תפריט סגור

בלעם אמר לבלק ככה: מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַֽעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת-רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מוֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַֽחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ- וזה לוקח אותי לדבר הרב מצאנז.

"וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ"

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר:

מִן־אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ־מוֹאָב מֵהַרְרֵי־קֶדֶם, לְכָה אָרָה־לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל.
מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל, וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְהֹוָה.
כִּי־מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ; הֶן־עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.
מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת־רֹבַע יִשְׂרָאֵל; תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ.

בדברי בלעם לבלק אמר בלעם:

"מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת־רֹבַע יִשְׂרָאֵל; תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ."

בלעם סירב לקלל את ישראל ולא עשה כדבר בלק.

מאוד מעניינים בעיניי דברי בלעם על כך שביקש את אחרית ישראל:

"תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ."

הדברים הללו לוקחים אותי לדברי הרב מצאנז, שאמר בעת השואה כי במקום הזה של היהודי המושפל, המוכה והנרצח, הוא מעדיף להיות יהודי ולא נאצי, משום שאינו רוצה להיות האדם שעושה את המעשה הזה במקום הזה ובעת הזאת.

זה יפה בעיניי ומאוד נכון בעיניי.

נדמה לי שיש קשר עמוק בין הדברים הללו לבין דברי בלעם. בלעם איננו מבקש להיות יעקב ברגעי הקושי שלו. הוא אינו מבקש להיות חלק מן השעבוד במצרים, מן השנים שבהן היו בני ישראל עבדים, ולא מן המדבר על קשייו וניסיונותיו. הוא מתבונן בעם שזה עתה יצא ממצרים לאחר דורות של עבדות והשפלה, ומתוך המבט הזה הוא אומר:

"וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ."

בלעם רואה לנגד עיניו שני נתיבים. מצד אחד מצרים, האימפריה הגדולה, בעלת הכוח, העושר והשליטה. מצד שני ישראל, עם עבדים שזה עתה יצא לחירות ועדיין לא הגיע אל ארצו.

אך בלעם אינו מסתכל על ההווה בלבד. הוא מביט אל אחרית הדברים.

מצרים הייתה חזקה יותר. מצרים הייתה מפוארת יותר. מצרים שלטה בישראל. אילו היה אדם מתבונן רק ברגע ההוא, אפשר שהיה מבקש להיות בצד המנצח.

אבל בלעם רואה דבר אחר.

הוא רואה מה אחריתה של מצרים ומה אחריתו של ישראל, והוא אומר:

"תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ."

לא את מצרים הוא מבקש לעצמו, אף שהיא נראית חזקה ומפוארת. לא את דרכו של המשעבד הוא מבקש, אלא את דרכו של יעקב.

במובן זה יש קשר עמוק לדברי הרב מצאנז. גם הוא דיבר מתוך מציאות שבה בעלי הכוח היו הנאצים, ואילו היהודים היו המוכים והנרדפים. אך הוא לא ראה בכוח אמת ולא ראה בשליטה ניצחון. הוא שאל את עצמו באיזה מקום מוסרי הוא מבקש לעמוד, ומהי האחרית של כל אחד מן הצדדים.

לכן אמר שהוא מעדיף להיות היהודי המושפל והמוכה ולא הנאצי המכה והרוצח.

גם על המשל הזה בתהלים:

לְעוֹלָם יְהוָה דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם.
לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד.
לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ.
לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי.
לְךָ אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.
לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן.

תהלים.

אפשר להקביל את דבר ורצון בלעם בהתבוננו על ישראל. השאלה איננה מי חזק היום, מי שולט היום או מי נראה כמנצח היום. השאלה היא מה אחריתו של זה בסוף של דבר.

לקרוא עוד:

יומן צפיה- אסתיר פניי- כאן BOX- כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם: