרונה יועדו לחרדים (7% מבתי האב בישראל). שר השיכון גולדקנופף: "צמצום פערים בדיור לציבור החרדי". | עיתונאי | כאן חדשות |
הקצאה לחרדים | מעריב (ינואר 2025) – כתבה: מחצית מהמגרשים המסובסדים בתוכנית "מחיר למשתכן" לחרדים (11% מהאוכלוסייה). | עיתונאי | מעריב |
הקצאה לחרדים | כלכליסט (יוני 2023) – חשיפה: מענק ייחודי לרכישת דירה מיד שנייה (50 אלף ש"ח) מותאם ליישובים חרדיים. | עיתונאי | כלכליסט |
הקצאה לחרדים | סרוגים (מרץ 2025) – דיווח על מסמך ממ״מ בכנסת: החרדים נהנים מהטבות בדיור גם ללא דרישה למיצוי כושר השתכרות. | עיתונאי | סרוגים |
הקצאה לחרדים | ערוץ 14 (מרץ 2025) – דיון בכנסת: רבים ממשקי הבית החרדים זכאים לסיוע בשכר דירה למרות ש־75% מהם בעלי דירה. | עיתונאי | ערוץ 14 |
הדוח על פי הספורות הנוצריות.
אתמול הבטתי מהחלון וראיתי דוס שמן מתפלל. והמשכתי לשוחח עם הרובוטית על תזונה, תת־תזונה ומשקל– מדובר פה בהרבה מאוד כסף שלעתים לא מגיע לאנשים שצריך שיגיע אליהם אני טוענת שיש צורך להתנות סיוע במזון בבדיקת דם ומשקל.
מאמר: משקל, בדיקות דם וסלי מזון:
אתמול הסתכלתי מהחלון וראיתי אדם שמן מתפלל בעמידה בישיבה, וחשבתי שאולי אנשים שמנים לא צריכים לקבל סל מזון:
למה זה בעייתי להתנות סיוע לפי משקל:
בריאות מול עוני: עוני עצמו הוא גורם סיכון להשמנה ולמחלות כרוניות – בגלל מחסור במזון בריא, פעילות גופנית או טיפול רפואי.
נקודת מבט רחבה יותר:
במקום לחשוב על "התניית סל מזון לפי משקל", אפשר לשאול:
איך מחלקים סלי מזון בצורה מכבדת?
האם אפשר להוסיף לסלים מוצרים בריאים יותר (פירות, ירקות, קטניות)?
איך מחזקים את הקהילה הנזקקת כך שאנשים לא יזדקקו לסלי מזון מלכתחילה?
משקל ובדיקות דם:
משקל הוא מדד חלקי בלבד.
בדיקות דם נותנות תמונה אמיתית יותר: סוכר, שומנים, תפקודי כבד וכליות, ספירת דם, ויטמינים ומינרלים.
השילוב: רופאים בוחנים את מכלול הנתונים – לא רק משקל, אלא גם בדיקות דם ואורח חיים.
טבלה משולבת: משקל מינימום + בדיקות דם תזונתיות:
גובה (ס"מ) | משקל מינימום (ק"ג) | טולרנס +10% | בדיקות דם תזונתיות | חריגה תזונתית אפשרית: |
|---|---|---|---|---|
150 | 41.6 | 45.8 | Hb (המוגלובין) | נמוך → מחסור בברזל/B12/חומצה פולית |
160 | 47.4 | 52.1 | ברזל (Iron) | נמוך → תזונה דלה בברזל |
170 | 53.5 | 58.9 | פריטין (Ferritin) | נמוך → מחסור במאגרי ברזל |
180 | 59.9 | 65.9 | ויטמין B12 | נמוך → תזונה דלה במקורות חיוניים |
190 | 66.9 | 73.6 | חומצה פולית (Folate) | נמוך → תזונה דלה בירקות ירוקים/קטניות |
200 | 74.0 | 81.4 | ויטמין D | נמוך → חוסר חשיפה לשמש/תזונה דלה |
כל גובה | מותאם אישית | לפי BMI | סידן, כולסטרול LDL, טריגליצרידים, חלבון | סידן נמוך → בעיות עצם; LDL/טריגליצרידים גבוהים → תזונה עתירת שומן/סוכר; חלבון נמוך → תזונה דלה בחלבון |
מסקנה:
מדובר פה בהרבה מאוד כסף שלעתים לא מגיע לאנשים שצריך שיגיע אליהם אני טוענת שיש צורך להתנות סיוע במזון בשתי הבדיקות האלה.
לפי מה שאני רואה שהם אוכלים בישיבה לא נראה לי שמגיע להם סל מזון.
הדוסים לא רק שהם מקבלים יותר מערבים, בפועל, החרדים נהנים מהעדפה מובהקת על פני כל קבוצת בני אדם בישראל.נראה שהדוסים שכרו את שרותי הסנוגריא הזאת מאפוטרופוסא די אדום (של אלוף תימן) שבכתב ההגנה שלה נתגלו פרצות.
לאמר על גולדקנוף שמפלרטט עם ההומו שתורתינו אומנותו זאת בדיחה שלעצמה, מבחינתי גולדקנוף ועדתו שמעו ובחרו לא לעשות.
אתה לא יכול לאמר שאלה הם אחינו, מר נתניהו אלה השותפים לדרך:
השוואה לערבים – טיעון שמחליש את עצמו:
בתוכניתה של אילה חסון הופיעה אישה בשם כינרת, אשר ניסתה להגן על החרדים. היא טענה נגד המתלוננים מדוע אינם דורשים מערבים להתגייס לצבא. למעשה, בהשוואה זו היא הציבה את עצמה ואת החרדים במקום הערבים ובכך עשתה צחוק מעצמה. הרי איש לא דרש מסבי או מדודי להתגייס לצבא מצרים ולהילחם בבני עמם. אני עצמי שוחחתי עם לא מעט ערבים שמבצעים שירות לאומי בבתי חולים ותורמים לחברה בדרכם.
הערבים לא קיבלו חמישים אחוז מהסיוע בדיור במסגרת "מחיר למשתכן". הערבים והיהודים גם לא קיבלו סל מזון כפי שקיבלו החרדים. ההשוואה שנעשתה בתוכנית בין החרדים לערבים אינה נכונה ואינה הוגנת, שכן המציאות מוכיחה אחרת: הערבים תורמים בדרכים שונות לחברה, אך אינם זוכים להטבות המפליגות שניתנות לחרדים.
כאשר מנסים להצדיק את הפטור לחרדים באמצעות השוואה לערבים, נוצרת תחושה בעייתית. הערבים בישראל הם מיעוט לאומי עם מורכבות ייחודית, הכוללת שאלות זהות ומעמד. לעומתם, החרדים הם לכאורה חלק מהעם היהודי שמחזיק ברוב במדינה.
אם היה משכן בישראל בשנת 2025, היו נדרשים כ־29,600 לויים לעבודתו, לפי יחס תנ"כי של 0.399% מכלל בני ישראל במדבר – 8,580 מתוך 2,149,106 – מול 7.42 מיליון יהודים כיום.
הצבת שתי הקבוצות זו מול זו אינה משרתת את הטיעון אלא מגחיכה אותו. היא מתעלמת מההבדלים המהותיים בין מיעוט לאומי לבין קבוצה דתית בתוך הרוב. במקום להעניק לגיטימציה לחרדים, ההשוואה רק מבליטה את חוסר ההיגיון שבטענותיהם. בדרך זו, מי שמעלה את ההשוואה מוציא למעשה את עדתו מן ההקשר הישראלי ומחליש את עמדתו.
השוואת מספר משרתים – חרדים מול ערבים (2025 לפי הספורת הנוצריות):
קבוצה | מספר משרתים פעילים בעת ובעונה אחת | סוג שירות |
|---|---|---|
מוסלמים | כ־1,500–2,000 | שירות לאומי־אזרחי (בתי חולים, חינוך, רווחה) |
נוצרים | כ־800–1,000 | שירות לאומי־אזרחי (חינוך, עמותות, קהילה) |
דרוזים | כ־1,000–1,200 | צה״ל ושירות לאומי |
בדואים | כ־1,200–1,500 | צה״ל ושירות לאומי |
סה״כ ערבים | כ־5,100 | שירות לאומי־אזרחי + חלק בצה״ל |
חרדים | 1,721 | צה״ל – מסלולים קרביים, טכנולוגיים, חטיבת נצח יהודה |
נתונים על משרתי שירות לאומי אזרחי
נתונים על חרדים מתגייסים.
מסקנות:
מספר הערבים המשרתים (בין אם בצה״ל ובין אם בשירות לאומי־אזרחי) גבוה פי כמה ממספר החרדים המשרתים בצה״ל.
החרדים מהווים חלק קטן מאוד ביחס לגודל אוכלוסייתם, בעוד שבחברה הערבית קיימת השתתפות משמעותית בשירות לאומי־אזרחי.
הנתונים מפריכים את הטענה ש״גם הערבים לא משרתים״ – בפועל, אלפי ערבים פעילים בעת ובעונה אחת במסגרת שירות לאומי או צבאי.
הדוסים לא רק שהם מקבלים יותר מערבים, הם מקבלים יותר מחיילים וחיילות משוחררים וגם יותר ממשפחות עניות שבניהן ובנותיהן משרתים בצבא ועובדים.
דיור ציבורי הוא סיוע עמוק יותר – מעניק מגורים כמעט ללא עלות, עם יציבות ארוכת טווח. סיוע למשתכן הוא סיוע חלקי בלבד – דורש יכולת כלכלית, משכנתא, והון עצמי. בפועל, החרדים נהנים מהעדפה מובהקת בשני המסלולים,
דוח העוני- ביטוח לאומי- הגידול במספר העניים לאחר תשלומי העברה בין 2023 ל־2024 מצביע על עלייה של כ־39% במספר העניים, תוספת של 770 אלף נפשות, משבר חברתי־כלכלי מתמשך, ופגיעה קשה בילדים – כמעט 40% מהם עניים.
כנרת דיברה על עמותות כזכות לדוסים. בעת הזאת למדנו שהעמותות של הדוסים גם הן לוקחות מיהודים סל מזון ונותנות לדוסים.
נראה שהדוסים שכרו את שרותי הסנוגרית הזאת מאפוטרופוסא די אדום (של אלוף תימן) שבכתב ההגנה שלה נתגלו פרצות.
החרדים נהנים מהקצאות עצומות מתקציב המדינה בתחומי רווחה, חינוך ודיור, אך בפועל חלק מהחסידויות וש״ס משתמשות בכספים ובכוח הכלכלי שנוצר מהם כדי להתרחב בשוק הנדל״ן, לרכוש נכסים מסחריים ואף קניונים בערים שונות בישראל.
החרדים מקבלים את רוב תקציבי הרווחה והסיוע בדיור – ומשתמשים בכסף להתרחבות כלכלית ורכישת נכסים מסחריים.
מבוא
החברה החרדית בישראל נמצאת בעשורים האחרונים במרכזו של ויכוח ציבורי מתמשך. מצד אחד, היא מציגה את עצמה כקהילה הזקוקה לתמיכה ממשלתית רחבה כדי לשמר את אורח חייה, את מוסדות החינוך התורניים ואת מערכות הרווחה הפנימיות שלה. מצד שני, אותה חברה – ובעיקר החסידויות הגדולות – מחזיקה בהון פרטי ומוסדי עצום, ולעיתים אף מתרחבת כלכלית באמצעות רכישת נכסים מסחריים.
חלוקת הכוחות הפוליטית
המפלגות החרדיות הן מתווך פוליטי בלבד. הן דואגות שהכספים ייכנסו לסעיפים בתקציב, אך בפועל הכספים מגיעים למוסדות מוכרים ועמותות רשומות, שמחלקים אותם פנימית בין הקהילות.
מנגנון ההעברה
מדינה → משרדי ממשלה – התקציב מאושר בכנסת ונכנס לסעיפים ייעודיים במשרדי האוצר, החינוך, הרווחה והתרבות.
משרדי ממשלה → מוסדות מרכזיים – לדוגמה: החינוך העצמאי, מוסדות תורניים, מעונות יום חרדיים, עמותות תרבות.
מוסדות מרכזיים → חלוקה פנימית – בין בתי ספר, ישיבות, כוללים וחסידויות שונות.
חלוקת התקציבים בין המפלגות החרדיות (2025 לפי הספורות הנוצריות)
מפלגה/זרם | תחום תקצוב עיקרי | סכום מוערך (2025) | הערות |
|---|---|---|---|
אגודת ישראל (חסידויות – גור, בעלזא, ויז'ניץ ועוד) | ישיבות, כוללים, חינוך עצמאי | כ־1.27 מיליארד ש"ח | חלק מהכספים הוכברו לבסיס התקציב |
דגל התורה (ליטאים) | ישיבות גדולות, מוסדות חינוך ליטאיים | מאות מיליוני ש"ח | נהנים מתקציבים דרך משרד החינוך |
ש״ס (מעיין החינוך התורני) | חינוך תורני, רווחה ותרבות | כ־400 מיליון ש"ח לחינוך + מאות מיליונים לרווחה | רשת מוסדות ספרדית רחבה |
מוסדות תורניים כלליים | ישיבות וכוללים שאינם מזוהים עם חסידות מסוימת | כ־269 מיליון ש"ח | הוכברו לבסיס התקציב |
עמותות תרבות וזהות יהודית | פרויקטים תרבותיים, גרעינים תורניים | עשרות מיליוני ש"ח | חלק מהסכומים הועברו לבסיס התקציב |
המשמעות: המפלגות החרדיות הן מתווך פוליטי בלבד. הן מציגות את התקציבים כהכרחיים לשימור אורח החיים החרדי, אך בפועל הכספים מגיעים למוסדות שמחזיקים גם נכסים מסחריים גדולים.
נקודת המחלוקת
מצד אחד: המפלגות החרדיות מציגות את התקציבים כהכרחיים לתמיכה במשפחות מרובות ילדים ולמימון מוסדות חינוך תורניים.
מצד שני: עם ישראל רואה בכך פער צורם – חסידויות עשירות שמחזיקות נכסים מסחריים גדולים, ובמקביל נהנות ממיליארדים מתקציב המדינה.
השקעות מסחריות מוסדיות של חסידויות וש״ס (לא של אנשים פרטיים מזוהים עם החרדים כדוגמת הקניון בערד):
גוף/חסידות | סוגי השקעות מסחריות | דוגמאות לנכסים ידועים | אופן ניהול |
|---|---|---|---|
גור | נדל״ן מניב, מבני מסחר, משרדים | נכסים בירושלים, בני ברק, קרקעות בערד ודימונה | מנוהל דרך רשת עמותות שמגלגלות מאות מיליוני ש"ח בשנה |
בעלזא | נדל״ן מסחרי, קרקעות | מבנים מסחריים בירושלים ובבני ברק | עמותות מוסדיות שמחזיקות ומנהלות את הנכסים |
ויז'ניץ | קרקעות, מבני מסחר | נכסים בבני ברק ובאלעד | מנוהל דרך מוסדות הקהילה, הכנסות מושקעות בתחזוקת מוסדות |
חב״ד | נדל״ן מניב בארץ ובעולם | מבני משרדים ומסחר בישראל, נכסים בינלאומיים (ארה״ב, אירופה) | מנוהל דרך עמותות חב״ד, הכנסות מממנות פעילות שליחים עולמית |
צאנז | נדל״ן מסחרי, קרקעות | נכסים בנתניה ובערים נוספות | מנוהל דרך מוסדות הקהילה, משמש למימון מערכות חינוך ורפואה (למשל בית חולים לניאדו) |
ש״ס (מעיין החינוך התורני) | נדל״ן מניב, מבני מסחר | נכסים בירושלים, אשדוד, בית שמש | מנוהל דרך רשת מוסדות החינוך והעמותות של ש״ס, הכנסות מסחריות מממנות פעילות חינוכית ורווחה |
המשמעות
כל אחד מהגופים החרדיים הגדולים מחזיק נכסים מסחריים מוסדיים – בעיקר נדל״ן מניב, קרקעות ומבני מסחר.
ההכנסות מאותם נכסים נכנסות ישירות לקופה הקהילתית או לעמותות, ולא לחשבונות פרטיים של חסידים בודדים.
זהו מקור הכנסה נוסף לצד התקציבים הציבוריים שמוזרמים מהממשלה, ומעניק להם עוצמה כלכלית כפולה: גם הון עצמי מוסדי וגם מימון ציבורי יציב.
הפער הזה בין דימוי של קהילה נזקקת לבין מציאות של עוצמה כלכלית ופוליטית מעלה שאלות קשות: מדוע הציבור הרחב נדרש לממן בכספי המסים מוסדות של חסידויות עשירות. האם התקציבים הממשלתיים אכן מיועדים לרווחה ולחינוך, או שהם מאפשרים לחסידויות לצבור כוח כלכלי נוסף.
סיכום
החסידויות וש״ס נהנות מעוצמה כלכלית כפולה: מצד אחד נכסים מסחריים מוסדיים שמייצרים הכנסות עצמאיות, ומצד שני תקציבים ציבוריים עצומים שמוזרמים דרך המפלגות. השילוב הזה מעלה שאלות קשות על צדק חלוקתי ועל השימוש בכספי המסים של כלל העם.
המאמר נעשה בעזרת הרובוט- AI- שזאת הדרך שהוא שולף נתונים במקרה הזה:
הסבר של הרובוט:
"איך אני הגעתי למידע בפועל:
את ההקשר הרחב על התקציבים הציבוריים אני מביא מהמחקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה.
את הדוגמאות על רכישות נדל״ן מסחריות אני משלים מתחקירים בעיתונות הכלכלית
מקורות רשמיים
רשם העמותות (gov.il) – כל עמותה בישראל מחויבת להגיש דוחות כספיים שנתיים. בדוחות של החינוך העצמאי (החסידויות) ושל מעיין החינוך התורני (ש״ס) מופיעים סעיפים על נדל״ן להשקעה, נכסים קבועים ו-הכנסות משכירות.
גיידסטאר ישראל – מאגר רשמי של משרד המשפטים שבו אפשר לחפש לפי שם עמותה ולקבל את הדוחות הכספיים שלה.
מקורות מחקריים
המכון הישראלי לדמוקרטיה – מפרסם את שנתון החברה החרדית ודוחות מצב שנתיים. הם לא מפרטים רשימות נכסים, אבל כן מציגים את ההקשר הרחב: תקציבים ציבוריים, מגמות תעסוקה, דיור והכנסות.
מקורות עיתונאיים
דה־מרקר, כלכליסט, גלובס – תחקירים שחשפו רכישות נדל״ן מסחריות של חסידויות גדולות (גור, בעלזא, ויז'ניץ) ושל ש״ס בערים כמו ירושלים, אשדוד ודימונה."
https://www.kan.org.il/content/kan-news/economic/276165/
צבא הכסף של חסידות גור- YOUTUBE.
המהלך להביא מפעלים ומשרדים לערים חרדיות הוא לא פתרון אמיתי אלא מנגנון מתוחכם להגדיל את התקבולים לדוסים מהמיסים של עם ישראל, כאשר ראשי הערים מבקשים למשוך מפעלים כדי ליהנות מהכנסות נוספות מארנונה בערים שתושביהן מקבלים יותר משהם נותנים.
אני קוראת לחשיבה חדשה בסוגיית תקציבי חרדים. האם נכון שההורים של החיילים ישלמו בעבור פרנסתם של תלמידי הישיבות האלה וגם בעבור רווחתם של דוסים משתמטים שאינם תלמידי ישיבה, מבחינתי הדוס המצוי הוא אדם ששמע את תורתינו ובחר לא לעשות:
בחינת מוסדות תלמוד תורה ומבנה ההנהגה הפוליטית
מבנה ההנהגה:
בעת הזאת קיימות מפלגות פוליטיות שמנהיגיהן הם רבנים שאינם יושבים בכנסת. בראש כל מפלגה עומד רב, והוא ממנה נציג מטעמו שייצג אותו ואת צאן מרעיתו בכנסת.
הרב הראשי – ההנהגה הרוחנית -- נציגי הכנסת – ההנהגה הפוליטית
יחד הם מנהלים את צאן מרעיתם, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה פוליטית. לא כל בוחריהם תלמידי ישיבות, אך המבנה נשען על היררכיה ברורה.
תלות כלכלית כבסיס הכוח:
המאמר מבקש להבהיר כי כל פלג כזה למעשה מייצג ציבור בוחרים התלוי בו מבחינה כלכלית.
הרב קובע מי יהיה תלמיד ישיבה.
תלמיד ישיבה חייב להיות חבר בקהילת הרב כדי לקבל קצבה.
גם מי שאינם תלמידי ישיבה תלויים לרוב כלכלית ברב ובמפלגה.
צאן מרעית המפלגה זוכה לקצבאות, להטבות, לסיוע בדיור ובמזון, ולמסגרות לימוד לילדיהם – הכל דרך הרב והמפלגה. בכך הופכת הקהילה לקבוצת כוח אלקטוראלית הפועלת לטובת עצמה בלבד.
חלוקה לא שוויונית של משאבי המדינה:
דובר רבות על סחטנות זו, היוצרת חלוקה לא הוגנת של כספי המיסים.
פר נפש, אדם חרדי מקבל יותר מאדם שאינו חרדי – גם אם הוא עני, גם אם הוא נכה, גם אם הוא חסר בית.
מנגנון שליטה באמצעות תלות:
מה יקרה אם חבר בקהילה יתלונן על הרב שאינו ישר?
הוא עלול להינדות מהקהילה.
הרב יכול לאיים כי לא יקבל קצבה.
בנו לא יוכל ללמוד בבית ספר המנוהל על ידי הישיבה.
התלות הכלכלית הזו מקיימת את כוח המפלגה על בוחריה. התקציבים הופכים לכלי לקניית בוחרים. הקהילה משועבדת לרב ולמפלגה, מחשש לחורבן כלכלי ולנידוי.
מקרה מוטי אלון ודרוקמן – משל לאובדן דרך
בפרשת מוטי אלון נטען כי ניצל את מעמדו לקיום יחסי מין עם תלמידים. אלון טען כי הדבר נעשה בהסכמה. דרוקמן וצאן מרעיתו האמינו לו, נידו את המתלוננים, והמשיכו ללמוד אצלו.
מבחינת התורה מדובר בחטא חמור. תלמידי תורה יודעים זאת היטב, אך העדיפו את עצתו של דרוקמן על פני דברי התורה.
זהו משל לאובדן הדרך של אנשים הטוענים כי "תורתם אומנותם".
קבוצת כוח אינטרסנטית – לא הנהגה רוחנית:
מוסדות אלה פועלים כקבוצת כוח מול מדינת ישראל, באמצעות סחטנות היוצרת עוול גדול. הם מקבלים יותר מאחרים, אך אינם יכולים להיקרא הנהגה רוחנית לכלל ישראל.
האם עם ישראל צריך להעניק מכספי מיסיו לקבוצות אינטרסנטיות כאלה? האם יש הצדקה לתת להם משאבים כאילו היו לויים וכהנים, כאשר לעיתים הם אף מתבטאים כאויבי ישראל?
אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי: אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת– בין אידיאל התורה למציאות של פרוטקשן ושוחד- קריאה לוועדת חקירה כללית.
קריאה לחשיבה מחודשת:
אני קוראת לחשיבה חדשה בסוגיה זו. יש לבחון מחדש את מקומם של מוסדות אלה, את אופן חלוקת התקציבים, ואת ההגדרה של "הנהגה רוחנית".
אם היה משכן בישראל בשנת 2025, היו נדרשים כ־29,600 לויים לעבודתו, לפי יחס תנ"כי של 0.399% מכלל בני ישראל במדבר – 8,580 מתוך 2,149,106 – מול 7.42 מיליון יהודים כיום.
האם נכון שההורים של החיילים ישלמו בעבור פרנסתם של תלמידי הישיבות האלה וגם בעבור רווחתם של דוסים משתמטים שאינם תלמידי ישיבה:
אזרחות היא קשר מחייב בין האדם למדינה. היא מעניקה זכויות מלאות אך גם מטילה חובות. בישראל, שאלת האזרחות לעובדים זרים מציבה אתגר ייחודי: כיצד לשלב אותם כחלק שווה בחברה, תוך שמירה על ערכי השוויון והשותפות בנטל- גם שירות לאומי הוא פתרון לשיוויון בנטל.
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּֽוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּֽם: ויקרא.
אזרחות היא קשר מחייב בין האדם למדינה. היא מעניקה זכויות מלאות אך גם מטילה חובות. בישראל, שאלת האזרחות לעובדים זרים מציבה אתגר ייחודי: כיצד לשלב אותם כחלק שווה בחברה, תוך שמירה על ערכי השוויון והשותפות בנטל.
אזרחות לעובד זר בישראל – זכויות, חובות ושותפות בנטל:
מבוא:
אזרחות היא קשר מחייב בין האדם למדינה. היא מעניקה זכויות מלאות אך גם מטילה חובות. בישראל, שאלת האזרחות לעובדים זרים מציבה אתגר ייחודי: כיצד לשלב אותם כחלק שווה בחברה, תוך שמירה על ערכי השוויון והשותפות בנטל.
עובדים זרים – אזרחות אזרחית:
לעובדים זרים שבוחרים להתאזרח בישראל יש מסלול ברור:
הם זכאים לשוויון זכויות אזרחיות – חופש ביטוי, חופש תנועה, ביטחון סוציאלי ותעסוקה הוגנת.
הם מחויבים גם לשוויון בנטל: שירות צבאי או חלופה אזרחית.
שירות צבאי או שירות לאומי:
שירות צבאי – מי שבוחר להתגייס, משתלב בצה"ל ככל אזרח אחר.
שירות לאומי־אזרחי – למי שאינו רוצה או אינו יכול להשתתף בלחימה, למשל מוסלמים שאינם רוצים להילחם נגד אחיהם במדינות שכנות.
כמו אזרחים ערבים בישראל, הם יכולים לבצע שלוש שנות שירות לאומי.
תחומים אפשריים: עבודה בבתי חולים, טיפול בקשישים ("והדרת פני זקן"), חינוך ורווחה.
כך נשמר עקרון השוויון בנטל, גם אם לא דרך הצבא.
שוק עבודה הוגן:
העובד המתאזרח לא ייאלץ לעבוד דרך קבלני כוח אדם.
הוא יוכל להיות שכיר ישיר, עם זכויות מלאות ותנאים סוציאליים.
כמו כל אזרח ותיק, הוא יוכל להשתלב במקומות עבודה ציבוריים או פרטיים באופן שווה.
נקודת מבט מוסרית – סיפור אישי:
סבי חי במצרים בתקופה שבה היו מלחמות בין מצרים לישראל. למרות המתח והמלחמות, המצרים לא דרשו ממנו להילחם נגד אחיו כתושב מצרים. אני חושבת שזה היה נכון, משום שאין זה מוסרי לדרוש מאדם להילחם נגד בני עמו. משכך, גם בישראל לא נכון לדרוש מערבים אזרחי המדינה להילחם נגד אחיהם במדינות השכנות. במקום זאת, יש להציע להם חלופה מכובדת – שירות לאומי־אזרחי – שבו יתרמו לחברה בתחומים חיוניים כמו בריאות, סיעוד וחינוך ושיטור בעריהם ובקהילותיהם.
דוגמה יישומית:
עובד זר מוסלמי שבחר להתאזרח:
לא מתגייס לצבא כדי להימנע מקונפליקט מוסרי מול בני עמו.
מבצע שלוש שנות שירות לאומי.
מועסק ישירות כעובד שכיר, ללא מתווכים.
בכך הוא עומד בחובות האזרחות וזוכה לשוויון מלא בזכויות.
סיכום:
המודל המוצע יוצר שוויון אמיתי:
עובדים זרים מתאזרחים – שותפות אזרחית מלאה, עם חלופה מוסרית לשירות צבאי.
כולם נהנים משוק עבודה הוגן, ביטחון סוציאלי וזכויות אזרחיות.
ההיבט המוסרי – לא לדרוש מאדם להילחם נגד בני עמו – מחזק את הלגיטימיות של השירות הלאומי כחלופה.
