פרשת אחרי המגפה: מפקד בני ישראל, חלוקת הנחלות והאיסור להסב נחלה ממטה למטה
המפקד לאחר המגפה
בפרשת אחרי המגפה מתואר מפקד בני ישראל בערבות מואב, לקראת הכניסה לארץ ישראל וחלוקת הנחלות בין השבטים.
בורא עולם מצווה את משה ואת אלעזר הכהן למנות את בני ישראל לפי בתי אבותיהם והשבטים, בהתאם לתנאים שנקבעו בתורה.
הציווי לעריכת המפקד:
וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֹתָם בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
המפקד נערך לאחר המגפה, והוא משמש בסיס לחלוקת הארץ לנחלות בהתאם למספר הפקודים בכל שבט.
מי נכלל במפקד?
התורה מגדירה את אוכלוסיית המפקד:
מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל:
לפי ההגדרה המוצגת במאמר, המפקד כולל יוצאי צבא לאחר שירות צבאי, מגיל עשרים ומעלה, הנמנים לפי בית האב והשבט שאליו הם משתייכים.
ההבחנה חשובה: לא מדובר במפקד של כלל האוכלוסייה, אלא במפקד של אוכלוסייה העומדת בתנאים שנקבעו.
לפי הבנה זו, הגיל לבדו אינו מספיק. אדם בן שלושים שאינו עומד בתנאי היציאה לצבא אינו נכלל במניין הפקודים.
המפקד עצמו נערך בציווי בורא עולם, באמצעות משה ואלעזר הכהן. הצבא אינו הגוף הפוקד ואינו מנהל את מניין השבטים.
מפקד שנים עשר השבטים
להלן מספר הפקודים בכל אחד משנים עשר השבטים, על פי המספרים המופיעים בפרשת אחרי המגפה. אפרים ומנשה נמנים בנפרד, כשני שבטים מבני יוסף.
| שבט |
הציטוט הרלוונטי מהפרשה |
מספר הפקודים |
| ראובן |
אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הָראוּבֵנִי וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים |
43,730 |
| שמעון |
אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַשִּׁמְעֹנִי שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וּמָאתָיִם |
22,200 |
| גד |
אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גָד לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת |
40,500 |
| יהודה |
אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יְהוּדָה לִפְקֻדֵיהֶם שִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת |
76,500 |
| יששכר |
אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יִשָּׂשכָר לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת |
64,300 |
| זבולון |
אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַזְּבוּלֹנִי לִפְקֻדֵיהֶם שִׁשִּׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת |
60,500 |
| מנשה |
אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת |
52,700 |
| אפרים |
אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי אֶפְרַיִם לִפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת |
32,500 |
| בנימין |
אֵלֶּה בְנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת |
45,600 |
| דן |
כָּל מִשְׁפְּחֹת הַשּׁוּחָמִי לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת |
64,400 |
| אשר |
אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי אָשֵׁר לִפְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת |
53,400 |
| נפתלי |
אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת |
45,400 |
| סך הכול |
אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים |
601,730 |
סך כל הפקודים בשנים עשר השבטים: 601,730.
אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים: פרשת אחרי המגפה.
חלוקת הנחלות לפי מספר הפקודים
לאחר המפקד, התורה קובעת במפורש כיצד תחולק הארץ בין השבטים.
וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת: לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ: אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ: עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט:
הפסוקים קובעים שני עקרונות משלימים:
1. גודל הנחלה לפי מספר הפקודים
לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ:
שבט שמספר פקודיו גדול יותר יקבל נחלה גדולה יותר, ושבט שמספר פקודיו קטן יותר יקבל נחלה קטנה יותר.
2. חלוקת הנחלות בגורל
אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ:
הגורל קובע את חלוקת הארץ בין השבטים, לצד התאמת גודל הנחלה למספר הפקודים.
כלומר, התורה אינה קובעת חלוקה שווה של שטחים בין שנים עשר השבטים, אלא חלוקה שבה היקף הנחלה מותאם למספר הפקודים.
משמעות ההבדלים בין השבטים
הטבלה מציגה פערים משמעותיים במספר הפקודים:
-
יהודה – 76,500 פקודים.
-
יששכר – 64,300 פקודים.
-
דן – 64,400 פקודים.
-
שמעון – 22,200 פקודים.
-
אפרים – 32,500 פקודים.
בהתאם לעיקרון שקבעה התורה, שבט יהודה יקבל נחלה גדולה יותר משבט שמעון, ושבט דן יקבל נחלה גדולה יותר משבט אפרים.
החלוקה אינה מבוססת על מספרם הכולל של בני השבט, אלא על מספר הפקודים שנמנו במפקד.
כך יכול להיווצר מצב שבו שבט גדול מבחינת כלל בני משפחותיו יקבל נחלה קטנה יותר משבט אחר, אם מספר הפקודים שלו קטן יותר.
שבט לוי והכהנים
שבט לוי אינו נכלל במנגנון חלוקת הנחלות הרגיל של שנים עשר השבטים. תפקידו שונה מתפקיד יתר השבטים: הלויים הובדלו לעבודת הקודש, לנשיאת ארון הברית ולשירות לפני ה'.
התורה מתייחסת לכך בספר דברים:
בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהֹוָה אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהֹוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו יְהֹוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ:
שבט לוי אינו מקבל נחלה שבטית רגילה כאחיו, בורא עולם הוא נחלתו, לכהנים וללויים נתנו אחוזות, ערים ומגרשים שניתנו להם מכל שבט, אך לא נחלה שבטית רגילה כדוגמת יתר השבטים.
לא תיסוב נחלה ממטה למטה: ההסתייגות לימינו
לצד חוקת חלוקת הנחלות, התורה קובעת עיקרון נוסף: שמירת הנחלה במסגרת השבט ומניעת העברתה משבט לשבט.
וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
עיקרון זה משלים את סדר חלוקת הנחלות: תחילה נקבעת הנחלה על פי מספר הפקודים והגורל, ולאחר מכן נשמרת ההשתייכות השבטית של הנחלה.
אולם יש להבחין בין חוקת ירושת הארץ שקבעה התורה לבין האפשרות להחיל אותה במציאות ימינו.
כיום אין בידינו מפקד שבטי מוסמך המזהה את כלל בני ישראל לפי השתייכותם לשנים עשר השבטים. איננו יודעים לקבוע באופן מלא ומוסמך מי משתייך לכל שבט, מי הם יורשיו ומהו מספר הפקודים בכל שבט.
לכן לא ניתן לערוך כיום מפקד נחלות על פי חוקת ירושת הארץ המקראית.
יהודה אינו יכול לדרוש את נחלת דן, יהודה אינו יכול לדרוש את נחלת אשר, ושום שבט אחר אינו יכול לדרוש לעצמו כיום את נחלתו של שבט אחר על סמך טענה להשתייכות שבטית.
חלוקת הנחלות בתורה מבוססת על סדר מוגדר: זיהוי השבט, בית האב, מספר הפקודים והגורל. בהיעדר אפשרות לזהות את השבטים ולפקוד אותם, אין אפשרות להפעיל את אותו מנגנון חלוקה.
גם אם אדם טוען להשתייכות לשבט מסוים, אין בכך כשלעצמו כדי לקבוע את מספר פקודיו של אותו שבט או להקנות לו זכות לדרוש קרקע שהייתה שייכת לשבט אחר.
מכאן שאין אפשרות לערוך בימינו מפקד שבטים לצורך חלוקת נחלות והתנחלות בהתאם למנגנון המקראי.
יש להבחין גם בין חוקת הנחלות המקראית לבין דיני המקרקעין החלים במדינת ישראל כיום. זכויות בעלות והקצאת קרקעות מוסדרות כיום לפי הדין התקף, ולא באמצעות מפקד שבטי.
חוקת ירושת הארץ מלמדת על סדר חלוקה ברור, אך בהיעדר זיהוי שבטי ומפקד מוסמך אין בסיס להקצאה מחודשת של אדמות או לתביעת נחלה בשם שבט מסוים.
סיכום – מפקד, ייחוס, חלוקת נחלות ושמירת הנחלה
פרשת אחרי המגפה מציגה את סדר חלוקת הארץ שקבעה התורה: מפקד בני ישראל לפי השבטים ובתי האבות, קביעת גודל הנחלה לפי מספר הפקודים וחלוקת הנחלות בגורל.
התורה קובעת:
לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ.
ולצד זאת:
וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה.
שני העקרונות משלימים זה את זה: גודל הנחלה נקבע לפי מספר הפקודים, והנחלה נשמרת במסגרת השבטית.
עם זאת, בימינו אין בידינו אפשרות לזהות ולפקוד את כלל השבטים באופן מוסמך, ולכן אין אפשרות להחיל את מנגנון חלוקת הנחלות המקראי על אדמות המדינה או להעלות תביעות קרקע בין שבטים.
לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו – איש לפי פקודיו יותן נחלתו; ולא תיסוב נחלה ממטה למטה.
|
