|
|
.
|
|
.
בפרשת מות שאול מסופר לנו על שתי מלחמות,
המלחמה הראשונה, מלחמת שאול בפלישתים בה מת שאול ובניו ובזאת מסתיימת מלכות שאול.
ומלחמה שנית, מלחמת דוד בעמלק, דוד נפרד מאכיש ויוצא מאזור המלחמה חזרה לעורף פלישתים, לצקלג היא העיר שנתן לו אכיש. בבואם לצקלג העמלק פלשו על ערי הפלישתים וצקלג והעיר נשרפה והנשים והילדים נשבו חיים ביד עמלק גם נשות דוד נלקחו בשבי:
וַיְהִ֞י בְּבֹ֨א דָוִ֧ד וַאֲנָשָׁ֛יו צִֽקְלַ֖ג בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וַעֲמָלֵקִ֣י פָֽשְׁט֗וּ אֶל–נֶ֙גֶב֙ וְאֶל–צִ֣קְלַ֔ג וַיַּכּוּ֙ אֶת–צִ֣קְלַ֔ג וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹתָ֖הּ בָּאֵֽשׁ: וַיִּשְׁבּ֨וּ אֶת–הַנָּשִׁ֤ים אֲשֶׁר–בָּהּ֙ מִקָּטֹ֣ן וְעַד–גָּד֔וֹל לֹ֥א הֵמִ֖יתוּ אִ֑ישׁ וַיִּֽנְהֲג֔וּ וַיֵּלְכ֖וּ לְדַרְכָּֽם: וַיָּבֹ֨א דָוִ֤ד וַֽאֲנָשָׁיו֙ אֶל–הָעִ֔יר וְהִנֵּ֥ה שְׂרוּפָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וּנְשֵׁיהֶ֛ם וּבְנֵיהֶ֥ם וּבְנֹתֵיהֶ֖ם נִשְׁבּֽוּ: וַיִּשָּׂ֨א דָוִ֜ד וְהָעָ֧ם אֲשֶׁר–אִתּ֛וֹ אֶת–קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ עַ֣ד אֲשֶׁ֧ר אֵין–בָּהֶ֛ם כֹּ֖חַ לִבְכּֽוֹת: וּשְׁתֵּ֥י נְשֵֽׁי–דָוִ֖ד נִשְׁבּ֑וּ אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵלִ֔ית וַאֲבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֥ל הַֽכַּרְמְלִֽי: שמואל, פרשת מות שאול.
והעצב הגדול מנשוא של העם השב עם דוד והבכי הגדול על בניהם ובנותיהם ונשותיהם הפך לקול מרות המופנה לדוד, והיה חשש של דוד המנהיג שהעם שהלך עימו לצקלג בבורחו מפני שאול החל להפוך יחסו אליו לקול מרד שיבקש לסקול אותו באבנים, דוד ממהר לשאול את בורא עולם לעיצה מה לעשות ובורא עולם אומר לו שיצא למלחמה בעמלק להציל את העם השבוי בידיהם:
וַתֵּ֨צֶר לְדָוִ֜ד מְאֹ֗ד כִּֽי–אָמְר֤וּ הָעָם֙ לְסָקְל֔וֹ כִּֽי–מָ֙רָה֙ נֶ֣פֶשׁ כָּל–הָעָ֔ם אִ֖ישׁ עַל-(בנו) בָּנָ֣יו וְעַל–בְּנֹתָ֑יו וַיִּתְחַזֵּ֣ק דָּוִ֔ד בַּיהוָ֖ה אֱלֹהָֽיו: וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד אֶל–אֶבְיָתָ֤ר הַכֹּהֵן֙ בֶּן–אֲחִימֶ֔לֶךְ הַגִּֽישָׁה–נָּ֥א לִ֖י הָאֵפֹ֑ד וַיַּגֵּ֧שׁ אֶבְיָתָ֛ר אֶת–הָאֵפֹ֖ד אֶל–דָּוִֽד: וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר אֶרְדֹּ֛ף אַחֲרֵ֥י הַגְּדוּד–הַזֶּ֖ה הַֽאַשִּׂגֶ֑נּוּ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ רְדֹ֔ף כִּֽי–הַשֵּׂ֥ג תַּשִּׂ֖יג וְהַצֵּ֥ל תַּצִּֽיל:
וְהַצֵּ֥ל תַּצִּֽיל:
כמובן שהדבר לוקח אותנו לימינו אנו לשביעי באוקטובר, לאצבע המאשימה את ביבי כמנהיג שעליו האחריות כשם שנלמד גם ממקרה דוד שהאחריות על המנהיג לכן האצבע המאשימה לדוד לאחר הפשיטה של העמלק ששבו מבני ובנות העם בידיהם.
ודוד יוצא למלחמה בעמלק:
וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד מֵהַנֶּ֥שֶׁף וְעַד–הָעֶ֖רֶב לְמָֽחֳרָתָ֑ם וְלֹֽא–נִמְלַ֤ט מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּי֩ אִם–אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ–נַ֛עַר אֲשֶׁר–רָכְב֥וּ עַל–הַגְּמַלִּ֖ים וַיָּנֻֽסוּ: וַיַּצֵּ֣ל דָּוִ֔ד אֵ֛ת כָּל–אֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ עֲמָלֵ֑ק וְאֶת–שְׁתֵּ֥י נָשָׁ֖יו הִצִּ֥יל דָּוִֽד: וְלֹ֣א נֶעְדַּר–לָ֠הֶם מִן–הַקָּטֹ֨ן וְעַד–הַגָּד֜וֹל וְעַד–בָּנִ֤ים וּבָנוֹת֙ וּמִשָּׁלָ֔ל וְעַ֛ד כָּל–אֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ לָהֶ֑ם הַכֹּ֖ל הֵשִׁ֥יב דָּוִֽד:
מהמפלה הגדולה וממקום מנהיגות דוד שהתערער, דוד הוביל בהמשך את צבאו הקטן לנצחון גדול על העמלק והשיב את השבויים והביא הרבה שלל.
הנצחון ששימר את המשך מנהיגותו של דוד.
כשם שהייתה אצבע מאשימה כלפי דוד לאחר פשיטת העמלק במובן של מנהיג נושא באחריות לאחר מפלה במלחמה, כך גם מיוחסת למנהיג הזכויות על ההצלחה שנחל במלחמה ומשכך שלל המלחמה כונה שלל דוד:
וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֔ד אֶת–כָּל–הַצֹּ֖אן וְהַבָּקָ֑ר נָהֲג֗וּ לִפְנֵי֙ הַמִּקְנֶ֣ה הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֖ה שְׁלַ֥ל דָּוִֽד:
וככזה גם כמכריע כיצד יחולק השלל:
כִּ֞י כְּחֵ֣לֶק | הַיֹּרֵ֣ד בַּמִּלְחָמָ֗ה וּֽכְחֵ֛לֶק הַיֹּשֵׁ֥ב עַל–הַכֵּלִ֖ים יַחְדָּ֥ו יַחֲלֹֽקוּ:
וגם כמחוקק:
וַיְהִ֕י מֵֽהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיְשִׂמֶ֜הָ לְחֹ֤ק וּלְמִשְׁפָּט֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
ברור שדבר זה גם עולה לדיון בימינו אנו כשהדעה הרווחת בעניין זה נשתמרה גם בימינו אנו, לפחות בקרב העם שדורשים ממנהיג ש"יקח אחריות". המנהיגים קצת קשה להם "לקחת אחריות"... להכיר בכשלון ו"לקחת אחריות".
שיהיה שבוע טוב.
