החזון המקראי של מלכות יהוה אינו מצטמצם למעמדו של עם ישראל בלבד, אלא מציג תמונה רחבה של עולם שבו כלל העמים מכירים במלכות הבורא, הארץ מלאה דעת יהוה, והצדק והמשפט הם יסודות השלטון. בתוך חזון זה מופיעים קיבוץ הגויים, שמחת הארץ, השלום בין העמים וברכת השלום לישראל.יְהוָ֣ה מָ֭לָךְ תָּגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִ֝שְׂמְח֗וּ אִיִּ֥ים רַבִּֽים:עָנָ֣ן וַעֲרָפֶ֣ל סְבִיבָ֑יו צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט מְכ֣וֹן כִּסְאֽוֹ:אֵ֭שׁ לְפָנָ֣יו תֵּלֵ֑ךְ וּתְלַהֵ֖ט סָבִ֣יב צָרָֽיו:הֵאִ֣ירוּ בְרָקָ֣יו תֵּבֵ֑ל רָאֲתָ֖ה וַתָּחֵ֣ל הָאָֽרֶץ:הָרִ֗ים כַּדּוֹנַ֗ג נָ֭מַסּוּ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֑ה מִ֝לִּפְנֵ֗י אֲד֣וֹן כָּל-הָאָֽרֶץ:הִגִּ֣ידוּ הַשָּׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ וְרָא֖וּ כָל-הָעַמִּ֣ים כְּבוֹדֽוֹ:תהילים, מזמור שבעים ותשע.עיון במזמור תהלים, בנבואות ישעיהו ובתיאור בניית בית יהוה בימי שלמה, מאפשר לבחון את הקשר שבין שלטון המבוסס על צדק ומשפט, הכרה אוניברסלית בבורא עולם, מציאות של שלום והאפשרות לבנות את הבית לשמו.הפסוק הפותח, "יְהוָ֣ה מָ֭לָךְ תָּגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ", מציג את מלכות הבורא כעניין הנוגע לארץ כולה. בהמשך המזמור מופיע עיקרון יסודי ביחס למלכות הזאת: "צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט מְכ֣וֹן כִּסְאֽוֹ".הצדק והמשפט אינם מוצגים כאן כתוספת לשלטון, אלא כיסודות שעליהם נשענת המלוכה. המזמור מרחיב את התמונה אל מעבר לגבולות ישראל, ומציין כי כלל העמים יראו את כבוד הבורא.הפסוקים מציגים אפוא חזון שבו שמחת הארץ והעמים קשורה בהכרה במלכות הבורא ובצדק המונח ביסוד מלכותו.ישעיהו מתאר התכנסות של כלל העמים והלשונות, אשר יבואו לראות את כבוד הבורא:וְאָנֹכִי מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם בָּאָה לְקַבֵּץ אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי: וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם: וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַיהוָה בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם אָמַר יְהוָה כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית יְהוָה: ישעיהו.הנבואה מתארת תהליך שבו גם עמים רחוקים, שלא שמעו את שמעו של הבורא ולא ראו את כבודו, נעשים שותפים להכרה בו.כאשר ההכרה בבורא אינה מוגבלת לעם אחד או ללשון אחת.לְקַבֵּץ אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי.בעת ההיא יהיה קיבוץ של כל הגויים לאמונה באל האחד, בדרך האל האחד.נבואת ישעיהו מתארת את דמותו של השליט העתידי ואת אופיו של הסדר שיתקיים תחת הנהגתו:וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה: וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהוָה וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע: וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו: וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן: וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים: ישעיהו.הנבואה קושרת בין תכונותיו של השליט, ובייחוד חוכמה, בינה, עצה, גבורה, דעת ויראת הבורא, לבין אופן הנהגתו. המשפט מתואר כמשפט שאינו נשען על מראה עיניים או על שמיעת דברים בלבד, אלא גם על צדק כלכלי חברתי.המציאות המתוארת בהמשך הנבואה היא מציאות של שלום, שבה יחסי הטורף והנטרף משתנים, והפגיעה וההשחתה חדלות להתקיים בהר הקודש."וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ" הוא אחד הביטויים המובהקים בחזון זה. הנבואה מסיימת בקביעה:"כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה".השלום המתואר בנבואה קשור אפוא למילוי הארץ בדעת יהוה.ימי שלמה כדגם היסטורי של בניין, שלום ושגשוגעת כזאת של בניין הבית היא עת שלמה לפני שחטא. ניתן ללמוד על אופייה של תקופה כזאת מתוך התיאורים המקראיים של ראשית ימי שלמה.באותה תקופה באו גויים והביאו מנחה. גם מלכת שבא הגיעה, הביאה מנחה והתפעלה ממעמד העובדים. חירם מלבנון כרת קשרים עם שלמה וישראל, והתקיים ביניהם שיתוף פעולה שעזר לבניית הבית לבורא עולם בירושלים.זאת הייתה עת של קשרים כלכליים בין ממלכות, מעין כלכלה גלובלית במונחים בני זמננו. מלכת שבא התפעלה ממעמד העובדים, מלבושיהם ומשולחנם. תיאור זה מאפשר להתייחס גם להיבטים החברתיים והכלכליים של ממלכת שלמה, ולא רק למפעלי הבנייה שלה.מכאן עולה התמונה של תקופה שבה בניין הבית התקיים לצד קשרים מדיניים וכלכליים, שיתוף פעולה בין ממלכות, שגשוג ומעמד חברתי שניכר גם בסדרי העבודה ובחיי החצר.במובן זה, חזון הבניין אינו מנותק מן המציאות החברתית והכלכלית. צדק כלכלי וחברתי ושלום הם חלק מהמבנה החברתי הכולל.ומשכך כמובן ש:שָׁמְעָ֬ה וַתִּשְׂמַ֨ח | צִיּ֗וֹן וַ֭תָּגֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְמַ֖עַן מִשְׁפָּטֶ֣יךָ יְהוָֽה:כִּֽי-אַתָּ֤ה יְהוָ֗ה עֶלְי֥וֹן עַל-כָּל-הָאָ֑רֶץ מְאֹ֥ד נַ֝עֲלֵ֗יתָ עַל-כָּל-אֱלֹהִֽים:תהילים, מזמור שבעים ותשע.שמחת ציון ובנות יהודה היא שמחה על משפטי הבורא. השמחה אינה עומדת בפני עצמה, אלא מופיעה לצד ההכרה בעליונותו של הבורא ובמשפטיו והשמחה על שכך.הקשר הישיר בין הפסקת המלחמה לבין בניית בית הבורא עולה מדברי שלמה לחירם מלך צור:וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר: אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת יְהוָה אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת (רגלו) רַגְלָי: וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע: וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי: מלכים.דברי שלמה מציגים קשר מפורש בין מצב מדיני של שלום לבין האפשרות לבנות את הבית לשם הבורא.אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ:דוד לא יכול היה לבנות את הבית מפני המלחמות שסבבו אותו. שלמה, לעומת זאת, מתאר מציאות שבה יהוה הניח לו מסביב, אין אויב ואין פגע רע, ומתוך מציאות זו הוא מבקש לבנות את הבית.הדברים מצביעים על כך שהשלום אינו רק תוצאה רצויה של בניין הבית, אלא גם תנאי המאפשר את הקמתו. בניין הבית מתקיים לאחר שהמלחמה חדלה להקיף את הממלכה, ולאחר שנוצרה מציאות של מנוחה וביטחון.ברכת הכוהנים – השלום כתקווה לישראלברכת הכוהנים מציבה את השלום כחלק מרכזי מברכת יהוה לישראל:וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם:במדבר.זאת ברכה מבורא עולם, והיא נושאת עמה תקווה לשלום. אין המלחמה חייבת להיות מציאות נצחית. יבוא שלום. |