לחם מתבואת ארץ ישראל לשבתות ולמועדי הקודש

הצעה לאומית, חקלאית ורוחנית לחיזוק הקשר בין עם ישראל, ארץ ישראל ומועדי ישראל

כיום, כ־90% מן החיטה המשמשת לייצור לחם בישראל מיובאת מחוץ לארץ, ורק כ־10% ממנה גדלה בשדות ארץ ישראל. מצב זה יוצר מציאות שבה המזון הבסיסי והמרכזי ביותר בתרבות היהודית, הלחם שעליו אנו מברכים מדי יום, מגיע ברובו מאדמות זרות ולא מאדמתה של הארץ שאליה שב עם ישראל לאחר אלפי שנות גלות.

דווקא מתוך מציאות זו עולה הצעה פשוטה ובעלת משמעות: לייעד את החיטה הגדלה בארץ בראש ובראשונה ללחם של שבתות, חגים ומועדי הקודש.

במקום שהחיטה המקומית המעטה תתערבב בכלל השוק ללא הבחנה, ניתן להפוך אותה למשאב בעל ערך מיוחד. החיטה שצמחה בשדות הארץ תשמש לאפיית חלות שבת, לחמי חג ולחם המיועד לסעודות מצווה במועדי ישראל.

בארץ ישראל יש בכל שנה כ־60 ימי קודש הכוללים את כל השבתות והמועדים מן התורה: שבתות, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, שמיני עצרת, פסח ושבועות. ימים אלו מהווים חלק קטן יחסית מימי השנה, ולכן ייתכן שהקצאת החיטה המקומית ללחמים המיועדים להם היא יעד מעשי ובר השגה.

יש בהצעה זו משמעות עמוקה. במשך הדורות התפללו יהודים לשוב לארץ ישראל, לראות בבניינה ולאכול מפריה. כיום, כאשר החקלאות העברית פורחת ושדות החיטה שוב מכסים חלקים מן הארץ, ראוי לתת עדיפות מיוחדת לתבואת הארץ דווקא בימים המקודשים ביותר בלוח השנה היהודי.

כאשר משפחה תקדש על חלות שבת שנאפו מחיטה שגדלה בארץ ישראל, וכאשר בסעודות החג יוגש לחם מתבואת הארץ, ייווצר חיבור מוחשי בין קדושת הזמן לקדושת המקום. לא רק זכר לארץ ישראל, אלא הארץ עצמה תהיה נוכחת על שולחן השבת והחג.

הדבר מעניק משמעות חדשה גם לפסוק בתהילים:

"מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם, לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ."

כיום, ברוב ימות השנה, הלחם אינו יוצא מתבואת הארץ אלא מתבואה מיובאת. לכן ראוי שלפחות בשבתות ובמועדי הקודש, כאשר עם ישראל מברך על הלחם ומקדש את היום, יהיה זה לחם שנעשה מחיטה שגדלה בארץ ישראל.

כך יהפוך הלחם לסמל חי של החיבור בין האדמה, החקלאי, המשפחה, השבת והחג. זוהי דרך פשוטה ומעשית לבטא את אהבת הארץ, לחזק את החקלאות המקומית ולהעניק ללחם השבת והחג משמעות יהודית וארצישראלית עמוקה יותר.

מן העובדה שכ־90% מן החיטה ללחם בישראל מיובאת ורק כ־10% גדלה בארץ, נולדת ההצעה להעניק עדיפות לתבואת הארץ בימים המקודשים ביותר לעם ישראל. לא לחם הארץ לכל ימות השנה, אלא בראש ובראשונה לחם הארץ לשבתות, לחגים ולמועדי הקודש.

לקרוא עוד:

מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה, וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם; לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ- בעת הזאת לרוב לא יוצא לחם מעשב הארץ ובהתאמה עבודה לאדם מן הארץ.