משא העם, שבעים הזקנים והאצלת הרוח ממשהדבר התורה – פרשת מִקְרָא הָעֵדָהוַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ יְהֹוָ֔ה וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַמַּחֲנֶֽה: וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ: וַיִּקְרָ֛א שֵׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא תַּבְעֵרָ֑ה כִּֽי־בָעֲרָ֥ה בָ֖ם אֵ֥שׁ יְהֹוָֽה:וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּאמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר.העם מתלונן ומשה נושא את הנטלוַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר-בָּם֙ אֵ֣שׁ יְהֹוָ֔ה וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה: וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל מֹשֶׁה֙ אֶל-יְהֹוָ֔ה וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ: וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם-הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא תַּבְעֵרָ֑ה כִּֽי-בָעֲרָ֥ה בָ֖ם אֵ֥שׁ יְהֹוָֽה: וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּֽאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַֽאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר: פרשת מִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה- שְׁלַח-לְךָ֣.העם שראה את יציאת מצרים.העם שראה את קריעת ים סוף.העם שראה את המן.העם שבורא עולם הולך עמו במדבר.עדיין מתלונן.נאמר:"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְהֹוָה."ובהמשך:"מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר."התלונות מופנות כלפי משה.משה הוא הכתובת לכל קושי.משה הוא המנהיג שאליו בא העם.משה הוא הנושא את משא הציבור.אלא שבשלב מסוים גם משה עצמו נשבר תחת העומס.ואחרי כל תלונות העם, משה התלונן גם הוא:וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל-יְהֹוָ֗ה לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֨תָ֙ לְעַבְדֶּ֔ךָ וְלָ֛מָּה לֹֽא-מָצָ֥תִי חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ לָשׂ֗וּם אֶת-מַשָׂ֛א כָּל-הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עָלָֽי: הֶאָֽנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל-הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם-אָֽנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי-תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָֽאֹמֵן֙ אֶת-הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַֽאֲבֹתָֽיו: מֵאַ֤יִן לִי֙ בָּשָׂ֔ר לָתֵ֖ת לְכָל-הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי-יִבְכּ֤וּ עָלַי֨ לֵאמֹ֔ר תְּנָה-לָּ֥נוּ בָשָׂ֖ר וְנֹאכֵֽלָה: לֹֽא-אוּכַ֤ל אָֽנֹכִי֙ לְבַדִּ֔י לָשֵׂ֖את אֶת-כָּל-הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּ֥י כָבֵ֖ד מִמֶּֽנִּי: וְאִם-כָּ֣כָה | אַתְּ-עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הָרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם-מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ וְאַל-אֶרְאֶ֖ה בְּרָֽעָתִֽי: פרשת מִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה- שְׁלַח-לְךָ֣.תלונתו של משהלאחר תלונות העם מופיעה תלונתו של משה.נאמר:"לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ."ובהמשך:"הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֶת כָּל־הָעָם הַזֶּה.""הֶאָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ."משה משתמש בלשון של אב ואם הנושאים תינוק."כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיּוֹנֵק."ובהמשך הוא אומר:"לֹא־אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל־הָעָם הַזֶּה.""כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי."לא מדובר בכעס בלבד.מדובר בעומס הנהגה.משה איננו מבקש כבוד.הוא מבקש עזרה.בורא עולם נענה לבקשת משהבורא עולם איננו מוכיח את משה.להפך.הוא נענה לבקשתו.נאמר:"אֶסְפָה־לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל."ובהמשך:"וְאָצַלְתִּי מִן־הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם.""וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם.""וְלֹא־תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ."המטרה ברורה:להקל על משה.לחלק את משא ההנהגה.להעמיד לידו אנשים שיוכלו לשאת בעול ההנהגה יחד עמו.האצלת הרוחיש פה דבר מיוחד מאוד.נאמר:"וְאָצַלְתִּי מִן־הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ."חשוב להדגיש:הרוח הואצלה מן הרוח שהייתה על משה.אך המאציל איננו משה.המאציל הוא בורא עולם.נאמר:"וְאָצַלְתִּי."ובהמשך:"וַיָּאצֶל מִן־הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל־שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים."זה איננו דבר שאדם יכול לעשות מעצמו.אין אדם יכול להחליט להעביר רוח מאדם לאדם.הדבר בא מאת בורא עולם.הזקנים החלו להתנבאלאחר שהרוח נחה עליהם נאמר:"וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ."ומיד:"וַיִּתְנַבְּאוּ."הנבואה כאן איננה באה כדי להחליף את משה.היא באה כדי לסייע לו לשאת בעול העם.הזקנים אינם משה.אך הם קיבלו ממנו, באמצעות בורא עולם, חלק מן הרוח שהייתה עליו.אלדד ומידדשני אנשים נוספים נותרו במחנה.נאמר:"שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד."ובהמשך:"וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ.""וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה."כאן מתעוררת בעיה בעיני יהושע.יהושע חושש למעמדו של משהנאמר:"אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם."יהושע, משרת משה, רואה אנשים נוספים מתנבאים.ייתכן שהוא חושש לפגיעה במעמדו של משה.ייתכן שהוא חושש מפיצול הסמכות.ייתכן שהוא חושב שאין זה תקין שאנשים נוספים מתנבאים במחנה.אך תשובתו של משה מיוחדת.מי ייתן כל עם יהוה נביאיםמשה משיב ליהושע:"הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי."כלומר:האם אתה מקנא עבורי?ואז בא אחד המשפטים היפים ביותר בתורה:"וּמִי יִתֵּן כָּל־עַם יְהֹוָה נְבִיאִים.""כִּי־יִתֵּן יְהֹוָה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם."משה איננו חושש לחלוק את הרוח.איננו מפחד מגדולתם של אחרים.להפך.הוא מאחל אותה לכל העם.ובלבד:"כִּי־יִתֵּן יְהֹוָה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם."שוב מודגש שהנותן הוא בורא עולם.
הזקנים ושרי האלפיםהפרשה מעוררת מחשבה מי הם אותם זקנים.נאמר:"אֶסְפָה־לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל."הם מתוארים גם כ:"זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו."האם אלה האנשים שמונו בעבר בעצת יתרו?בעצת יתרו נאמר:"וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת."ועליהם נאמר:"וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל־עֵת.""וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ." גם שם מטרת הדבר הייתה להקל על משה.וגם כאן נאמר:"וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם."ואלה הם נשיאי השבטים, אותם נשיאים שנשלחו לרגל את הערץ וחזרו כחוטאים, כך שלא מדובר באלה.וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: שְׁלַח-לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֨רוּ֙ אֶת-אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר-אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם: מקרא העדה.ייתכן שיש כאן דמיון בתפקיד.מחוק התרת הנדר יש חלוקה לקבוצות, הקבוצה המבוגרת ביותר היא קבוצת מבן שישים ומעלה:וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַיהוָֹה: וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל: וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וְלַנְּקֵבָה עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים: וְאִם מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעַד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כָּסֶף וְלַנְּקֵבָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים כָּסֶף: וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל וְלַנְּקֵבָה עֲשָׂרָה שְׁקָלִים: ויקרא.וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה.נראה שהזקנים האלה הם מאלה וזה לא אותו תפקיד כתפקיד הנשיאים:וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים:וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ:שרי האלפים הם השופטים בעם בדברים הקטנים, את הדברים הגדולים הם הביאו למשה, כך שאם הרוח של משה הואצלה לזקנים לעזר למשה אז נראה שגם לזקנים אלה יובאו הדברים הגדולים למשפט.אך בשני המקומות המטרה דומה:שמשה לא יישא לבדו את כל משא העם.משה ואהרון: שתי הנהגות שונותמעניין לראות את ההבדל בין משה לבין אהרון.הכהונה ניתנה לאהרון ולזרעו.היא עוברת בתוך משפחתו.לעומת זאת אצל משה אין ירושה של הנהגה.משה לא סמך את ידיו על בנו.בסופו של דבר ההנהגה עברה ליהושע בן נון.משבט אפרים.לא משבט לוי.מכאן נראה שתפקידו של משה ותפקידו של אהרון שונים זה מזה.הכהונה עוברת בזרע אהרון.הרוח שהייתה על משה יכולה להינתן לאחרים על פי רצון בורא עולם.סיכוםהעם התלונן.משה נשא את תלונותיו.ולבסוף גם משה עצמו נשבר תחת המשא ואמר:"לֹא־אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי."בורא עולם נענה לבקשתו.הוא אסף שבעים זקנים.הוא האציל מן הרוח שהייתה על משה.והם החלו להתנבא.אלדד ומידד התנבאו במחנה.יהושע חשש.אך משה השיב:"הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי."ואף הוסיף:"וּמִי יִתֵּן כָּל־עַם יְהֹוָה נְבִיאִים."מתוך הפרשה עולה שהרוח, החכמה והנבואה אינן רכושו של אדם.הן מתנות מאת בורא עולם.הוא המאציל.הוא הנותן.והוא המחליט על מי תנוח רוחו."כִּי־יִתֵּן יְהֹוָה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם."הֵן כׇּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת: יחזקאל.וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: בראשית.עוד בנושא:אֵ֚לֶּה (קריאי) קְרוּאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה נְשִׂיאֵ֖י מַטּ֣וֹת אֲבוֹתָ֑ם רָאשֵׁ֛י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽם– מה זאת אומרת קרואי העדה, ניתן ללמוד ממקרה בצלאל– רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָֽה: וָֽאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָֽה: לַחְשֹׁב מַֽחֲשָׁבֹת לַֽעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת– כמו שבורא עולם קרא לבצלאל לעשות כפי שיעד לו, כך עם הנהגת ישראל הזאת.פרשת הפיקודים- בעריכה. |